פוסט פרגון - בנצי גפני

[Noam Zalt]

אהלן חברים!

בערך לפני זה איזה חודשיים ראיתי פוסט בפייסבוק של בנצי גפני שפרסם שהתחיל לקבל תלמידים. מי שלא מכיר, בנצי הוא אחד הבסיסטים המוקלטים במוסיקה הישראלית, חתום על אלבומי מופת כמו "אין עוד יום" של גידי גוב, "אנטרטיקה" של קורין אלאל, "אהביני" של רמי קליינשטיין, "מוסקט" של אריק ושלום ועוד איזה מיליון וחצי דברים (גם בספרייה בפורום יש טרנסקריפציות שלו)...

זה לא שחיפשתי מורה, שנים כבר לא הלכתי לשיעור (מנגן 18 שנים סה"כ), אבל שראיתי את הפוסט שלו אמרתי לעצמי שאני חייב לגשת, בדוק אקבל שיעור חשוב במוסיקה, וואללה צדקתי.

הצורת לימוד שלו שונה ממה שהורגלתי אצל מורים אחרים, שכולם היו עם רקע בג'ז. לרוב אצלם הלימוד מגיע דרך הוצאת טרנסקריפציות מביצועי ג'ז ידועים , בניית ווקין בייס, אלתור על מודוסים/אקורדים וכו...  

אני לא ג'זיסט, זה לא הז'אנר שלי, אבל מבחינת לימודי בס נראה שכמעט כל המורים לבס מתבססים על ג'ז בלימוד שלהם (אחרי שהתלמיד ביסס טכניקה סבירה).

הגישה של בנצי היא גישה יותר של אולפן. מזתומורת? לרדת לרזולציות הקטנות שבחדר חזרות/במה לא נשים אליהם לב, אבל באולפן זה משמעותי. לדוגמה: אורכי צלילים, איצבועים, צורת החזקת המפרט, צורות השתקה של יד שמאל וימין, והכי חשוב- איך לגשת לשיר שצריך טייק בס, למה להקשיב? איך להתייחס לתופים/שירה/אווירה ולייצר טייק בס שמשרת את השיר בצורה מוזיקלית ומעניינת.

השיעור מתבצע בסטודיו שלו באולפני פלוטו בת"א, שזה פינוק בפני עצמו. בשיעורים אנחנו פותחים פרוייקטים של הפקות שלו בפרוטולס, מקליטים  טייק בס, מקשיבים, מנתחים ומקליטים שוב- וזה הרגע שבו אני מקבל את הטיפים החשובים ביותר, פה השיעור.

מיותר לציין שהכל שם נשמע מיליון דולר, אחרי הכל זה קונטרול של אולפן הקלטות ולא כיתת לימוד.

זו הזדמנות אדירה (גם בגלל ששוק ההופעות כמעט ולא קיים) ללמוד מנגן שהוא בA CLASS מבחינת נגני סשן וגם מבחינת הפקה. 

השיעורים מתקיימים באולפני פלוטו, לבנדה 45, ת"א (מרחק הליכה מתחנה מרכזית). 

052-394-2410- בנצי גפני. 

 

  

 

 

 

[dave]

נשמע מעולה. חבל שאני לא תלביבי. גם אני אף פעם לא התחברתי לצורת לימוד שעוברת דרך ג'אז. למעשה - זה אפילו גרם לי לנטוש את הנגינה לכמה שנים.

אין ספק שהוא נגן A CLASS, וכדאי לצפות בראיון שדורון מזרחי עשה איתו בtalkback בשביל להבין על מה מדובר. יש לו חשיבה מאוד מעניינת בנוגע לתפקידי בס.

[iBass]

אני מבין את מה ששניכם כותבים על עיניין הג׳אז.

 

המון לא מתחברים לג׳אז, אבל כשלומדים מוסיקה שמתבססת על מקורות הג׳אז, נהוג לקרוא לזה ״מוסיקה מודרנית״.

