baas פורסם אוקטובר 18, 2010 פורסם אוקטובר 18, 2010 למרות המדריך הקצר והמהנה שבחתימה שלי, אני לא באמת יודע לעשות ווקינג כמו שצריך.סוחב סטנדרטים אבל עדיין לא מהלך באמת כמו שצריך. ועל כן שאלות: 1)כרגע אני מתחיל כל תיבה בשורש, אלא אם זה אותו האקורד יותר מתיבה אחת(אותו אקורד בדיוק, לא רק אותו השורש) ואז לפעמים אני מרשה לעצמי לפתוח בקווינטה. לשורשים שבתחילת התיבות אני נותן אפרואצ'ים - בדרך כלל. השאלה היא, האם אתם נותנים לפעמים אפרואצ' לתו באמצע התיבה? ניסיתי לעשות את זה, אבל זה דורש יותר מדי כוח עיבוד מהמוח ואני הולך לאיבוד בתיבה הבאה, ובכלל זה לא נשמע לי כל כך טוב - התיבה מבולגנת ועמוסה מדי. למרות זאת יש מי שעושה את זה טוב. 2)כאשר אותו האקורד חוזר על עצמו שתי תיבות אני מוצא את עצמי סתם מארפג', משעמם וארוך. מה עושים בתיבה כפולה כדי שיהיה יותר מעניין?
adi12345 פורסם אוקטובר 18, 2010 פורסם אוקטובר 18, 2010 אני אשמח שתסביר מה הכוונה של באפרואצ'.. לגבי השאלה השנייה קודם כל אי אפשר באמת לשעמם יש לך כל כך הרבה צלילים לפי איך שאני רואה את זה דרך טוב היא להוליך לאקורד שמוביל אל האקורד הבא זאת אומרת הדרגה החמישית..ולנגן עליו את המודוס הנובע מתוך הסולם של היצירה..אני מקווה שזה היה מובן..
baas פורסם אוקטובר 18, 2010 מחבר פורסם אוקטובר 18, 2010 אפרואצ' - תו גישה - תו שמוביל לתו הבא, למשל כרומטי, דיאטוני או דומיננטי. בלי לפגוע - אני באמת אשמח לקבל תשובות ממי שלמד ומכיר את הצד הטכני של העניין. איך שאני רואה את זה דרך טוב היא להוליך לאקורד שמוביל אל האקורד הבא זאת אומרת הדרגה החמישית.. הדרגה החמישית? מי אמר שאני הולך לחמישית דווקא?לא מבין.
RT פורסם אוקטובר 18, 2010 פורסם אוקטובר 18, 2010 אין פה מה להבין. אל תתווכח, אתה הולך לחמישית. נקודה.
yarabi פורסם אוקטובר 19, 2010 פורסם אוקטובר 19, 2010 כשאותו אקורד מנוגן שתי תיבות או בכלל במהלך הרמוני כלשהוא אתה יכול להיעזר במהלכים דיאטונים ("סולמיים") על גבי כמה תיבות המתחשבים בהרמוניות שבדרך, ובמהלכים כרומטיים המשלימים אותם (אם צריך) לאותו כיוון של הסולם\ה"הליכה" (סולם יורד\סולם עולה). בסיטואציות נגינה מסויימות אפילו תווים "לא נכונים" לפי "חוקי הווקינג" יהיו מוסיקליים אם המהלך שלהם (ההליכה) מתאים לאופי הסיטואציה המוסיקלית. בקטע so what ישנו את אותו אקורד לאורך הרבה זמן, על כן הוא קטע טוב לאימון על ווקינג על אקורד אחד. מה שהכי הכי יעזור (וייתכן מאוד שכבר עשית את זה), זה להוציא כמה בייס ליינס מהבסיסטים שאתה אוהב (פול צ'יימברס ענק, ריי בראון ענק), ואז תוכל לנגן אותם (לטובת למידה והשראה) ולנתח מה הם עשו. יעזור מאוד גם לכתוב כמה "יצירות" ווקינג משלך ואז תוכל להרכיב משהו "בטעם". הכל נוסה והוכתר כהצלחה גדולה.
baas פורסם אוקטובר 19, 2010 מחבר פורסם אוקטובר 19, 2010 כשאותו אקורד מנוגן שתי תיבות או בכלל במהלך הרמוני כלשהוא אתה יכול להיעזר במהלכים דיאטונים ("סולמיים") על גבי כמה תיבות המתחשבים בהרמוניות שבדרך, ובמהלכים כרומטיים המשלימים אותם (אם צריך) לאותו כיוון של הסולם\ה"הליכה" (סולם יורד\סולם עולה). אוקיי, אבל כשאני עושה את זה אני מוצא את עצמי עולה ויורד סולמות או מארפג' את האקורד. מה עוד אפשר לעשות שם שיהיה יותר מעניין?(אולי באמת אפרואצ' לתו באמצע התיבה?)
