lukatch

עם כל הערכתי הגדולה לווטרס, גאון שכתב יצירות מופת על-זמניות - גילמור הוא הבסיסט היותר טוב מבין שניהם. ב-The Wall למשל גילמור ניגן את רוב תפקידי הבס, לא רק את הפרטלס של Hey You.

סביר בהינתן שהבחור, כפרה עליו, ידוע בחיבתו לפרסיז'ן. פנדר התחילו לשווק את אופציית הפרטלס לפרסיז'ן שנה קודם, ב-1970.

היו שתי גירסאות. בדגם הראשון עם הפיקאפ המוסתר, AUB-1, הטיילפיס היה מאוד מאחור ונדרשו מיתרים אקסטרה-לונג, וכל זה כדי ליצור טנשן דומה לקונטרבס (בגלל זה גם הסקייל הוא "35). אחר כך הם עברו לפיקאפ רגיל, וגם הגשר/טיילפיס שונו למשהו יותר פנדרי. הדגם הזה נקרא AMUB-1 וזה מה שריק דאנקו ניגן.

אפילו עוד לא קראו לזה פרטלס. קראו לזה unfretted. הדגם עם הפרטים נקרא AEB-1 כלומר אמפג אלקטריק בס, והפרטלס נקרא AUB-1 כלומר Ampeg Unfretted Bass. הן היו סופר-ארוכות, סקייל של "35. ריק דאנקו התחיל לנגן עליה עוד בתקופה שהם היו להקת הליווי של דילן. http://www.xstrange.com/aeb1.html הייתה פה התפתחות טבעית. כי דגם הבס הראשון של אמפג היה בייבי-בס, קונטרבס חשמלי עם גוף שבנוי כמו גלשן גלים, כלומר חומר פלסטי ממולא איזשהו קצף. נגנים של מוזיקה לטינית די אהבו את הכלי הזה. ומשם הם המשיכו לגיטרה בס והשאירו את המהות של הקונטרבס כלומר צוואר פרטלס, וגם קצת מהאסתטיקה, כמו ה"שבלול" בהדסטוק וחורי F ענקיים בגוף, ואת הפיקאפ הם הסתירו בדגם הראשון מתחת לפיקגארד, שייראה יותר קלאסי. זה הבייבי בס:

היו נגני פרטלס לפני ג'אקו. ביל וויימן מהסטונס ניגן פרטלס ב-1963. הפרטלס המסחרית הראשונה של אמפג יצאה ב-1966. ריק דאנקו מהבאנד ניגן פרטלס. רואים את זה גם בסרט "הוואלס האחרון" שתיעד הופעה מ-1976. בעניין הבס הכפול מאירוויזיון 1973: זה בס קאסטום שמבוסס על דגם DB630. קארווין היו פתוחים מאוד להזמנות של לקוחות. זאת חברה שלא נמכרה בחנויות, רק דרך קטלוגים והזמנה בדואר. יכולת לציין כל מיני שינויים ופרטים שאתה רוצה בגיטרה שלך, והם היו מייצרים. לדעתי הבס מהאירוויזיון היא one-off, מעולם לא ראיתי עוד אחת כזאת.

Carvin

נראה אותך מזהה את היצרן של הבס הזה

הסטארפייר נחמדה מאוד. היא לא ממש נפח כי בתוך הגוף יש לכל האורך "ססטיין בלוק", אבל לפחות אין פידבק. בנויה טוב (בקוריאה), נוחה ומצלצלת יפה. היא גם נראית אחלה.

Power Windows זה האלבום הראשון עם ה-Wal השחורה. כשהוא יצא שמעתי אותו עשרות פעמים. בשמיעה ראשונה הופתעתי מהשינוי הדרמטי בצליל של הבס, התרגלתי עד אז לשמוע אצל גדי את הסכינים של הריקנבאקר, ופתאום משהו עגול יותר ועם מידריינג'.

הקלאסיקות זה Moving Pictures (1981) או Permanent Waves (1980) או Power Windows (1985), אבל אישית אני הכי אוהב את אלבום הבכורה שלהם, Rush משנת 1974.

