ראיון עם הבסיסט אלון נדל

[iBass Desk]

 

אלון נדל החל את דרכו כמוזיקאי בסוף שנות השבעים. הוא ניגן בלהקת הרוק המתקדם "אטמוספירה", ובהמשך בלהקת "דודה" לצד דני סנדרסון וגידי גוב. לאחר לימודים במכללת ברקלי בבוסטון, הוא הפך לאחד מנגני הבס המבוקשים ביותר בישראל, וניגן בהקלטות ובהופעות לצד אריק איינשטיין, שלמה ארצי, גידי גוב, יהודית רביץ, דייוויד ברוזה, יוני רכטר ורבים אחרים, וכן בהצגות תיאטרון ובתכניות טלוויזיה. הוא הקים את ההרכבים Jazzepelin ו"ווטרלו", והפיק מספר אלבומים. לאתר הבית של אלון נדל.

 

באיזה גיל, מאיזו סיבה ועם מי התחלת לנגן בבס?

 

התחלתי לנגן בגיל שבע, לדעתי מפני שאבי היה מוזיקאי. בתור ילד ניגנתי בחלילית, קלרינט וטרומבון, אבל נמשכתי לגיטרה תמיד. ניגנתי בס בזכות הביטלס - בגדול רציתי להיות פול מקרטני... התחלתי לנגן בס על ארבעת המיתרים הנמוכים של הגיטרה החשמלית של אחי הגדול. אבי היה מורה למוזיקה ברמת השרון, והיתה שם תזמורת נוער שבה ניגנתי טרומבון, קלרינט ובס. 

 

בילדותי ניגנתי בכמה להקות רוק מקומיות. בנערותי נרשמתי ללמוד מוזיקה בקונסרבטוריון ״אנזאגי״, שם לימד אותי ציקי בן דרור, לימים אחד המנהלים של חברת תקליטים גדולה בארץ. ציקי היה הגיטריסט של אושיק לוי, והוא הכניס אותי לנגן אתו בערך בגיל 16-17. 

 

אבי היה חבר בשלישיית אדלר (מפוחיות פה) והם הקליטו באולפנים בתל-אביב. באחד האולפנים היה מגבר מרשל של אלון אולארצ׳יק (נדמה לי) למכירה, לקראת נסיעה לחו״ל כנראה, ואבי קנה אותו. ראש ובוקסה של 4 רמקולים. אני זוכר ששמתי אותו ליד המיטה והסתכלתי עליו כל הלילה. לא האמנתי. הוא נראה כמו אחד המגברים של ג׳ימי הנדריקס מהסרט "וודסטוק".

 

ניגנתי כל היום וכל הזמן. היה לי טייפ סלילים גרונדיג, והייתי מוציא תפקידים של הביטלס, סטיבי וונדר, שיקגו, ג׳ניס ג׳ופלין ויס. דרך חברים נכנסתי לרוק מתקדם - ג׳נטל ג׳יאנט, ג׳נסיס, קינג קרימזון, ועוד הרבה להקות שהובילו אותי ללהקות אינסטרומנטליות כמו ברנד איקס, צ׳יק קוריאה, מהווישנו אורקסטרה, וות׳ר ריפורט. כמובן שכששמעתי את ג׳קו הוא הפך אותי לכיוון של ג׳ז.

 

באותה תקופה גם הכרתי את דני סנדרסון, שהיה שכן, והתחלנו לנגן. דבר הוביל לדבר והפכתי לחבר בלהקת "דודה". במקביל, ומכיוון שהיו אולי שבעה בסיסטים בארץ, הפכתי לילד שמחליף את מי שלא יכול להגיע, והתחלתי לבקר באולפנים ולנגן עם נגנים מן השורה הראשונה. כך התחלתי להיות נגן אולפן, ומאוד אהבתי את העניין. למדתי את המקצוע דרך הרגליים, ה-מ-ו-ן שעות אולפן. 

 

הסקרנות שלי לג׳ז הובילה אותי לנגן עם יוני רכטר, ואיתו ביליתי הרבה זמן נגינה, שהולידה את האלבום 40:06. פגשתי גם את מיקי גבריאלוב, קורין אלאל, יונתן גפן, שם-טוב לוי, אריק איינשטיין, ועוד רבים אחרים. כל האנשים האלה והנגנים שניגנתי איתם היו ההשפעות הראשונות שלי.

 

מיהם המוזיקאים שהשפיעו עליך במיוחד?

