RT

מאד מוזר. המתופף בקידמת הפריים. הבסיסט מנגן מפרט מבוסס up stroke. בלוז לבן שרוצה להיות רוק כבד מתובל בליינים אוניסונו קצת ילדותיים/קצת ג'אזיים/קצת כלייזמרים.

שמעת. פשוט לא הבנת אותו כי זה היה ברגיסטר גבוה מדי. יש היום מכשירים שמורידים באוקטבה ושומרים על ה pitch. תקשיב לו דרך זה. פתאום הכל הופך הגיוני.

ונאמר אמן..? אני די בטוח שזה לא תוכנן מראש וכשהתעוררה תלונה היה הרבה יותר פשוט לתקוע שם חתיכת מתכת (זה מה ששמו) מאשר לחזור לשולחן השירטוטים ולנסות לתכנן כלי יותר טוב. זה עניין את קצה הציפורן שלו.

shim הוא פיתרון-טלאי לבעיה תכנונית. כלי שמתוכנן טוב לא צריך ולא יצטרך shim. העובדה המצערת היא שכמעט כל כלי ה bolt-on, גם מחברות בוטיק, זוכים להתעלמות מזווית הגוף/צוואר ולכן מוגבלים בגמישות הסטאפ - עד ששמים להם shim. הזווית הזו עצמה היא צורך שמתעורר. היא לא מחוייבת המציאות. היא אילוץ תיכנוני. גשר שיורד (טיפה) לתוך הגוף פוטר את הצורך בזווית. בגשר של וורוויק יש tailpiece נפרד שמחזיק את המיתרים נמוך. אין שם שום בעיה של זווית שבירת מיתרים באוכפים. זה היתרון בגשר של וורוויק ועל זה בלבד דיברתי. הגשר והנאט שלהם מאפשרים גמישות חסרת גבולות ללא צורך לגעת בברגי הצוואר. אצלי בספר זה דבר טוב. לא אתה ולא אני מודדים עשיריות או מאיות המילימטר של עובי shim. כמובן שזה ניסוי וטעייה. הסטנדרט הוא פיסת כרטיס ביקור מנייר עבה. מעולם לא השתמשתי ביותר, לרוב בפחות. בכל מקרה shim מגביה את קצה הפינגרבורד ממשטח הגוף (ובהתאם מגביה את המיתרים) וזה דבר רע. לא לזה התכוון המשורר. היה עדיף לתכנן נק פוקט עם זווית נכונה וטיפה יותר עמוק לפי הצורך.

אני לא אוהב וורוויק אבל הגשר שלהם נותן פיתרון אלגנטי לאחת ממחלות הסטאפ המעצבנות - מצב בו האוכפים יושבים הכי נמוך שאפשר על הגשר ועדיין המיתרים גבוהים מדי מעל הפינגרבורד. הפיתרון הקלאסי הוא פירוק הצוואר והוספת shim בבסיס הנק-פוקט ליצירת/הגדלת זווית גוף-צוואר. בוורוויק פשוט מורידים את הגשר קצת לתוך הגוף וזהו. אגב, shim פותר דבר אחד אבל יוצר בעיה אחרת - האוכפים בד"כ עולים די הרבה כדי לפצות על הזווית החדשה והמרחק בין המיתרים לגוף נהייה פתאום עצום. מאד מפריע ל slap ובכלל לשקט הנפשי שלי.

קצת מצחיק שדווקא מכיוון אריאל זילבר מגיע רמז לאמת קוונטית מרובת מופעים. סוג של פרדוקס.

יובל, אני התייחסתי רק לברייק בתחילת השיר באותו קליפ (מרוב קליפים שהעלית אפשר להתבלבל), אותו רשמתי והוא בטוח לא מתחיל על ה one. אלא אם זו תיבה חתוכה של 13/16 אםתעבור בין הברייק שבהתחלה לזה שב 0:52 תבחין בקלות שהמהירויות שונות כי בראשון אלו שש-עשריות וב 0:52 אלו טריולות של שמיניות (בחלק השני בברייק, שדומה למה שיש בתחילת השיר)

מסכים שמאד מבלבל. איה ה One (כמשקל איה פלוטו) הנה הצעה חלופית מהפכנית למה שקורה בתחילת הקליפ האחרון שהעלית: (אגב, זה שם בסימן שאלה גדול את הניתוח שלי למעבר השני...)

יובל, הדבר שהייתי (אולי) משנה במה שרשמת זה הרבע האחרון - במקום שמינית מנוקדת + שש-עשרית אני חושב שזו טריולה של שמיניות עם שתק בשמינית האמצעית. אולי זה ה feel המוזר שהזכרת. לגבי הברייק השני (לפי גדי סרי ויואב בונצל שבקליפ) זה מה שאני מציע:

אי אפשר להעלות לפורום וידאו. צריך להעלות אותו לשרת חיצוני (יוטיוב?!) ולקשר. בכל מקרה, מדובר בשני ברייקים שונים שחוזרים בשיר והשני (1:49) הוא הקשה לניתוח כי זה בסוף קטע ארוך שקט ללא קצב מובהק. הברייק הזה לא מתחיל על ה one.

