עמי פרנקל האיש והאגדה ושאר סיפורים

[kobico]

הי חברים ושנה טובה לכולכם.

תארו לעצמיכם אותי מחפש איזה עיסוק מעניין לחג, ואני מוצא את עצמי גולש בפורום הבסיסטים בהייד פארק,

ופתאום אני רואה באחד העמודים מחודש אפריל את ההודעה על מותו של איש יקר - עמי פרנקל ז"ל. אני פשוט המום, לא ידעתי על מותו.

לא קראתי בשום מקום על כך ואף אחד מעשרות הנגנים שפגשתי בחודשים האחרונים לא סיפר לי על מותו.

כמובן שעלו בזיכרוני עשרות אפיזודות שבשבילי היו מרגשות אז לבחור צעיר כמוני שהחל את דרכו בעולם הנגינה הישרא-מיקצועית.

אספר לכם כמה סיפורים מהשנים ההן.

כשהשתחררתי מהצבא בתחילת 1975 (להקה צבאית-פיקוד הצפון) נפלה בחיקי ההזדמנות לעבוד עם "הכל עובר חביבי" ותוך כדי עבודה בהפקה מצליחה זאת הכרתי וההפך הרבה אנשים מקצועיים שחפצו שאנגן בשבילם. הייתי אז בסיסט די טוב אבל לא מנוסה במיוחד.

בהקלטות הייתי טועה לא מעט (תקופה בה הקליטו לרוב על 4 ערוצים על טייפ) ואילצתי את כל הנגנים מסביבי ללכת על עוד טייק ועוד אחד.

פעם סיימתי איזושהיא הקלטה באולפני אשל ולפתע נכנס עמי פרנקל.  נורא התרגשתי, גם אמר לי שלום וזה בכלל גמר אותי.  הייתי אז "ילדון" שמקפל את כבל ה PL לאחר ההקלטה ומפנה את מקומי לעמי שנכנס להקליט אחרי. התרגשתי בטירוף. ונשארתי לצפות בסיישן של עמי וחבריו.

אני זוכר שישבתי שם בצד ונעצתי בו מבטי הערצה אין סופיים. הסתכלתי על כל דבר, על הפריטה במפרט על האיצבוע המצויין ובעיקר על כושרו לקרוא מהתווים כמעט מבלי להסתכל על הנק, ואין טעויות פשוט אין טעויות. לא יאומן.  החלטתי שהוא בשבילי המלך. לצערי מעולם לא הקדשתי מאמצים לשיפור הקריאה מתווים וזה היה בעוכרי שניים רבות. מזלי שהיו לי יתרונות אחרים. אבל הערצתי אל עמי התבטאה בכמה סממנים. למשל אני זוכר שהייתי הבסיסט היחידי בשנות השיבעים שהישאיר את המיכסה המבריק עם סימן ה f הגדול עליו של הפנדר. פשוט העתקתי את עמי.

אז נמכרו גיטרות הבס של פנדר עם שני מיכסים שאמורים לסכך את שני הפיקאפים. את זה שקרוב לנק הסרתי כבר בהתחלה כי זה ממש עצבן  הפריע לנגן,  אבל את זה שמעל הגשר השארתי כי זה ניראה לי סטייל,  סטייל עמי פרנקל.

אגב מאוד נהנתי בהופעות עם מתי כספי (היינו הנגנים יושבים רוב הזמן) לסנוור את הקהל וביחוד חתיכות עם כיסוי הניקל המתכתי של הגיטרה. סתם שעשוע ילדותי כזה.  היום גם ראיתי בפורום קליפ ב- YOUTUBE של אבניבי מהפסטיבל שהיה בארץ. אז יש לי עוד סיפור על כך. הייתי אז חלק מקבוצת נגנים שמנתה את מאיר ישראל, חיים רומנו ואריק רודיך. היינו הקבוצה המנצחת ולמה? בתחילת שנות השיבעים החלה בארץ כניסת המוסיקה השחורה שנקראה פאנקי מיוזיק ואני וכל החברה שהזכרתי היו משוגעים על המוסיקה הזאת. היינו שומעים הרבה את אדמה רוח ואש ולמדנו את רזי הפאנקי ועשינו זאת בכישרון גדול. ואז קרה שצדנו את אוזנם של המעבדים המוסיקליים דאז וכולם רצו צליל חדש ומרענן עם ניחוחות פאנקי וסול. עברנו מאולפן לאולפן והקלטנו המון תקליטים מהחשובים במוסיקה הישראלית.

איך שהוא הגענו גם לאוזנה של נורית הירש אשר אימצה את רביעית ה ריתם סקשן "המובחרת". נורית כמו כולם הייתה רגילה לעבוד במשך שנים עם קבוצת נגנים ותיקה ומנוסה שבריתם סקשן היו: יוסי פפו לוי – מתופף, עמי פרנקל – בס, יוסי לוי – גיטרה והם עשו את רוב העבודות הרשמיות בארץ.

נורית הירש החלה לעבוד איתנו כי ידענו לנגן פאנקי מה שהקבוצה האחרת לא ידעה. השיטה איתה הייתה כך:  הייתה משמיעה לנו את השיר על הפסנתר וגם שרה לנו ואנחנו היינו מביאים תפקידים משלנו ומגבשים דעה סופית. יום אחת נורית הגיעה עם שיר שנשמע לנו מצחיק (אבניבי). היא כתבה אותו על הפסנתר, והוא היה אז נשמע אחרת לגמרי ממה שכולם מכירים היום. הקצב היה אחר, ואפילו משונה.

ואחרי הרבה הצעות של שאר הנגנים, היא אהבה דווקא את הפרזה על הבס שלי. הבס מנגן בשיר  פרזה כזאת שמכתיבה את הקצב הכללי. הקלטנו קודם את הריתם סקשן (באולפני טריטון)  ועל זה היא עשתה עיבוד לשאר כלי הנשיפה. אני לפעמים צוחק לעצמי ואומר, מזל שהייתי שם באותן שעות, כי אז השיר אבניבי היה בעצם נשמע אחרת לגמרי ולך תדע מה היה יכול להיות גורלו.

אני זוכר שנורית רצתה שבתוך השיר יהיה גם חלק קטן נוסף שנקרא C פארט - ללא שירה, וביקשה ממני לנגן סולו בס. הייתי נורא נבוך ולא ידעתי מה לנגן בחלק הקטן הזה. וכך יצא שנגנתי התחלה של סולו פאנקי נורא טיפשי ונורא פרימיטיבי לצד התופים של מאיר ישראל וסקצית הבראס. התחננתי לנורית בסיישן לעשות את הקטע הקטן הזה שוב אבל היא לא הסכימה איתי. אמרה שניגנתי בקטע הזה "גדול". לא הייתה לי כל ברירה ולהיכנע להחלטתה. אבל מבחינתי פיספסתי וזה ישאר כך לדורות. כנראה שהקצב היה מהיר לי אז בכדי שאוכל לנגן סולו טוב ומעניין במהירות הזאת של השיר.  בקיצור, הגרסה המושמעת עד היום ברדיו ובדיסקים היא הגרסה של קבוצת הפאנקי המופלאה אבל בYOUTUBE  רואים את גירסת בפסטיבל עם עמי פרנקל שניגן את התפקיד שלי, ששוכתב לו בתווים ע"י נורית הירש. תארו לעצמיכם לכתוב פאנקי לתווים, לי זה נשמע תמיד מצחיק. קשה להעביר את הפיל (פ - לא דגושה) הנכון אבל עמי עשה את זה יפה מאוד.

