lukatch

גם אם היה לך בס באוניברסיטה (80-90 יורו מסדרים לך את זה), אין שום תועלת בזה. המוח שלך צריך לשמוע מה שהאצבעות עושות. אתה לא צריך אימון כושר (אלא אם כן האייטיז חזרו ואתה גיטריסט בלהקת שיער נפוח וטייטס).

לא הייתי משחית דקה או שקל על זה. לא מבין מה התועלת. מנגנים, אז משתפרים. אתה לא צריך שרירים של אתלט באצבעות. אני תמיד נזכר במלחין רוברט שומאן שהשתמש במכשיר לחיזוק גמישות האצבעות של פסנתרנים, שבסופו של דבר גרם לו לדלקת ושיתוק באצבע ובעקבותיה חיסול הקריירה שלו כפסנתרן מבצע. אגב, טענת ממציא המכשיר, to render them [the fingers] independent of each other, היא בלתי אפשרית מבחינה האנטומיה של כף היד.

אין דרך לדעת במאה אחוז. זה סיכון מחושב. יהיה מע"מ על הבס+ המשלוח, כלומר כולל הכל זה יסתכם בסביבות 2,900 ש"ח.

השאלה היא מה יהיה השימוש שלה. אם זה בתור כלי שלישי-רביעי, משהו שמונח בחדר חזרות או בבגאז' של האוטו או במשרד, אז סבבה בשביל המחיר, בהנחה שעם סט מיתרים סביר וסט-אפ מהיר היא תהיה במצב נגינה. אם זה בתור כלי ראשי, פחות. בכל מקרה הייתי חושב עליה בתור כלי as-is, לא בתור פלטפורמה לשידרוגים. לא הייתי מבזבז עליה פיקאפים חדשים, למשל.

ראיתי וידאו עם רון ת'ורן, מאסטר-בילדר בקאסטום שופ של פנדר. האיש שיכול לבנות לעצמו את הקאסטום-שופ של החלומות, מה שבא לו, ויותר מאחת, מהחומרים הכי טובים שיש, עם הכישורים של בוני הגיטרות הכי טובים שיש לפנדר, האנשים שבונים גיטרות ובאסים לאריק קלפטון וגדי לי - על מה הוא מנגן בבית? מה הגיטרה מס' 1 שלו כבר 32 שנה? סקווייר סטראט (יפאן) 1985. יש לי סקווייר טלקסטר 84', גם יפאן כמובן, ואני יודע בדיוק על מה הוא מדבר. זהו, אפשר להמשיך לדבר על באסים פנדר קאסטום שופ באלפי דולרים.

הפיל של ווישבון אש הוא אחר ולא נשמע לי פחות טוב או פחות כיף. לקחו את זה קצת יותר לפרוג. ולא שזה אומר משהו ערכי, אבל הרבה יותר אנשים הכירו את הגירסה שלהם לעומת המקור.

ליין יפה מאוד לדעתי, מבוצע עם צליל בס שאני הכי אוהב. כן, טכניקת מפרט מוזרה, יותר נכון picking pattern מוזר. אבל נשמע טוב. במקור זה ליין בס של אורגן (בס פדאלים). הנה המקור - בראדר ג'ף מקדאף עם ג'ורג' בנסון.

כמה רצו במרום? 2,000 שקל קונים לך פנדר פרסיז'ן 70S יפאנית, בת 26, נראית מיליארד דולר וכנראה גם נשמעת ככה, 2,500 כולל משלוח. לדעתי אין דיל יותר טוב מזה בכל האינטרנטים. https://www.ebay.com/itm/264193337494

אני הייתי מעדיף מילה נייטראלית יותר, שינויים, ולא "שידרוגים". גם בגלל שאיך שלא תסתכל על זה, השינויים האלה מורידים את הערך הכספי של הבס באופן משמעותי.

גיג בג פנדר על שמי בבקשה... תודה

יוזמה יפה מאוד. אם זה ייצא לפועל, את תהיי יקירת המיגזר.

