lukatch

אני פשוט אוהב איך שהם נשמעים כשהם מתיישנים. מבחינתי הם לא "מתים", הם פשוט מאבדים את התדרים שאני ממילא לא זקוק להם. לא כולם אוהבים סאונד של מיתרי סטיינלס סטיל חדשים.

בדיוק. פחות מהאוברטונים הגבוהים. וגם מאבדים קצת מהאינטונציה.

זה לא הצורה אלא החומר, ניקל במקום סטיינלס סטיל (נירוסטה), ששומר על השריגים. לניקל יש גם סאונד יותר חם ופחות סכינים. אני מבין שאתה מדבר על ה-Jazz Rounds JR345. יש לי כאלה על אחת הריקנבקרים, חולה עליהם. וקניתי לפני שבועיים עוד סט במרום סתם כי היה שם, כי בדרך כלל אני מזמין און-ליין מארה"ב. תומסטיק שולטטטתתתתתתתתתתתתתת!!!!111111111

האקשן יורד בקיץ ועולה בחורף. זה הגשם שיורד בחורף, התבלבלת בין אקשן לגשם.

השחקן וינסנט גאלו הוא בסיסט. יש לו אוסף עצום של ריקנבקרים (אלא מה) - לפי השמועות, אחד האוספים הגדולים של ריקנבקר. זאת תמונה ישנה עם פנדר

ג'ון קרי (שכמעט היה נשיא ארה"ב, והפסיד לבוש רק בגלל שיטת הבחירות העקומה):

עמית: Vox Phantom

נעשה את זה פשוט. אתה בן 16. אתה מנגן שנה בערך. אתה צריך סט 040. לך למרום, לכלי זמר, לאיפה שבא לך, קנה סט נורמלי 040, באמת לא משנה איזה. 040 זה מספיק עבה בשביל להוציא צליל יפה, ומספיק רך בשביל לא לאתגר את הגידים והשרירים ביד שלך מעבר למה שהכרחי, שגם הוא לא לגמרי קל: בס זה לא מנדולינה. עם הניסיון הקצר שלך, האוזן שלך לא תרגיש בהבדל ממיתר יותר עבה, אבל היד שלך כן תסבול ממיתרים יותר עבים. לצערי הגדול מאוד כשאני התחלתי לנגן (1975), מה שהיה בחנות השכונתית היה רק מיתרי Guild פלאטוואונד 050. עם טנשן של קונטרבס. אז זה מה ששמתי. יום אחד לקחתי את הבס של ארנון פלטי (מכיר?), היו עליו מיתרי רוטוסאונד 040 סווינג בייס. הבנתי שביזבזתי שנתיים מהחיים במאבק מיותר עם מיתרים שמתאימים לג'יימס ג'יימרסון, אבל לא לילד בכיתה ח'.

טייפרוואונד זה מיתר עבה (E או B נמוך) שבקצה שלו שעובר מעל הגשר הוא יותר דק, כדי שיוכל "לזוז" יותר.

אני ממליץ לא לגעת במראות של המכונית. זה עניין חשוב שכולל הזזה וסיבוב, ולא כל אחד יכול, ופעם ביקשתי מאשתי והיא הזיזה את המראה יותר מדי הצידה, וכבר היו מקרים. בכל מקרה מומלץ לקחת את המכונית פעמיים בשנה למוסך מורשה לכיוון מראות "מקצועי". את מראת הצד טיפה החוצה... אחלה, עוד טיפה... זהו. עכשיו נגיעה למעלה... לא, לא כל כך הרבה, תוריד... סבבה. אין כמו כיוון מראות מקצועי במוסך מורשה של רנו. אני נותן רק למקצוענים לטפל במראות של האוטו שלי! עכשיו בוא נדבר לרגע על זווית המשענת של כיסא הנהג. זה עניין אורטופדי ואין להשאיר אותו ליד המקרה, כאילו סתם לסדר איך שנוח לך. אני לא נוגע בזה בעצמי וממליץ לכולם לא להתעסק עם זה, אני מתקשר למתאם ליסינג ב"אלדן" ושולחים לי תוך שעתיים מקצוען שמסדר לי אחלה זווית של גב הכיסא.

"הרסו" זה קצת היסחפות בשביל בעיה מאוד מאוד מינורית, לא? סט-אפ עושיפ פעמיים בשנה, כשמתחלף מזג אוויר. אם עשית סט-אפ ושבוע אחר כך ירדה הלחות והתחיל החורף, אז האקשן יירד והגיטרה תזמזם. תרפה קצת את הטראס-רוד רבע סיבוב וזהו. כן, בעצמך. האפשרות הנוספת היא לעשות סט-אפ למדיום אקשן. אז האקשן יירד קצת בחורף ויעלה קצת בקיץ אבל לא יזמזם לעולם. אבל אתה מעדיף הכי נמוך שאפשר, נכון? אז תצטרך לעשות כיוון עדין פעמיים בשנה. באמת לא סיפור גדול. או שתקנה בס עם צוואר גרפיט ותשכח מסט-אפ.