מבחינתי סגרתי אז עם עמי מעגל, והרגשתי הרגשה מאוד נעימה בעובדה שעמי פרנקל ז"ל הנערץ ינגן תפקיד שלי?      זה עוד קטע מההיסטוריה הארוכה והיצירה בעולם הזמר והנגינה הישראלי. 

שנה טובה !

[RT]

הי קובי,

תודה על הסיפור המרתק ועל התרומה בהנצחת עמי פרנקל.

שנה טובה.

[iBass]

שנה טובה קובי,

סיפורים כאלה תמיד מבורכים, זו ממש "מורשת קרב" של המוסיקה הישראלית!

[tomersg]

אחלה סיפורים! תודה!

[lukatch]

אגב מאוד נהנתי בהופעות עם מתי כספי (היינו הנגנים יושבים רוב הזמן) לסנוור את הקהל וביחוד חתיכות עם כיסוי הניקל המתכתי של הגיטרה. סתם שעשוע ילדותי כזה.

הייתי בקהל באחת ההופעות האלה. אבל נדמה לי שאז הכיסוי עם ה-F כבר לא היה על הג'ז בס. אני גם זוכר שהיה מאחוריך מגבר עם רמקול שנראה לי ענק, אולי "18, אולי בגלל שהייתי קטן... בעיקר אהבתי את תפקיד הבס בשיר שנקרא "ביום מסה" ("בבגוד באדם דרכו"), היה שם ריף בס יפה שמכפיל את הפסנתר. איכשהו זה השיר שהכי זכרתי מההופעה ההיא, מתישהו בשנות השבעים.

[kobico]

כיסוי הניקל עם ה f הגדולה ב JAZZ BASS  לא היה סתם כיסוי. מתחתיו היה מודבק פס ברוחב של סנטימטר של גומי מוקצף קצת באלכסון יחסית למיתרים ותפקידו היה לגעת וללחוץ מעט על האוכפים של הגשר ואפילו מעט פנימה לכיוון הנק. התוצאה היתה אטימה חלקית של הסוסטיין של המיתרים ועימעום קל של הצליל. עד שלב מסוים הסתדרתי עם זה מצוין אבל תמיד הרגשתי שיש מה לשפר ושיחקתי עם פס הגומי קדימה ואחורה עד שקיבלתי את הצליל שרציתי. לימים  ירד לי האסימון והבנתי מדוע פנדר הדביקו את פס הגומי על כיסוי המתכת.

וזה קרה לי האחד המופעים כשהחלטתי להסיר את פס הגומי בכדי להשיג מקסימום סוסטיין. ישבתי קרוב למגבר שלי והחלה שריקה מטורפת שבהתחלה לא הצלחתי לזהות את מקורה אך כשנגעתי בכיסוי המתכת הגדול השריקה נפסקה. מסתבר שהכיסוי מתנדנד וגורם לתהודה

עם הפיקאפ שמתחתיו מגלי האויר שהרמקול מיצר. פס הגומי אמור לשכך את תנודות הכיסוי ולעצור אפשרות לשריקה (פידבק). כשראיתי את המצב והבנתי שסוסטיין כמו שרציתי לא אשיג עם כיסוי המתכת המפואר של פנדר, הוסר האחרון לאלתר. היו לי אז גם כמה ניסיונות להזיז את מיקומו איזה סנטימטר אחורנית וקדחתי שני חורים חדשים ליד הישנים

וה f הגדולת זזה לה ימינה דבר שאיפשר לי לנגן במיקום קרוב יותר לפיקאפ הגשר ולהשגת סאונד מאנפף שהיה מאוד עכשווי בתקופה ההי.

אפשר לראות בקליפ שצולם באולפני הטלוויזיה הלימודית ב 84 את זוג החורים (אחד המקורי ואחד שלי) שמשמשים לברגי חיזוק כיסוי הניקל

שכמה עשרות שנים אינם בשימוש. הצלם תפס בדיוק את האזור המדובר. בהקלטה אני מנגן עם סטראו קורוס והפריטה מעט שמאלה מהפיקאפ הדק ליצירת סאונד ברור וסוסטייני אבל הכי חשוב וזאת לא רואים כל כך בצילום, ניגנתי עם ציפורניים, בדיוק כמו גיטריסט פלמנקו.

הצליל בפריטה עם ציפורניים שונה לחלוטין מפריטה עם עור האצבעות. הבעיה היתה תמיד לשמור על צפרניים שלמות שלא נשברו.

הנגינה בצפרניים מצריכה לחץ קל ביותר על המיתרים לכן זה ניראה כאילו אני מרחף על המיתרים ללא מאמץ.

אני כבר הולך לחפש את הכיסוי הישן עם ה f הגדולה, לא זוכר היכן הנחתי אותו. אם אמצא אתלה אותו על אחד הקירות למזכרת.

[kobico]

הקליפ איך זה שכוכב.

http://www.youtube.com/watch?v=YsbPg-G6Sco

[BassR]

קובי, נהנתי מאוד מהסיפורים שלך,כתוב פה יותר!

[kdeal]

איזה כיף לקרוא, קובי!

כולנו הצטערנו בזמנו לשמוע על לכתו בטרם עת של עמי פרנקל, ובשרשרת ההיא ספד לו אילן במילים מרגשות.

אני בטוחה שרובנו כאן נשמח לקרוא (או לשמוע) עוד סיפורים על ה'סצנה' משנות ה 70-80, סיפורים, שירים, חוויות....

אז אם ישעמם לך (לא רק כשתחפש עיסוק לחג)... ספר לנו סיפור 

הנה כוון.

לאחרונה התוודעתי לכך שאתה ניגנת באלבום "צל כבד" של אריק סיני, ואתה הבסיסט המצוין ששומעים כאן:

http://www.youtube.com/watch?v=GRpVcow8XGQ

אהבתי במיוחד את התפקיד שאתה מנגן כשגרי אקשטיין יוצא לסולו.

אני אשמח לשמוע עוד על תהליך ההקלטה של השיר בפרט והאלבום בכלל.

עם איזו גיטרה הקלטת (כנראה הג'ז בס  ), איזה מגבר/אפקטים/אי קיו, איך יצרת את הסאונד הנעים הזה, ובכלל, כל סיפור יתקבל בברכה 

[Nave_S]

הג'ז בס בקליפ עדיין בבעלותך?

[kobico]

תודה לך קרן על קטע שהישגת.

ההקלטות עבור אריק סיני היו כייפיות ומלאות חן והומור. בתקופה ההי מתי כספי היה מבוקש ביותר בהפקה ועיבודים לדיסקים/תקליטים חדשים שיצאו. כמעט כל זמר וזמרת רצו את השגחתו של מתי שהיה סופר מוכשר ומגוון להפליא. היה קשה להרגיש שמתי עשה את ההפקה או העיבודים כי ידע אין לא להאפיל את חותמו על התוצאה וליצור מירקם מגוון ומרענן בכל שיר ושיר. הוא עבד עם קבוצת נגנים שנבחרה על ידו ותאמה את ראשו במשך הרבה שנים. אני עבדתי איתו כ-18 שנים. מתי שניראה לרוב רציני ומנוכר למי שלא מכיר אותו מקרוב, אך זה שונה אצלו לחלוטין כמדובר במוסיקה.

