lukatch

אם אתה לא רוצה להתעסק עם בעיות צוואר ולהיות מוגבל רק ל-040, אל תתקרב ל-4001 מלפני 1985. אם אתה רוצה להיכנס לענייני וינטאג' ריקנבאקר, זה תענוג גדול (מניסיון), אבל תצטרך להתמקצע בדברים האלה. זה לא פנדרים... בכל הריקנבאקרים הישנות שהיו לי הייתי צריך לתקן או להחליף טראס-רודס בעצמי. השתיים שנשארו פה הן עם צוואר מדהים, אבל זה דורש הבנה והשקעה. הייתי מהסס מאוד להתקרב לריקנבאקר ישנה עם בעיות היפרדות, זה סימפטום חיצוני לבעיות עמוקות. אלא אם כן המחיר ממש ממש נמוך ובא לך פרויקט שיפוץ.

תיקון כזה דורש הפרדה של הפרטבורד, הסרת הדבק, יישור וליטוש כל המשטחים, והדבקה מחדש של הפרטבורד למקום. במקביל צריך לתקן את הטראס-רודס, שזה לא מסובך, או להחליף אותם, כי בוודאות הם התעקמו וההברגה של האום נדפקה. הנה סט חליפי באיביי - המוכר מתמחה בריקנבאקר ומדובר בחלקים טובים. זה כולל שני טראסים, שני אומים, ופלטה קטנה שנקראת thrust plate. אל תחפש סט מקורי של ריקנבאקר כי הם לא מייצרים אותם כבר עשרות שנים. https://www.ebay.com/itm/183939341545

