dave

אתה צודק, כנראה שזה שמאפיין את סוג העץ. תודה ל-@huckbuc שמצא מידע על הבס הזאת. תיקנתי את הפוסט

נתקלתי בווידאו הזה, שמעבר להיותו נעים להאזנה, הוא מעניין מכמה בחינות: סגנון הנגינה - מדוייק ונקי יד ימין מיומנת (בלי בדיחות של ילדים בכיתה ו' בבקשה ) עשוי בטוב טעם ואנטיתזה מוחלטת ל-show-off האינפנטילי של יוטיוברים בסגנון davie504 וחבריו הבס שלו - מה זה הדבר הזה??!! נראית כמו הכלאה בין בס לוויולה - ואיכשהו זה עובד בלי להיראות מזעזע (לדעתי) הטופ נראה ממש כאילו פירקו אותו מכלי קשת אותנטי (יש סימנים שנראים כמו שריטות שיכולות להעיד על שימוש קודם) הגשר שנראה מעין עיצוב מודרני של גשר מכלי מיתר קלאסיים יש למטה שתי יציאות PL, מעניין למה זה תהנו

@iBass הבס נמכרה, לא ברור לי איך לנעול את הדיון

off topic - המשפט הזה תופס אותי באמצע יום עבודה וגורם לי לדכדוך (במובן חיובי) על דברים שהיו ואינם, בסצינה המוזיקלית, אבל לא רק. אנשים, אווירה, להקות, פסטיבלים, מועדונים (שרובם נסגרו מזמן). מי שהיה ילד/נער בשנות ה-80. למרות שבאמת קטונתי לעומת מספר חברי פורום...

השאלה שלי היא כזאת - האם יש פחות נגנים שעובדים עם מפרט, בגלל שהסאונד פחות רלוונטי לסגנונות המוזיקליים הפופולריים כיום? או שיש סטיגמה מסויימת כלפי נגינה עם מפרט בקרב בסיסטים-מוזיקאים-מקצועיים? האם נגינה באצבעות נחשבת ל"דבר האמיתי"? אני שואל בגלל זיכרון מימי נעוריי - ניגנתי באודישן לאיזה פרוייקט והתבקשתי להפיק סאונד מיוט כזה ממפרט... לאחר מכן, בפינת קפה, הגיע בסיסט מלהקה אחרת וליגלג על הנגינה במפרט. באותם ימים החבר'ה היו מאוד ממוקדים על ג'אז, להוציא סולואים של צ'ארלי פארקר, ג'קו וכאלה - והייתה התנשאות כלפי דברים מחוץ לרדיוס הזה. אז ברור שעם הגיל מתבגרים ונפתחים לעוד סגנונות וכו' - אבל גם כיום, כשאני צופה בכל מיני סרטוני יוטיוב של בסיסטים מקצועיים, זה תמיד נגינה באצבעות או סלאפ...

מעניין. לכאורה נשמע כמו WIN WIN. אני חושב שוורוויק היו צרכים את ה'הכרה' מבונה גיטרות *אמריקאי* בעל שם והשפעה, שהכלים שלו פופולריים בחוגים שוורוויק לא ממש הצליחו לחדור אליהם. בשנים האחרונות האסטרטגיה השיווקית שלהם הייתה מתן חסות לנגנים בעלי שם. ואף על פי כן זה היה נראה לי מלאכותי ומאולץ. קצת קשה לי להניח את האצבע בדיוק על הנקודה, אולי משהו ברמת ה form factor (מניח שזה קשור לעובדה שמוזיקאים זה קהל שמרני ויש דברים מסויימים שנטבעו בתודעה שלנו). מצד שני, המפעל שלהם וטכנולוגיה שיישמו בו זה דבר מעורר הערצה.