הדבר הראשון שניכר אצלו זה ההומור בעיבודים ובנגינה (כשצריךכמובן) . הוא אדם מאוד שמח וטוב לב והליצנות צצה אצלו בכל תפקיד של כל כלי נגינה. בהקלטות עם אריק סיני לא ראיתי את אריק כלל. רק שמעתי שעושים לו תקליט. ישבנו באולפן ( טריטון האולפן המועדף על מתי) נגני הריתם סקשן בלבד. מתי תמיד ניגן על פסנתר ולרוב גייד.  לפעמים הגייד נישאר כטרק בהקלטה ולפעמים מחק אותו. היינו מקבלים תווים אשר היו בנויים רובם ככולם מחמשה עם תווי פתיחת השיר,  וחלוקה לתיבות עם אקורדים באותיות ( A  B  E ) וכו  אם הייתה פרזה מורכבת או מסובכת היינו לומדים אותה בעל פה.  הייתי אני מקשיב לבסים של מתי על הפסנתר שזה בעצם הבסיס לתפקיד הבס, ומנסה לפתח את התפקיד בכדי שיתאים לרוח השיר ולתפקיד המתופף וכל זאת, במסגרת התפקיד הבסיסי שמתי היה מנגן על הבסים בפסנתר. שבעצם החכמה הייתה לשמור על הקווים היסודיים שמתי הביא לעיבוד השיר ולא לחרוג ממנה מידי, ולשכלל ולאחד את נגינת כל הכלים האחרים מצד אחד והתופים מהצד השני.  תוך כדי יצירת התפקיד מבחינתי, תמיד התאמתי את הסאונד של הבס שלי לצרכי נגינת השיר. רוב הפלייבקים ניגנתי כאשר הטון במקסימום הווליום של פיקאפ הגשר במקסימום והווליום של פיקאפ הנק מעט פחות מהמקסימום. התוצאה המתקבלת היתה בס מידי,  מאוד ברור גם סוסטייני את לא רזה מאוד. היה תמיד איזה שומן בריא שהביא פיקאפ הנק.  ובנוסף לכך מיקום הפריטה השתנה בכל שיר ושיר. פעם יותר לכיוון פיקאפ זה, ופעם יותר לכיוון השני. היה רק טרק אחד בתקליט של אריק סיני שהחלטתי להשתולל עם הסאונד של המיד וזה היה בשובי שובי לפרדס.

http://www.youtube.com/watch?v=KcCFWLHT_Lg

שם ניגנתי שיר שלם עם הפיקאפ של הגשר בלבד.  אגב, גרי אקשטין לא הקליט איתנו את הסיישן אלא עלה ביום אחר על הפלייבק של בשעה שכזאת,  ולי זו היתה הפתעה יפה כששמעתי את התוצאה הסופית בתקליט.  בסיישן כלל לא ידעתי שבקטע הסולו הולך לנגן גיטריסט, ואף אחד גם לא דאג להגיד לי זאת ( מתי לא היה מספר לנו כל דבר בכוונה ) ולכן שומעים בשיר מעיין סולו בס ( התפקיד שונה, והצלילים ארוכים ובולטים משאר השיר )  ועליו סולו גיטרה של גרי. אולי לא שומעים צחוקים בהקלטות עם מתי, אבל ההומור תמיד בלט בעיבודיו שלא נדבר על זה שהיינו מתפוצצים מצחוק עד דמעות בסיישנים איתו.  פעם צחקתי באמצע ההקלטה בטירוף מאיזה פרצוף מצחיק שמתי  עשה. לא יכולתי להמשיך לנגן פשוט נפלתי על הרצפה באמצע ההקלטה.  הגיטרה שלי (JAZZ BASS 74) לפחות לדעתי -  מיוחדת במינה. קניתי אותה בחלילית בשנת 75 ביום שהשתחררתי מהצבא מיד לאחר החזרת הקיטבק לבקום.  נכנסתי לחלילית שהיו אז יבואני פנדר בישראל ודברתי עם שרי ( הבעלים של חלילית שיבדל לחיים ארוכים - מי שמכיר ) שהיכיר אותי מצויין מהגיחות הרבות שעשיתי בחלילת בתקופת הלהקה הצבאית. בזמנו גיטרות היו דבר יקר ביותר. לא כל אחד יכל להרשות לעצמו לקנות. ועוד פנדר....  המיסוי היה גבוה מאוד ( כמדומני תוספת  מס של 120 אחוז  למחיר הכלי  + ההובלה) על כלי נגינה ולכן היבוא היה קטן מאוד בכמות. שרי אמר לי שהשבוע היגיע משלוח חדש של גיטרות בס. 5 יחידות פרסישן  ו 5 יחידות גאז בס.ידעתי שבאתי לקנות אך ורק JAZZ BASS.  שרי הסכים שאעלה לקומה השניה בחנות ואבחר מתוך 5 ה גאז בס את האחת.

ישבתי שם במחסן החשוך והמעופש במשך 4 שעות וניגנתי על כל ה חמש ללא מגבר !!  (הוא לא הסכים שאתחבר למגבר)  האמת שהוא די שכח ממני. לא תאר לעצמו שאני עדיין שם למעלה. כאשר ירדתי עם גיטרה נבחרת  הוא היה המום איך שכח ממני.  בעצם לא שמעתי מעולם את הגיטרה שלי דרך מגבר כשבחרתי אותה בין חמש בחלילית. האמת שזה גם לא ממש ענין אותי. רציתי רק גיטרה שתגיב טוב למה שאני עושה. ושיהיה לה רזוננס טוב וצואר נוח. שילמתי לשרי עבור הגיטרה בכסף שאבא שלי נתן לי בהפצרות מרובות והלכתי לדרכי.  הדבר הראשון שעשיתי, פירקתי את שני הפיקאפים והפנל המבריק עם הפוטנטיומטרים והרכבתי אחרים, שהכנתי בעוד מועד מגיטרה גאז בס 62 שמצאתי פעם זרוקה ושבורה לגמרי. ומאז כך זה נשאר עד היום. לא שמעתי אפילו פעם אחת את הפיקאפים המקוריים שהיו על הגיטרה. וזה גם לא סיקרן אותי. הסאונד של הגיטרה שלי היה כל כך טוב לאחר ההחלפה שכך זה נשאר - וגם וישאר לתמיד.     

[lukatch]

כמו שאומרים ביידיש, thanks for sharing. מרתק לקרוא.

[kdeal]

קובי... אין מילים. איזה כיף.

כשיוצא לך, אם יוצא לך, ואם בא לך, תכתוב לנו סיפורים ודברים, זה תמיד כיף לשמוע...לקרוא יותר נכון 

מדהים אותי שלא ידעת שגרי אקשטיין יעלה את הסולו הזה. שמתי לב שהבס זונח את הליווי ועושה תפקיד LEAD כזה, היתי בטוחה שבעצם זה "תמיכה" בסולו של גרי כדי להבליט אותו...

ב"שובי שובי לפרדס" היתי בטוחה שזו פרטלס משום מה, כנראה בגלל הסאונד היותר MID-י.

הסאונד ה MID-י הזה זה הסאונד בס שאני הכי אוהבת, והיום כמעט לא שומעים כזה.... רק בהקלטות של פעם...