לי זה לא קרה בשני באסים שעליהם שמתי את המיתרים האלה (ג'ז בס וגרטש), אבל יש אפשרות שתצטרך להרחיב טיפה את החריצים בנאט, לא לעומק אלא רק לרוחב, ממש לא ביג דיל.

http://www.stringsdirect.co.uk/products/622-rotosound_tru_bass_black_nylon_strings_65_115_long_scale_rs88ld

זה גיג בג מקורי של פנדר משנות ה-60.

RESPECT

טייפוואונדס הם מיתרים ממתכת (לרוב פלאטוואונד אבל יש גם ראונדוואונד) עם ציפוי (כלומר עוד ליפוף) של חומר פלסטי שחור. בגלל זה הם יותר עבים, אבל העובי הנוסף לא מוסיף טנשן. הטייפוואונדס הם צעד אחד אחרי הפלאטוואונדס בדרך לצליל "קונטרבסי". ניסיתי את שלושת היצרנים הגדולים, והגעתי למסקנה חד-משמעית, שאני מחבב מאוד את אלה של רוטוסאונד (שנקראים Tru Bass 88), גם מבחינת התחושה (אלה של לה-בלה היו קצת דביקים) וגם מבחינת הצליל. יש לי אותם על הגרטש, היה לי סט גם על ג'ז בס 77' (שהורדתי כשהעברתי אותה לבן שלי), ובשני המקרים הצליל היה לא ייאמן. אפילו עם מפרט הצליל הוא מאוד "אקוסטי" ו"אורגני", ובכלל לא מתכתי, מה שהתאים מאוד לגיג הבלוז שהיה לי:

איזה סריגים? אם בסביבות 4-7, שחרר קצת את הטראס רוד. אם מזמזמים הסריגים הגבוהים ביותר (סביבות 20), תמתח אותו עוד קצת. יכול להיות שאחר כך תצטרך להרים טיפה אקשן מהגשר.

ממה שאתה מתאר, הצוואר התיישר לא רע. הורד אקשן למינימום (הכי נמוך שאפשר בלי שיש זמזום או שהצליל נחנק באף אחד מהסריגים), וסובב עוד קצת. אם יש זמזומים בסריגים הנמוכים (סביבות 4-5), שחרר רבע סיבוב בכיוון ההפוך, ותחזור לכאן לעדכן איך זה מתקדם.

אם יש הבדל, לצוואר יש טוויסט.

עד שהמרווח בין המיתר לחלק העליון של סריג 7 יהיה עובי של כרטיס ביקור, כשאתה לוחץ את המיתר בסריג ראשון ואחרון ביחד.

כמו שכתבתי לפני כמה דקות: תלחץ את המיתר לסריג הראשון והאחרון, ובסריג 7 צריך להיות מרווח בין המיתר לסריג שמאפשר להעביר כרטיס ביקור. עובר יותר מזה? => הצוואר עקום, וצריך למתוח את הטראס רוד.

כשאתה לוחץ את המיתר לסריג הראשון והאחרון, אמור להיות בסריג 7 מרווח שמאפשר להעביר כרטיס ביקור בין המיתר לסריג, לא יותר מזה. הצוואר עקום וצריך למתוח את הטראס רוד. עושים את זה בהדרגתיות, רבע סיבוב כל פעם (פעם ביום) בכיוון השעון, ואם אתה לא בטוח במה שאתה עושה, קח את הבס למישהו שמבין.

זה היה בשנת 1985, ושינוי הצוואר כלל שינוי מספר הדגם. 4001 זה הצוואר הישן (+4003 מהשנים 82-85), 4003 זה הצוואר החדש.

אמרתי לך, אני מכיר אותם, הם מצוינים לריקנבקר שלך מבחינת טנשן, הם בהחלט לא היי טנשן.

בדיוק מה שתומר כתב. לפני כמה חודשים פגשתי את מייקל בנסון ממשינה אצל הרצל, הוא עמד להיכנס להקלטה והביא בס לאיזה סידור. הוא הוריד ממנה סט 045 מתים ועמד לזרוק לפח, אתם יודעים, הפח השחור שמתחת למגבר רולנד של הרצל. אמרתי, לא!!!! אני הכי אוהב מיתרים ממש ממש מתים. מה שפט מתיני קורא, deadwounds. אז לקחתי את הסט המשומש, אבל בגלל שאני פולני מעפן עם תסביכי היגיינה, החלטתי להרתיח עם קצת סבון כלים בשיטה הידועה, בשביל האסתטיקה. אחר כך ניגבתי כמובן במהירות במגבת נקייה ויבשה, כמו שתומר כבר כתב. קיצר, המיתרים נשמעים עד היום כאילו פתחתי לפני שלוש דקות את העטיפה. איזה בעסה. הרסתי סט מושלם של מיתרים מתים, ועכשיו הם מסרבים למות שוב. כשמבצעים את הליך ההרתחה / ניקוי / ייבוש כמו שצריך, הוא עובד כמו קסם.