lukatch

והרגע ראיתי שיש בצבע שחור שמגיע אפילו עם מגבר 20W. והכל כולל הכל כולל משלוח ב-62 שקל. לא מבין מה קורה פה https://www.ebay.com/itm/124102248386

זהו, בעצם. קניתי כי אי אפשר שלא לקנות בכזה מחיר. אין לי מושג מה להגיד לכם חוץ מאשר שזה נראה לי מטורף לקבל בס חדש במתנה ולא לקחת. עכשיו נחכה שיגיע. https://www.ebay.com/itm/372972032519

נגני הלהקות ניגנו בהופעות, אבל את ההקלטה עשו אז נגני אולפן. בבס זה לרוב עמי פרנקל, שמוליק ארוך או קצת מאוחר יותר אלי מגן. אני מניח שהבסיסט המוקלט עם להקת התותחנים הוא אחד מהם. עמי פרנקל לא היה צריך יותר מטייק אחד ועמוד תווים, זה היה יעיל מאוד בימים שכל דקת אולפן עלתה הרבה. בעניין הסאונד: אלה שנים שבהן ההשפעה העיקרית היא הסאונד של קרול קיי וג'ו אוסבורן. לא שמישהו כאן הכיר את השמות האלה, אבל זה מה ששמעו בתקליטים מחו"ל. הציוד ההכרחי: פנדר ג'ז בס, פלאטס, מיוט רצחני, וכמובן - ידידו הטוב של הבסיסט בתחילת שנות השבעים: מפרט. בהרבה מקרים זה מוקלט עם מגבר גיטרה. זה סגנון שהגיע מבסיסטים שהיו במקור גיטריסטים, והרגישו נוח מאוד עם מפרט. בשיר של רומן שרון, הבס כבר קליקי בקיצוניות של לאדי גייסלר, הבסיסט בתזמורות של ברט קמפפרט וג'יימס לאסט שהיו אז מאוד פופולריים. שם יש גם קונטרבס שמכפיל את הבס של לאדי גייסלר. תשמעו את זה - מכאן בדיוק מגיעה ההשפעה, מעבדים היו מבקשים בדיוק את הצליל הזה (את לאדי רואים פעמיים ב-20 השניות הראשונות, את הקונטרבסיסט ב-2:18):

את הפראמוס סטאר כמובן, הבס שראה הכי הרבה סטונס קלאסי.

https://www.juliensauctions.com/about-auction?id=322&fbclid=IwAR1e65Zx2FuFEUP2aq-vel5dZPnE6ome9iASLiDJjtGE43M5oqwuJZ6KJH8 פנדר מוסטנג בס 1969 קומפטישן אורנג' טראוויס בין 1978 קאסטום שורט סקייל סטיינברגר 1981 קאסטום שורט סקייל דן ארמסטרונג פרוטוטייפ 1974 ווקס טירדרופ - וויימן סיגנצ'ר 1965 פראמוס סטאר בס, 60-63

אין לי מושג אבל ב-04:50 הוא מראה את בס אקוסטי שהוא אומר שהוא "מיוחד מאוד", כי הוא ניגן עליו באנפלאגד של אריק קלפטון. רק שלבס הזה יש קאטאוויי ולבס מהאנפלאגד אין.

את זה לא ידעתי!

וואללה צודקים

לא צריך תוכנה, ביוטיוב יש אפשרות להאט ל-75%, 50% ואפילו 25%. זה בהגדרות (גלגל השיניים למטה - playback speed). בעניין מה שקורה ב-3:40, זה נשמע לי מכוון רגיל ומתאים למה שרואים.

קודם אבהיר שאין לי שום קשר אליו או ניסיון איתו, אבל מצאתי את זה עכשיו - http://giantheadphones.coi.co.il/תיקון-אוזניות.htm

מה בדיוק אתה תבדוק? אם אתה לא קונטרבסיסט מנוסה או מורה לקונטרבס עם ניסיון והבנה בכלי, אין לך מה לבדוק. אני לא אומר את זה בזלזול. הניסיון שלך עם גיטרה בס לא יעזור במקרה של כלי קשת. ובכל מקרה, כל כלי שתשקול לקנות, חייב לעבור אצל בונה כינורות לבדיקה. קונטרבס זה לא גיטרה בס, ואתה עלול להפסיד אלפי שקלים אם תקנה בלי להבין.