 

אז אפשר לקרוא לזה במיליון שמות וכל אחד יטען שזה עדיין ג׳אז ולא מדבר אליו, אבל יש סיבה למה קוראים לזה בשפה האקדמית ״מוסיקה מודרנית״ והסיבה היא שהלימוד של אותו ג׳אנר שאתם קוראים לו ג׳אז (וזה לא)  מאפשר למעשה ללמוד מוסיקה לעומק ולרוחב ובמובן הכי גדול של המילה. ללמוד איך להחזיק מפרט לא יתן לך את הידע מה איזה תווים לנגן במהלך הרמוני נתון, איך לעבור בין האקורדים שהפסנתרן מנגן, ואיזה תווים לנגן בדביל להדגיש משפט של הזמר.

 

הרמוניה, קומפוזיציה, אילתור, סולמות, מודוסים וכולי... שלכולם מתקשרים מייד עם ג׳אז, מהווים את הבסיס למוסיקה המודרנית. הכל בדרך זו או אחרת מבוסס על התיאוריה הזו. רוק, פופ, קאנטרי, בלוז, ג׳אז, היפ הופ.

 

אז מי להיות מוסיקאי, מעבר לאיך להחזיק מפרט, יעמיק וילמד מוסיקה מודרנית (או שתקראו לזה ג׳אז אם בא לכם).

[Noam Zalt]

לא דיברתי על הז'אנר ג'אז עצמו, דיברתי יותר על צורת ההוראה של מורים שהזא'נר העיקרי שלהם הוא ג'אז.  מהניסיון שלי- לרוב הדגש יהיה על האלתור, פירוקי אקורדים, ווקינג בס אבל לא על סאונד ובניית תפקידים לשיר.

 

[RT]

הנקודה היא האם אתה מקבל תמורה אפקטיבית לכסף והזמן שאתה משקיע אצל המורה. אפשר לומר שזה אינדיווידואלי ושכל אחד צריך משהו אחר ועקרונית אני מקבל את זה. אבל, בעיני המטרה בללכת למורה פרטי לא צריכה להיות pure fun ולא כזו שטופחת לתלמיד על השכם ומעודדת אותו למשוך לכיוונים שהוא רוצה. התלמיד אולי חושב שהוא יודע מה הוא רוצה אבל לרוב לא יודע מה הוא צריך. המטרה היא לצאת מהשיעור עם כמה שיותר אינפורמציה רלוונטית שתקדם ותעשיר אותך כנגן וכמוזיקאי ועם מטודת עבודה ברורה ומסודרת. העניין עם ג'אז הוא שזו הפלטפורמה האחת שנוגעת בקשת מאד רחבה של תחומים מוזיקליים וכדי לשלוט בה צריך לעסוק ולהתמחות בכולם. אני לא אומר שאין נגנים מדהימים שלא מנגנים ג'אז - אבל - מבין הנגנים שבטופ אפשר לזהות די בקלות מי עבר מסלול לימוד בעולם הג'אז ומי הגיע לשם פשוט מכוח כישרונו בלבד (nothing wrong with that) ולא היה צריך שום מורה בשביל זה. 
** הכל נכתב בלשון זכר רק מטעמי נוחות (לידיעת ח"כ מירב מיכאלי)

 

למען הסר ספק, בנצי גפני בסיסט בחסד וחותמו במוסיקה הישראלית בלתי ניתן לעירעור. אין לי ספק ששיש ערך רב לגישה שלו ומאד מרענן לדעת שהאופציה הזו קיימת. 