[kobico]

נכון קרן, סאונד ה MID היה במודה בשנות השיבעים ואולי בעיקר בגלל ג'קו פסטוריוס וסטנלי קלרק. וכאן בהקלטות נגנים הלכו בעיקבות הסאונד העכשוי. אני חושב שהראשון שהביא את הצליל המידי לארץ מארצות הברית היה אלון אולארציק. הייתה לו גיטרה GRETSCH כזאת חצי נפח עם סאונד MID ואתה עשה את ההקלטות בלהקת כוורת. אחריו הלכו עוד כמה כמו אוהד אינגר, אנוכי ומיקי שביב. 

היום הסאונמנים לא רוצים יותר בסוג כזה של צליל כי הוא לא מצליח להזיז להם את ה סאבים.

ה JAZZ BASS שלי הלכה איתי לכל מקום אך לפעמים בגדתי בה. זה קורה. בשנת 76 יצא לרדיו הלהיט הגדול של אריאל זילבר - רוצי שמוליק. השיר שיגע את המדינה. אריאל ידע שחובה עליו לצאת במופע בעיקבות השיר המצליח. אגב את הבס ניגן בשיר לא אחר מחיים רומנו שגם ניגן על גיטרה. והגיטרה בס של מי? שלי כמובן. הוא לווה ממני את הגיטרה לכמה שעות ניגן עליה עם מפרט והסאוד יצא מדהים.

היה דיבור שחיים רומנו , מאיר ישראל ואנוכי ננגן במופע החדש של אריאל זילבר ונפציץ את המדינה.  לפתע פתאום נפלה לידינו הצעה מדליקה לנסוע לסיבוב הופעות בארה:ב מחוף לחוף עם הפסטיבל הזמר החסידי. נסענו רומנו מאיר ישראל ואני עם הרבה אומנים כמו עוזי חיטמן ז"ל נורית גלרון אופירה גלוסקא ועוד ועוד. ביקשנו מאריאל ומנהלו להמתין לנו כ חודשיים וחצי עד שנחזור והם נענו לנו.  היגענו לניו יורק ושם החלטנו כל אחד מהנגנים לקנות כלי בצבע לבן. לא משנה מה אבל לבן. חשבנו שזה יכול להיות גימיק מצויין.

קניתי לי ב SAM ASH  גיטרה JAZZ BASS לבנה והתכוננתי להכניס אותה לארץ. בנתיים אריאל זילבר ומנהלו הרגישו שאם לא יצאו מיד עם רוצי שמוליק לבמה הם הולכים לאבד את המומנט והכל ילך לטימיון.  הם החליטו לסגור עם נגנים אחרים שלימים נעשתה הרכב ידוע ומוכר להקת ברוש. בקיצור להקת ברוש נתנה לנו בראש. חזרתי לארץ מאוכזב קשות עם JAZZ BASS לבנה ולא יגעתי מה לעשות אתה. למה אני צריך עכשיו גיטרה לבנה.

היא אמנם הייתה יפה אבל כבדה כמעט כפול מהגיטרה הישנה שלי. קבלתי טלפון שיש הקלטה עם רמי פורטים - שיר חדש.

באתי להקלטה עם הכלב שלי והגיטרה הלבנה. היא לא מגיעה לקרסוליים של הישנה שלי אבל בכל זאת עשתה עבודה יפה.

ניגנתי את התפקיד כהעלאה מתוך ה CONTROL ROOM כאשר הכלב שלי נמצא באולפן הגדול ורואה אותי מבעד בזכוכית.

דודי רוזנטל הטכנאי מקולינור השאיר את המיקרופונים באולפן פתוחים וכך יצא שבתחילת השיר שומעים בברור את נביחות כלבי שלא הבין למה השארתי אותו ככה סתם לבד.

http://www.youtube.com/watch?v=KUyHlcnADdo

מיד לאחר ההקלטה הזאת מכרתי את הגיטרה הלבנה לאיזה בסיסט שהיה מרוצה ממנה מאוד.

דוגמא אחרת לשהשתוללות ה MID  היתה בשיר נאסף תשרי של צביקה פיק.

כמובן שרק הפיקאפ שליד הגשר מנגן.

השיר הוקלט באולפן קטן ליד מגדל השעון ביפו לא רחוק מחלילית על מכונת 4 ערוצים. עיבוד לשיר:  אלדד שרים.

http://www.youtube.com/watch?v=4CC38GCODio

[GalShaya]

תודה רבה על הסיפורים קובי, אני תמיד שמח לשמוע וללמוד מניסיונם של הנגנים הותיקים בארץ.

אני חייב להגיד שנשמע שעשיתם הרבה כיף אז, היום לא צריך כלכך הרבה נגני סשן והפקות כשיש מחשבים ופלייבקים, שלא נדבר על זה שרוב המוזיקה הפופולרית לא קשורה בכלל לכלים חיים.

[lukatch]

אני חושב שהראשון שהביא את הצליל המידי לארץ מארצות הברית היה אלון אולארציק. הייתה לו גיטרה GRETSCH כזאת חצי נפח עם סאונד MID ואתה עשה את ההקלטות בלהקת כוורת. אחריו הלכו עוד כמה כמו אוהד אינגר, אנוכי ומיקי שביב. 

היו שני גרטשים כאלה בארץ (דגם 6070, שנת 1964): זאת של אלון אוליארצ'יק, והשנייה - זהה - של אוהד אינגר.

את זאת של אוליארצ'יק שדדו ממנו בניו יורק באיומי סכין.

זאת של אוהד אינגר... ניחוש אחד איפה היא עכשיו 

[kdeal]

אני חושב שהראשון שהביא את הצליל המידי לארץ מארצות הברית היה אלון אולארציק. הייתה לו גיטרה GRETSCH כזאת חצי נפח עם סאונד MID ואתה עשה את ההקלטות בלהקת כוורת. אחריו הלכו עוד כמה כמו אוהד אינגר, אנוכי ומיקי שביב. 

אתה בטח מתכוון לגרטש שרואים בקליפ:

http://www.youtube.com/watch?v=2oOZRBPb5pk

היא לא נשמעת ממש MID-ית... בהשוואה לסאונד שלך ב"בשעה שכזאת" או ב"שובי שובי לפרדס" היא אפילו מאד עמומה ובסית...

וואי, אז הכלב ב"שמש לך מצפים" של פורטיס, זה סתם במקרה?

איזה קטע  ;D

אני כמובן מכירה את השיר "המוגמר" מ'פלונטר', ואף פעם לא תהיתי איך הכלב הנובח בהתחלה הגיע לשם... 

ואתה צודק בקטע של הסאבים - היום הסאונד בס המקובל מאד מנופח בנמוכים ויש קונפליקט - אם אתה רוצה עם סאונד MID-י כזה סטייל "בשעה שכזאת" להגיע לנמוכים משביעי רצון, זה כרוך בווליום רצחני של הבס... אז פשוט חותכים MID, מוסיפים BASS, ומגביהים את הווליום עד שהרצפה זזה.... 

אני לא מתלהבת מהסאונד הזה, אבל זה מה שהולך היום 

ואם כבר העלת את נושא צביקה פיק...

איזה עוד שירים ניגנת איתו?

לפי מוּמה, באלבום "קליידוסקופ" (עם 'אהבה בסוף הקיץ') היו שלושה בסיסטים (ישראל בורוכוב, אוהד אינגר ו... קובי כהן  ) ובאלבום "מוסיקה" שהוא אולי ה'להיטי' ביותר שלו - עם 'מוסיקה', עם 'נאסף תשרי', עם 'מרי לו', עם 'שוב נתחיל מחדש', ו'אלה סינדרלה' מוזכרים (שוב, לפי מומה) לא פחות מארבעה בסיסטים - מיכה מיכאלי, מיקי שביב, מוטי דיכנה ו... קובי כהן  ... אז מה מהם בעצם "שלך" ?