שני סטים תומסטיק-אינפלד שיושבים כבר בערך 4-5 שנים על שתי הופנרים. כמה דקות בסיר מבעבע עם מים רותחים וקצת סבון כלים, די הרבה טינופת יצאה משם, אין לי מושג איפה היא התחבאה כי אלה מיתרים עם שטח פנים חלק. המים ממש נהיו חומים. לצליל חזר הרבה brightness - קצת יותר מדי בשבילי, אבל תוך כמה חודשים הכל יסתדר. עד אתמול חשבתי שפלאטס זה לכל החיים ולא צריך לעשות איתם כלום.

ג'ו אוסבורן נפטר, בן 81, מסרטן הלבלב. כדרכם של צדיקים, מת ביום שישי. חוץ מהכל, הוא היה הבסיסט הראשון שניגן על פנדר ג'ז בס. בשנת 1960 הוא הזמין מפנדר בס, היה אז רק דגם אחד, והוא מאוד הופתע כשפתח את הארגז וראה שם דגם שלא הכיר, עם שני פיקאפים. https://www.youtube.com/watch?v=4vaIBZCLUQU&list=PL8lurQgG-NyEdWTuHYjmS3op5bqv1rV7V&index=51

סמית נק-תרו? לא בטוח. אגב, אם ריקנבקר פעם יוציאו 4001 עם צוואר בולט-און, אני אקנה אחת. והם היו כל כך קרובים! ה-4080 הייתה בולט-און, ולא שמעתי את גדי לי מתלונן.

כל הגיטרה הזאת שפנדר תיכנן הייתה מאוד לא אלגנטית. הרעיון לחבר את הצוואר עם פלטה של ארבעה ברגים היה בתקופה ההיא רעיון ברברי. חציבה קדמית לא מדויקת וכיסוי כל הבלגן על ידי לוח פלסטיק, כנ"ל. גם הגשר שלו היה מביש מבחינה אסתטית, ולכן הוא כיסה אותו בכל הדגמים על ידי כיסוי כרום מבריק. אז אם זה עבד, זה עבד. השים לא היה בעיה. הוא היה פיתרון טוב, ולא פחות אסתטי משאר הגיטרה. אני לא יכול לספור את כמות הפעמים שנתקלתי בזווית צוואר לא טובה בכלים של נק-תרו (ריקנבאקר ברוב המקרים) או צוואר מודבק (גיבסון, הופנר וכו') ואמרתי, אוי כמה שזה היה קל לסדר את זה אילו רק היה שם בולט-און. ובריקנבקר כבר ראיתי אנשים שחצבו בגוף בשביל לשקע את הטיילפיס/גשר כמה מילימטרים לתוך הגוף. זה פיתרון גרוע אבל לפעמים הוא היחיד. המשמעות היא ירידה בטנשן של המיתרים לרמות שהם מרגישים כמו גומייה ו"בורחים" מהגשר כשאתה מנגן פחות עדין. בולט-און זה פטנט גאוני. כאמור, כבר ניסו להנדס את זה בשנות ה-70 עם בורג שמשנה את הזווית, אבל עדיין השים הוא הדרך הטובה ביותר.

למשורר קראו קלארנס ליאו פנדר והוא השתמש בשימים.

