lukatch

ניייסססס

פנדר ניסו את זה יותר מפעם אחת והכישלון היה מהדהד. הפרפורמר, לדוגמה (נולדה 1985, מתה 1987) תוכננה להיות בדיוק זה. ואגב הצוואר שם דקיק כמו איבנז של פעם, אתה בטוח היית אוהב את זה. אבל התשובה של ציבור הקונים הייתה גורפת וחד-משמעית: מה זה הדבר הזה. תביאו לנו ג'ז בס ופרסיז'ן. פנדר עובדת בשביל למכור. מה שהציבור רוצה לקנות, הם מייצרים לו. מה שהציבור לא יקנה, הם לא ייצרו. זה היגיון מאוד פשוט. כל ניסיון של פנדר לשנות קצת את הנוסחה (JP90, לייט דלקס, היו עוד כמה) מסתיים באיתות ברור של הצרכנים: אם היינו רוצים איבנז היינו קונים איבנז.

יוסי אתה האדם הראשון ששמעתי שאומר שלג'ז בס יש צוואר עבה. אישית נפטרתי לאורך השנים מכך כך הרבה ג'ז באסים וינטאג' שהיו לי בגלל שלא יכולתי להתרגל לצוואר הדק. הג'ז בס היחידה שנשארה בינתיים (רק 8 מספרים מה-77' של מרקוס מילר...) היא בעלת צוואר עבה יחסית. ועדיין זה לא נוח לי כמו פרסיז'ן. כאמור, חוכמת ההמונים קבעה שלרוב הבסיסטים זה מה שנוח.

מה בדיוק לא נוח לך בג'ז בס? איזה מגבלות בדיוק? אם אתה מתכוון ל"מאפרות", מורידים אותן עוד לפני שמקלפים את הניילון מהפיקגארד. בעניין הממחזרים-את-עצמם: זה מה שהקונים רוצים. רוג'ר סדאוסקי אמר פעם בראיון שהוא הבין די בהתחלה ש-90% מהלקוחות שלו מעדיפים צורה של פנדר ג'ז בס, אז הוא ויתר על עיצוב מקורי ובנה להם ג'ז באסים. הדברים האלה עוברים סטנדרטיזציה במהלך האבולוציה שלהם. באיזשהו שלב באבולוציה של הגיטרה הקלאסית, הדגם של אנטוניו דה טורס התקבע כסטנדרט, וכולם בונים היום קלאסיות של טורס. מבוני הבוטיק היקרים ביותר ועד הזבל הסיני ב-150 שקל. אף אחד לא זז מילימטר מהמידות. בכינור, עד סטרדיווארי היו כל מיני וריאנטים. מאז סטרדיווארי, יש מידות על מיליונית המילימטר וכולם בונים ככה. ואף אחד לא אומר "אוף, הם שוב ממחזרים את עצמם". שני הבאסים המרכזיים של ליאו פנדר, הג'ז והפרסיז'ן, הם סטנדרט. לא כמו סטרדיווארי, אבל יש הרבה יותר באסים כאלה מאשר אחרים. הסקייל שלהם, "34, התקבע מהר מאוד כסטנדרט. המקוריות של יצרנים מגיעה בדרכים אחרות. למשל האונבורד-פריאמפ של סדאוסקי.

לא ריאישיו ולא היסטורי. מעולם קודם לא היה שילוב של סטאק-נוב וביינדינג. זה כואב בעין. בנוסף, השילוב של דוט-אינליי וביינדינג היה קיים רק ב-66', והסטאק-נוב נעלם ב-61' והוחלף ב-VVT. זה נראה לכל היותר כמו צוואר 66 על גוף 60 אחרי ריפיניש וריפרט. למה ריפרט? כי הביינדינג לא נעשה באופן המסורתי של פנדר. הביינדינג ההיסטורי (66 עד 81) עולה על קצות הפרטים. הבס החדש, לעומת זאת, נראה כמו ריפרט. אם הם רצו מראה מדויק היסטורית, היו יכולים לעשות עוד מאמץ קטן להביא פיקגארדים טורטויס מספיטפייר, היחידים שמסוגלים לייצר משהו שנראה 99% זהה לטורטויס המקורי של אותן שנים, ולא את בדיחת הפלסטיק העצובה שיש על הבס הזה. רוצים לדעת איך נראית סטאק-נוב לבנה היסטורית אמיתית? ככה:

איכשהו דייווי גורם לכלי המופרך הזה להיראות טיפה פחות מופרך. טום פיטרסון מצ'יפ טריק הוא ממציא הכלי, או לכל הפחות האדם הראשון שהזמין בנייה של דבר כזה, בתחילת שנות ה-70. הרעיון שלו היה לשלב גיטרה 12 עם בס. היה לו חבר שהקים את Hamer, והם בנו עבורו את הבס 12 הראשון. כאן תוכלו לראות קהל שמתלהב מסולו נטול סולו:

מכיר אותו בזכות אסף חכימי. באמת תענוג.

