RT

מ ע ו ל ה !!!!!

או, בדיוק לזה התכוונתי

העמידות של נאט מבראס עולה על כל העצמות והפלסטיקים. הנאט של סמית, שגם מעוצב באופן ייחודי, מושלם כשהוא יוצא מהחנות. הוא יחזיק מעמד הרבה אחרינו. אין צורך לגעת בו לעולם אלא אם מתרחשת קטסטרופה בצוואר או לשריגים. באופן כללי זה נכון ששריג אפס פוטר אותנו מכל תחלואות הנאט המעצבנות אבל זה מכוער לדעתי.. משהו מפריע לי בעין כשאני רואה שם את הקו הכפול הזה במקום נאט עבה אחד. זו לא ביקורת על הבס הספציפית הזו שנראית מדהים.

במחירים כאלה פשוט קונים, יהיה מה שיהיה. אבל באמת אי אפשר לדעת מה יגיע. כדאי להקפיד לקנות רק ממוכרים ותיקים עם פידבק מושלם אבל גם אז יכולות להיות הפתעות. זה חלק מהמשחק.

איזה מגניב זה נשמע כשמנגנים ב feel הנכון.

מאד מוזר. המתופף בקידמת הפריים. הבסיסט מנגן מפרט מבוסס up stroke. בלוז לבן שרוצה להיות רוק כבד מתובל בליינים אוניסונו קצת ילדותיים/קצת ג'אזיים/קצת כלייזמרים.

מצא את הזמן, או ייצר אותו ותשקיע בלימודים ובבגרות - אם אתה יכול. יש כאלה שקשה להם. עדיף לסיים תיכון עם בגרות טובה. זה שתשקיע בלימודים עכשיו לא אומר שאתה מוותר על מוזיקה. אתה לא נרשם עכשיו ללימודי רפואה או משפטים. כולה בגרות. תחליט אח״כ, יש לך זמן. הרבה. זה גם לא אומר שאתה מפסיק עכשיו עם מוזיקה. אתה פשוט מקדיש חלק מהזמן לדברים אחרים שסטטיסטית סביר מאד שיעזרו לך בהמשך. אם המוזיקה בנשמתך, אתה מוכשר וזה כל מה שאתה רואה את עצמך עושה, וזה ישאר כך בשנים הבאות, זה כנראה מה שיקרה. עם/בלי בגרות... עם/בלי צבא... אל תיבהל מלהשקיע בדברים נוספים. לא תצטער ולא תפסיד כלום.

אין בארץ.

יובל, אני די מסכים עם אילן. אין ספק שקריאת תווים אקראיים תחדד אזורים מסויימים במוח - אבל - לא ממש בטוח שאלו האזורים העיקריים שמוזיקאי צריך. אם כבר משקיעים ומתאמנים כדאי מאד שזה יהיה על תוכן מוזיקלי, איכותי ככל הניתן. ההשוואה לאימוני ספורטאים לא ממש רלוונטית. בוא נדבר על שפה. כשאדם לומד לקרוא בשפה חדשה הוא מתאמן על מילים אמיתיות, לא קבצי אותיות ראנדומלים חסרי משמעות. אני מלמד הרבה מאד שנים ואימצתי את הגישה של ג'ף ברלין לגבי התמקדות באימון על חומר מוזיקלי, בניגוד לתרגילי טכניקה על תווים אקראיים. סולמות וארפג'ים, למרות שלא ינוגנו בהופעה כלשונם, מהווים את הבסיס המוזיקלי/איררכי/דיאטוני עליו בנויה המוזיקה. זה מאד רלוונטי להתאמן עליהם - למרות שברור שלא אנגן אותם באופן הזה בזמן אמת. התוכן המוזיקלי יהיה זמין עבורי ואשתמש בו בהתאם לכישרוני, ניסיוני והטעם המוזיקלי שלי.

שי, זה לא גוף קטן, זו מיניאטורה. החיבור בין הגוף לצוואר נראה מעולה. מותאם בול.

הנה דוגמא לחיווט כמו באיור השני שלך

הבחור אכן לוקה בברברנות. 70% מהמלל שיוצא מפיו מיותר. חבל שאחרי כל המאמץ הוא לא מקפיד (בכלל) לנגן על כל הכלים באותו אופן ובאותו מנעד. לא מתקבלת כאן השוואה אמיתית.

תוספת מעולה לכלים פאסיביים וגם המחיר מצוין.

שחור. צד שני אכן ביה"ס לנערות. יש לי גם את The girl is mine בצהוב!