אפשר לתקן את זה. השאלה אם שווה. אני אסביר קצת למה זה קורה בכלל. הטראס-רודס של ריקנבאקר עבדו עד שנת 1985 שונה מכל שאר היצרנים. טראס-רוד "רגיל" הוא compression rod, כלומר יושב בתוך חלל בצורת קשת שהחלק הקעור שלה כלפי אחורי הצוואר, מקובע בשני קצותיו, וכשמהדקים אותו הוא נמתח וכתוצאה מזה החלק המרכזי שלו מפעיל לחץ כלפי מעלה - לכיוון אמצע הפרטבורד, וכך מבצע את המשימה שלשמה קיים טראס-רוד, שהיא - לתת לחץ נגדי ללחץ שמפעילים המיתרים על הקרש האומלל שאיתרע מזלו לשמש כצוואר, ולהשאיר אותו ישר ולא עקום כמו קשת-וחץ. ריקנבאקר עבדו אחרת. עד 1985 היו להם שני טראס-רודס מסוג expansion rods. זה מוט ברזל שטוח, מקופל באמצע כמו סיכת ראש (ולכן נקרא לפעמים hairpin rod), כשרק החלק התחתון מחובר לאום. בניגוד לטארס-רוד סטנדרטי, בריקנבאקר הוא יושב בתוך מחילה ישרה, לא קשתית. הוא מקובע לצוואר רק בצד של ההדסטוק. כשמהדקים את האום, החלק העליון של "סיכת הראש" מתקמר כלפי מעלה, ומפעיל לחץ על הפרטבורד באמצע הצוואר. אבל מה - וזה הכי חשוב להבין פה - שטראס כזה חייבים להדק אחרת לגמרי מאשר טראס סטנדרטי. בריקנבאקר מלפני 85' לא סתם מהדקים את האום, כי זה יגרום ללחץ מתחת לפרטבורד שבמקרה הטוב יעיף אותו מהמקום, ובמקרה הרע (והנפוץ יותר) ישבור את הצוואר עצמו. אז מה כן עושים? מרפים את הטראס, (לא את המיתרים!) ואז מעקמים את הצוואר אחורה לצורה שבה אתם רוצים אותו, ואז "מקפיאים" את המצב באמצעות הידוק האום. הדרך שלי היא להעמיד את הבס על שטיח, ביד שמאל אני מחזיק את ההדסטוק, ועם הברך מפעיל לחץ על אמצע הצוואר. ביד ימין אני מהדק את האום, והצוואר מתקבע ככה. כלומר, בריקנבאקר עד 1985, הכלל הוא לא להזיז את הצוואר באמצעות הטראס, אלא להביא ידנית את הצוואר למצב הרצוי, ואז "להקפיא" אותו ככה באמצעות הטראסים. אבל מה, לאורך עשרות שנים אינסוף אנשים, וגם מתקני גיטרות, לא ידעו את זה, ניסו ליישר את הצוואר כאילו זה פנדר, וככה גרמו היפרדויות, סדקים ושברים. זה נפוץ מאוד בריקנבאקרים ישנים. מה שזה עוד עושה, זה לעקם את החלק עם ההברגה בטראס-רוד, וכשפותחים את המשולש עם הלוגו, רואים מתחתיו את האומים מכופפים כלפי מטה. למזלנו, תיקון או החלפת טראס רוד כזה היא דבר קל מאוד. פותחים את האום, ופשוט שולפים את הטראס מתוך הצוואר מהצד של ההדסטוק. ואז - והנה הקסם - אפשר פשוט לקצר אותו בחצי אינץ', או אינץ', אפילו שני אינץ'! לקצר את שני הקצוות של הטראס המקופל, לסדר הברגה חדשה (עם כלי קטן שנקרא בעברית מחרוקת, וצריך להשיג מחרוקת אינצ'ית כי ההברגה של האום היא אינצ'ית ולא מטרית. מי שצריך מחרוקת כזאת, שידבר איתי). ואז מכניסים את הטראס לתוך הצוואר, מחזירים את המיתרים, מכוונים את הטראסים (והפעם כמו שצריך), וזהו: ברכות, תיקנתם טראס-רוד בחצי שעה על שולחן המטבח. הרבה האשימו את העובדה שהטראס המקופל של ריקנבאקר עשוי ממתכת רכה מדי. אז זה נכון שהיא רכה, אבל זה בכוונה. אל תתפתו להחליף לטראס ממתכת קשה יותר. כי המתכת הרכה של ריקנבאקר מוודאת שאם תהדקו לא נכון, אתם קודם תגרמו נזק לטראס (שכאמור אפשר לתקן בקלות), לפני שתשברו את הצוואר או תעקרו את הפרטבורד מהמקום. איך הגיעו כל כך הרבה פעמים למצב שמהדקים כל כך חזק את הטראס עד שהוא מוציא את הפרטבורד מהמקום? הסיבה היא שצווארים של ריקנבאקר עד 1985 בנויים רק למיתרים רכים מאוד, כלומר רק סט 040. מעל זה, רוב הצווארים לא סוחבים. זה לא פנדר, זה צוואר שמבחינה מבנית הוא חלש מאוד. הרבה אנשים שמו סט 045 או 050, כמו בכל פנדר, גיבסון או כל בס אחר, הצוואר כמובן התעקם, הם רצו ליישר את הצוואר, והופ - סדק, שבר, טראס מכופף. ב-1985 ג'ון הול קנה את המפעל מאבא שלו, והכניס מיד שני שינויים בבס. הראשון, הטראסים המקופלים הוחלפו בטראסים רגילים, ומבנה הצוואר חוזק, ומאז אפשר לשים גם 045 או 050 אם רוצים. השינוי השני היה להוציא מהמעגל את הקבל שחתך נמוכים מפיקאפ הגשר, אבל זה סיפור אחר. בגלל זה גם שונה שם הדגם, מ-4001 (טראסים מקופלים) ל-4003 (טראסים נורמליים).

בווידאו הזה היא נראית כמו mapleglo אבל אני זוכר את עמי פרנקל מנגן עליה בקלוז-אפ, והיא נראתה לי לבנה - לפחות זה הזיכרון שלי מלפני 43 שנה, מגיל 15, בטלוויזיה שחור-לבן (שידור צבע נכנס לארץ לראשונה רק בפברואר 1980). בדרך כלל הזיכרונות האלה מדויקים אצלי באופן חולני כשזה נוגע לגיטרות.