ועוד שאלה - האם זה נכון שבמשך תקופה מסוימת היו שני בסיסטים במקביל, או שזה סתם פוזה לקליפ?

http://www.youtube.com/watch?v=Z-D4BixzCbQ

(ושוב תודה)

נ.ב.

היו שני גרטשים כאלה בארץ (דגם 6070, שנת 1964): זאת של אלון אוליארצ'יק, והשנייה - זהה - של אוהד אינגר.

זאת של אוהד אינגר... ניחוש אחד איפה היא עכשיו 

אילן, אני לא אתפלא גם אם הג'ז בס הלבנה מהסיפור הקודם של קובי נמצאת אצלך....

[itch85]

בס"ד

יא אללה, לפתוח את השנה עם כל הסיפורים האלה איזה כיף איתכם.

[tomersg]

זו ככל הנראה הגרטש של אילן.

http://www.youtube.com/watch?v=eYBbGu4G8I8&feature=related

קובי איזה כיף לקרוא. וכיף גם להזכר בדברים יפים מפעם כמו אריק סיני. והליין שלך בשמש לך מצפים הוא אחד הבייסליינים האהובים עלי ומהראשונים שלמדתי. לא ידעתי שזה אתה.

אז תגיד, אחרי כאלה הצלחות וחוויות כנגן, למה חדלת?

[lukatch]

זאת הגרטש שלי! 

נפתרה לי בקליפ הזה תעלומה שהטרידה הרבה שנים... למה בגרטש שלי יש חור לכפתור של חגורה גם על הקרן התחתונה. תמיד הינחתי בטעות שפעם ניגן עליה בסיסט שמאלי. עד שראיתי את הקליפ הזה.

לגרטש יש בעיה איומה של באלאנס על הרצועה. הצוואר מאוד ארוך וכבד והבס רוצה "לצלול לריצפה" כל הזמן, מה שנקרא neck heavy. זה הרבה יותר חמור מאשר בגיבסון תאנדרבירד. כפתור הרצועה המקורי הוא על ה"קרן" העליונה. אין לי מושג איך אוליארצ'יק ניגן ככה, אבל יש לי ניחוש - שהסיבה שתמיד הייתה קשורה אצלו בנדנה לכפתור הרצועה האחורי, היא שהבנדנה הסתירה משקולת כלשהי. הפיתרון שלי היה להזיז את כפתור הרצועה הקדמי הכי קדימה שאפשר על חיבור הצוואר. זה לא מושלם אבל עובד לא רע. ועכשיו אני רואה בקליפ שאוהד אינגר העביר את הכפתור ל"קרן" התחתונה, ובגלל שהוא מנגן בזווית, זה עובד. זה היה הפיתרון שלו ל"צלילה" של הגרטש.

קובי,אתה בקשר עם אוהד אינגר? יש לי כמה שאלות אליו...

מהגרטש אכן קל להוציא מיד-פאנץ' מאסיבי מאוד, מגובה בתדרים נמוכים שמרעידים את כל הבקבוקים מאחורי הבארמן. רק שאישית, מעולם לא אהבתי את הסאונד המידי הזה, לא אצל ג'אקו ולא בכלל. (ג'אקו הוא אלוהים וגם משיח בן דויד, כן, זה רק את הסאונד שאני לא אוהב). מבחינתי לג'ז בס יש פיקאפ אחד והוא הקדמי (לפני שאתם צולבים אותי, גם ג'ון פול ג'ונס מעולם לא השתמש בפיקאפ גשר על ה-62' שלו). לכן תמיד הסתדרתי יותר טוב עם פרסיז'נים, שלא בנויים לצליל הזה, ולעומת זאת את הסאונד של פיקאפ קדמי הם מוציאים הרבה יותר יפה. עניין של טעם.

[kobico]

השיר אהבה אהבה בסוף הקיץ הוקלט כמעט כל הכילים עי חיים רומנו.  לצורך הקלטה זו ביקש ממני גם הפעם את הגיטרה שלי להקלטת שיר JAZZ BASS שלי בלב רוטט והתפללתי שהיא תחזור אלי בדיוק באותו מצב שהוא קבל אותה ממני. אבל לרומנו לא הרשתי לעצמי לסרב, היינו חברים מאוד מה זמן קרובים. גם מתי לאחר כמה זמן ביקש ממני השאלה של הגיטרה שלי שהיתה מפורסמת בצליל המשובח שלה והוא הקליט איתה את השיר שלום עליכם עם בועז שרעבי. רגע לפני שחשבתי לפתוח עסק להשכרת גיטרת בס החלטתי להפסיק להשאיל את הגיטרה שלי לאלתר.

כמובן שהצילום בקליפ עם צביקה פיק ובו שני בסיסטים הוא סתם פוזה . אף אחד מהנגנים בצילום לא ניגן בפלייבק המושמע

והרעיון לצלם שני בסיסטים היה כנראה של הבמאי שידע שאין כל בעיה "לעבוד" על כל עם ישראל כי בין כה וכה אף אחד מהצופים לא מבין שאין שני בסים בהקלטה ולאף אחד לא אכפת מי באמת מופיע בצילום, העיקר שיהיה מה לצלם....

לשאלתך קרן לא הצלחתי להזכר באיזה שירים ניגנתי בתקליט "קליידוסקופ" של צביקה פיק אבל בתקליט "מוסיקה" אני זוכר טוב מאוד

שהשתתפתי ב מעלה מעלה, מרי לו, נאסף תשרי, לא אני הוא האיש, ואין מדינה לאהבה. 

לאילן תודה על האינפורמציה בעניין הגרטש. לא ידעתי שגם לאוהד הייתה גיטרה כזאת. ובאמת אף פעם לא הצלחתי להבין איך יצא לו סאונד מיוחד כזה כמו לאולארציק בחלק מההקלטות שעשה אז. כשפגשתי את אוהד אמר לי שהוא חייב להשיג גיטרה כמו לאלון אבל לא ידעתי שהוא גם השיג. אוהד היה בסיסט מצוין שעשה הרבה  בתחום הבס הישראלי ולצערי לפני די הרבה שנים חתך לכיוון נגינה בלהקת חתונות לתקופה מסויימת ומיד לאחריה החליט לנטוש את עולם המוסיקה והנגינה לחלוטין.  לי  זה היה מאוד חבל אבל כל איש והחלטותיו עימו.

אני לעומתו לא חדל לנגן לרגע. זה חלק חשוב מחיי. מה שכן חדלתי זה לנגן בהפקות עם אומנים ולרוץ אתם בדרכים ולהתחייב להיות קשור אליהם ואמרגנייהם. אני נמצא ב 5 הרכבים שונים וכייף לי איתם וזה מעסיק אותי יותר זמן מבעבר.

ברגע זה אני שומע ברדיו שיר של אריק סיני " צל כבד" ושם ה MID SOUND של הבס שלי בולט במיוחד.

מקווה שתהנו גם אתם מהשיר.

בקליפ מצולם  הבסיסט אוריאל אטלס (איפה הוא היום?) שעושה "תזמורת בצורת " יחד עם כל הנגנים על הבמה לצלילי הפלייבק המקורי של התקליט ,

http://www.youtube.com/watch?v=FJJzUNMINUY

[kobico]

נמחקה לי שורה בהתחלה, מצטער.  מקווה שתבינו..