[dave]

 

לפני 11 שעות, RT כתב:

בעיני המטרה בללכת למורה פרטי לא צריכה להיות pure fun ולא כזו שטופחת לתלמיד על השכם ומעודדת אותו למשוך לכיוונים שהוא רוצה. התלמיד אולי חושב שהוא יודע מה הוא רוצה אבל לרוב לא יודע מה הוא צריך. המטרה היא לצאת מהשיעור עם כמה שיותר אינפורמציה רלוונטית שתקדם ותעשיר אותך כנגן וכמוזיקאי ועם מטודת עבודה ברורה ומסודרת

 

 

תן לאנשים להחליט מה הם רוצים לעשות בכסף שלהם  למרות שאני נגן חובב ואין לי תוכניות להתפתח בתחום, הייתי שמח לשבת פעם בכמה זמן עם בסיסט כמו אריה וולניץ (למשל). הייתי משלם ביד נדיבה (אלא אם כן היו מחפפים אותי בגלל סיבות עקרוניות כמו למשל רצון להשקיע בתלמידים שיש להם אופק).

 

התחלתי ללמוד בגיל 15 (סוף שנות ה-90') אצל מורה ירושלמי - הוא היה לגמריי fun ואחלה גבר (במחשבה לאחור הוא גם מאוד הבין איך לעבוד עם מתבגרים). למרות זאת, הילכו עליו שמועות שהוא לא מעביר מספיק תיאוריה, ש"מוזיקאי רציני צריך ללמוד ג'אז" ושכדאי לי ללמוד אצל מורה אחר - שגר בזמנו ברמת גן.

מכיוון שהייתי להוט ללמוד ולהשתפר, קיבלתי את ההמלצה ועליתי פעם בשבוע על אוטובוס לת"א (ואח"כ עוד אוטובוס לרמת גן) עם הבס על הגב. בשיעור הראשון אותו מורה אמר לי לרוץ לקנות real book ומאותו הרגע המתודה היתה בגדול פירוק וניתוח של סטנדרטים. מכיוון שהערצתי אותו, לא היה לי נעים לומר לו שהלימודים אינם מעניינים אותי, אני לא מתחבר לג'אז ושאני בכלל רוצה להיות flea. היה לי קשה לי לשבת שעות ולנגן את מעגן הקווינטות/קוורטות (אח"כ גם הבנתי שאני עם הפרעת קשב ומצאתי שיטות למידה שמתאימות לי). מעבר לזה - היתה שם בעיה כימיה. בדיעבד אותו מורה כן תרם לי הרבה דברים שלא ידעתי שהייתי צריך ובאמת קידמו אותי. אבל ביחד עם זה - דרך הלימוד לא התאימה וכבני אדם - פשוט לא הסתדרנו.

אח"כ ניסיתי מורה אחר בת"א (ויקטור אזוס, הבסיס של אטרף) שהיה מוצלח ושילב את ה fun ביחד עם הלימודים ה"רציניים", אבל בסופו של דבר, הנסיעות האלה לת"א היו מוגזמות וכשהייתי צריך לחרוש לבגרויות כל העסק קרס.

כעבור שנים, למדתי אצל בסיסט בשם ערן הורביץ (או הורוביץ) ומראש אמרתי לו שאני עם הפרעת קשב ויש לי טראומה מג'אז - הוא מצא דרך אחרת להעביר לי תכנים מוזיקליים - ומאוד הערכתי אותו על זה.

מקווה שלא חפרתי מידי, חשבתי שיהיה רלוונטי לשתף את החוויה מהזווית של תלמיד בעייתי.

[RT]

לפני 46 דקות, dave כתב:

תן לאנשים להחליט מה הם רוצים לעשות בכסף שלהם  

 

ברור. זה הצד האינדיווידואלי שהזכרתי קודם. כסף שלך, החלטה שלך.

 

לימודי נגינה ומוזיקה מתחילים משיעורי חלילית בגן ועד תארים אקדמיים מתקדמים. רוב לומדי הנגינה עוסקים בכך כתחביב. זה אופי התחום ואין שום בעיה.

אני לא מדבר על הרוב הזה.