הרבה, כשעושים את זה כמו שצריך. אבל בוא קודם תברר מה הסיפור של הבס הזה. והכי חשוב: קונטרבס זה לא גיטרה בס. לא קונים על הנייר. הולכים ובודקים. ולא הולכים לבד אלא עם המורה. זה לא החלטה שאתה מקבל לבד. אתה מתייחס לסיפור הזה כמו לקנייה של גיטרה בס, וזה שונה.

אני מתקשה להאמין שזה כלי עץ מלא (fully carved) במחיר הזה, אבל תשאל, יש לו טלפון. מה שקצת מחשיד בעיני הוא שכתוב שהפינגרבורד עשוי Ebonized hardwood, כלומר מייפל צבוע שחור. זה מאפיין כלים זולים מאוד.

היי עידו 1. אי אפשר לנסוע עם קונטרבס באוטובוס. 2. באופן כללי אין הארד-קייסים לקונטרבס. כולם משתמשים בגיג-בג מרופד. אין ברירה. הכלי כבד גם ככה, הגיג-בג כבד מאוד גם, אי אפשר יותר מזה. לפילהרמונית יש פלייט-קייסים, הם נועדו לטיסות, הם ענקיים, שוקלים עשרות ק"ג, ומכניסים לתוכם את הקונטרבס עם הגיג-בג. 3. יש דרך לסחוב קונטרבס בגיג-בג. זה לא בדיוק על הגב עם הרצועות כמו גיטרה בס, זה יותר כאילו אתה מחבק אותו, וזה ממש לא למרחקים ארוכים. 4. שינויי טמפרטורה זה עוד סיבה למה לא להסיע קונטרבס ממקום למקום. שינויים קיצוניים לא בריאים לכלי בכלל. ומדובר על כלי שתיקונים בו יכולים להגיע להרבה אלפי שקלים, אז אל תגיע למצב של סדקים בטופ בגלל טמפרטורה - כי בכלי זול לא משתלם בכלל לתקן (פתיחת טופ זה מעל 10,000 שקל, ואם יש לך כלי של 6-7,000 שקל זה לא הגיוני בכלל לתקן). כשאתה הולך למורה שלך, אתה תנגן בשיעור על הבס שלו. בקונסרבטוריון אתה תנגן על הבס שלהם. בדיוק כמו שעושים פסנתרנים. אולי להופעת סוף שנה אתה תסחוב את הכלי שלך מהבית. אולי. גם זה לא בטוח. עמי שטיינר (strings.co.il) הוא איש נחמד מאוד ואמין מאוד. הוא משכיר כלים לרמת הבסיס, כלים סיניים, אבל מטופלים יפה, אחרי סט-אפ טוב ועם מיתרים טובים. המחירים שלו מצוינים והשירות מעולה. הוא יודע לבחור כלים סיניים שהם לא זבל. הוא מאוד מומלץ. אני נהגתי לקנות ממנו דברים כמו קייס קשיח לקשת, שרף לקשת, דברים כאלה. בעניין קנייה: כלי "שלא יילחם בך" זה כלי עם סט-אפ טוב ומיתרים טובים. שוב, עמי שטיינר עושה את זה. כשתגיע לרמה של כלי בכמה עשרות אלפי שקלים נתחיל לדבר על פרמטרים נוספים. עד אז, לשנים הקרובות זה מה שאתה צריך לדעת. אתה מתאמן 6 שעות ביום, זה יפה, אבל כשתעבור לקונטרבס זה יהיה הרבה פחות. בהתחלה לא עוברים את ה-20 דקות ביום, אחר כך עולים. לאט. אל תהיה נינג'ה כי אתה תדפוק לעצמך את הידיים. קונטרבס זה לא כינור ולא צ'לו. תקשיב למה שהמורה שלך יגיד לך. פיקאפ: חכה עם זה. קודם תלמד לנגן, ורק אחר כך תתעסק באיך ישמעו אותך בגיגים. ממילא לעולם לא מתאמנים עם מגבר. יש לך איזה שנתיים-שלוש קלאסי עכשיו, ככה מתחילים, בקלאסי ממילא אין פיקאפים. יאללה בהצלחה

ההתרשמות שלי היא מבאסים וגיטרות סוליד-באדי. זה ממש קורה, שוב ושוב. אבל זה לא נורא משמעותי בעיני, כי תמיד אפשר להוסיף או לחתוך קצת נמוכים או גבוהים מהמגבר, אבל צוואר שלא נוח לך ביד אי אפשר לשנות.