[kobico]

מבדיקה שערכתי בקליפ האחרון המצורף של אריק סיני,

יש איזה MUTE  לא מובן כמעט בתחילת השיר צל כבד עד הדקה ה-    1:48 

אגב מזהים את דני רובס?   

[kdeal]

אני אישית מאד אוהבת את הסאונד הMID-י הזה שיש לך בהקלטות של אריק סיני והדיסקואים של צביקה פיק.

ב"צל כבד" זה ממש סאונד ג'אקואי 

והשירים של צביקה פיק... מוסיקה (מעלה מעלה), מרי לו, נאסף תשרי - כולם קלאסיקות ישראליות שאין בנאדם שלא מכיר... בטח כיף 

ודני רובס... מה זה הזקן הזה? הוא מפחיד ככה!

אגב אוריאל אטלס והקליפ ששמת.

כשאריק מציג את הנגנים, ויש קלוז אפ על אוּריאל אטלס, רואים גיטרה מסקרנת (הקישור מוביל ישר לקטע המדובר). היא נראית כמו ג'ז בס, אבל יש לה שני נובים בלבד ונראה כמו פיקאפ האמבק באמצע ועוד אחד צמוד לצוואר...

[lukatch]

היא נראית כמו ג'ז בס, אבל יש לה שני נובים בלבד ונראה כמו פיקאפ האמבק באמצע ועוד אחד צמוד לצוואר...

זוועה יפאנית משנות ה-70 שיובאה לארץ עם מדבקה ועליה השם Prima. במקומות אחרים היא שווקה בשמות אחרים. בארה"ב מכרו אותן בזול (הן היו מלאות בחול) תחת השם קינגסטון.

[RT]

זוועה יפאנית משנות ה-70 שיובאה לארץ עם מדבקה ועליה השם Prima. במקומות אחרים היא שווקה בשמות אחרים. בארה"ב מכרו אותן בזול (הן היו מלאות בחול) תחת השם קינגסטון.

אני מכיר מחסן אחד שיש בו כזו Prima. אנסה לגרד אותה משם (בטח דבוקה לקייס עם ג'יפה משנות ה 70) ולצלם כמה קלוז-אפים לרווחת הקהל. אולי אוריאל אטלס גם נמצא שם בקייס.

[amirhav]

צל כבד הוא אחד השירים היפים בעברית לטעמי, הלחן הוא של ג'ניס איאן, יהודיה ניו יורקית שהתאהבה בקול של אריק וכתבה לו את השיר, יחד עם שיר מצויין נוסף באלבום-עני בפתח.  מומלץ!

הנה היא בשיר סבנטיז חביב, לא מזכירה קצת את יהודית רביץ בסגנון והקטע?

[Guest shai-]

זאת הגרטש שלי! 

נפתרה לי בקליפ הזה תעלומה שהטרידה הרבה שנים... למה בגרטש שלי יש חור לכפתור של חגורה גם על הקרן התחתונה. תמיד הינחתי בטעות שפעם ניגן עליה בסיסט שמאלי. עד שראיתי את הקליפ הזה.

לגרטש יש בעיה איומה של באלאנס על הרצועה. הצוואר מאוד ארוך וכבד והבס רוצה "לצלול לריצפה" כל הזמן, מה שנקרא neck heavy. זה הרבה יותר חמור מאשר בגיבסון תאנדרבירד. כפתור הרצועה המקורי הוא על ה"קרן" העליונה. אין לי מושג איך אוליארצ'יק ניגן ככה, אבל יש לי ניחוש - שהסיבה שתמיד הייתה קשורה אצלו בנדנה לכפתור הרצועה האחורי, היא שהבנדנה הסתירה משקולת כלשהי. הפיתרון שלי היה להזיז את כפתור הרצועה הקדמי הכי קדימה שאפשר על חיבור הצוואר. זה לא מושלם אבל עובד לא רע. ועכשיו אני רואה בקליפ שאוהד אינגר העביר את הכפתור ל"קרן" התחתונה, ובגלל שהוא מנגן בזווית, זה עובד. זה היה הפיתרון שלו ל"צלילה" של הגרטש.

קובי,אתה בקשר עם אוהד אינגר? יש לי כמה שאלות אליו...

מהגרטש אכן קל להוציא מיד-פאנץ' מאסיבי מאוד, מגובה בתדרים נמוכים שמרעידים את כל הבקבוקים מאחורי הבארמן. רק שאישית, מעולם לא אהבתי את הסאונד המידי הזה, לא אצל ג'אקו ולא בכלל. (ג'אקו הוא אלוהים וגם משיח בן דויד, כן, זה רק את הסאונד שאני לא אוהב). מבחינתי לג'ז בס יש פיקאפ אחד והוא הקדמי (לפני שאתם צולבים אותי, גם ג'ון פול ג'ונס מעולם לא השתמש בפיקאפ גשר על ה-62' שלו). לכן תמיד הסתדרתי יותר טוב עם פרסיז'נים, שלא בנויים לצליל הזה, ולעומת זאת את הסאונד של פיקאפ קדמי הם מוציאים הרבה יותר יפה. עניין של טעם.

האיזון של הגיטרה בד"כ לא תלוי בצוואר, אלא אם למשל הגוף עשוי מאלדר וכל הצוואר עשוי מבובינגה.

תלוי בעד איפה מגיע קצה הקרן העליונה, ושם מתחברת הרצועה.

לאיזון טוב עם בס 5 מיתרים למשל (יותר עץ ויותר מפתחות), רצוי שהקרן תגיע עד סריג 12-13 בערך, בסקאלה

סטנדרטית. חוסר איזון גורם לך "להחזיק" את הצוואר. כמו בספקטור, שכולם מנגנים עם האגודל למעלה.

[amitbass]

מזמן לא נהנתי ככה לעבור על דיון ברשת , תענוג אמיתי

[lukatch]

שי, תסתכל טוב בתמונה של הגרטש ותראה איפה הגשר. זה כאילו תיקח פנדר רגילה, ו"תדחוף" את הגשר קדימה בערך 10 ס"מ, ובהתאמה תאריך את הצוואר "החוצה". זאת אגב ההרגשה כשאתה מנגן על הגרטש, הלה במיתר מי נמוך (סריג 5) מרגיש ביד שמאל בערך במיקום שבו נמצא פה נמוך על פנדר. הסול והפה נמצאים במיקום מאוד מוזר ורחוק, שמכריח אותך למתוח את יד שמאל למקומות לא נוחים.

אבל בזה עוד לא גמרנו. עכשיו, במקום להאריך את הקרן העליונה של הגוף בשביל איזון טוב, נניח שאתה דווקא מקצר אותה (תסתכל איפה היא נמצאת בגרטש!)

ובנוסף, הצוואר עבה מאוד וכבד, הראש עצום, והגוף - למרות שהוא נראה גדול, הוא דווקא גוף חלול וקל.

זה כאילו מישהו בחברת גרטש אמר לעצמו, בוא נראה איך אפשר להביא למקסימום האפשרי את הצלילה של הצוואר 

[kdeal]

המיקום של הפיקאפ (קרוב מאד לגשר, אולי אפילו קרוב מפיקאפ גשר ב J) אחראי ליצירת הצליל ה MID-י כנראה....

[kobico]

לגבי  PRIMA  זו גיטרה שיובאה ע"י חלילית ונמכרה לאילה שידם קצרה מלשלם על פנדר.