זה התחיל בפוסט הזה, בו התעניינתי בבס custom shop של פנדר. רציתי פרסיז'ן בסגנון וינטאג', לפי מפרט מסויים שעלה לי בראש. בעקבות המלצות שעלו פה על https://restauracja-gitar.pl/ (בתרגום חופשי Guitar Restaurant) - מדובר על בחור מפולין (שמו Mateusz נדמה לי שבהגיה אומרים 'מתיו') שמנהל סדנה לשיפוץ גיטרות וגם חנות. חקרתי קצת, והחלטתי להזמין אצלו. יש לו במלאי פנדרים משופצות, ואם רוצים custom - זה נמכר כמותג הבית שנקרא BUZZ (להבנתי מדובר על פנדר יפן שעוברת פירוק, צביעה, הרכבה, ודיטיילינג). יצרתי איתו קשר דרך המייל, והסברתי לו מה אני רוצה. תוך התכתבות קצרה סיכמנו על על המפרט הזה: פרסיז'ן גוף אלדר, צוואר מייפל פיקאפ פנדר vintage 62 חומרה vintage (כולל מאפרות וthumb rest) relic קל כולל מיתרים חדשים (על מחירים אני מעדיף לדבר באופן פרטי, אבל אפשר להסתכל באתר שלו ולקבל סדר גודל) למעט הקשר הראשוני שהתנהל במייל, היתר בוצע באמצעות מסנג'ר של פייסבוק. התקשורת היתה נעימה, ולשמחתי הוא אדם מאוד ישר והקפיד לעדכן בתדירות גבוהה לאורך כל התהליך. למשל: היה לנו סשן שלם על הגעה לגוון הצבע שרציתי - הוא התחיל מגוון מסויים בהתאם לתמונה ששלחתי לו, והביא אותו ממש לגוון שאהבתי לפי הפידבק ששלחתי לו. כנ"ל לגבי הוספת ה"רליק" וכו'. התרשמתי ממנו מאוד לטובה, ניכר שהוא איש מקצוע רציני עם ידיים טובות, גאה במקצוע שלו ומתייחס ללקוחותיו ברצינות ובכבוד. הנה כמה צילומי מסך מהצ'אט (בהסכמתו): הוא שלח דרך דואר שליחים רגיל, הגיע אליי בערך תוך שבוע (אלמלא פאשלה של דואר ישראל זה היה מגיע בפחות זמן). האריזה הייתה בסדר גמור והוא צירף גם כמה גודיז. אני בסיסט לא מקצועי בעליל ורחוק מלהיות מומחה, אבל התוצאה מאוד משביעת רצון בעיניי. קודם כל - הגיטרה נראית פשוט פגז. שנית, יש לה סאונד פרסיז'ני מאוד. היא יחסית קלילה (בהשוואה לג'אז בס שהייתה לי, ול-וורויק שבבעלותי). האקשן שלה נמוך, איכות הבנייה מרגישה טובה מאוד - הכל מרגיש יציב בידיים. עד כמה שאני מצליח להבין, זאת ממש גיטרה נהדרת, ואני ממש מרוצה, ברמה שקשה לי להוריד ממנה את העיניים (והידיים) ואשתי מתחילה לקנא . אם יש מישהו מהפורום בירושלים (או שמזדמן לירושלים) ובא לו לנסות אותה - אשמח מאוד לארח וגם לקבל חוו"ד. הנה התוצאה הסופית: וזה מה שעלה לי בראש כשחשבתי על בניית הבס הזאת :

באמת מדהים לראות את תהליך החשיבה והעבודה של בונה-אמן. יש בישראל, לצערי, חפיפניקיות טיפוסית של בעלי מקצוע, וזה בא לידי ביטוי בכ"כ הרבה תחומים. זה כיף גדול לראות אנשים שלוקחים את המקצוע שלהם לרמת מצויינות ואפילו גאונות.

אחח קוקה קולה... יוטיוב מלא בסרטונים שמדגימים ניקוי חלקי מנוע ע"י השרייה בקולה, והתוצאות יפות. יש לשער שמיתרים לא יוצאים מן הכלל... אנשים מייחסים לקוקה קולה תכונות מאגיות, אבל נדמה לי שבסה"כ מדובר על סוג של חומצה... בסופו של דבר

מותג הבית. כשיהיו עדכונים משמעותיים - אעלה לפה (או לפוסט נפרד), עם כל הפרטים, תמונות, מחירים וכו'

רק רציתי לעדכן שבתור התחלה, החלטתי להזמין אצל הסדנה הפולנית שהמליצו פה עליה. התרשמתי לטובה מהכישורים שלו והמחיר טוב. אעדכן בהמשך...

