בואו נלך ישר לסולו בס (ב-2:09) ותסבירו לי בבקשה איך מהירות כזאת אפשרית בכלל.

[lukatch]

[Danny]

ריצ'ארד בונה הוא אדם על

[Yarden_2Y]

וואו!! כמה טכניקה ופיל, פשוט מדהים!

[YuvalBass]

לזה קוראים טכניקה מושלמת.

[tom]

בוא'נה bona הוא אחד הענקים החיים היום. תמיד התחברתי אליו יותר מאשר למרקוס ויקטור וקרון, למרות שאני לא ממש נהנה מהכיוון האפריקאי של אלבומי הסולו שלו. בקיצור, פשוט מדהים. זה יפה לראות איך הרבה מהוותיקים שניגנו עם ג'קו לוקחים את בונה. הנה עוד סולו לפנים (3:12) -

[Guest shai-]

אילן, ראיתי שאתה חובב פנדרים..

זאת הגיטרה עם הסטאפ והטבע הכי איטי בעולם.

רק נחשוב לדוגמא על גובה הסריג והאבנון שלו.

ככל ששריג יותר גבוה, יש לך יותר מקום ללחוץ אותו למטה לפניו, כדי לאצבע את המיתר.

מה שאומר יותר זמן שיקח לו לעלות בחזרה, "לצאת" מהתו ולאפשר לך להמשיך לנגן.

זה דברים מינוריים אבל הכל מתחבר למושג שנקרא

playability

עוד דבר הוא צורת הרכבה, דבק כמו בקליפ, נק טרו או ברגים.

הכל משפיע.

מרווח מיתרים, רדיוס פרטבורד (בעייתי ביותר למהירות בפנדרים), סקאלה, סוג גשר - משפיע

בצורה מהותית, גובה נאט ואוכפים וכו'.

פודרה לא סתם עולה 7000-20000 דולר.

הם באמת טובים בלבנות גיטרות שקל וכיף לנגן עליהן.

ושלא תחשוב שאני כותב את כל הדברים האלה כדי להסביר את זה שבונה מנגן מהר.

זה סתם דברים שקשורים למהירות, אבל קח אותם בחשבון.

אבל זה בהחלט חלק מהעניין.

אני לא יכול לנגן על פנדר במהירות שאני מנגן על הגיטרות שלי, או על הטוביאס שהיתה לי למשל.

ולא שאני חושב שמהירות משנה משהו......

למי איכפת ממהירות.

[lukatch]

שי, אני אוהב פנדרים אבל יש לי גם ריקנבקר שאדו עם צוואר דקיק, אקשן שקבע שיא גינס בנומך (ואפס זמזומים). נק-תרו כמו כל ריקנבקר, גישה טוטאלית עד הסריג האחרון, סקייל מפנק של 33 וחצי, רדיוס שטוח למדי. לא צוואר ריקנבקר סטנדרטי - לשאדו הם עשו מידות מיוחדות. כל מי שניגן עליה אמר שצוואר כזה הוא לא החזיק בחיים. מרגיש כמו לס פול בערך - הבס כמעט מנגן מעצמו, אפס מאמץ. ניגנתי על בוטיקים והיא אוכלת את כולן בפלייביליטי (ולא רק, אגב). נו, ואתה חושב שאני מתקרב למהירויות האלה? 

ובחזרה לפנדרים, בילי שיהאן, שיודע משהו על מהירות, עשה קריירה לא רעה על הבס שהוא כינה The Wife, פנדר פרסיז'ן. אפרופו "הטבע הכי איטי בעולם".

[GalShaya]

ובחזרה לפנדרים, בילי שיהאן, שיודע משהו על מהירות, עשה קריירה לא רעה על הבס שהוא כינה The Wife, פנדר פרסיז'ן. אפרופו "הטבע הכי איטי בעולם".

לא שאני לא מסכים איתך בעובדה שזה לא עניין הבס, רק קצת צורם לי בילי שיהאן ודיבורים על מהירות, בכל זאת הטווח הדינמי בו שיהאן מנגן והצורה היא הרבה פחות עדינה ובעלת מנעד דינמי הרבה פחות מעניין מאשר בונה ודומיו, וזה הרי העניין האמיתי, שבפרייזינג שלו (הרי להזיז את הידיים מהר על אחד יכול עם מספיק אימון) יש דגשים מגניבים לאללה ומוזיקליים כשהוא מנגן את השיט הזה שהוא גם סופר מאתגר טכנית על הדרך, אצל בילי שיהאן הסיפור כמובן אחר לגמרי וזאת לא -אותה סוג של מהירות-.