הלוווו מוטי דיכנה! בשנות ה-70, כשכל המדינה הזאת הייתה מדינת ג'ז בס, דיכנה ואיתן גדרון מתמוז היו בערך ההיי-פרופייל היחידים עם פרסיז'ן. מה שגרם לי לחבב את דיכנה עוד יותר.

אפשר לעשות ניסוי, להצמיד קליפ מתכת למיתר כמה סנטימטרים מהגשר, ולראות אם יש שינוי. זאת בערך אותה מאסה. אני מוכן להתערב כבר עכשיו שאיש לא יוכל להבחין בזה משמיעה בלבד. זה מהדברים שיש להם היגיון תיאורטי אבל אולי שלושה אנשים על הפלנטה מסוגלים גם להבחין בזה.

זה לא אותו בן אדם אבל ג'ון קמפ אחר היה הבסיסט של רנסאנס

זאת טענה מופרכת, או בניסוח פחות מנומס, שקר גמור. ג'ים ואלנס ניתח ופירק אותו לגמרי: http://www.jimvallance.com/03-projects-folder/purdie-project-folder/pg-purdie.html

חממי, אם היית נכנס לזה, היית מבין שמה שכתבת הוא... לא יודע איך להגיד בעדינות, אז בוא נגיד שהיית כותב משהו אחר. בניגוד לגיטרה בס ולניסיון שיש לך עם הכלי, בקונטרבס אין כלי של אלף דולר שהוא טוב. בכלי קשת אין קיצורי דרך. זה נכון כמובן גם לכינור ולצ'לו. אין ולא יהיה צ'לו של אלף דולר שאתה תוכל לנגן איתו קונצרט. בס של אלף דולר יהיה דיקט סיני עם סאונד פח, האקשן יהיה גבוה, אם תרצה להנמיך אותו תגלה שאתה צריך לעשות לוולינג לפינגרבורד (עבודה של כמה אלפי שקלים, מה שהופך את העסק ללא-כדאי כי כל הבס עלה פחות מזה), יהיו עוד דפיקויות כמו רגלית שמזמזמת בתוך הכלי, ואתה תסבול גם מהצליל וגם מהניסיון לנגן. אז הפיתרון שלך הוא "אני ממילא לא אוהב קונטרבס". בפסיכולוגיה זה נקרא רציונליזציה. זה מנגנון ההגנה שנכנס לפעולה כשאתה רודף אחרי האוטובוס וצועק "חכה לי, חכה לי", בשנייה האחרונה הנהג סוגר את הדלת ונוסע, ואז אתה אומר, "אה, ממילא לא הייתי באמת צריך להגיע לשם". אז תקשיב. מי שאוהב את הכלי הזה, אוהב קונטרבס אמיתי. הוא מגושם, הוא כבד, הוא קשה, אבל זאת חוויה אחרת. מי שאוהב קונטרבס אוהב את הצליל של קונטרבס ולא מנסה לגרום לו להישמע כמו ג'אקו פסטוריוס על הצד. אז אתה לא אוהב קונטרבס, סבבה, אבל לפחות אל תחלק עצות לאלה שכן אוהבים. כי מה שאתה אומר בעצם מקביל ל"אני לא אוהב גיטרה קלאסית, אבל אם כן הייתי מנגן גיטרה קלאסית אז הייתי הולך על גיטרה חשמלית". הבס של אברהרד וובר נבנה במיוחד עבורו בשנות ה-70, לפי תיכנון שלו, והוא קונטרבס חשמלי סוליד-בודי 5 מיתרים עם מיתר C גבוה.

בהסתכלות ריאלית, אם היית מנגן קונטרבס היית מנגן על הקונטרבס הכי טוב שהתקציב שלך היה מאפשר. אלמנט הכסף הוא משמעותי מאוד בכלי הזה, כי כלים טובים הם יקרים מאוד. כלי קשת זה פלנטה אחרת מאשר גיטרה בס. אנחנו שמנגנים גיטרה בס חיים בגן עדן, חממי. מה הבס הכי יקר שאתה יכול לקנות? איזה קאסטום אלמביק ב-20 אלף דולר? אולי פנדר ג'ז בס 1962 מקורית ב-15 אלף דולר? תקשיב, יש קשתות שעולות 160 אלף דולר! אז זה קודם כל הגדרת תקציב, ובתוך המסגרת הזאת זה גם עניין של מזל, שבדיוק יהיה למכירה בס שמדבר אליך, שנוח לך, במסגרת התקציב שלך. ואברהרד וובר ניגן על EUB, קונטרבס חשמלי. זה בכלל עולם אחר. הסאונד שלו נשמע לי יותר קרוב לפרטלס מאשר לקונטרבס.

