lukatch

נראה מעורר קנאה

ברגים בדיוק כמו של הפיקגארד. לגבי המיקום: כיסוי גשר - תניח את הכיסוי מעל הגשר (עם המיתרים), תצמיד את החלק האחורי לגשר (בעצם לטבעות האלה שבקצות המיתרים), תיקח טיפה אחורה (נגיד, 1-2 מ"מ), תסתכל מקדימה שזה ממורכז, תסמן לחורים ותקדח. יש גם את הדבר הזה, אין לי מושג אם זה מדויק. כיסוי פיקאפ - תלך לפי החורים בפיקגארד. אם אין חורים:

אכן הוויולה דה גמבה של מירנה הרצוג. תסתכלו פה: https://www.thestrad.com/news/viol-trashed-during-flight-emerges-from-restoration/8507.article

לבן שלי יש גיבסון שהיו עליה את הטיונרים הרובוטיים, אחרי חודש הורדנו אותם ושמנו טיונרים "אנושיים". אין לי מושג למה אבל זה מעצבן ברמות. זה אמין מאוד והכיוון מדויק, אבל להחליף מיתרים זה סיפור, להוריד איזה רבע טון בשביל להתאים לפסנתר הלא מכוון זה סיפור. כאילו הכל אמור להיות בעד המנגנון הזה, ועדיין יש הקלה גדולה כשמורידים אותו. אני חושב שגם ההקשר הכללי של הטיונרים הרובוטיים הוא חלק מהתיעוב אליהם. הטיונרים הרובוטיים הם ממש סמל לעידן האומלל של הנרי ג'יי בגיבסון. מרגע שהלך, גיבסון הסירו במהירות כל זכר למורשת שלו, וחזרו לשיטות הישנות, ומה אתם יודעים, גיטריסטים מאוד מרוצים. וגם בסיסטים, אגב, מהלס פול ג'וניור DC בס.

שלמה מויאל שאתה רואה בכתבה הזאת הוא שלמה מויאל שאני מכיר, בדיוק. אדם מדהים, ואגב קונטרבסיסט מעולה שעזב קריירה של נגן קלאסי בשביל ללמוד בניית כינורות. הוא עדיין לגמרי יודע לנגן, יכול להחליף בפילהרמונית... הקונטרבס שהוא בנה למרב אשתו הוא אחד הטובים ששמעתי בחיים. את הכינור שבנה לבת שלו ורואים בכתבה אני לא יודע להעריך כי אני לא כנר, אבל הבנתי שנגנים גדולים די התעלפו עליו. לפני שנתיים היה סיפור של ויולה דה-גמבה נדירה בת 300 של בונה אנגלי, שיש כמוה רק שתיים בעולם, שחברת תעופה הצליחה לרסק באופן יסודי למדי למרות שהייתה בתוך קייס קרבון-פייבר, וכתבו על זה בכל מיני מקומות כולל פיצ'ר ב-The Strad. ומכל גדולי בוני הכינורות בעולם, שלמה מויאל קיבל את העבודה להחזיר אותו לחיים. עבודה של שנה-שנתיים. ראיתי את הגוף בתהליך העבודה, זה פשוט מדהים לראות איך עובד אמן ברמה כזאת. וקצת תוכן שימושי - אחרי 5 הופנרים שלי שעברו אצלו (4 באסים וגיטרה), הוא האיש היחיד בארץ שאני סומך עליו בפתיחה, תיקון זווית והדבקה מחדש של צווארי הופנר נפח, באופן היחיד שבו זה אמור להיעשות - דבק עצמות. הוא גם התאים את הרגליים של הגשר לטופ לפי סטנדרטים של בוני כינורות, וההופנרים שלי במצב יותר טוב היום מאשר כשיצאו מהמפעל בבובנרויט בשנים 1960, 63, 64, ו-65.

אני מחבב טיפוסים כאלה, שלא בונים את הגירסה המיליארד של סטראט או ג'אז בס.

https://www.guitarpartsresource.com/bhardware_ashtrays.htm

בשביל צלילים מתחת למי הנמוך, באירופה נהוג להסב את הקונטרבס לחמישה מיתרים, ובארה"ב מעדיפים C-extension על קונטרבס 4 מיתרים. בארץ אתה יכול לראות בתוך סקציית באסים של אותה תזמורת ערבוב של שתי הגישות. בשביל להסב קונטרבס מ-4 ל-5 מיתרים, מחליפים את הצוואר, הפינגרבורד, הגשר והטיילפיס, כלומר הכל חוץ מהגוף (שהוא הדבר היחיד שבאמת חשוב). לא כל קונטרבס יכול לעמוד בלחץ הנוסף על הגשר בלי שהטופ יקרוס, וצריך לבדוק את זה קודם. כאן תוכל לראות פוסט של שלמה מויאל על סי-אקסטנשן שבנה לטליה הורביץ. גם את הקונטרבס שלה עצמו הוא בנה, אגב:

דבר ראשון, מזכיר לך שגם הפסנתר וגם הבס נוגנו שם על ידי אותו אדם. אז הוא בהחלט ידע. ושנית, תשימו לב שאת הסקיצה הזאת הם לא עושים באותו סולם של ההקלטה המוכרת - זה טון וחצי מתחת. אז בעיית הרה הנמוך שאין בבס מכוון, לא קיימת פה. היה יכול לעשות ירידה על סולם לה. דבר שלישי, בסקיצה הוא מנגן על הריקנבאקר, אבל את ההקלטה המוכרת הוא עשה עם ההופנר.

הוא דווקא חשב על זה הרבה. לילה שלם הוא ישב באולפן בשביל הבייס-ליין הזה. כשג'ון וג'ורג' שמעו מה הוא הקליט הם אמרו שזה עמוס ומורכב מדי ולא מתאים לשיר, אבל פול התעקש.

קראתי את ג'ף אמריק מיד כשהוא יצא (בטיסה ללונדון לפגוש את מקרטני, אגב) ולא הייתי מסתמך על השיפוט המוזיקלי שלו. ג'ורג' היה אחד הגיטריסטים הטובים של זמנו, בגיל 15-16 הוא היה מוציא צ'ט אטקינס (שומעים, אתה יודע) וניגן בעשר רמות מעל שאר הגיטריסטים בלהקות של אז. נגינת הסלייד שלו היא עד היום אחת הטובות שיש. האריסון היה גיטריסט ברמה של מקרטני כבסיסט. מקרטני היה גיטריסט מוזר, זאת ההגדרה הכי טובה שיש לי בשבילו, ולנון, שאלוהים יעזור לו, די לא ידע לנגן גיטרה (אבל כתב את השירים הכי טובים מארבעתם ושר הכי טוב מארבעתם).

זה לא רק האוזניים שלי, זה מה שכולם "שומעים" שם, בגלל שזה מה שהפסנתר מנגן שם.

ג'ורג' היה באסיסט מעולה. לא זוכרים לו את זה כי הוא היה גיטריסט עוד יותר טוב, אבל כשהוא ניגן בס, היו לו תפקידים מאוד יפים. "או דארלינג" אגב זה פול, לא ג'ורג'. ב-Something אין ספק שזאת ההופנר. הוא לא מגיע מאוד גבוה שם, הבעיה הקשה התחילה מעל האוקטבה. הבעיה העיקרית בשיר הזה היא בנמוכים - צריך רה נמוך. לפני הרבה שנים פורסמה ב-Guitar Player טרנסקריפציה של הבס, עם רה נמוך. זאת הייתה שגיאה, כלומר, זה די מתבקש שזה מה שהוא ינגן שם, אבל לא: מקרטני, במקום להוריד טון, פשוט לא ניגן את הרה הנמוך. תקשיב ב-06:04, במקום מי ורה בסוף הירידה, הוא מנגן פה ומי. למה הוא עשה את זה? אני באמת לא יודע, ולא שאלתי אותו כשנפגשנו, ואולי חבל. אבל תראה, יש מגעים להביא אותו שוב לארץ, אולי תהיה לי בכל זאת הזדמנות.

המדריך למאזין - מי ניגן על מה באיזה שיר (ג'ורג' ניגן בס בשלושה שירים) Come Together - Paul, Rickenbacker 4001S Something - Paul, Hofner 500/1 Maxwell's Silver Hammer - George, Fender Bass VI Oh! Darling - Paul, Fender Jazz Bass Octopus's Garden - Paul, Rickenbacker 4001S I Want You (She's So Heavy) - Paul, Hofner 500/1 Here Comes The Sun - Paul, Rickenbacker 4001S Because - Paul, Rickenbacker 4001S You Never Give Me Your Money - Paul, Rickenbacker 4001S Sun King - Paul, Fender Jazz Bass Mean Mr Mustard - Paul, Fender Jazz Bass Polythene Pam - Paul, Rickenbacker 4001S She Came In Through The Bathroom Window - Paul, Rickenbacker 4001S Golden Slumbers - George, Fender Jazz Bass Carry That Weight - George, Fender Jazz Bass The End - Paul, Rickenbacker 4001S