[Guest shai-]

דעה רומנטית שזה לא הגיטרה זה הנגן היא נחמדה.. לא יותר.

ולגלות לכם את הסוד.. בונה מנגן את אותו סולו כל פעם. בכל שיר. עם כל אמן. בכל הופעה.

ובגלל שאמרתי דברים "לא יפים" על פנדר אילן..

הנה וידאו של סרג'יו וגה.. (בסיסט שאני מעריך, לעומת כל השמות שהוזכרו עד כאן).

תודה שקשה לא להתעלף כשרואים את אוסף הג'גואר שלו.

1:10

ובביצוע...

[lukatch]

עניין המהירות מעניין אותי כי מעולם לא הייתי מהיר במיוחד, כשכל החברים שלי ניגנו ג'אקו אני לא הצלחתי להשתלט על האזור הזה בטכניקה... כנ"ל גדי לי.

גל, נזכרתי בבילי שיהאן דווקא בגלל החלק בסולו של בונה שבו הוא פורט טריפלטים מהירים עם שלוש אצבעות, בדיוק כמו שיהאן (למרות ששיהאן מצא דרך לפרוט קצבים "מרובעים" עם שלוש אצבעות בלי שתשמע חלוקה לשלוש). אני עדיין מתרשם מהיכולת של שיהאן להכפיל במדויק את סטיב ואי במהירויות של מקדחה, פרייזינג או לא פרייזינג.

שי: מסכים איתך לגמרי שלגיטרה יש חלק חשוב בכל העניין.

בעניין הסולו היחיד של בונה, לא ידעתי את זה... משעשע למדי.

ובקשר לווגה, לא נרשמה התעלפות משורה של ג'גוארים יפניות שכולן ביחד שוות פנדר ישנה טובה אחת. או ריקנבקר ישנה. התעלפות זה למשל לראות את האוסף של ג'ון אנטוויסל זצ"ל, 800 באסים וינטאג' וכל אחת במצב חדש, כלים שאספנים הורגים בשביל אחד כזה, והוא - שהתחיל לאסוף לפני כולם כי האסימון נפל לו כבר בשנות ה-70 - סידר אותם לפי צבעים... היו לו כל השנים (שנות הווינטאג') בכל הצבעים (קאסטום קאלרז עניינו אותו במיוחד) בכל הדגמים. נגיד, סידרה של 1962 פיאסטה רד: פרסיז'ן 62' פיאסטה רד, ג'ז בס 62' פיאסטה רד, סטראט, טלקסטר, ג'גואר, ג'אזמסטר  62' פיאסטה רד, עכשיו בוא נעבוד ל-63' פיאסטה רד, מהתחלה... וכך הלאה. בכל צבע, שנה ודגם. מטורף לגמרי. ועוד לא דיברנו על הגיבסונים והגרטשים (באלה הוא התמקד - פנדר, גיבסון, גרטש, מרטין, ו-80% מהאוסף היו באסים). אוסף ששווה מיליונים רבים. בשנת 1982 מגזין גיטאר פלייר עשה כתבת שער על האוסף שלו, על השער הייתה גרטש 6120, אני חושב שחודש שלם לא דיברתי מרוב ההלם.

[Danny]

אם אני לא טועה הטכניקה של השלוש אצבעות התחילה עם אנוויסטל מThe Who...

אם אני לא טועה

[lukatch]

הטכניקה של אנטוויסל נקראה "טייפרייטר" (מכונת כתיבה) כי אצבעות יד ימין שלו היו מכופפות כמו בזמן הקלדה. אבל לא זכור לי שהוא השתמש בשלוש. אולי כן. תמיד יצוץ מישהו שיגיד, אני ניסיתי את זה עוד קודם. ומן הסתם הוא צודק. אבל הראשון שהפך את העניין לנפוץ (יחסית) היה בילי שיהאן, בגלל שהוא דיבר על זה בווידאו ההדרכה שלו.

יש מהירויות שדווקא "דורשות" התנגדות מסוימת. אם ניקח דוגמה מגיטרה, אז בשביל מהירות בסגנון של סטיב ואי, צריך אקשן נמוך, רדיוס שטוח ומיתרים דקים. בשביל מהירות בסגנון של סטיבי ריי ווהן, למשל, צריך רדיוס של סטראט, מיתרים 012 ואקשן גבוה. סטיב ואי היה מעדיף להתאבד ולא לנגן על הגיטרה של סטיבי ריי. לעומת זאת, די קשה לנגן סטיבי ריי על גיטרה נמוכת-אקשן.

