dave

מרתק!

חחח אין ספק שפס המתכת הזה מכוער, במיוחד בדגמים בו הוא נמצא באופסייד (מילא כשזה מיושר למרכז...) הבס הראשונה שלי הייתה ג'אז בס יפנית "ריאישו" עם הפס הזה, חשבתי שזה במסגרת המגינים/ציפויים שתמיד מגיעים עם מוצר חדש מהמפעל וצריך להוציא/לקלף (כמו הניילון שמשמש לציפוי פיקגארד חדש וכד'), אז ניסיתי להוציא. מזל שלא הצלחתי

לא נותר לי אלה לחזק את מה שאילן אומר... לשתף מניסיוני מתחילת הדרך - כשהייתי נער קניתי ג'אז בס יפנית ובעודף שנשאר קניתי את המגבר הכי זול בחנות (פנדר) שהיה קופסת נעליים עם רמקול צעצוע, כי חשבתי שהגיטרה זאת המנה העיקרית והמגבר זה רק תוספת... הסתבר שטעיתי. המגבר העלוב הפיק צליל כ"כ גרוע שהוציא לי את כל החשק להתאמן. באותו זמן, חבר שלי קנה בס של איבנז מהדגם הכי פשוט ומגבר נחמד של trace eliot עם סאונד טוב, כמה שקינאתי בו (וגם שנוררתי לו את המגבר בכל הזדמנות). כיום אני מתאמן עם מגבר Phil Jones double four - שהוא קומפקטי מאוד (ברמה שאפשר לאחסן בארון) וקל משקל, ועדיין נשמע יחסית סביר במסגרת אימון ביתי בלי לעשות צחוק מהעבודה (אותו דבר תקף גם לגבי markbass micromark). המחירים נעים סביב ה 2000 ש"ח +- לצורך העניין, לפני כן היה לי רמקול 15" של markbass וראש של gallien krueger (שאיפסנתי אצל חבר מוזיקאי מפאת חוסר מקום). מבחינת סאונד ועצמה - הסט הנ"ל מנצח את המגבר הקטן, אבל במסגרת המגבלות והצרכים - הוא נותן מענה טוב. בהצלחה

אני תוהה עד כמה השדה המגנטי משפיע שם על הססטיין...

ראיון נהדר! מתחבר מאוד לדברים שהוא אומר פה והלוואי שהייתי יכול להיות זבוב על הקיר בחלק מהמקומות בהם הוא ניגן. אני בדיוק עובר תקופה של גזוז ואיזולירבנד (צריך משהו לרומם קצת את מצב הרוח)

@huckbuc ממש מסכים איתך. בכלל, תופעה של נגנים אינדווידואלים (לא רק בסיסטים) שהגיעו לרמות טכניקה מפחידות בסגנון גיבורי-על, אבל לדעתי זה מהר מאוד מתחיל להישמע מאומץ ומשעמם. משהו במוזיקליות והכיף הולך שם לאיבוד לדעתי. ואם כבר שני בסיסטים, נתקלתי במקרה במשהו משעשע מתקופה אחרת (23:47) - להקת איזולירבנד עם שני בסיסטים (למקות שברור שזה פייק, אבל עדיין מצחיק):

הווידאו של ג'קו על פסנתר מפתיע (למרות שאם שואלים אותי, זה נראה כמו מה שקורה בחדר חזרות כשהחבר'ה יוצאים להפסקה ונשארים הבסיסט והמתופף שמחליטים לממש שאיפות נסתרות ומחליפים כלים ) בגזרה המקומית יצא לי לראות תמונה של מייקל בנסון (אפרופו) אוחז בגיטרה לא כל מוזיקאי מקצועי הופך בשלב מסויים למולטי אינסטרומנטליסט?

@huckbuc טוב, זה לגמריי אוף-טופיק אבל אין לי באמת מושג. על פניו עושה רושם שכן, אבל אולי יש כאן חבר'ה שהשתחררו לא מזמן ויכולים להעיד אחרת. כששירתתי בצהל בתחילת שנות ה00' יצא לי לראות הופעה של להקה צבאית ושל להקת "גאיה" וזה היה במסגרת נופשון ואימון גדודי. מה שאתה מספר על ימי המילואים של אמנים באמת נשמע מקומם וגם היה נתפס רע מאוד בציבור. מה ההבדל בין אמן לבעל מקצוע עצמאי? שניהם נדפקים מהמילואים, אז למה אחד עושה 10 ימים ומתוגמל על 10 ימים והשני עושה יום אחד ומתוגמל על 10?מה שנקרא - חומוס עושים באהבה או שלא עושים בכלל... בכל מקרה, הרעיון של אמן (לא בהכרח מוזיקאי) שמעמיס את עצמו כמו שהוא, עם ציוד מינימלי ונוסע להופיע בפני חיילים בתנאי "שדה" הוא מאוד יפה בעיניי (אבל אולי לא מחזיק מים במציאות).