RT פורסם אוקטובר 19, 2010 פורסם אוקטובר 19, 2010 בסיטואציות נגינה מסויימות אפילו תווים "לא נכונים" לפי "חוקי הווקינג" יהיו מוסיקליים אם המהלך שלהם (ההליכה) מתאים לאופי הסיטואציה המוסיקלית. אני אוסיף על זה שב walking וגם באילתור המטרה חשובה יותר מהדרך. כלומר, אתה בונה קווים מלודיים שמכוונים לתווים חזקים (הרמונית) הממוקמים בנקודות חוזק ריתמיות. הקווים האלה יכולים להיות בנויים מכל דבר - צלילי ארפג', צלילים דיאטונים של ה chord scale, צלילים כרומטיים, מרווחים דיאטונים... כיד הדמיון. כל טכניקה/גישה תיתן את הסאונד האופייני לה. מה שחשוב זה לסיים את הקווים האלה במקומות הנכונים עם הצלילים הנכונים. כשזה קורה כל מה שעשית קודם מוצדק. זה אומנם הרבה יותר רלוונטי לאילתור אבל אני אוהב להסתכל גם על walking באופן דומה. אוקיי, אבל כשאני עושה את זה אני מוצא את עצמי עולה ויורד סולמות או מארפג' את האקורד. מה עוד אפשר לעשות שם שיהיה יותר מעניין?(אולי באמת אפרואצ' לתו באמצע התיבה?) כל דבר שאתה לומד ומבין ומנסה ליישם לא יצליח לך או לא ירגיש לך נכון - באופן מיידי. צריך לאסוף אינפורמציה, להתאמן עליה ולטחון שעות נגינה עם הרכבים. זה קורה בתנועה, בלי שתשים לב. ככל שהעבודה תהיה יותר אינטנסיבית כך התהליכים יתקצרו. תוציא walking של נגנים שאתה אוהב. כתוב בעצמך walking ולמד לנגן אותו. תעשה את זה על בסיס קבוע חצי שנה ותהיה במקום אחר.
baas פורסם אוקטובר 19, 2010 מחבר פורסם אוקטובר 19, 2010 כל דבר שאתה לומד ומבין ומנסה ליישם לא יצליח לך או לא ירגיש לך נכון - באופן מיידי. צריך לאסוף אינפורמציה, להתאמן עליה ולטחון שעות נגינה עם הרכבים. זה קורה בתנועה, בלי שתשים לב. ככל שהעבודה תהיה יותר אינטנסיבית כך התהליכים יתקצרו. ברור שכל דבר שנלמד, לוקח זמן עד שהוא נכנס לנגינה עם הרכב בזמן אמת, אבל אני לא תומך בגישה הזו. אם למדתי פרזה חדשה מגניבה - אני יודע אותה מיידית. אם למדתי טריק חדש לווקינג אני יכול להשתמש בו במקום, למרות שזה יכול לגרום לבעיות אחרות... לכן אני לא מעוניין להוציא קטעים שלמים של בסיסטים אחרים כדי ללמוד ולנתח כמה פרזות שאני אוהב, אלא לטחון את התאוריה שמאחורי הווקינג, ולהשתמש בה כנקודת מוצא. והשאלה התאורטית - האם כדי לגוון את הנגינה בזמן שאני יושב על אקורד אחד יותר מתיבה, כדאי להשתמש בתוי גישה באמצע התיבה? למשל: how high the moon - מתחיל ב Gmaj7 אם אני לא טועה בשתי התיבות הראשונות. אם אני אנגן G - C# - D - Ab - G - E- F- F# - G (מימין לשמאל, כאשר ה-G התשיעי כבר שייך לתיבה השלישית) מה יאמרו על זה נגני הג'אז המקצועיים מתחום הסווינג? ואלה מתחום הביבופ? חוקי? תקין?
