lukatch

פרטבורד מייפל, זה הכל. זה הפרסיז'ן עם הסאונד האגרסיבי. וגם סט ראונדוואונדס חדש יחסית, כמובן. הגוף לא משנה כלום.

לא, אבל הייתי לי Peavey T40 (כמו לכמעט כל בסיסט שניגן פה בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80...) במשקל דומה, 11-12 פאונד. זאת הייתה בס מצוינת עם אלקטרוניקה גאונית, שיכלה להוציא הכל - מהבוץ הסמיך של גיבסון EB0, דרך ג'ז בס, פרסיז'ן, ועד חיקוי מפתיע של הסכינים המתכתיות של ריקנבאקר - ולכן כולם קנו אותה, אבל בגלל המשקל היא איבדה פופולריות במהירות והפכה לגיטרה רדיואקטיבית - אף אחד לא היה מוכן לגעת בה. בגיל 18 זה היה לי סבבה, לא היה איכפת לי ממשקל. אחרי זמן מסוים אתה מרים פנדר ממוצעת, 9 פאונד, ואתה אומר לעצמך, למה זה כל כך הרבה יותר נוח לי?

הגוף של ריקנבאקר עשוי ממייפל, אבל בגלל זה הוא דקיק, בעובי אינץ' בודד. גוף מייפל בממדים של פנדר ישקול... הנה, יש מדידה מדויקת: 11.6 פאונד! זה מאוד כבד. מניסיון, לגוף כבד אין שום השפעה על הצליל, רק על הגב והכתף.

Something, תיבה 28 כמובן שגויה. זאת תיבה שנויה במחלוקת כי מלבד הבס כל הכלים מגיעים לרה נמוך, מתבקש שם רה נמוך, ורק האדון מקרטני מתעצל לכוון טון למטה, ובמקום מי-רה מנגן פה-מי. וכמובן גם אוקטבה מתחת למה שכתוב בתיבה 28, אבל ברור למה מי שכתב את זה טרינספז אוקטבה למעלה - בשביל להגיע לרה.

כל כך יפה...

לי זה נשמע אצבעות.

כמו washtub bass

הוא גם הבחור שהפיק את "דיסקו אינפרנו" של הטראמפס. פנדר פרסיז'ן עם פלאטוואונדס 050 בני עשר שנים ומטונפים (הוא סירב לנקות אותם), ומגבר אמפג B15... איך לא. ההשפעות של ג'יימרסון ברורות, אבל הליינים של רוני בייקר הרבה יותר עמוסים. למי שבא לקרוא קצת תווים: https://www.notreble.com/wp-content/uploads/2019/07/bad-luck-bass-transcription.pdf

לא בדיוק "מיוצר בנפרד לשמאליים", אבל תופים ניתנים להפיכה ואכן מתופפים שמאליים רבים הופכים את הסט. חוץ מזה יש חליל-צד לשמאליים: https://www.ebay.com/itm/164330572564 ועכשיו, קבל את הפסנתר ההפוך. מזהיר מראש שמדובר במראה קשה לצפייה:

פעם דיברתי עם ויינשטיין בונה הכינורות, הוא בעצמו ויולן, והוא שמאלי. הטענה שלו היא שזה דווקא יתרון להיות שמאלי ולנגן כינור כימני. הנה בס עם אולטרה-שורט-סקייל - גודל של גיטרה. וינטג' יפאני משנות ה-70 בנוי טוב, וזול. בדיוק בשביל ילדה בת 8. https://www.ebay.com/itm/154266771050

הבת שלי (20) שמאלית מובהקת. מגיל אפס היא שמאלית, לא עברה אפילו את השלב של לנסות את שתי הידיים. כילדה היא למדה חליל, בחליל אין "שמאלי". בשלב מסוים רצתה ללמוד יוקללי. קניתי לה יוקללי וחשבתי להפוך את המיתרים, אבל עד שהגעתי לזה היא כבר למדה (מיוטיוב) לנגן ימני. שום בעיה. ממש שום בעיה.

הפרנקלין מדהימה בעיני. ויש לה פינגרבורד אבוני, שמאפשר לך לנגן עם ראונדוואונדס בלי לחשוש מנזק. זאת הפרטלס שלי, אגב. צוואר וינטג' (78') וגוף חדש. מין שילוב של פרנקלין וג'אקו.

דעתי האישית והלא מחייבת: יתרונות של צוואר לא-מסומן: נראה ממש קול. כל השאר חסרונות. גם פוזה זה דבר חשוב, אבל אינטונציה חשובה יותר. כלי קשת הם פרטלס בלי סימון, אבל - וזה אבל חשוב מאוד - לקונטרבס יש נק-בלוק ברה ("שריג 7") (גרמני) או רה דיאז (8, כל השאר) שמקל מאוד את ההתמצאות בלי להסתכל, ויש מתודה מסודרת של פוזיציות, בעצם יש שתי מתודות (סימנדל ופרנסואה ראבאת). זה ממש לא כמו גיטרה בס. בגיטרה בס, גם הכלים ה"לא-מסומנים" הם בעצם מסומנים, כי יש נקודות בצד הצוואר, ואי אפשר להסתדר בלעדיהן. הנקודות עוזרות שלא תלך לאיבוד לגמרי. אבל קווי שריגים יעזרו לך לנגן באינטונציה יותר טובה. ואתה יודע למי הייתה פרטלס מסומנת? לג'אקו פסטוריוס. ואתה יודע מי אמר לו, "היי ג'אקו, זה לא מספיק קול"? אף אחד, אף פעם.