כשמדובר במיעוט שלומד כדי להפוך את המוזיקה למקצוע לראייתי המשחק משתנה. כאן כבר אין הבדל עקרוני בין לימודי רפואה או משפטים למוזיקה. יש אינפורמציה ידועה קבועה וברורה שאותה צריך לדעת. לא תמצא סטודנט לרפואה שלומד "מה שמתאים לו" או רק את התחומים אליהם הוא מתחבר. הוא לומד את מה שצריך לפי תוכנית שקבעו אנשי מקצוע שיודעים יותר טוב ממנו. כדי להצליח נדרשת השקעה עצומה, מובטח שהדרך לא תהיה קלה וסביר שיהיו הרבה חלקים לא כייפים. זה חלק מהדיל, בכל לימודי תחום מקצועי מורכב.

שוב, בגלל שמדובר בתחום אומנותי (ואף אחד לא ימות על שולחן הניתוחים אם תחרבן את היצירה...) אפשר להגיע לרמה ומעמד מקצועיים גבוהים ללא שום לימודים, על בסיס יכולות אישיות. כשאתה בוחר להשקיע במורה מקצועי מהשורה הראשונה, משלם בהתאם והכיוון הוא התמקצעות, הייתי בודק היטב מה אני מקבל אל מול הציפיות והדרישות המקצועיות הרווחות בתחום. 

[Mrwelt]

בתאריך 9.9.2020 at 10:49, RT כתב:

כשמדובר במיעוט שלומד כדי להפוך את המוזיקה למקצוע לראייתי המשחק משתנה. כאן כבר אין הבדל עקרוני בין לימודי רפואה או משפטים למוזיקה. יש אינפורמציה ידועה קבועה וברורה שאותה צריך לדעת. לא תמצא סטודנט לרפואה שלומד "מה שמתאים לו" או רק את התחומים אליהם הוא מתחבר.

 

בשבילי מוסיקה לא התחילה כמקצוע ולא חשבתי עליה ככה עד לא מזמן. כן, אני מתפרנס מזה היום ועובד קשה ועושה דברים שלא בהכרח קיוויתי לעשות, אבל כל האש ובמיוחד בהתחלה צריכה טיפוח.

לדעתי, המורה צריך למצוא את מה שמדליק את התלמיד ולהתקדם דרך זה. זה בכלל לא משנה איזה סגנון או מה לומדים. דרך כל נושא אפשר להתעמק ולהגיע לרזולוציות הכי קטנות.

ברגע שאדם להוט (כי הוא מתעסק במה שהוא אוהב), אפשר דרך זה להכיר לו דברים חדשים שיכולים לתרום לו , ופה האומנות של המורה - לפתוח לו את הדלת (לא לדחוף אותו דרכה). אבל להשוות את זה ללימודי משפטים או רפואה.... אפילו שם, אדם שלמד רפואה סינית ויכול לרפא אנשים אבל לא יודע איך האנשים במערב החליטו שקוראים לאיברים בגוף הוא לא פחות רופא. כנ"ל עורכי ממדינות שונות שבהן החוק שונה.

מה שאני מנסה להגיד, יש איזשהי "נורמה"/"ציפייה" שמישהו צריך לדעת משהו כי ככה, וזה לא קשור לדבר השורשי שבשבילו התחלנו לנגן. תן לתשוקה להוביל אותך.

 

[GalShaya]

אני יכול להבין את הטראומה מג׳אז, לא בגלל הסגנון המוזיקלי אגב, אלא בגלל הרבה מהחומר הדידקטי שנלווה לו שלפעמים מועבר בצורה בלתי נסבלת.

אבל אני חושב שהרעיון הזה שמורה צריך לטפח כל רגש חיובי של תלמיד או ללכת לפי הטעם המוזיקלי שלו וה״תשוקה שלו״ היא שגויה.

אני חושב שבונד על טעם מוזיקלי עם מורה יכול להיות חמוד וחיובי אבל הוא אנקדוטלי לחלוטין במידה והמורה טוב.