RT פורסם אוקטובר 19, 2010 פורסם אוקטובר 19, 2010 ברור שכל דבר שנלמד, לוקח זמן עד שהוא נכנס לנגינה עם הרכב בזמן אמת, אבל אני לא תומך בגישה הזו. לא נורא. אני משוכנע שחברה אחרים שקוראים באשכול יפיקו משהו מהעצה שלי...
tom פורסם אוקטובר 19, 2010 פורסם אוקטובר 19, 2010 למרות המדריך הקצר והמהנה שבחתימה שלי, אני לא באמת יודע לעשות ווקינג כמו שצריך.סוחב סטנדרטים אבל עדיין לא מהלך באמת כמו שצריך. ועל כן שאלות: 1)כרגע אני מתחיל כל תיבה בשורש, אלא אם זה אותו האקורד יותר מתיבה אחת(אותו אקורד בדיוק, לא רק אותו השורש) ואז לפעמים אני מרשה לעצמי לפתוח בקווינטה. לשורשים שבתחילת התיבות אני נותן אפרואצ'ים - בדרך כלל. השאלה היא, האם אתם נותנים לפעמים אפרואצ' לתו באמצע התיבה? ניסיתי לעשות את זה, אבל זה דורש יותר מדי כוח עיבוד מהמוח ואני הולך לאיבוד בתיבה הבאה, ובכלל זה לא נשמע לי כל כך טוב - התיבה מבולגנת ועמוסה מדי. למרות זאת יש מי שעושה את זה טוב. 2)כאשר אותו האקורד חוזר על עצמו שתי תיבות אני מוצא את עצמי סתם מארפג', משעמם וארוך. מה עושים בתיבה כפולה כדי שיהיה יותר מעניין? אני רחוק מלהיות מומחה לג'ז או לוולקינג. אבל לגבי השאלה הראשונה, כל עוד אתה לא מנגן צלילי מנע (avoid notes) אני לא יודע על "חוק" שאוסר לך לעשות זאת. לגבי מה נשמע טוב זה כבר אינדוודואלי. לגבי השאלה השניה, יש הרבה אפשרויות. ניגון אותו ליין הלוך חזור, ניגון אותו ליין באוקטבות שונות, עליות כרומטיות שונות למשל על EM תנסה e g a a# b d d# e זו גם אחלה הזדמנות להפר חוקים. סתם באופן כללי, לכתיבת וולקינג, אני מצאתי שלי הכי מועיל פשוט לשיר ליין בס שנשמע לי יפה ואז לנסות למצוא אותו ולעזאזל עם כל החוקים
baas פורסם אוקטובר 19, 2010 מחבר פורסם אוקטובר 19, 2010 דווקא לצלילי מנע אין יותר מדי מה לדאוג - אם תנגן מהלך כרומטי למשל, לא ישמעו אותם(כלומר - לא ישמעו שהם מפריעים) בכלל צלילי מנע זה לא חוק טבע, אלא משהו יותר סגנוני לג'אז. גם בהכי נוראים מהם אפשר להשתמש אם רק מפעילים טיפה את האוזן. למשל מה שנקרא color avoid זה אסור בסווינג וביבופ, אבל ממש נפוץ בבוסה.
tom פורסם אוקטובר 19, 2010 פורסם אוקטובר 19, 2010 דווקא לצלילי מנע אין יותר מדי מה לדאוג - אם תנגן מהלך כרומטי למשל, לא ישמעו אותם(כלומר - לא ישמעו שהם מפריעים) בכלל צלילי מנע זה לא חוק טבע, אלא משהו יותר סגנוני לג'אז. גם בהכי נוראים מהם אפשר להשתמש אם רק מפעילים טיפה את האוזן. למשל מה שנקרא color avoid זה אסור בסווינג וביבופ, אבל ממש נפוץ בבוסה. למה יש לי הרגשה שיש לך כבר תשובות לשאלות ששאלת מעולם לא שמעתי על color avoid כנראה בגלל שמעולם לא ניסיתי לנגן בוסה. תודה, טוב לדעת. האם יש לך תובנות נוספות או דוגמאות לגבי השימוש בהם.