אני מניח שהדבר מקביל לבאס. בשביל מהירות "אגרסיבית" סטייל בילי שיהאן או גדי לי, צריך כלי ש"מחזיר פייט". ולעומת זאת בשביל אקרובטיקה בסגנון ריצ'רד בונה או ויקטור ווטן, צריך כלי בוטיק עם אקשן נמוך, מיתרים רכים, סריגים נמוכים ופרה-אמפ (בקיצור, בס של ילדות).

[Danny]

אם כבר ג'ון אנוויסטל בענייננו בתגובה הקודמת שלך נזכרתי עכשיו בהופעות של The Who

כולם היו משמידים את הציוד ורק הוא היה עומד בצד עם הבס שלו ומגן עליה 

[shaniom]

ולגלות לכם את הסוד.. בונה מנגן את אותו סולו כל פעם. בכל שיר. עם כל אמן. בכל הופעה.

נכון

[Duba]

אם כבר ג'ון אנוויסטל בענייננו בתגובה הקודמת שלך נזכרתי עכשיו בהופעות של The Who

כולם היו משמידים את הציוד ורק הוא היה עומד בצד עם הבס שלו ומגן עליה 

תנסה להגיע לבוקסה הכי עליונה אצלו....לא סתם הריג שלו נקרא skyline בזמנו

[huckbuc]

אילן - מה קורה עם האוסף של ג'ון אנטוויסל עכשיו?

[lukatch]

אין לי מושג. הבאסים שעליהם הוא ניגן הוצעו למכירה אחרי מותו (ב-2002), אבל אלה לא כלים מהאוסף, אלא האלמביקים, הפנדרבירד, הבאזארד, כל מיני קאסטומים שפיטר קוק בנה לו, וכו'.

הייתה אצלו הפרדה בין כלי אספנות לכלי עבודה. היו רק שלוש פעמים שבהן הוא הוציא באסים מהאוסף, שניים מהם אתה יכול לראות למשך פריימים ספורים בסרט "טומי" (גיבסון EB1 אם אני לא טועה).

חוץ מזה, בסוף שנות ה-80 היו לו קשיים כלכליים פה ושם, ואז הוא מכר כמה כלים מהאוסף. אבל רובו נשאר.

[Duba]

זה מה שקרה לחלק מהאוסף שלו

http://browse.sothebys.com/?hp=&hpc=&i=1&omit=BI|WDN&page=1&q=entwistle+bass&sla=1&slaform=1&u1=q

אני מאמין ששאר האוסף שלו עדיין שמור יפה באחוזה שלו

[huckbuc]

אין לי מושג. הבאסים שעליהם הוא ניגן הוצעו למכירה אחרי מותו (ב-2002), אבל אלה לא כלים מהאוסף, אלא האלמביקים, הפנדרבירד, הבאזארד, כל מיני קאסטומים שפיטר קוק בנה לו, וכו'.

כולם מתבקשים לזכור את הרגע הנדיר הזה, שכנראה לא יחזור - שואלים את אילן שאלה שקשורה בגיטרות בס, והוא עונה "אין לי מושג"!

[lukatch]

התשובה היותר מדוייקת היא - "לצערי, לא אצלי בבית."

duba: על זה דיברתי כשאמרתי שאחרי מותו נמכרו כמה "כלי עבודה". זה לא האוסף (גם אם נראה שכן - פרסיז'ן 64 פיאסטה רד למשל) כי כולם שימשו אותו לנגינה בשלב זה או אחר. באוסף עצמו הוא לא היה נוגע לצורך עבודה.

אגב, אתמול קניתי דרך איביי את הגיליון ההוא של גיטאר פלייר מ-1982 עם האוסף של אנטוויסל, העותק שאבא שלי הביא לי מלונדון באותה שנה הלך לאיבוד מתישהו בתחילת שנות ה-90.

[Duba]

ראיתי שיש גם ספר מפורט על אוסף הבאסים שלו לפי חברות

http://www.amazon.com/Bass-Culture-Entwistle-Guitar-Collection/dp/1860745938

[huckbuc]

בתאריך 25.12.2010 at 10:50, lukatch כתב:

התעלפות זה למשל לראות את האוסף של ג'ון אנטוויסל זצ"ל, 800 באסים וינטאג' וכל אחת במצב חדש, כלים שאספנים הורגים בשביל אחד כזה.

 

איכשהו התגלגלתי היום ביוטיוב לווידאו שלהלן - סרטון תעודי קצר על השיר eye of the tiger, שהוא בעצם ראיון עם ג'ים פטריק מ-Survivor:

 

 

חוץ מזה שפטריק הנ"ל נראה כמו קריקטורה של כוכב רוק מזדקן, הוא מראה (0:55) חלק מאוסף הגיטרות שלו.  ספיינל-טאפי ומדהים בו זמנית.

[lukatch]