הלכה התמימות (-;

הזולים זה זבל שלא מזכיר קונטרבס אמיתי, הם יותר כמו בס פרטלס מאונך מאשר קונטרבס, והטובים (כלומר ימאהה סיילנט בס) עולים עשרות אלפי שקלים. ועוד לא דיברנו על זה שגם קונטרבס חשמלי בתוך הקייס שלו שוקל כפול מגיטרה בס ולא הייתי ממליץ להעמיס אותו על בסיס יום-יומי על כתפיים של תלמיד תיכון.

קונטרבס זה לא כלי שתלמיד תיכון אמור לסחוב לבד. לדרוש דבר כזה זה לא סביר באופן קיצוני. זה גם מאוד לא בריא לנער לסחוב כלי של 20-25 ק"ג (כולל גיג-בג). ובטח שלא להסתכן בנזקים לכלי, שכל תיקון שלו יקר מאוד. זה לא גיטרה בס. ואיפה בדיוק תשים אותו בזמן שאתה בשיעורים אחרים? ומי ישמור שאף אחד לא ייגע בו? אני חוזר ואומר, תלמה ילין חייבים לשכור עבורך קונטרבס. מצידי תראה להם את השיחה הזאת ושייתנו לך מענה הגיוני.

כנראה שהכי פחות יקר זה לשכור עוד אחד. השאלה היא איפה תוכל לנעול אותו בתלמה שאף אחד חוץ ממך לא ייגע בו. אגב, אם לא איכפת לך שאני כותב את זה, זה קצת חוצפה מצד בית הספר, כי אי אפשר להגיד לתלמיד להתנייד עם קונטרבס באוטובוסים. כמו שאם הם מקבלים פסנתרן הם צריכים לוודא שיש מספיק פסנתרים בכל מקום, ככה אם קיבלו אותך הם צריכים לוודא שיש קונטרבס, כי זה לא דבר נייד, זה כמו תופים או פסנתר. לדעתי היה הוגן יותר אם תלמה היו שוכרים קונטרבס עבורך.

אין שום בעיה.

והמוסטנג הלבנה שהוא הזכיר בראיון.

גם אני חושב שזה אכן מיקי שביב בהקלטה. לא מזהה את הבס, אבל מי שמדגמן בקליפ הוא עמוס פרידמן, שהיה בסיסט מצוין וניגן אחר כך גם בלהקות גאיה ואיזבו ובעוד לא מעט הפקות (עידן רייכל, ארקדי דוכין, היו עוד הרבה). עוד סימן למקצועיות שלו הוא שלמרות תפקידו בקליפ כדוגמן, הוא למד את תפקיד הבס מההקלטה ועושה את הכאילו בצורה די משכנעת.

נו ברור. שמעת פעם הופנר עם ראונדס? זה פשוט בס איום עם ראונדס. שמים עליהן פלאטס והופ, כל מה שהן יודעות לתת פורץ החוצה כמו קסם. זה לא כמו פנדר פרסיז'ן נגיד, שהיא נהדרת עם פלאטס ועם ראונדס. ראונדס יש לי על אחת הפרסיז'נים, הג'ז בס, המיוזיקמאסטר, שני הריקנבאקר, הגיבסון, הימאהה, והמאדיירה.

צילום מעודכן של ההופנרים שלי. משמאל לימין: 500/3 בלונד, 1960 182E2 סאנברסט, 1964 סנאטור בס ברונט, 1965 182E2 ויניל אדום, 1962 סנאטור בס בלונד, 1964 סנאטור E1 ת'ינליין ברונט, 1965

המגבר יותר חשוב מהגיטרה. הבס הכי טוב בעולם דרך מגבר פח, יישמע פח. בס ב-500 שקל (עם סט-אפ סביר) דרך מגבר מצוין יישמע טוב. לכן העצה הראשונה שלי היא שתשקיע כמה שיותר במגבר, ופחות בבס. הטיפ הכי טוב שאני יכול לתת לך הוא גודל הרמקול. במגברים זולים, חשוב שהרמקול יהיה לפחות "12. רמקול קטן במגבר פשוט גורם לבס להישמע זוועה ויוציא לך את כל החשק לנגן. בנוסף, עוד כיוון מחשבה שיחסוך לך כסף ועדיין תישמע טוב - במרום (ובאיביי כמובן) יש אוזניות בס של Vox שהן אחלה. יש כניסת aux שזה חשוב. אני לא מתכוון למגבר אוזניות הקטן (והנוראי) אלא למגבר אוזניות שנראה ככה:

בונוס, במיוחד לכל מי שצחק על הרעיון שאפשר לנגן קונטרבס עם מפרט - גיבסון מנדו-בס, שנת 1918.