YuvalBass פורסם אוקטובר 19, 2010 פורסם אוקטובר 19, 2010 מה שהכי הכי יעזור (וייתכן מאוד שכבר עשית את זה), זה להוציא כמה בייס ליינס מהבסיסטים שאתה אוהב (פול צ'יימברס ענק, ריי בראון ענק), להוציא להוציא להוציא. ייתן לך מלא רעיונות חדשים..
baas פורסם אוקטובר 20, 2010 מחבר פורסם אוקטובר 20, 2010 לגבי צלילי מנע, אני יודע את התאוריה אבל עדיין לא מיישם את זה באלתור או ווקינג, ככה שאני מעדיף לא ל***ן את השכל על מה שאני לא בטוח בו. ללמוד את התאוריה שמאחורי הצלילים זה לקרוא דף. לגבי להוציא....אם לא תהיה ברירה אז זה מה שאני אעשה. אבל בעיקר אם לא תהיה ברירה.
Bundy פורסם אוקטובר 20, 2010 פורסם אוקטובר 20, 2010 אני ינסה לעזור: בנוגע לשאלה לגבי כמה תיבות על אותו האקורד: תנסה בONE של התיבה השנייה דווקא את ה3, מוסיף הרבה יותר צבע, אם יש ידע תיאורטי בסיסי, תשלב גם TENSIONS כגון 11 b13 וכאלה דווקא על הONE אבל שים לב, מבחינת מפעם הרמוני, (קח ארבע תיבות ותקרא לתיבה ראשונה ושלישית A ותיבה שנייה ורביעית עדיף לתת את השורש בתיבות A ואת הטנשנים המעניינים ואת השלוש והחמשים על תיבות B, תיבות B מטבען יותר מתוחות ותמיד לרוב יהיה בהן אקורד שהוא מתוח, תחפור קצת בתאוריה ותבין למה אני מתכוון.. ארפג'יואים זה משעמם, נכון, אבל לפעמים זה פתרון יפה, ולפעמים נדרש על מנת להדגיש את כל צלילי האקורד, מה שכן, קח ארפג'יו בסיסי ונגן שני רבעים את השורש, שני רבעים את השלוש שני רבעים את החמש ושני רבעים את השבע, ואני מבטיח לך שזה יישמע הרבה יותר טוב... דרך אגב, הנושא של תיבות A וB תופס גם במקרה של חלוקה בתוך תיבה: רבע ראשון ושלישי הם חזקים, בטוחים וזכים, רבע שני ורביעי הם מתוחים ודורשים הרבה יותר תשומת לב. מבחינת צלילי מנע בווקינג- אני לא מתייחס יותר מדי לצלילי מנע בווקינג, בדיוק מהסיבה שהתרגלתי לרעיון המפעם ההרמוני: על אקורד C מז'ור, פה דיאז הוא מנע, אין ספק בנוגע לזה אבל קח מהלך כזה: Cmaj I Em I ונגן עליו ברבעים: דו, פה דיאז, סול, פה (זה על הדו מז'ור) מי, מי במול (מנע), רה, רה במו--> דו האפראוצ'ים הטובים ביותר הם צלילי מנע, הם שמים דגש ויוצרים מתח ואז נפתרים על טוניקה או צליל דיאטוני.. הכול קשור במפעם הרמוני, אם תרצה ללמוד יותר אתה מוזמן ליצור קשר בפרטי, מקווה שעזרתי
YuvalBass פורסם אוקטובר 20, 2010 פורסם אוקטובר 20, 2010 אני ינסה לעזור: צלילי מנע בווקינג- אני לא מתייחס יותר מדי לצלילי מנע בווקינג, בדיוק מהסיבה שהתרגלתי לרעיון המפעם ההרמוני: על אקורד C מז'ור, פה דיאז הוא מנע, אין ספק בנוגע לזה אבל קח מהלך כזה: Cmaj I Em I ונגן עליו ברבעים: דו, פה דיאז, סול, פה (זה על הדו מז'ור) מי, מי במול (מנע), רה, רה במו--> דו התכוונת שפה מנע? (לא פה דיאז)
baas פורסם אוקטובר 21, 2010 מחבר פורסם אוקטובר 21, 2010 מצויין! תודה רבה! אני אנסה בבית את מה שאמרת, ואני אשמח לעוד עצות ותובנות. אבל למה בפרטי?
Era פורסם אוקטובר 21, 2010 פורסם אוקטובר 21, 2010 מצויין! תודה רבה! אני אנסה בבית את מה שאמרת, ואני אשמח לעוד עצות ותובנות. אבל למה בפרטי? מחזק אני חושב שהדברים שנאמרו כאן רלוונטים לכולם ומאוד מעשירים. תודה לכל מי ששיתף גם ממני.