עדכון מחיר

תודה רבה אילן! צריך לומר שתענוג לקרוא מהידע העשיר שלך פה בפורום. וכן, אני עדיין מחפש את ההזדמנות הנכונה - פנדר וינטאג' (אמיתי או בכאילו). יש כמה דברים בreverb שאני עוקב אחריהם ואשמח להתייעץ איתך "אחריי החגים" (כרגע אני על תקן מדריך בקייטנת אבא ואמא )

חבר'ה נו, בחייאת... אם הייתי רוצה לקנות סייר, הייתי שואל על סייר.

מצטרף להמלצה בנושא המגבר. יש דפוס מחשבתי שעובר כחוט השני בין נגנים שהעיקר זה הגיטרה והמגבר זה Nice to have... זאת תפיסה כ"כ שגויה. אלא אם כן הבס הנוכחית שלך היא פשוט קטסטרופה וגם סטאפ טוב לא עוזר, אני חושב שקניית מגבר טוב תיהיה צעד הגיוני יותר. איזה כיף זה לנגן עם מגבר איכותי שמוציא סאונד עמוק ועשיר... אמרת שכיום אתה משתמש ב blackstar? עם כל הכבוד, זה רמקול גמדי. לך תקנה לך איזה קומבו נחמד של גליאן קרוגר/מארקבס וכד'. אני מתחבר למה שאומר @iBass בהקשר של Sire, למרות שלא ניסיתי אותן, יש לי חשד שיש פער בין החוויה שמנסים למכור לנו (באמצעותו של מרקוס מילר), לבין המציאות, וזה עלול לגרום לתסכול. אני יכול להבין את ההיגיון שממנו נובעת הסלידה מגיטרות אקטיביות זולות. אגב - אם כבר נכנסו לענייני לשון בפוסט הזה, אני לא בטוח שנכון לומר "להשקיע" בהקשר של קניית ציוד. השקעה זה פועל שמתאר הקדשת משאבים כדי ליצור רווח עתידי - וקניית ציוד מוסיקלי, למעט מקרים מאוד מסויימים, איננה מייצרת רווחים. זאת לרוב הוצאה כספית וטו לא.

קודם כל, זה ארז נץ שמנגן שם?? שנית, מוצרים מודולריים תמיד נראים מגניבים במבט ראשון, אבל יש להם נטייה להיתקע בשלב הקונספט, או לא להצליח בשוק, או להפוך לנישה שעונה על צרכים ספציפיים. ראינו בעבר מספר דוגמאות. קטונתי מלהסביר בדיוק למה זה קורה. אולי בגלל שאלה מוצרים שמטבעם קושרים אותך לפלטפורמה, או עניין של תפיסה אנושית והעדפת מוצר שהוא אורגני (במובן של משהו שלם, בחתיכה אחת). אגב - לי באופן אישי זה מזכיר קצת את ה factor bass של קוביקי.

אחלה חברים, מעריך מאוד את העצות והרצון לעזור. @Hamami בתור גיבור נעורים שלי (על הנגינה שלך ב"פצעים ונשיקות"), בהחלט מגיעה לך בס מתנה ממני מסכים לחלוטין עם מה שאתה אומר לגבי פנדר. מצד שני, זאת מדבקה שמעוררת סנטימנטים, ההיגיון לא משחק כאן תפקיד (ובתור אחד שבד"כ די מתקמצן על עצמו, בא לי הפעם לבזבז קצת כסף ) @lukatch בעיקרון אפשר להגיד על רוב הבאסים שמדובר בשני קרשים מנוסרים, מחוברים בברגים... לא? עניין האיכות הטריד אותי בעיקר בגלל קריאה ב-talkbass, מצד שני, עושה רושם שהרבה כותבים שם מגדירים איכות באופן כללי, על-פי איכות הצביעה (ברמת הפיקסל) ופחות על-פי צליל, תחושה ופונקציונליות... @iBass, @guy_ron תודה רבה על הפידבק. שמח ללמוד מניסיונכם הכיוון יהיה למצוא re-issue מעניינת (אולי אפילו מקסיקנית רחמנא ליצלן) והסדנא ש @iBass המליץ עליה נראית מעניינת מאוד (אגב - מה באמת אתה חושב על פנדר 4 מיתרים?)