התפיידו כשהתברר שהמוצר החדש והמהפכני של ליאו פנדר דווקא תופס. גיבסון ייצרו קונטרבסים במספרים קטנים (כלומר כמה מאות) בין 1939 ל-1945. הם היו כלים פשוטים - רובם היו דיקט (פלייווד) וחלקם הייבריד (טופ עץ מלא, גב וצדדים דיקט). המחירים נעו מ-$125 לדגם הפשוט ביותר, עד $325 (B250 הייבריד בצבע בלונד). התוכניות שהיו אחרי מלחמת העולם לחזור ולייצר קונטרבסים באמצעות הליין שנקנה מאפיפון קופלו רשמית רק בשנת 1961. הנה קונטרבס אחד שגיבסון צבעו בזהב ("גולד טופ") ונתנו כמתנה ללס פול, ואפיפון B4 (פלייווד) שנת 1951. שימו לב ללוגו של אפיפון על הטיילפיס - זה אותו "ביקיני לוגו" שהופיע על ההדסטוק של גיטרות אפיפון מאותה תקופה. חדי העין יבחינו שעל הגיבסון, הגשר נמצא בערך חצי אינץ' גבוה מדי, מה שמעמיד בסכנה את שלמות הטופ. אני מקווה שמאז הצילום הזה מישהו כבר החזיר אותו למיקום הנכון.

בשנות ה-40 אפיפון היו יצרנים של גיטרות נפח (ג'ז בוקס) איכותיות ויוקרתיות בניו יורק, אבל בשנות ה-50 המכירות צנחו עד שנעצרו כמעט לחלוטין, ובמקביל המתחרה גיבסון שיגשגה. הדבר היחיד שאפיפון עדיין הצליחו בו היה קונטרבסים. זה היה לפני המוצר החדש של ליאו פנדר (גיטרה בס), וגיבסון מאוד רצו לקנות מאפיפון את מחלקת הקונטרבסים שלהם. גיבסון הציעו 20 אלף דולר. אפיפון הסכימו. מה שגיבסון גילו לתדהמתם הוא שאפיפון חשבו שהסכום הזה הוא עבור כל החברה. הם העבירו את כל המלאי והמיכשור לידי גיבסון, שניסו להבין מה עושים עם כל זה עכשיו. בקיצור, כל מה שגיבסון רצו היה מחלקת קונטרבסים, ובלי להתכוון הם קנו את אפיפון ב-20 אלף דולר. https://www.guitarworld.com/features/how-gibson-rescued-epiphone-in-the-late-1950s

בהחלט. לאורך השנים היו לי הרבה מאוד פרסיז'נים משנות ה-70. לעץ של הגוף - אש או אלדר - אין שום השפעה מלבד המשקל. אני מוכן לשים כסף שאין אדם שיוכל להבחין משמיעה בלבד בין גוף אש לגוף אלדר, או בין גוף קל לגוף כבד. לעומת זאת לעץ של הפרטבורד יש השפעה גדולה על אופי הצליל. מלבד ניסיון מצטבר, יש לזה גם הסבר פיזיקלי. בסוליד-בודי, הצוואר רוטט באופן הרבה יותר משמעותי מאשר הגוף. לכן כל הפרמטרים שקשורים לצוואר משמעותיים הרבה יותר מאשר הגוף. הפרטבורד מקבל את הוויברציות של המיתר ישירות מהשריג. הוא משתנה חשוב באופי הצליל. רק הפיקאפ (סוג ומיקום) משפיע יותר ממנו.