חיצונית מאוד מאוד דומה, רק עם שתי בעיות קשות ודי מפגרות: החלק האחורי נטה להתרומם עם השנים בגלל המשיכה של המיתרים, מה שמכונה tail lift, ועכשיו הם חילקו את זה לשני רכיבים וסוף סוף החלק שמעגן את המיתרים מוברג לגוף. בשנות ה-80 היה להם פיתרון הרבה יותר ברברי לזה, הם פשוט הוסיפו שני ברגים שנראו כאילו שיפוצניק הוסיף אותם, יעיל אבל מאוד לא אלגנטי, אז הם ירדו מזה מהר. הבעיה השנייה הייתה שברגי הכיוון של האינטונציה ישבו במקום כזה שאי אפשר היה לכוון אינטונציה בלי להוריד את המיתר. כן, עד כדי כך מטומטם: מורידים מיתר, מבריגים קצת, בודקים אינטונציה, מורידים מיתר, מתקנים עוד קצת, בודקים איטונציה, ושוב ושוב עד שזה מדויק או עד שאתה מתייאש. לפחות אם אתה לא משנה את סוג המיתרים זה תהליך חד פעמי, ואחרי שעברת אותו הבס מכוון ולא צריך להתעסק עם זה יותר. אנשים המציאו כל מיני פטנטים בשביל לאפשר כיוון אינטונציה בלי להוריד מיתרים, למשל Arnquist mod של ג'ון ארנקיסט.

ריקנבאקר מודיעה רשמית על גשר/טיילפיס חדש לדגמי 4003. מעכשיו אין יותר טייל-ליפט (דפדפו שמאלה לווידאו שמראה את עיגון המיתרים החדש) ויש סאדלס נפרדים שמאפשרים כיוון אינטונציה נוח במקום החלק הבלתי הגיוני ששימש אותם עד היום. מה עדיין דפוק פה: הם השאירו את הצלעות מעל המיוט הקבוע (שאיש לא השתמש בו מעולם) שמונעות כל אפשרות לפאלם-מיוטינג. אולי עוד 60 שנה הם יסדרו גם את זה, ועד אז יש את החלופי של היפשוט, יקר אבל מאפשר הכל.

כמובן שאם מתנהגים עם הבס בפולניות יתרה ומנגבים טוב אחרי כל אימון או הופעה לפני שמכניסים לקייס, זה מאריך את התקופה הברייטית של חיי המיתרים.

עכשיו כשאתה אומר, באמת כתוב עליו String cleaner & lubricant

בנוגע לשאלה השלישית (-; של ניקוי על הבס, יש את הפאסט-פרט של GHS, לא ניסיתי בעצמי אבל אולי תנסה. עוד דברים שלא ניסיתי ובחוסר אחריות אני כותב אותם כאן: חבר אומר שבמקום להרתיח, הוא הישרה את המיתרים בקוקה קולה והתוצאה לדבריו הייתה טובה כמו הרתחה. שוב, לא ניסיתי בעצמי.

ככל שהמיתרים מג'דייפים המיתר יוצא מאינטונציה, והניקוי מחזיר אותו בול למקום. בגלל הדטרגנט מומלץ לשטוף אותם טוב במים חמים אחרי ההרתחה, ואז לייבש. אצלי מגבת מטבח עובדת מצוין, לא חשבתי להוציא מייבש שיער.

רצוי להרתיח עם קצת נוזל כלים, צריך דטרגנט כדי לפרק את הג'יפה שנדחקה לתוך החריצים. אגב, שמת לב שגם האינטונציה חזרה לעצמה?

תוריד הכל, אין שום בעיה. גיטרה, ובמיוחד בס, יותר בריא לצוואר שלה להיות תחת טנשן קבוע לאורך זמן. לכן גם אם מאחסנים גיטרה לתקופה ארוכה, כדאי לעשות את זה כשהמיתרים מכוונים. אבל להוריד את כל המיתרים, אפילו לכמה ימים, לא גורם שום נזק. זה עונה לך גם על השאלה של הבישול, נכון? (בוא נוודא רק שאתה עושה את זה נכון: כל המיתרים בסיר עם מים רותחים וקצת נוזל כלים. כמה דקות על האש מספיקות. ואז להוציא ומייד לנגב ממש טוב ולייבש לגמרי)

שלח לי לינקים למה שנראה לך מעניין. אפשר לדבר על זה בפרטי ואפשר פה. תגיד מה התקציב ואני אשמח לחפש לך דברים מתאימים.

כן, ברור שזה פלייבק. פשוט הווידאו הזכיר לי שהייתה לה את הסטראט הזאת שהייתה נהדרת.