שים זה לא רק הפיתרון הקלאסי אלא גם הפיתרון הנכון. כי הבעיה היא זווית צוואר לא נכונה. בשנות ה-80 היו הרבה ששהשקיעו את הגשר לתוך הגוף, בעיקר כאלה שהתקינו גשר באדאס על פנדר וגילו שהוא גבוה מדי, והרבה באסים וינטאג' הושחתו ככה. השקעה של הגשר לתוך הגוף מייצרת בעיה אחרת: זווית שבירה קהה מדי מעל הגשר, שמאפשרת למיתרים לברוח לפעמים מהחריץ ב-saddle, וזה גם מוריד יותר מדי מהלחץ כלפי מטה של המיתר על הגשר. זה לא טוב לצליל של הבס. לקרול קיי האגדית היה פיתרון אחר לזה - היא תמיד הייתה לוקחת את ה-saddles עד הסוף אחורה, בשביל לחדד את זווית השבירה ולתת למיתרים תחושה יותר טייטית. התוצאה כמובן היא אינטונציה דפוקה, אבל קרול לא מחזיקה הרבה מאינטונציה, מה גם שהיא לא הייתה מנגנת גבוה, ואתה מוזמן לחפש אצלה זיופים. זה בגלל שאתה שם shim עבה מדי. טעות נפוצה. זה הרי טריגונומטריה פשוטה. העובי של ה-shim צריך להיות כזה שאחרי הרכבה וכיוון, ה-saddles בערך באמצע המהלך של הבורג. ניסוי וטעייה ותיקון, לרוב זה דורש כמה פירוקים והרכבות של הצוואר. פנדר בשנות ה-70 (74-80) הכניסו לנק פוקט בורג שמכוון את הזווית. זה היה קיים בסטרטוקסטר, טלקסטר דלוקס, טלקסטר בס וג'ז בס. מהטלקסטר הרגילה ומהפרסיז'ן הם חסכו את זה. בשביל זה הם השתמשו בפלטה של 3 ברגים במקום 4, וזה לא היה פטנט מוצלח כי הצווארים בגיטרות האלה בורחים הרבה הצידה ואינם יציבים, ולכן ב-1980 הפסיקו עם זה וחזרו לפלטת 4 ברגים, עם shim לפעמים כשצריך, כמו פעם.

בגשר של וורוויק יש לדעתי יותר מדי אפשרויות. אינטונציה זה כמובן חשוב (לא באופן מופרז אבל זה כבר דיון אחר). וגובה המיתרים, זה הכי חשוב. הבעיה היא שיש אנשים שמשחקים עם זה בשביל להימנע מזמזומים, ולא דואגים שכל המיתרים ייצרו קשת שמתאימה לרדיוס של הפרטבורד. אז אתה מתקן בעיה קטנה ויוצר בעיה גדולה. כיוון המרווח בין המיתרים - זה לדעתי מיותר. בהנחה שהבס מתוכנן טוב ולא מדובר באיזה זוועה סובייטית משנות ה-70, לא הייתי מאפשר למשתמש לשחק עם זה. תגדיל את המרווח מתוך הנחה שיהיה יותר קל לנגן אצבעות, פתאום חלק מהמיתרים לא נמצא בדיוק מעל המגנט בפיקאפ, ועכשיו הבס לא נשמע מאוזן. בקיצור, לא כל דבר צריך לאפשר למשתמש לעשות, כי יש הרבה אידיוטים בעולם וצריך להגן עליהם מפני עצמם.

כל סטאפיסט סביר יודע לעשות סט-אפ לפלויד רוז, אז אני מניח שגשר של בס וורוויק לא יכול להיות סיפור מאתגר בשום צורה.

איך שפגשתי את גדי סרי אמרתי, זהו, כאן ועכשיו אני מכריח אותו לפתור את זה אחת ולתמיד. הוצאתי טלפון ואמרתי להם, לספור לי את הברייק בבקשה. העולם מחכה לתשובה מוחלטת.

שלחתי לרונן וידאו קטן של גדי סרי, הפרקשניסט של מתי כספי ב-37 השנים האחרונות, מדגים לי איך לספור את הברייק. אני לא יכול להעלות את זה משום מה.

אוקיי, הבאת את "מערבה מכאן", אז עכשיו חידון. הברייקים ב-0:46 ו-1:49, איך הם ספורים? קודם כל - מה המיקצב, ואחר כך - איך כותבים את זה.

כולל משלוח ומע"מ בסביבות 1,900 ש"ח

אוהד אינגר זה הבחור ההוא שיש לי את הגרטש 6070 שנת 1964 שלו, רק אומר (-;