בסביבות השנים 73\ 74  היתה עליה מרוסיה לא קטנה של מוסיקאים ובניהם נחום פרפקוביץ  רומן קונצמן ועוד.  החברס האילה ידעו לנגן ג'אז טוב ואפילו יותר מזה. בניהם היו גם בסיסטים ממש טובים.

אחד מהם נקרא ז'בז'ינסקי. לאחר כמה שנים הוא ירד מהארץ והחל לעבוד על אחת מהאוניות הקייט והעינוגים בחברת קרניבל של המלירדר

תד אריסון האבא של שרי אריסון.

עשה המון כסף על האוניה.  מעניין אם הוא עדיין שם.

אבל המכנה המשותף בניהם אז היה שכולם קנו PRIMA בחלילית.

זה היה זול משמעותית מפנדר.

אני שהייתי חובב מושבע של המועדון של ארלה קמינסקי שנקרא: "בר ברים" ושרצתי שם כל יום א' בשבוע - קבוע,

תמיד התפעלתי מהצליל הטוב שה PRIMA  הזאת  היתה מפיקה. לפעמים שאלתי את עצמי, אם זה כך אז למה להתאמץ על פנדר?

המחיר בניהם היה שמים וארץ.

לפני כשבועיים יצא לי לתקן אחת כזאת של בסיסט חוזר לתשובת הבס, אחד שהחזיק את הפרימה שלו יותר מ 30 שנים סגורה במרתף,  והחליט לאוורר אותה ולחזור לנגן, ואתם יודעים מה?  היא לא היתה לגמרי גרועה. יש בה משהו פרימיטיבי בעיבוד וגם הפיקאפים שהם חיקוי מוזר לפנדר

אבל הסאונד הכללי לא היה רע בכלל. 

תיכף משהו יגיד שאולי כי העצים התיבשו ב 40 שנים מאז ייצורה ביפן והכלי השתבח

עם השנים.....          לך תדע

[lukatch]

המיקום של הפיקאפ (קרוב מאד לגשר, אולי אפילו קרוב מפיקאפ גשר ב J) אחראי ליצירת הצליל ה MID-י כנראה....

ברור. למרות שאני מצליח להוציא ממנה גם צלילים אחרים. בעיקר מאז ששמתי עליה מיתרי רוטוסאונד טרובייס (מצופים פלסטיק שחור).

פנדמנטל הוא התדר הבסיסי של התו, מה שמכונה ההרמוניק הראשון. הרמוניקס הם מכפלות של התדר הבסיסי. כשאומרים "נמוכים" מתכוונים לפנדמנטל ולהרמוניקס הראשונים. "גבוהים" הם ההרמוניקס במכפלות הגבוהות, ומידריינג' (midrange) זה מה שבאמצע. ככל שפיקאפ קרוב יותר לגשר, כך יש מעליו פחות תנועה של המיתר, ולכן הוא "תופס" פחות תדרים נמוכים. לכן כל פיקאפ נשמע יותר bright ככל שהוא קרוב יותר לגשר. פיקאפים שממוקמים בסוויטספוט (sweetspot), כמו במיוזיקמן, או האחורי בג'ז בס, או בגרטש, מוציאים יותר מידריינג' ופחות נמוכים בגלל איפה שהם נמצאים.

[lukatch]

לפעמים שאלתי את עצמי, אם זה כך אז למה להתאמץ על פנדר?

טוב, אם אתה משווה לפנדרים של סוף שנות ה-70, הם באמת היו זוועה קדורנית 

[lukatch]

כמה תמונות עתיקות שלי עם הפרימה...

התאריך הוא 7 במאי 1979. אני בן 17. הגיטריסט מימין הוא שמעון הולי, שעשה אלבום עם פיטר גרין, והוא מנגן פה על סטרטוקסטר 64'. באמצע ג'ף שפירו, שאחר כך הקים את להקת סיאם, עם טלקסטר דלוקס. אני משמאל, עם כובע אידיוטי ופרימה.

עוד אחת מטושטשת. כן, היה לי פוני פעם בגיל 17, לפני 31 שנים.

[img width=600 height=492]http://i287.photobucket.com/albums/ll127/ilanlukatch/prima/120920101193.jpg

וזה כבר אוגוסט 1980, אני בתספורת קצרה, המדבקה עם ה-Prima קולפה ובמקומה ייצרתי זיוף של לוגו פנדר. המיתרים הם כבר רוטוסאונד 040 שאבא שלי הביא לי מלונדון, ואפשר לראות את הטיונרים האופייניים לזבל יפאני מהתקופה ההיא.

[img width=600 height=422]http://i287.photobucket.com/albums/ll127/ilanlukatch/prima/120920101194.jpg

ובקלוז-אפ אפשר לראות את הפיקאפ המביש של הפרימה. כמו פיקאפ קדמי של טלקסטר. גם האחורי נראה אותו דבר. בגלל זה לא הורדתי מעולם את כיסויי הכרום - בגלל הבושה.

[img width=600 height=428]http://i287.photobucket.com/albums/ll127/ilanlukatch/prima/120920101195.jpg

[kobico]

אילן,  מה הוא הפס הלבן שנמצא בין הגשר לפיקאפ ב  GRETSCH 6070  ?

http://www.jimlawrence.net/BASSES/Gretsch3.JPG

שאלה שניה,

אם כבר  GRETSCH  אז לא יותר כדאי לנגן בדגם 6072  ?  נראה יותר וורסטילי ביחוד לאילה שאוהבים צליל שמן

http://www.gbase.com/files/store_images/gear/2641566/p2_u1e4y0eob_so.jpg

[Duba]

מה הוא הפס הלבן שנמצא בין הגשר לפיקאפ ב  GRETSCH 6070  ?

http://www.jimlawrence.net/BASSES/Gretsch3.JPG

נראה לי כמו סוג של משתיק.

היה משהו דומה גם בגשרים מוקדמים של מיוזיק-מן:

http://myweb.ecomplanet.com/TOWN8019/MyStorage/Bridge%20Page%20Pics/Pre-EB_Bridge_showing_hollow_saddles.JPG

[lukatch]

אילן,  מה הוא הפס הלבן שנמצא בין הגשר לפיקאפ ב  GRETSCH 6070  ?

http://www.jimlawrence.net/BASSES/Gretsch3.JPG

שאלה שניה,

אם כבר  GRETSCH  אז לא יותר כדאי לנגן בדגם 6072  ?  נראה יותר וורסטילי ביחוד לאילה שאוהבים צליל שמן

http://www.gbase.com/files/store_images/gear/2641566/p2_u1e4y0eob_so.jpg

זה מיוט מכאני, הוא מתרומם על ידי "סוויץ'" מכאני - זה שאתה רואה ליד הטיילפיס ונראה כמו סוויץ' רגיל. הוא מחובר באמצעות מנוף בתוך הגוף, ומרים את המיוט מתחת למיתרים. תמיד כשאני מראה את זה לאנשים הלסת שלהם נשמטת.

היה מיוט כזה גם בגיטרות (לא באסים) של גרטש.  ובדגמים היותר יקרים היו שני מיני-מנופים, המיוט היה מחולק לשניים ויכולת לבחור להשתיק רק את שלושת המיתרים הגבוהים או הנמוכים. בגיטרה של ג'ורג' האריסון שהוא ניגן במופע של אד סאליבן היה מיוט מחולק.