הוא אכן היה בא מהקיבוץ כל פעם.

גל פרמן היה תלמיד שלי! לפני 33 שנים.

1. לא, זה לא אותו הדבר. אתה מפיץ הדרכה להפרת זכויות. ב-99.99% מהמקרים זה אכן לא איכפת לאף אחד. לריקנבאקר זה כן איכפת לפעמים. כתבתי לך את זה כבר די הרבה פעמים, חשבתי שנקלט. הרי כתבתי לך על מקרה שבו ריקנבאקר שלחו התרעה למישהו שהעלה צילום של בס ריקנבאקר מקורי עם פיקאפ חלופי שדומה יותר מדי לפיקאפ ריקנבאקר. הוא לא תיכנן אותו, הוא לא ייצר אותו, הוא לא מכר אותו, הוא בסך הכל העלה צילום שלו על בס ריקנבאקר מקורי. 2. לפעמים כן ולפעמים לא. יש אמנים שאתה לא יכול אפילו להעלות ליוטיוב את עצמך מנגן ארבע תיבות משיר שלהם בלי לקבל מכתב מעו"ד.

אם ג'יימרסון יכול עם אצבע אחת... אגב, ג'רי שף ניגן את הבס ב-Riders on the Storm של הדורז, חתיכת ריף בס...

הגיטרה מכוערת לא במקרה. הם לא יכלו להעתיק את הפיקגארד בלי לעוות אותו. האינלייז שונים מאלה של ריקנבאקר, והעניין הבעייתי היחיד הוא הגשר. פה יש יוניט של היפשוט, שהוא שונה מהותית מהחלק של ריקנבאקר, מלבד הפוטפרינט - טביעת הרגל. הוא מספיק שונה בשביל להרחיק אותם מנחת זרועם של הריקנוואפן, כפי שהמחלקה המשפטית מכונה על ידי חובבי היצרן הזה. הדבר הזה נבדק כמובן.

נשמעת ממש בסדר הסמית הזאת

פשוט תפסיק להעלות הוראות להפרת זכויות יוצרים. זה מסכן את כולנו, וזה גם לא לגמרי מוסרי. אם יש לך ספק, תשאל מישהו מהמנהלים בפרטי לפני שאתה מעלה את הלינק שאתה לא בטוח לגביו. אם אתה בכל זאת מחליט להיות רובין הוד מטעם עצמך, לגנוב מהעשירים ולתת בחינם לעניים, קח את זה למקום אחר באינטרנט.

1. אם יש זכויות יוצרים, אל תפיץ. 2. אם יש לך ספק בנוגע לזכויות יוצרים, תתנהג כאילו אין לך ספק. 3. בעניין הספציפי של ריקנבאקר: זה יצרן הגיטרות הקפדני ביותר בעולם בנוגע לזכויות יוצרים. הם הגנו בזמן על הצורה של הכלי שלהם, ולא רק הקונטור והלוגו אלא פרטים עיצוביים ספציפיים כמו המשולש של הלוגו (הצורה עצמה, אפילו בלי הלוגו) או הצורה של פיקאפ ההורסשו. ולכן בניגוד לפנדר, גיבסון וכו', ריקנבאקר נהנים מהגנה של בית המשפט. (פנדר הצליחו להגן רק על צורת ההדסטוק). חשוב להבין שבתי המשפט בארה"ב לא מגינים על זכויות יוצרים של אדם שבמשך שנים הזניח את ההגנה על קניינו הרוחני. אתה לא יכול לאפשר לכל העולם להעתיק אותך, ואחרי 40 שנה לתבוע מישהו על העתקה. עד שפנדר התעוררו, הם יכלו להגן רק על צורת ההדסטוק. את כל השאר אתה יכול להעתיק. ריקנבאקר תבעו במשך עשרות שנים כל מי שהם יכלו להגיע אליו שייצר כלי שמפר זכויות, או אפילו מכר כלי כזה משומש. וגם - זה חשוב במיוחד - המחלקה המשפטית של ריקנבאקר אשכרה שולחת מפעם לפעם תביעות לאנשים שמפרים את הזכויות. אני מכיר אדם שהעלה צילום של הריקנבאקר שלו עם פיקאפ חלופי של ג'ייסון לולאר שהיה רפליקה של פיקאפ הורס-שו מקורי. צילום! והוא קיבל מכתב התראה לפני תביעה מריקנבאקר, עם דרישה להסיר את הצילום מהרשת. זה המקרה הכי קיצוני שאני מכיר עד היום, אבל הוא קרה. בקיצור, אל תתעסק עם ריקנבאקר אם אתה לא רוצה צרות, אתה לא יודע על איזה צד יתעוררו בבוקר בסנטה-אנה. ואתה בוודאי לא רוצה לסבך את בעלי האתר הזה.