בהיותי קשיש אני זוכר היטב את עמי פרנקל עם הג'ז בס 67' שלו ב"עלי כותרת". זה התחיל ב-1973 בתוכנית אירוח ראשונה בישראל שנקראה "מפגש לוחמים", תוכנית שעלתה מהרגע-להרגע במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 73) ושודרה כל לילה כדי להרים קצת את רוחו השפופה של העם בטראומת המלחמה. היא נשארה שם גם אחרי המלחמה תחת השם עלי כותרת, עם מנחה צעיר בשם ירון לונדון. אני זוכר איך באוגוסט 77' באמצע התוכנית (שידור חי כמובן) נתנו לירון לונדון פתק, והוא הסתכל למצלמה ואמר, "קיבלנו ידיעה זה עתה, מלך הרוקנרול אלביס פרסלי מת". מאחוריו ראיתי את עמי פרנקל, לא זז, אבל גם בטלוויזיה שחור לבן ברזולוציה של המאה ה-17 אני יכול להישבע שהוא היה חיוור. בתור ילד תמיד עקבתי אחריו בתוכנית, לראות אם ישתנה משהו. אני זוכר כשהוא החליף למיתרי טייפוואונד שחורים. אני זוכר איך יום אחד התווספה מדבקת סמיילי עגולה לפיקגארד. אני זוכר איך יום אחד הוא הוריד את הכיסוי האחורי של הג'ז בס, זה עם ה-F הגדולה שהיה כמעט הסמל המסחרי שלו. לעמי פרנקל היה מין הרגל, שכשהיו אמנים אורחים שהיה להם בסיסט עם כלי מעניין, עמי היה מנגן על הבס שלו גם בקטעים של להקת הבית. כאילו התעצל להביא בס, אבל כמובן שלא זאת הייתה הסיבה. במיוחד אני זוכר אותו מנגן על ריקנבאקר לבנה של הבסיסט של סטן גץ, כשהסקסופוניסט התארח שם.

כל הקלסיקאים מנגנים בטכניקה הזאת, שנראית בדיוק כמו פריטה של בסיסטים עם שתי אצבעות, בשביל ריצות מהירות. הנה חבר ילדות שהגיע לג'אז אחרי קריירה בגיטרה קלאסית, ניסה מפרט וחזר מהר מאוד לטכניקת יד ימין שבה הוא מנוסה:

הבנתי שהבעיה של הג'ינו היא המשקל. זה בס קצת כבד (10.5 פאונד). Atelier Z עשו כבר בס סיגנצ'ר ג'ינו, בשתי גירסאות (J מסורתי, ו-24 שריגים). הפנדר זולה יותר. הרעיון להכניס פיקאפ מיוזיקמן בין הפיקאפים של ג'ז בס, עם פראמפ, לא מסובך לביצוע, ולא חייבים להוציא 10K ש"ח. תכלס כל אחד יכול לקנות ג'ז בס לפי התקציב שלו, מעגל אקטיבי ופיקאפ MM ולתת לאחד מהבונים/מתקנים להפוך את זה ל-J-MM-J.

איזה כיף של ראיון. מת על דיכנה.

כן, זה הפוך. פנדר יצא שנה אחרי גיבסון. שניהם העתיקו קונספט של דנאלקטרו.

אוי כמה חיפשתי כאלה לפני 25 שנה, בתקופת ה-Bass VI שלי... גיבסון ייצרו 135 כלים משני הדגמים ביחד, 67 עם גוף 335 ו-68 עם גוף SG. הפיקאפ, אגב, הוא ה-PAF הנערץ. גיבסון העתיקו את ליאו פנדר שהעתיק רעיון של דנאלקטרו, שייצרו את הבס6 הראשון שלהם בשנת 1956. הדאנו שימש בעיקר להכפלת תפקידי קונטרבס, כדי להוסיף את ה"קליק" הזה, ולכן כינו אותו tic-tac bass. ואז באה קרול קיי עם צליל המפרט+מיוט-דרך-מגבר-גיטרה שלה, והיא הייתה מוציאה מהפנדר P שלה בטייק אחד סאונד דומה לקונטרבס מוכפל עם דאנו, והמפיקים יכלו לחסוך ולשלם רק על סשן אחד במקום על שני נגנים.

ירחם השם! לך תשטוף את הידיים שאיתן הקלדת את זה.

לי זה ממש לא נשמע ריקנבאקר. הכי ג'ז בס צוואר רוזווד פיקאפ קדמי, דרך דיסטורשן - למשל BOSS ODB-3 המופלא עם גיין כמעט 0. זה ייתן לך את הסאונד הזה.

עמי פרנקל היה בן 38 בזמן הצילום הזה. רואים פה בבירור שעל הבס שלו הטיונרים הם lollipop ולא cloverleaf, וזה בצירוף הבלוק אינליי מאפשר לתארך את הג'ז בס האייקונית הזאת בדיוק לשנת 1967. גם בלי הטיונרים, העובדה שעל ההדסטוק יש את הלוגו הישן (60-67) ועל הפרטבורד יש את הבלוקים שהתחילו רק ב-67' (66' זה טרנזישן, נקודות וביינדינג), מביא בדיוק לאותה מסקנה - 1967.