ההתרשמות שלי לאורך השנים, שקיבלה אישור מדעי (פחות או יותר) מבונה כינורות מהטובים שיש, היא שככל שהצוואר יותר עבה ומאסיבי, הסאונד יותר שמן. וצוואר דק מוציא צליל יותר דק.

מוריס, ההיגיון שלי שונה משלך. הנגינה עם קשת מתאפשרת כשהשיער של הקשת משוח בשרף (קולופוניום) שהופך אותו למחוספס וקצת דביק, וככה נוצר מספיק חיכוך בשביל להוציא צליל רצוף במשיכה של הקשת. מה שמשנה פה זה המשטח החיצוני של המיתר, ומיתרי קונטרבס הם בעלי משטח חיצוני זהה לפלאטוואונדס של גיטרה בס. לכן קשת משוחה בשרף תוציא צליל מגיטרה בס, המיתר ירעד בצורה טיפוסית לקשת (כדאי לסדר אקשן גבוה), וזה יהיה הצליל שהמגבר יוציא. לא הייתי מנסה את זה עם ראונדוואונדס כי זה יגמור את המיתר - אולי רק בהרתחה יהיה אפשר להוציא את השרף מהחריצים. לעומת זאת עם פלאטוואונדס זה יעבוד, אני מעריך. יש לי מספיק באסים עם פלאטס וגם קשת לקונטרבס. מחר אני אנסה.

ברור. פנדר ייצרו אותן ביפן תחת השם הארטפילד בשנים 1989-1993 כדי להתחרות באיבנז, בעיקר בשוק המטאל. הגיטרות היו סופר-סטראטס, עם פלויד רוז, צוואר שטוח, שני האמבאקרים וסינגל באמצע. הבאסים גם היו דמויי איבנז, ושם פנדר יכלו לייצר דגמים עם 5 ו-6 מיתרים בלי להנדס מחדש את הדגמים הקלאסיים של פנדר. בהתחלה לא היה איזכור של המילה פנדר על הגיטרות (אחר כך כבר היה כתוב שם "הארטפילד ביי פנדר") - זאת הייתה התקופה שהמילה פנדר הייתה עלולה לפגוע בדימוי של גיטרה, תתארו לעצמכם. איבנז שרדה יפה מאוד את הניסיון של פנדר לנגוס במכירות שלה. היום אלה כלים חסרי חשיבות או ערך ממשי.

יש פה עניין של אופנות וטרנדים משתנים במוזיקה. בשנות ה-60, כשהבס החליף את הקונטרבס, הייתה השפעה גדולה לנגני אולפן. היו כאלה שבאו מקונטרבס (כמו ג'יימרסון) והיו כאלה שבאו מגיטרה (כמו קרול קיי או ג'ו אוסבורן) שהיה להם יותר טבעי עם מפרט. אני לא יודע איך זה התחלק סטטיסטית, אבל נגיד שזה היה בגדול חצי-חצי. סאונד אצבעות תמיד היה נפוץ ותמיד נחשב למשהו טוב ומתאים לבס. הסאונד הקליקי של קרול קיי, מפרט עם מיוט על פלאטוואונדס עם הרבה טרבל במגבר ותפקיד אינטנסיבי ו"עסוק", היה אופנתי מאוד בשנות ה-70 בסגנונות מסוימים. בפסקולים של סרטים זה מה שהמפיקים רצו. בג'ז זה מעולם לא תפס (למרול שקרול עצמה היא ג'זיסטית במהותה). אחר כך בשנות ה-70 הסאונד ובעיקר הסגנון הזה הלך ונעלם. באייטיז נגינת מפרט זוהתה עם פאנקיסטים ועם ניו-ווייב, כלומר - בסיסטים שאין להם ממש מה שנקרא טכניקה. מפרט זה דבר יעיל מאוד בשביל לדפוק שמיניות, ושמיניות זה דבר יעיל מאוד בשביל לדחוף רוקנרול קדימה (תקשיבו לסמוק און דה ווטר, זה בית ספר לבס אפקטיבי), שמיניות יביאו לך הרבה מעריצות וכסף - אבל לא את הערכתם של מוזיקאים "רציניים", עם ובלי מרכאות. כי גם אם זה מה שהכי משרת את השיר הספציפי, זה לא "מעניין", זה לא "מאתגר". עם השנים הצליל של המפרט איבד הרבה מהרלוונטיות שלו לסגנונות ששלטו מאז, והצליל של האצבעות השתלט לגמרי. אין ספק שהיום הרוב המוחלט של עולם הבס זה אצבעות. כל אחד יכול לשאול את עצמו מה הוא רוצה לעשות. לשלוט בטכניקה שתאפשר לו עבודה עם כל העולם (אצבעות) או אולי להתמחות גם בטכניקה שתיתן לו ייחודיות מסוימת בתקופה הזאת (כמו מפרט). כריס סקווייר, לדוגמה, לא היה יכול להיות נגן סשנים, אבל מצד שני הסאונד הייחודי שלו נתן לו וללהקה שלו יתרון עצום והבליט אותו מעל רוב שאר הבסיסטים של תקופתו. אני לא יודע לנבא מה יהיה בעתיד, אבל כנגן מפרט בעצמי (לא לדאוג, ג'ז אני מנגן עם אצבעות) יש לי איזה תקווה שמתישהו הסאונד הזה יעשה קאמבק, ואז אני אוכל להגיד, היי, אני עושה את זה ככה מאז 1975...