 

יש ציפיה בעייתית בעיני גם אצל המורים וגם אצל התלמידים למוזיקה שההוראה היא ליטרלית מידי, מתעסקת יותר מידי בעיני בפרודקט לפני שהיא נוגעת באבסטרקט ובחשיבה,

מורה טוב בעיני לא היה צריך לזהות ש dave אוהב את פלי ולא ג׳אז וגם לא ללמד אותו בייסליינז של flea, הוא היה צריך לתת את הכלים ל dave לראות את השורש העמוק יותר שמראה שג׳אז ו flea בנוי מאותו אוצר מילים והשאלה היא איפה השפה מספיק מבוססת כדי שאפשר יהיה להסיק מסקנות.

 

בנוסף אני גם רוצה להגיד משהו על ״ג׳אז״ או ״לא ג׳אז״ או ״מוזיקה מודרנית״, הציפייה שמישהו עכשווי ילמד משהו עכשווי היא בעייתית מאוד, גם שומאן כשכתב את עצות למוזיקאי צעיר אמר שלא כדאי לבזבז זמן על דברים אופנתיים... אני חושב שהדברים היחידים שאפשר ללמד הם דברים שאפשר היה להסיק מהם מסקנות, קחו לדוגמא את באך, בתקופתו אף אחד אחר לא יכל לכתוב ברמה הזאת, לקחו מאות שנים של ניתוח של המוזיקה שלו כדי להבין את החוקיות שעזרה לדברים האלה להיות מה שהם, נסו לחשוב מה מורה בתקופתו של באך היה אומר כשהיה מנסה ללמד לכתוב כמו באך או יותר הזוי אפילו, לחשוב על איך באך עצמו לימד (הוא עצמו מעולם לא כתב את החוקים שנולדו מתוך הסקת המסקנות מהולכת הקולות שלו). כשאני רואה תלמידים או מורים נופלים לתוך אותם בורות אני רואה הישרדות של תחום קשה ותחרותי מידי וזה בסדר כי זאת הישרדות, אבל האם המוזיקה מרוויחה מזה? אני לא חושב...

 

אני חושב שמורה יכול לדבר על הטעם האישי שלו כמובן ולדבר על הסגנון האישי שלו אבל מה שהוא צריך להדגים הוא כמה תשוקה יכולה להיות לבנאדם למקצוע שלו, כמה אישיות ייחודית נגן יכול לאסוף כשהוא משקיע באמת במה שהוא עושה וכמה סיפוק וביטוי הוא יכול לקבל דרך מוזיקה, אבל הם צריכים גם להיות אחראים להראות את המחיר שהוא העמקה במקצוע וחיפוש אומנותי. 

 

[Leo Nidis]

לדעתי לפחות להתחלה ובמיוחד לבסיסט חובב שרוצה להרחיב אופקים מורה חייב למצוא איזון כל שהוא בין מה שתורם להתפתחות לבין מה שתלמיד אוהב לשמוע ולנגן.

מה שמתואר בפוסט הראשי מזה פחות או יותר התחילו ללמד אותי וזה תרם לי המון.

אחר כך התחיל הג'ז ...תוציא את זה,תעקוב אחרי הכלי נשיפה וכדומה,בקצרה בשלב זה פרשתי כי אני לא מסוגל להריץ מוזיקה שאני לא אוהב מאות פעמים.

 אני עוד אחזור ללמוד אבל זה בעיקר יהיה כמה דברים תאורתיים.

[guy_ron]

היו לי 2 מורים, אחד מכל סוג. 

זיו הרפז היה הראשון, איתו למדתי לנגן תכלס. כל שיעור למדנו לנגן שיר אחר, מרד הוט ועד לד זפלין. 

צור בן זאב היה השני. תווים, תיאוריה, מודוסים...

 

הכי נהנתי מהראשון והכי למדתי מהשני.