איזה כיף של ראיון. שובה לב. נהניתי מכל שניה. יש פה כמה רגעים שהם פנינים אמיתיות.

חממי, בתחתית העמוד יש אפשרות לשנות שפת מערכת.

עוד הערה קצרה וזהו. לא אטריח יותר בנושא. הבנאדם עשרות שנים בתחום, טבוע במוזיקה עד עומקי נשמתו ועושה את זה פשוט בגלל שהוא אוהב את זה. מעניין לו את התחת איפה הוא ממוקם ברשימות איזוטריות של דירוגי בסיסטים, למען האמת, גם אנחנו כמוזיקאים וכבסיסטים צריכים (לדעתי) להתעלות מעל ההשוואות והדירוגים המטופשים חסרי המשמעות והתכלית. זה בולשיט. מדובר במוזיקאים שמשקיעים את חייהם במוזיקה מתוך אהבה ותשוקה. כל אחד יוצא כפי שהוא, כל אחד שונה. לא חייבים לאהוב את כולם אבל הדירוגים המפגרים האלה מעלים לי את הסעיף. אין בהם כלום.

תוסיף את פאט מת'יני ותקבל את ההרכב האלמותי הזה. אני מבין למה אתה לא מתלהב ומחפש את הסיבות לתהילה. אני מסכים שהוא לא נגן מבריק אבל התרומה שלו לסצינת הג'אז המודרני גדולה ומתחילה בשנות ה 70'. הוא היה שם באותה חבורה עם סקופילד ומת'יני כשהיו סטודנטים; כשכתבו יחד את ה Real Book. הוא הלחין הרבה מאד יצירות והיה שותף פעיל בעיצוב פניו של הג'אז הבוסטוני~ניו יורקי בשלושים/ארבעים השנה האחרונות. לדעתי ההכרה הגיעה משם ולא בזכות התבלטותו כבסיסט. עדיין, אני חושב שכבסיסט יש לו ייחודיות בסאונד (כמובן) שזה סובייקטיבי לגמרי, אבל גם בתחושת time ובנגינה אנרגטית יוצאת דופן. אני מסכים שהסולואים שלו לעיתים דלים מלודית אבל יש לי תחושה שזו לא חוסר יכולת אלא בחירה (מודה שזו בחירה מוזרה). אגב, החוויה שלי מתבססת על זיכרון של הופעה מלפני יותר מ 20 שנה. אני בטוח שהוא השתנה במשך הזמן... הוא ממש לא צעיר. המלצה - קנה (ב $10 באחת מחנויות יד 2) את הדיסק שלו Real Book. חוץ מזה, איזה כיף לך!

הסטאפ הזה נשמע פצצה. אם הייתי צריך מגבר היינו מדברים. גילוי נאות - זה לא שאנחנו לא מדברים... פשוט על דברים אחרים.

באמת יפה. סאונד בס אנמי אבל מתאים מאד כשסט התופים שלך הוא זוג טמבורין...

זה לא משהו שמודדים בעין. אם הצוואר ישר ואתה רוצה להוריד אקשן אבל האוכפים כבר הגיעו לתחתית - אז צריך להגדיל (טיפ טיפה) את הזווית בין הצוואר לגוף.

למה אין ספק שאתה צריך לכוון אותו? הוא קיים כדי לקבוע את הזווית בין הצוואר לגוף (בדיוק מה שעושה shim)

שמוליק ארוך, שמוליק קראוס, אריק איינשטיין... כולם ז"ל. אני במקום ג'וזי הייתי עכשיו די בלחץ.

ממה שאני שומע ההבדל ניכר בעיקר בסלאפ, הרוטוסאונד יותר bright ולדעתי קצת פחות מאוזנים מבחינת תדרים. בפריטת אצבעות הסאונד מאד דומה. תודה גיא!

ברכות ואיחולים!

שנה טובה לכולם, מי יתן ועם ישראל ילמד להנמיך ציפיות. גם לי יש כוונות להתחיל את השנה עם גיטרה חדשה. אצלי אין בעיה לנחש.

יופי אילן, תמשיך.

מזל טוב ג.ג. -- may the lows Bb with you

כל עוד מדובר במיתר בודד והצוואר אינו מסומן אז באמת אין שום צורך בכיוון אוקטבות. אבל, אם רוצים לשמור על יחס נכון בין המיתרים כן צריך כיוון אוקטבות. אם אין שום סימון - גם לא נקודה בצד - סימון האוקטבה עם עיפרון זה בסדר גמור. כיוון האוקטבות יתבצע לפי הקו הזה - מה שיהפוך אותו לקובע היכן נמצאת האוקטבה.