די חממי. השנים שבהן למדתי קונטרבס (קלאסי) היו נפלאות. זה כלי מדהים ומתאהבים בו מהר. וגל צודק לגמרי בעניין החשיבות הקריטית של סט-אפ טוב. לי היה מזל עצום כי מצאתי בס אירופאי בן 60 עץ מלא (לא דיקט ולא הייבריד) במצב מצוין וקל מאוד לנגינה ב-6,000 שקל... השווי האמיתי הוערך אחר כך ב-25-35 אלף.

חממי זאת הספקטור, לא הוויג'ייר. לפי הדף של יוסי פיין באתר של ויג'ייר, הבס הכחולה שלו היא Arpege II in Night Blue with tremolo. הנה הדגם של יוסי פיין, וגם בכחול, אבל בלי הטרמולו.

נראה לך הגיוני 195 ש"ח משלוח של קונטרבס מגרמניה לישראל? נראה לי הזוי.

ודפ תביא שניים

Kay Jazz Special שהוא קנה בתקופת ווינגז. הוא מצולם איתה גם בווידאו של Ebony and Ivory, והוא גם הופיע איתה לפעמים עם ווינגז. הן יוצרו בשיקאגו בתחילת שנות ה-60. יש ריאישיו בן זמננו (סיני כמובן) של הדגם הזה, אבל מקוריות (כמו של מקרטני) יוצרו פחות מ-500, בשני פינישים - מייפל טבעי, ושחור. כאן תוכל לקנות אחת מהן, שנת ייצור 1960, ב-20,000 שקל (לפני משלוח ומע"מ): https://www.ebay.com/itm/123974971441 או 1962 בצבע מייפל - כלומר לא מקרטני - ולכן חצי מחיר (10,000 ש"ח): https://www.ebay.com/itm/163657095392 אפשר לשמוע אותה באלבום Red Rose Speedway של ווינגז משנת 1973. גם בלהיט ההיסטרי Wipe Out של הסרפאריז, הבס הוא קיי ג'אז ספשל.

וואו וואו וואו וואו איזה כיף. הורדתי מהירות פלייבק ל-75% כי קריאת התווים שלי לא מספיק מהירה, אבל איזה כיף. תודה @huckbuc יצאת מלך. שוב.

"שזה יישמע משכנע ומעולה" אפשרי על כל בס. מקרטני עצמו ניגן תקופה מסוימת במקביל על ההופנר והריקנבאקר, שני באסים שונים מאוד, שני קצוות קיצוניים, ועדיין יש שירים שאנשים מתווכחים לגביהם שנים אם זאת ההופנר או הריקנבאקר. הסיבה היא שמקרטני "אנס" את הריקנבאקר שלו להישמע כמו ההופנר. פלאטוואונדס, אקשן גבוה, הוא אפילו שינה את הנאט שלה ל-zero fret כמו בהופנר! הוא ממש נלחם נגד כל מה שייחודי בסאונד של ריקנבאקר. אז מקרטני עצמו הוכיח שהוא יכול להישמע כמו עם ההופנר גם על הבס הכי שונה מהופנר שאפשר להעלות על הדעת. אבל מפרט אתה חייב, אם אתה רוצה שזה יישמע משכנע.

מהניסיון שלי כיסוי הכרום מאפשר ללחוץ את הספוג אל המיתרים. בשיטה של קרול קיי (בתמונה ששמת) זה לא ספוג אלא חתיכת לבד מקופלת כמה פעמים ומודבקת עם מאסקינג טייפ.

כן אבל בלבן הכפול זה בעיקר הפנדר, והשאלה הייתה על "סאונד ביטלס" עם פנדר.

רוב התקליט הלבן הכפול מוקלט על פנדר ג'ז בס 66', עם המיוט ספוג המקורי של פנדר מעל המיתרים (מתחת לכיסוי הכרום). האיזון בין חסום לבין לא-חסום-מדי מגיע מגובה הספוג שאתה דוחס שם. מיוט מעל הגשר - עובד גם עם מפרט וגם עם אצבעות. בשביל מיוט ספוג מעל המיתרים אתה צריך את כיסוי הכרום של הגשר. זה מה שג'יימרסון היה עושה. מיוט מתחת למיתרים - עובד טוב עם אצבעות אבל פחות טוב עם מפרט.

התאים לי בול עכשיו