אפרופו, שמעתי פעם את אהוד בנאי מספר על הופעות "מילואים" שהוא היה עושה בפני חיילים במוצבים וכו'... חבל שזה נעלם. אין לי ספק שחיילים היו נהנים מאוד מהופעות "מקלט" קטנות (אפילו אם זה בפני 10 חיילים) וגם המוזיקאים עצמם היו יכולים להינות מתחושת שליחות וקהל צופים נאמן שילווה אותם בעתיד, ויש גם ערך מוסף חינוכי של הטמעת תרבות ואמנות באנשים צעירים.

בהחלט מכירים. לא רק שהוא שחקן נהדר, אלא גם בסיסט פעיל ביותר בלהקה Lt. Dan (על שם הדמות המיתולוגית מהסרט פורסט גאמפ), הוא מופיע עם להקה זו כחלק ממפעל פילנתרופי שהקים למען קהילת נכי צבא ארה"ב. הלהקה מופיעה באיזורים בהם הצבא פרוש, גם מעבר לים ובמקומות שנחשבים מסוכנים כמו עיראק, אפגניסטן וכו'. ובאופן כללי ו-off topic, הוא דמות מאוד מעניינת וחריגה בנוף הסלבס (באופן חיובי), והמפעל הפילנתרופי שהקים מעורר השתאות והערצה.

בסיסט ענק ועושה רושם של בן אדם מעניין וחכם (אם לשפוט ע"פ הראיון עם דורון מזרחי) אני מתלהב בכל פעם מחדש מהתפקידים שלו 40:06

נראית נהדר! ויפה מאוד שאם כבר מרכיבים בס חלקים בlayout של ג'אז בס אז עושים את המתבקש ומסדרים את האלקטרוניקה כפי שסידרת (ולא VVT) שאלות: 1. למה צוואר פרסיז'ן? 2. למה ספליט קוייל?

תן לאנשים להחליט מה הם רוצים לעשות בכסף שלהם למרות שאני נגן חובב ואין לי תוכניות להתפתח בתחום, הייתי שמח לשבת פעם בכמה זמן עם בסיסט כמו אריה וולניץ (למשל). הייתי משלם ביד נדיבה (אלא אם כן היו מחפפים אותי בגלל סיבות עקרוניות כמו למשל רצון להשקיע בתלמידים שיש להם אופק). התחלתי ללמוד בגיל 15 (סוף שנות ה-90') אצל מורה ירושלמי - הוא היה לגמריי fun ואחלה גבר (במחשבה לאחור הוא גם מאוד הבין איך לעבוד עם מתבגרים). למרות זאת, הילכו עליו שמועות שהוא לא מעביר מספיק תיאוריה, ש"מוזיקאי רציני צריך ללמוד ג'אז" ושכדאי לי ללמוד אצל מורה אחר - שגר בזמנו ברמת גן. מכיוון שהייתי להוט ללמוד ולהשתפר, קיבלתי את ההמלצה ועליתי פעם בשבוע על אוטובוס לת"א (ואח"כ עוד אוטובוס לרמת גן) עם הבס על הגב. בשיעור הראשון אותו מורה אמר לי לרוץ לקנות real book ומאותו הרגע המתודה היתה בגדול פירוק וניתוח של סטנדרטים. מכיוון שהערצתי אותו, לא היה לי נעים לומר לו שהלימודים אינם מעניינים אותי, אני לא מתחבר לג'אז ושאני בכלל רוצה להיות flea. היה לי קשה לי לשבת שעות ולנגן את מעגן הקווינטות/קוורטות (אח"כ גם הבנתי שאני עם הפרעת קשב ומצאתי שיטות למידה שמתאימות לי). מעבר לזה - היתה שם בעיה כימיה. בדיעבד אותו מורה כן תרם לי הרבה דברים שלא ידעתי שהייתי צריך ובאמת קידמו אותי. אבל ביחד עם זה - דרך הלימוד לא התאימה וכבני אדם - פשוט לא הסתדרנו. אח"כ ניסיתי מורה אחר בת"א (ויקטור אזוס, הבסיס של אטרף) שהיה מוצלח ושילב את ה fun ביחד עם הלימודים ה"רציניים", אבל בסופו של דבר, הנסיעות האלה לת"א היו מוגזמות וכשהייתי צריך לחרוש לבגרויות כל העסק קרס. כעבור שנים, למדתי אצל בסיסט בשם ערן הורביץ (או הורוביץ) ומראש אמרתי לו שאני עם הפרעת קשב ויש לי טראומה מג'אז - הוא מצא דרך אחרת להעביר לי תכנים מוזיקליים - ומאוד הערכתי אותו על זה. מקווה שלא חפרתי מידי, חשבתי שיהיה רלוונטי לשתף את החוויה מהזווית של תלמיד בעייתי.

זה מטאטא שמכשפות רוכבות עליו

נעים להכיר. מוזיקה כיפית. הבסיסט השני מחזיק את התפקיד שלו באופן שמרגיש לי פחות מתאמץ מהבסיסט הראשון (ועם זאת יושב בול). אגב, הסטנד למקלדת בקליפ הראשון מטריד מאוד