 

ההשפעות המוזיקליות שלי התחילו עם להקות הרוק שציינתי, ועברו ללהקות אינסטרומנטליות. לאט לאט נכנסתי לג׳ז כי אהבתי את הגרוב. לא הבנתי איך האנשים האלה חושבים ולמה הם נשמעים כל כך טוב. החלטתי לנסוע לברקלי וללמוד את העניין, ושם למעשה התחיל כל הסיפור הרציני שלי ושל המוזיקה, כי שם גיליתי עד כמה רציני העניין ואיך יש שיטה וידע שניתן להשיג. צריך להבין שבארץ לא היו אז בתי ספר לג׳ז או למוזיקה, מלבד מוזיקה קלאסית שלא דיברה אליי אז. בברקלי פגשתי את רון קרטר, לני ומייק שטרן, דייב ליבמן, ביל פריזל, ולהשפעות על הבס שלי שהיו פול מקרטני, סטיבי וונדר (הסינתי בס שלו), כריס סקווייר מ-yes, ושורה של בסיסיטים: ג׳ון פול ג׳ונס, קרול קיי, ג׳ק ברוס, בוטסי קולינס, ג׳יימס ג׳יימרסון, טוני לוין, אנתוני ג׳קסון, ועוד. התחלתי להקשיב לאדי גומז, שדרכו הכרתי את סקוט לפארו, סטנלי קלארק, נילס אורסטד פדרסן, צ׳רלי היידן, ג׳קו פסטוריוס, צ׳רלי מינגוס, מארק ג׳ונסון ופול צ׳יימברס.

 

מהו הציוד הנוכחי שלך?

 

הגיטרות שלי הן בס 5 מיתרים Status hyper active, פנדר ג'ז בס 1970 שהפכתי לפרטלס (הבס של ״דודה״), בס אקוסטית Guild נפח מלא שגם הפכתי לפרטלס, ובס הופנר 1967. אני מתחבר באולפן שלי ל-DI מנורות של REDDI, ובהופעות ל-DI של Aguilar.

 

האם אתה עדיין מתאמן? אם כן, איך?

 

אני מתאמן עם תוכנת iReal Pro. יש שם כל שיר וסטנדרט בעולם.

 

לאיזו מוזיקה אתה מקשיב בזמנך הפנוי?

 

אני מת על מוזיקה לטינית - על העושר בקצב ובהרמוניה שלה. בימים אלו אני יותר מתרכז בכתיבת קטעים מוזיקליים ושירים.

 

איזו עצה יש לך לנגנים מתחילים?

 

לנגנים מתחילים הייתי מציע לא לבזבז את הזמן: ללמוד כמה שיותר ולהתאמן כמה שיותר, לפגוש ולנגן עם כמה שיותר אנשים. בתור מקצוע, העניין שכל כך אהבתי - לנגן עם נגנים באולפן וליצור את הרגע - לא קיים יותר, ובשבילי חלק ניכר מהחוויה פשוט נעלם. יש לנגנים נטייה ״לשרוף״ את החיים שלהם במוזיקה. אני לא ממליץ. כדאי לחיות בריא, לשים לב למשפחה, לטיולים, לא להפסיד את החיים בגלל האמנות. האמנות היא כמו דת, ויכולה לגנוב אותך למעמקים ולהפסיד את החיים בהמון מובנים. יש היום בעולם המון ידע ויכולת לעבוד ולחלק את הזמן נכון. הכל חשוב, לא רק המוזיקה.

 

עם איזה מוזיקאי - ישראלי או לא, חי או מת - היית רוצה לנגן?

 

הייתי שמח לפגוש את פול מקרטני לאיזו שעה, כי עם ג׳קו יצא לי ללמוד ולדבר וזה היה מדהים ועדין וחשוב. כל פגישה עם נגנים בסדר גודל עולמי היא חווייתית ומלמדת, לא רק באספקט המוזיקלי, אלא בכלל בעניין פרספקטיבה לחיים בתור אמן.

[iBass]

אחד הבסיסטים הישראלים האהובים עלי, אם לא הכי. אני מאוד אוהב את הנגינה שלו, תפקידי בס מדהימים.

המון תודות למנהל שלנו @huckbuc (יובל) על הראיון הזה.

[guy_ron]

בסיסט ענק

[Sunny]

בסיסט אגדה, מורה מעולה ובכלל אדם מדהים

[dave]

בסיסט ענק ועושה רושם של בן אדם מעניין וחכם (אם לשפוט ע"פ הראיון עם דורון מזרחי)

אני מתלהב בכל פעם מחדש מהתפקידים שלו 40:06