הפטנט גאוני אבל יש לו שתי בעיות. הראשונה, שכמו כל מיוט שבא מתחת למיתרים, הוא מוציא את הבס קצת מכיוון. זה קורה גם בריקנבקר ובגיבסון. הבעיה השנייה היא לא ממש בעיה אלא רק למי שמנגנים עם מפרט: סאונד מיוט עם מפרט נשמע טוב כשהמיוט הוא מעל המיתרים. מיוט מתחת למיתרים מתאים יותר לפריטה באצבעות. לכן בשבילי הפטנט הפרימיטיבי של פנדר - פס ספוג קשיח מודבק מתחת לכיסוי כרום ככה שהוא לוחץ בדיוק מעל הגשר - הוא אידיאלי ונשמע הכי טוב. רק שאת פס הגומי של פנדר אי אפשר להפעיל ולנתק בהרמת מתג, ובגרטש בהחלט אפשר.

עם המיוט, כשמנגנים באצבעות, היא נשמעת דומה לקונטרבס, במיוחד ברגיסטר הגבוה.

ככה נראה המנוף בתוך הגוף, כשמסירים את הכיסוי האחורי העגול של הגוף:

בקשר לדגם 6072: תראה, מעולם לא היה בארץ מבחר גדול של באסים וינטאג' גרטש... ברגע שהייתה לי הזדמנות לקנות את זאת שלי, קניתי אותה. אלף שקל בעשרה תשלומים של מאה, אגב  דיל לא רע, אני חושב.

אם אתה מחפש כזאת, יש שתיים בחנות חמודה באמסטרדם בשם פאלם גיטארז - אחת 6070 ואחת 6072.

http://palmguitars.nl/page.php?cat_id=43

[img width=232 height=600]http://palmguitars.nl/PHPShop/catalog/images/gretsch_6070_bass_1.jpg

ואם אתה רוצה להיזכר איך מנגנת אחת כזאת, אתה תמיד מוזמן לקחת את הגרטש שלי לסיבוב, רק תזכור להחזיר אחר כך 

[kobico]

אילן תודה לך על המידע והנדיבות.

אם תצא פעם הזדמנות לאיזה סיישן מעניין יהיה באמת שווה להשאיל ממך את הגרטש לחוות את החוויה בהתגלמותה.

אם מעניין אתכם עדיין קצת היסטוריה ישראלית,  מצאתי קליפ שלא ידעתי על קיומו מבוצע ע"י להקה צבאית משנת 1971

שנקראה צוות הווי פיקוד הדרכה.  בלהקה היו שני זמרים בולטים רותי נבון ויוני נמרי, גם אבנר קנר היה בלהקה.

בקליפ הסולן הוא יוני נמרי  ומצד ימין הקטנטונת היא רותי נבון עם הקול המשגע.

יש עליה קלוזאפ באמצע השיר ושימו לב כמה היא דומה לשרי אריסון.

מישהו מזהה אנשים אחרים בקליפ?

http://www.youtube.com/watch?v=t3GNjxrVqt4

רותי היא אחת הזמרות הישראליות שהכי אהבתי אי פעם.  מיד אחרי שהשתחררה מהצבא החלה לשיר במחזמר המצליח אל תקרא לי שחור

ואחר כך נעלמה לה.  פגשתי אותה בניו יורק בסוף שנת 1975 כאשר הייתי בסיבוב הופעות עם הפסטיבל החסידי.

היא גרה אז עם חבר שלה דוד קריבושיי בדירה קטנה בוויליג' והיה נראה שהזוג מחפש את עתידם באמריקה.

דוד שהיה מיודד עם חיים רומנו ומאיר ישראל עוד מהארץ דאג לנו מאוד וסידר לנו עשרות מופעים יום יום בניו יורק ובזכותו ראיתי אז כל כך הרבה במשך כשבועיים.  למשל הופעות של: TOWER OF POWER, STUFF, JEAN LUC PONTY, NATALIE COLE, JOHN MECLAUGHLIN ועוד ועוד,

יצא ששהיתי במשך שבועיים במופעים שראינו ובמסעדות לצידה של רותי  שהיתה בחורה מתוקה כזאת, בחורה טובת לב שתמיד מוכנה לעזור היתה גם יפה וחתיכה.

דוד שלא תמיד נהג איתה ביד רכה שלח אותה ללמוד מוסיקה להרחבת הידע במוסיקה והיא החלה ללמוד לנגן על חליל.

התגעגתי מאוד לקול של רותי ולא הבנתי למה היא לא עוסקת בשירה בארץ.

ואז בקיץ שנת 1988 חזרו דוד קריבושיי ורותי נבון לארץ ורותי נתנה הופעה מצויינת בפסטיבל גדול בארץ שנקרא: "פסטיבל נואבה".

זה היה פסטיסל בסיגנון וודסטוק ובו הופיעו כל האומנים הישראלים החשובים.

היתה לי אז הזדמנות חד פעמית ללוות את רותי במיטב שיריה לעני קהל עצום לצד מאיר ישראל, חיים רומנו ודוד קריבושיי על הפסנתר.

אגב, הלהקה STUFF שהזכרתי קודם הייתה הרכב סופרגרופ דאז של מייטב נגני ההקלטות בניויורק. הם נגנו בסיגנון סול ריתם כתבו את הקטעים בעצמם והיה פשוט כייף לשמוע אותם. ראינו אותם במועדון ה BOTTON LINE ועל הבמה היו סטיב גד , אריק גייל בגיטרה , ריצ'רד טי קלידים ועוד כמה נגנים שחורים אסלים מעולים שידעו את העבודה.

בהופעה הספציפית שראינו בניו יורק היו שני מתופפים על הבמה, סטיב גאד ועוד צעיר אחד שהיה התלמיד של סטיב.

ומשם לראשונה נלקח הרעיון להופיע עם שני מתופפים על במה אחת גם בארץ.

ההופעה הזאת השאירה עלינו ובעיקר על מאיר ישראל רושם גדול

דבר שהישפיע עלינו מאוד בהקלטות שעשינו ביחד בארץ. למשל נאסף תישרי של צביקה פיק אתם יכולים לשים לב לתיפוף של מאיר ובמיוחד הרולים האילה על הסנר שהיה אופיני לסטיב גאד.

גם התקליט  "יחס חם"  שהקלטנו עם דני ליטני מיד לאחר שחזרנו מניו יורק היה מושפע מאוד מסיגנון להקת STUFF.

אפשר לראות גם אותי בקליפ המצורף מנגן עם המכסה הגדול הם ה f גדולה 

[lukatch]

אם תצא פעם הזדמנות לאיזה סיישן מעניין יהיה באמת שווה להשאיל ממך את הגרטש לחוות את החוויה בהתגלמותה.

(...)

בלהקה היו שני זמרים בולטים רותי נבון ויוני נמרי

קח אותה מתי שתרצה, כבר השאלתי אותה להקלטות כמה פעמים.

ואם כבר הוזכר יוני נמרי: הוא קרוב של ג'וני שועלי? 

ובעניין רותי נבון: היא באמת אישה חמודה מאוד ואני שמח שאחרי כל כך הרבה שנים בצד השחור, היא חזרה לחיים ולשפיות. פגשתי אותה לפני שנה בערך, היא עדיין זמרת מדהימה. חבל שאת כל השנים הטובות לקריירה היא העבירה מתחת לשביס בניסיונות לברוח מהכישרון שלה, אבל הכישרון היה כנראה גדול מדי, השיב מלחמה וניצח לבסוף. אבל קובי, "דומה לשרי אריסון"?! פנה בדחיפות לרופא עיניים.