לא לא, יעל, ההקלטה היא עם בס אחד שניגן קובי כהן. הווידאו הוא מתוכנית כמו "עוד להיט" או "להיט בראש", שם הזמרים היו שרים עם פלייבק מלא, והפקת התוכנית הייתה מביאה סתם נגנים שידגמנו נגינה מאחור. אולי היו להם שם שני באסים וגיטרה אחת, אז הבמאי של התוכנית אמר, יאללה, מי כבר ישים לב. יש פה מעין בדיחה פנימית של ההפקה, "בואו נראה עד כמה הצופים סתומים ולא ישימו לב". רוב הצופים בארץ אז (סוף שנות ה-70, במקרה הזה 1977) לא שמו לב בכלל שמדובר בפלייבק, ורובם המוחלט לא ידעו להבחין בין גיטרה חשמלית לבין גיטרה בס. בלי קשר להטרלת שני הבסיסטים, קובי כהן סיפר שמבחינתו הסאונד שלו בשיר הזה הוא קיצוני, כלומר מקרה כמעט בודד שבו הוא הקליט על הפיקאפ האחורי (גשר) בלבד. בדרך כלל בהקלטות שלו זה היה 100% גשר + בערך 50-80% פיקאפ צוואר. המקרה השני שהוא ניגן רק על פיקאפ גשר היה בשיר של אריק סיני.

לפי קובי כהן, כנראה ניסוי של הבמאי לבדוק עד כמה הצופים באמת מטומטמים.

מול בית הכנסת הגדול. הוא עדיין שם. הרבה דרבוקות וכל מיני כלים אתניים ואקזוטיים, בזה הוא מתעסק. https://www.google.com/search?q=יעקב+לב+שמח&rlz=1CDGOYI_enIL590IL590&oq=יערב+לב+&aqs=chrome.1.69i57j0i19l4j0i19i457.3885j0j7&hl=en-US&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#lkt=LocalPoiPhotos&trex=m_t:lcl_akp,rc_f:nav,rc_ludocids:12166491134825414250,rc_q:%D7%9C%D7%91%20%D7%A9%D7%9E%D7%97%20-%20%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9F%20%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%AA%20%D7%9B%D7%9C%D7%99%20%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%94%20%D7%90%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D,ru_q:%D7%9C%D7%91%20%D7%A9%D7%9E%D7%97%20-%20%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9F%20%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%AA%20%D7%9B%D7%9C%D7%99%20%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%94%20%D7%90%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D,trex_id:LuwuIe

מה אלף שקל חממי, אני מנגן על בס שעלתה לי 600 שקל והצליל שלה יותר גן עדן משלך. פנדר פרסיז'ן 75' מקורית לחלוטין (-; כולל הארגז. מצ"ב הקבלה (בנובמבר 1990 הדולר היה 2.03 ש"ח, כלומר מדובר ב-$295 שהם היום 998 ש"ח)

נו אז למדנו כאן שעם מגבר טוב, גם בס זול מאוד נשמע מצוין. ולמה לא, בעצם. גיטרות זולות עברו הרבה מאז שנות ה-60 וה-70. זה כבר לא הזוועות הסובייטיות ולא הכלים היפאניים של שנות ה-60 שגם הם היו באיכות סובייטית. יש היום לא מעט גיטרות דיקט מזרח-אסיאתיות שאחרי סט-אפ בסיסי הן יותר נוחות ונשמעות יותר טוב מלא מעט פנדרים וינטאג' משנות ה-70. פודרה, עם זאת, הן עדיין לא. מה שאני לא מבין מהסרטון הזה הוא למה להשוות הארלי בנטון P מול פודרה כששני הפיקאפים שלה מחוברים. היה צריך להשוות מול ה-P בלבד של הפודרה. אני בעיקר שומע שם השוואה בין בין P לבין PJ.

^ ואף אחד משניהם איננו קובי כהן, הבסיסט שבאמת הקליט את הבס בשיר.

אני קורא לווידאו הזה "יש לי טונות של וינטאג' גיבסון אבל 80% מהזמן אני מעדיף לנגן על הריקנבאקר 72' שלי"

אה! נייס. חתיכת היסטוריה קטנה במושגים מקומיים. שווה תיקון.

הנגינה שלו מזכירה לי את כישרונו של מלך האינטונציה סטיב "וויש" ווישנבסקי:

מאיפה הוא יודע שזה המגבר שלו, או שהוא מתכוון אולי שזה בדיוק אותו דגם? לא מתכוון להטיל ספק או לפקפק, רק להבהיר. יש הרבה מעריצי משינה, בטוח מישהו שם ישים כסף על המגבר של מייקל.