Bundy פורסם אוקטובר 21, 2010 פורסם אוקטובר 21, 2010 התכוונת שפה מנע? (לא פה דיאז) האמת, שגם פה הוא מנע, כי הוא מבטל את החוקיות של האקורד ואת התפקוד שלו כטוניקה, וגם פה דיאז הוא מנע, אמנם לא דיאטוני, אבל עדיין מנע מכייון שהאקורד הוא טוניקה ולא הדרגה הרביעית בסולם דהיינו IVmaj7 גם פה וגם פה דיאז הם צלילי אבויד במקרה של טוניקה, שניהם עובדים יופי בווקינג בדיוק בגלל המפעם ההרמוני
Z30G0D פורסם פברואר 12, 2011 פורסם פברואר 12, 2011 היי חבר'ה, לאחרונה חזרתי למקורות ואני די מתבייש בזה שאף פעם לא למדתי וולקינג בצורה רצינית. כמה שאלות: 1) תמיד השורש חייב לנחות על הפעמה הראשונה?(הכוונה המקצב הראשון במעבר לאקורד?) 2) מה הכללי ברזל? 3) זה אפשרי בכלל "לאלתר" ווקינג בייס? או שזה ליין שאני חייב לבנות ולהצמד אליו לכל אורך הדרך? או שזה בכלל תלוי ברמת בשמיעה המוזיקלית שלי (לדעת לנחות על התו הנכון מתוך הכרת הגריף וכו') כל טיפ מועיל יעזור מאוד! תודה
Bundy פורסם פברואר 12, 2011 פורסם פברואר 12, 2011 זכור לי כבר אשכול על ווקינג, אבל בכל מקרה אני יחלץ לעזרתך. אין שום סיבה אגב להתבייש בזה, תדע שרוב הבסיסטים הפעילים לא יודעים דבר וחצי דבר על ווקינג, כי הם אף פעם לא התחפרו בזה... לכל אחד יש ראייה אחרת לווקינג, גישות שונות. אני אישית הסתכלתי על ווקינג בשתי צורות: צורה דיאטונית- בה הצלילים הם בלבד צלילי האקורד עם נגיעות של צלילים אחרים מהסולם צורה כרומטית- שרוב רובה מתרכז בצלילי מעבר שנופלים לרוב על הפעמות החלשות יותר, ה2 וה4 ניקח מהלך צפוי של II V I על דו מז'ור שפרוש על פני 4 תיבות- II-7\ V7\ Imaj\\ Imaj לפי הדרך הראשונה- מהלך כמו רה, מי, פה לה (סוף תיבה ראשונה) סול, פה מי רה (סוף תיבה שנייה) דו (ומה שבא לך) לפי הדרך השנייה- רה לה במול, לה בקאר, סול במול (סוף תיבה ראשונה) סול, לה (מיתר פתוח, כלומר ירידה של ספטימה קטנה) סי במול, סי בקאר (סוף תיבה שנייה) ודו... שילוב של השתיים- רה, פה, לה, לה במול (סוף) סול, מי רה, רה במול (סוף) דו. מבחינתי, השורש תמיד יהיה ה1 של התיבה, אבל אתה יכול לשחק עם זה בהתאם לאיזה כלים יש ומה הסגנון הרצוי. סווינג אולדפאשנד- רק על ה1 אין כללי ברזל- רק ידיעה של הסולמות, וצלילי המנע. גם צלילי המנע הם לא כאלה קריטיים, ברגע שאתה מבין שאפשר להניח אותם על פעמות חלשות בתיבה כמו ה2 וה4, או כמו אוף ביטים שמהלכים לרבע היציב, אם הצלחת להבין אותי. ווקינג זה נטו אילתור- זה ממש לא מחושב מבחינתי והאידיאל הוא להגיע לרמה שאתה רואה צ'ארט פעם ראשונה ודופק עליו ווקינג בקצב מושלם בלי לאבד פעמה. תתחיל לבנות לך תבניות שמחברות בין מהלכים ידועים כמו II V I או I VI II V וכל פעם תחפש דרך אחרת להגיע לאקורד הבא, רק ככה תגיע לרמה הזאת.. מקווה שעזרתי