זוכר את זה. גם את השיר. ואת גיל ירון במעומעם מימיו בג'ז-רוק של מורדי. זה מסוף האייטיז פחות או יותר, 30+ שנה. לא חושב שהם היו במודעות שלי מאז, חתיכת טיים-טראוול הבאת לי פה עכשיו. אני רואה שאת המיקס עשה פרנקי ליבארט, שהיה שתקן ורזה כמו שלד ונחשב באותם ימים בתל אביב לאלוהים של הקונסולה. יבוא אישי מבלגיה של מינימל קומפקט.

אני מנגן הרבה עם מפרט, זאת הטכניקה הבסיסית וה"טבעית" שלי. כשהתחלתי לנגן (1975) אהבתי את הסאונד של בסיסטים עם מפרט - בעיקר הסאונד שקראתי לו "הבסיסט של הביץ' בויז", כי לא ידעתי שזאת קרול קיי מנגנת שם. אהבתי את הסאונד של מפרט על פלאטוואונדס עם פאלם-מיוט, למרות שלא ידעתי שככה מוציאים אותו. אחר כך שמעתי את דיפ פרפל ועף לי המוח, ואחר כך את יס ובכלל התפוצץ לי מה שנשאר מהראש, ואז כבר היה ברור שאני אוהב בס עם מפרט, גם בצליל של פנדר+פלאטס+מיוט וגם בצליל של ריקנבאקר עם כל ה-clank הטרבלי שהבס הזה מסוגל להוציא. אנחנו מיעוט, אבל מיעוט איכותי. בדיוק כמו בסיסטים בכלל. ולפעמים נחמד להיות ייחודי יחסית. בקיצור: תקשיב לבסיסטים, ואם יש צלילים שאתה אוהב, תפתח את הטכניקה שדרושה כדי להוציא אותם. סביר להניח שחוץ מכריס סקווייר אתה תאהב גם את ג'אקו וגם את מרקוס מילר, ולכן - בשביל לא להגביל את עצמך - כדאי שתדע לנגן טוב אצבעות, מפרט וסלאפ.

https://www.musicradar.com/news/13-types-of-bass-player-a-spotters-guide

https://bassmagazine.com/artists/warwick-to-be-exclusive-licensee-for-sadowsky-guitars?fbclid=IwAR3tUJY7fixRy_R93827xd3eLiTYBCl3xgdgJS_0NYU8H6Vgx6uTJyyOUec צעד חשוב מאוד לרוג'ר סדאוסקי, וגם לוורוויק. ב-NAMM הקרוב כבר יהיה להם דוכן משותף, ושם ייחשפו דגמי המטרו והמטרו-אקספרס החדשים, שייבנו בגרמניה, במפעל במארקנויקירשן. רוג'ר סדאוסקי והצוות שלו ימשיכו לייצר בניו יורק את דגמי NYC Custom Shop של סדאוסקי. מכאן למה שאין בידיעה שלמעלה: מקורותי, כמו שאומרים, מוסרים שיהיו גם דגמים סיניים שייוצרו במפעל של וורוויק בשנגחאי, שם מיוצרים היום דגמי הרוקבייס של החברה הגרמנית. כלומר, עוד לא הרבה זמן נראה סדאוסקי סיניות. מעניין מאוד כמה הן יעלו ומה תהיה איכות הבנייה והרכיבים. מי שאוהב את רוג'ר ומעריך את מה שעשה ותרם לעולם הבס ב-40 השנים האחרונות, חייב להיות שמח מאוד בשבילו היום.

זה פוסט מאתמול של מירנה הרצוג עצמה