זו כבר חטיפת דיון מוחלטת אבל WTH. אחרי שתסיים את המלצת אילן תתמקד בתחילת הדרך - שני אלבומי הסולו הראשונים של מקרטני - MacCartney ו Ram . שניהם מלאים בשירים יפים. מיד אחר כך מקרטני הקליט את מה שנחשב האלבום הראשון של כנפיים - Wild Life עם דני ליין ולינדה. די משעמם, אני חייב להודות. כדאי להכיר את Dear Friend שנכתב כחלק מדו קרב העקיצות ההדדיות בינו לבין ג'ון, באותה תקופה. ב 73 יצאו שני תקליטים. Red Rose Speedway שהזכרתי קודם ו Band On The Run שאילן הזכיר ושהיווה נקודת מפנה כלפי מעלה בפופולריות הלהקה. Wings Over America זה אלבום משולש שהנציח את סיבוב ההופעות הגדול והמאוד מוצלח בארה"ב ב 75-76. הסיבוב החל אחרי/עם הוצאת וונוס ומארס. האלבום הבא, Wings at the speed of sound נכתב והוקלט תוך כדי סיבוב ההופעות הזה למיטב ידיעתי. די מדהים קצב כתיבת השירים ויצירת התקליטים, בכלל, ובפרט תוך כדי סיבוב הופעות אינטנסיבי מאד. אחרי הסיבוב ההרכב התפזר ונשארו שוב רק מקרטני, לינדה וליין שהוציאו ב 78 את London Town עם מספר שירים מצוינים. ב 79 הורחב ההרכב שוב בבפעם האחרונה לצורך הקלטת Back to the egg שהיה מאד שונה באופיו מאיך שכנפיים נשמעו בעבר. אלבום הרבה יותר rocky. לאורך הדרך יצאו לא מעט תקליטונים חשובים עם שירים שלא ניכללו באלבומים. חלקם נכנס לאוסף Wings Greatest שיצא ב 78. הסינגל המצליח ביותר היה Mull Of Kintyre יצא ב 77. יש לי אותו כאן בבית בתקליטון מקורי. האלבום McCartney II מ 1980 מסמן את סוף עידן Wings ותחילת קריירת הסולו שבעצם נמשכת עד היום. תמיד עם קבוצת נגנים מעולים אבל לא כלהקה אלא כפול מקרטני.

לא פיספסת כלום יובל. דמיונו הפורה של בן שלו. הרמוניה לרגע דומה, זה הכל. שום קריצה, לא במתכוון ולא בתת מודע. אם אתה לא היכרת את my love (איך לא, לעזאזל?!) הייה בטוח שגם הבסיסט שמנגן שם לא מכיר. https://en.wikipedia.org/wiki/Red_Rose_Speedway

כמה מוזיקליות ב Arthur Maia, מעורר השראה.

אתה צריך לשחרר טיפה את הטראס-רוד. סובב שמינית/רבע סיבוב נגד כיוון השעון - עם המיתרים מתוחים כרגיל. אם האקשן הופך למאד גבוה ומופיעים זימזומים בסריגים הגבוהים אז שיחררת יותר מדי - מתח טיפה חזרה לכיוון השני.

שמעת. פשוט לא הבנת אותו כי זה היה ברגיסטר גבוה מדי. יש היום מכשירים שמורידים באוקטבה ושומרים על ה pitch. תקשיב לו דרך זה. פתאום הכל הופך הגיוני.

ונאמר אמן..? אני די בטוח שזה לא תוכנן מראש וכשהתעוררה תלונה היה הרבה יותר פשוט לתקוע שם חתיכת מתכת (זה מה ששמו) מאשר לחזור לשולחן השירטוטים ולנסות לתכנן כלי יותר טוב. זה עניין את קצה הציפורן שלו.

shim הוא פיתרון-טלאי לבעיה תכנונית. כלי שמתוכנן טוב לא צריך ולא יצטרך shim. העובדה המצערת היא שכמעט כל כלי ה bolt-on, גם מחברות בוטיק, זוכים להתעלמות מזווית הגוף/צוואר ולכן מוגבלים בגמישות הסטאפ - עד ששמים להם shim. הזווית הזו עצמה היא צורך שמתעורר. היא לא מחוייבת המציאות. היא אילוץ תיכנוני. גשר שיורד (טיפה) לתוך הגוף פוטר את הצורך בזווית. בגשר של וורוויק יש tailpiece נפרד שמחזיק את המיתרים נמוך. אין שם שום בעיה של זווית שבירת מיתרים באוכפים. זה היתרון בגשר של וורוויק ועל זה בלבד דיברתי. הגשר והנאט שלהם מאפשרים גמישות חסרת גבולות ללא צורך לגעת בברגי הצוואר. אצלי בספר זה דבר טוב. לא אתה ולא אני מודדים עשיריות או מאיות המילימטר של עובי shim. כמובן שזה ניסוי וטעייה. הסטנדרט הוא פיסת כרטיס ביקור מנייר עבה. מעולם לא השתמשתי ביותר, לרוב בפחות. בכל מקרה shim מגביה את קצה הפינגרבורד ממשטח הגוף (ובהתאם מגביה את המיתרים) וזה דבר רע. לא לזה התכוון המשורר. היה עדיף לתכנן נק פוקט עם זווית נכונה וטיפה יותר עמוק לפי הצורך.

אני לא אוהב וורוויק אבל הגשר שלהם נותן פיתרון אלגנטי לאחת ממחלות הסטאפ המעצבנות - מצב בו האוכפים יושבים הכי נמוך שאפשר על הגשר ועדיין המיתרים גבוהים מדי מעל הפינגרבורד. הפיתרון הקלאסי הוא פירוק הצוואר והוספת shim בבסיס הנק-פוקט ליצירת/הגדלת זווית גוף-צוואר. בוורוויק פשוט מורידים את הגשר קצת לתוך הגוף וזהו. אגב, shim פותר דבר אחד אבל יוצר בעיה אחרת - האוכפים בד"כ עולים די הרבה כדי לפצות על הזווית החדשה והמרחק בין המיתרים לגוף נהייה פתאום עצום. מאד מפריע ל slap ובכלל לשקט הנפשי שלי.

אני לוקח את ההערה הזו ככישלון אישי שלי.