YuvalBass פורסם פברואר 12, 2011 פורסם פברואר 12, 2011 +1 מסכים איתך על הכל חוץ מהשהשורש צריך ליפול על ה-1 של התיבה (מבחינתך). לדעתי זה נתון לשיקול ולא חובה בכלל שהוא יהיה על ה-1, הוא יכול להיות על ה-3 בכיף. והעניין בווק הוא פשוט לזרום עם האצבעות בהתאם לצ'יינגס וכמובן להכיר אותם לעומק ולזכור אותם בע"פ. אף פעם לא לנגן ווקינג כתוב! (מלבד לצורך אימון או לקרוא ווק כתוב שהוצאת או מספר כלשהו)
Era פורסם פברואר 12, 2011 פורסם פברואר 12, 2011 הנה הלינק לשרשור שהיה פה לפני כמה חודשים, הוא רווי במידע, מקווה שיעזור. http://www.ibass.co.il/forum/index.php?topic=556.0;topicseen
Nitzan פורסם פברואר 13, 2011 פורסם פברואר 13, 2011 אני מציע להתחיל מבלוז בכל הקשור לוולקינג לפני הטו-פייבים.... זה פשוט הבסיס להכל פחות או יותר במוזיקה הזו, ויש כמה גרסאות גם למבנה הבלוז עצמו. אז כדטי להתחיל משם לדעתי. אח"כ לרית'ם צ'יינג'ס וטו-פייבים
GalShaya פורסם פברואר 13, 2011 פורסם פברואר 13, 2011 לגמרי איתכם, לגבי ווקינג כתוב (שזה דבר מומצא לחלוטין, ואומר את זה מי שמוכרח לנגן ווק כתוב כל השבוע בתזמורת ותאמינו לי שזה לא נשמע טוב, מעבדים כותבים ווקים טיפשיים רצח כי הם מנסים להכניס שם את כל הטנשנים זה יוצא לא הגיוני בכלל) אני חייב להגיד שאם נגיד אתה כן מתקשה עם איזשהוא עניין או מהלך האקורדים בסטנדרט שאתה לומד אין שום בושה לכתוב לו ווקינג וגם לנגן אותו, אפילו בגיג, זה רק יעזור לך ובטח שלא יגרע מהשיר, במיוחד בשלבים האלה שעדין קשה להגיב למה שקורה מסביבך וגם לאלתר ווקינג.
baas פורסם פברואר 13, 2011 מחבר פורסם פברואר 13, 2011 אני מציע להתחיל מבלוז בכל הקשור לוולקינג לפני הטו-פייבים.... זה פשוט הבסיס להכל פחות או יותר במוזיקה הזו, ויש כמה גרסאות גם למבנה הבלוז עצמו. אז כדטי להתחיל משם לדעתי. אח"כ לרית'ם צ'יינג'ס וטו-פייבים אני חושב שלהתחיל בקטן אומר להתחיל מווקינג פשוט, ולא משנה בכלל על איזה צ'יינג'. לדוגמא: לנגן ווקינג שלם רק עם 1,5 של האקורד בתור התחלה. להתאמן על זה קצת עם סגנונות שזה יותר מקובל בהם (בוסה,קאנטרי) ולאחר מכן להוסיף את ה-3, ואחר כך את ה-7. לנסות את זה על צ'יננג'ים שמכילים את כל סוגי האקורדים (כלומר - לא לדלג על 5 מוקטן או מוגדל למשל) ואחרי זה ללמוד על אפרואצ'ים.
Nitzan פורסם פברואר 13, 2011 פורסם פברואר 13, 2011 מסכים, הצעתי את עניין הבלוז כמה מתחיל מתבנית סבבסיסה יש שלושה אקורדים בצורה הפשוטה ביותר שלה. לא צריך להתעסק עם יותר מדי, ואפשר גם לקלוט את הפיל, לעבוד על הסווינג, זה חשוב לא פחות. לא הכל כאן קשור רק ללשים תווים במקום הנכון. אם אין לך את הפיל הנכון זה יישמע כמו זוועה גם אם כל תו יהיה במקום. אז חשבתי שנחמד להתחיל מהפשוט.... לפי דעתי. לא חובה!!!
Guest shai- פורסם פברואר 13, 2011 פורסם פברואר 13, 2011 מישהו פעם פרסם מדריך PDF לwalking. עד היום לא עברתי עליו, אבל הוא נראה מצויין. מי שרוצה נא לשלוח מייל ל[email protected], ותקבלו אותו.
Recommended Posts
ארכיון
הנושא הזה הועבר לארכיון והינו סגור לתגובות.