@lukatch מעניין אותי לשמוע תובנות ממי שכבר עשה את הדוקטורט הזה. האם יש פער גדול בין custom shop ל re-issue מבחינת איכות בניה? חומרים? ערך מוסף? אם היו לי תשובות - לא הייתי שואל אני לא מסתובב בחוגים בהם נמצאים נגנים מנוסים שאפשר להתייעץ איתם. תודה @Leo Nidis לגבי וינטאג' - האם יש סדרות/שנים/דגמים של פנדר שרצוי להתרחק מהן? (זכור לי שקראתי ששנות ה-70 הן פחות מוצלחות?)

אני רוצה פנדר טובה. שתהיה אצלי למשך שנים. רצוי ווינטאג' (או בסגנון) עם כיסויי הכרום המזעזעים האלה שמזכירים לי פגוש של מכונית משנות ה 50. למה אני רוצה? בעיקר מטעמים סנטימנטליים, עניין היסטורי, חיבה לאסתטיקה של הפנדרים האלה וכו' במילים אחרות - זה חלום. לאחרונה גיליתי את ה-custom shop שלהם והמחירים הם דבר שאני יכול לעמוד בו. השאלה - האם יש לזה הצדקה מעבר לערך אספני (נגיד ש)? האם יש שם איכויות שהן מעל ומעבר לסדרות ה"סטנדרטיות"? יצא לי לקרוא כמה פוסטים שטוענים שעם כל הכבוד לוינטאג' אמיתי, מה שיוצא מה-custom shop הוא יותר bullet proof כי בקרת האיכות שם היא עקבית ובוינטאג' זה עניין של מזל. חוץ מזה, גיליתי גם (אל תצחקו עליי) שיש סדרות re-issue שהן לא custom shop במחירים יותר סבירים, ואני תוהה אם זאת לא אופציה עדיפה, כי זה מקרב אותי למטרה, ובעלות פחותה באופן משמעותי. ובסופו של דבר, קיימת כמובן האפשרות לקנות ווינטאג' אמיתי, אבל הבנתי שיש כל מיני דברים שצריך לשים לב, ואני לא ככ מבין בתחום הזה... אשמח לשמוע המלצות, תובנות, ואם מישהו שקורא כאן ומעוניין למכור משהו מהאמור לעיל - בוא נדבר (הניסוח הוא בזכר אך פונה גם לנקבה) והיה מחליטים לקנות - האם יש תובנות לגבי איפה כדאי? Reverb? ארה"ב? ישראל? חנות ספציפית? מישהו מסויים? נ.ב. הייתי רוצה בדיוק כזה: https://www.chicagomusicexchange.com/listing/fender-custom-shop-1959-precision-bass-journeyman-relic-sherwood-green-metallic-2017-s046/17499446

אני חושב שלמכשיר הזה אין ערך מוזיקלי, אבל הוא לחלוטין יכול לחזק את שרירי האצבעות ולשמור על עור קשה בקצות האצבעות... אבל למה שמישהו יצטרך את זה? נ.ב. אוף טופיק, אין ספק שהנגנית החביבה בפוסט של @lukatch משרה אווירה נעימה ומקצועית. זאת בניגוד לכל מיני טוטוריאלס של חבר'ה שמצטלמים בחדר שינה שלהם ונראים כאילו לא התקלחו כבר שבועיים, ויש בזה משהו קצת דוחה

הסדרה של ה-BUZZ נראית מגניבה בטירוף, גם ה- custom shop שלהם

@lukatch הרבה זמן שאני רוצה לקנות פרסיז'ן, וזאת שהבאת פה נראית אחלה. יש לך טיפים איך מצמצמים אופציות שזה חתול בשק? מה שואלים? מה מבקשים? (אגב- הלינק שהבאת נמצא כבר יחסית הרבה זמן - זה אמור לעורר חשד?) יהיה מס כלשהו על ייבוא כזה?

סליחה, מז"א *גם* flats אפשר להרתיח? הרתחת round זאת פרקטיקה מקובלת?

לצערי לא (הייתי זורם אם זה היה 4 מיתרים ). אבל אם כבר העלת את הנושא, אני כן פתוח לטרייד על ג'אז בס פסיבית אמריקאית (האמת שאין על ג'אז בס), או משהו בסגנון

איזה דגם הימנית?