קןדם כל, מראה זה דבר חשוב. תסתכל פעם על כלי קשת, יש שם לא מעט דברים שנועדו לדקורציה בלבד. כן, אני יודע שהפוסט הבא שלך יגיד שלך לא איכפת מדברים כאלה. בוא נסכם בינתיים שלרוב האנושות כנראה כן איכפת. בגיטרות נפח, הביינדינג מגן על השוליים מפני פגיעות ומכות. זה מעין טמבון לגיטרה. לכן הוא שם. כשלוקחים את האסתטיקה של גיטרות נפח ומעבירים לגירסת לסוליד-בודי, כמו לס פול, הביינדינג הוא חלק מהלוק. לס פול הרי מעוצבת בדיוק כמו גיטרת נפח מוקטנת. אבל הריקנבאקר שאנחנו מדברים עליה היא נפח. יותר מדויק, זה כלי chambered, שהתחיל את חייו כקרש בעובי של סוליד-בודי, ואז יצרו בו חלל, וסגרו מאחור עם פלטה. בגלל זה הדפנות הן לא כל כך דקות, ותכלס היה אפשר לעשות את הכלי הזה בלי ביינדינג, אבל זה כל כך מוסיף ללוק שלו. אגב, פריט טריוויה קטן - ריקנבאקר מתעקשים לייצר רק בארה"ב ורק מעצים מקומיים, והם גם משתדלים לקנות מספקים אמריקאיים בלבד. אבל הצ'קרבורד ביינדינג, זה עם הריבועים הקטנים, הוא יוצא מן הכלל - מייבאים אותו מגרמניה. איך עושים אותו זה סיפור מעניין שמסביר למה הוא כל כך יקר. לוקחים פלטות של ויניל לבן ושחור בגודל מטר על מטר, בעובי של נגיד 1 מ"מ, ומדביקים אותן לסירוגין אחת על השנייה, שחור-לבן-שחור-לבן וכו', עד שנוצרת קובייה של מטר מעוקב. את הקובייה הזאת פורסים מהצד לפרוסות של נגיד חצי ס"מ, ואז כל פרוסה - לפסים. זה הביינדינג. את הקוביות רואים רק מלמעלה, כי תמיד מדביקים לצד הצ'קרבורד גם פס ביינדינג לבן (או שחור), ולכן גם צריך לחרוט את תעלת הביינדינג בעומק כפול. יש הבדל בין צ'קרבורד ישן (עד אוגוסט 1973) לצ'קרבורד חדש, קשה לראות בעין אבל אם סופרים כמה "קוביות" יש באינץ', רואים שיש הבדל קטן.

לא ממש חידוש עבור ריקנבאקר - גם כי היה להם בעבר דגם שורט-סקייל (3000), וגם כי לפני שנה וחצי הם עשו מספר מוגבל מאוד של דגם שהם קראו לו 4030 שהוא בעצם 4003 עם שורט-סקייל "30 וצוואר שתי אוקטבות. הגוף היה של 4003 (למעשה של 4002, לפי הבירדס-איי והביינדינג וגם כי אני יודע את זה כעובדה מריקנבאקר עצמם, אבל לא ניכנס לזה) ותשים לב שהגשר "זז" למעלה מהמיקום הרגיל שלו בגלל הסקייל הקצר. מזכיר לך שריקנבאקר רגילות זה גם ככה טיפה פחות מלונג-סקייל, הן "33. בעניין "נקווה שפנדר יאמצו את הרעיון" - אתה יודע שהיו לפנדר דגמים עם 5 מיתרים וצוואר 24 שריגים, ודיברנו על זה פה, נכון? אני חושב שהבעיה איתם הייתה מבחינתך שהם תימחרו את זה ביותר מאלף שקל.

נו באמת חממי, האיש אינו בסיסט, המגבר אינו מגבר בס, ואני בטוח שבתנאים כאלה טרוגלי יכול לגרום אפילו לסטרדיווריוס של עולם הבס - כלומר איבנז באלף שקל - להישמע נורא. אני יכול להבטיח לך ש-4005 מקורית נשמעת מצוין - לפחות ה-67' שיצא לי לנסות, ובוודאי אחרי ניתוח קצר להסרת הקבל מפיקאפ הגשר. אגב, היא הייתה מספיק טובה בשביל ג'ון אנטוויסל באולפן למשך שנתיים (69-70), וגם בשביל ג'ק קאסידי, מייק מילס (REM), קולין מולדינג (XTC), מאני (סטון רוזס) ועוד. בנוסף, כפי שאולי לא הבנת אז אני אחזור, מדובר על בס אחר, סקייל אחר, עצים אחרים, גוף אחר, למעשה המשותף היחיד הוא המספר 4005 ושזאת ריקנבאקר רבע-נפח. כל השאר שונה.