בשבילי מוסיקה לא התחילה כמקצוע ולא חשבתי עליה ככה עד לא מזמן. כן, אני מתפרנס מזה היום ועובד קשה ועושה דברים שלא בהכרח קיוויתי לעשות, אבל כל האש ובמיוחד בהתחלה צריכה טיפוח.
לדעתי, המורה צריך למצוא את מה שמדליק את התלמיד ולהתקדם דרך זה. זה בכלל לא משנה איזה סגנון או מה לומדים. דרך כל נושא אפשר להתעמק ולהגיע לרזולוציות הכי קטנות.
ברגע שאדם להוט (כי הוא מתעסק במה שהוא אוהב), אפשר דרך זה להכיר לו דברים חדשים שיכולים לתרום לו , ופה האומנות של המורה - לפתוח לו את הדלת (לא לדחוף אותו דרכה). אבל להשוות את זה ללימודי משפטים או רפואה.... אפילו שם, אדם שלמד רפואה סינית ויכול לרפא אנשים אבל לא יודע איך האנשים במערב החליטו שקוראים לאיברים בגוף הוא לא פחות רופא. כנ"ל עורכי ממדינות שונות שבהן החוק שונה.
מה שאני מנסה להגיד, יש איזשהי "נורמה"/"ציפייה" שמישהו צריך לדעת משהו כי ככה, וזה לא קשור לדבר השורשי שבשבילו התחלנו לנגן. תן לתשוקה להוביל אותך.