musicman פורסם ספטמבר 19, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 19, 2018 רציתי לדעת באיזו גיטרה בס משתמש גדי לי מ rush ? איזה דגם ואיזו שנה? והאם יש כמה גיטרות שהוא השתמש ?< שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם ספטמבר 19, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 19, 2018 פנדר ג'ז בס 72' שחורה (שעלתה לו $200) עם צוואר חדש (כי הוא אוהב את הצוואר דק מאוד ומכריח את פנדר לשייף לו את הצוואר, והצוואר המקורי של ה-72' כבר לא עמד בעומס), ועוד כמה ג'ז באסים שהקאסטום שופ בנו לו, בעצם בילד של הקאסטום שופ לדגם הסיגנצ'ר שלו, שהוא העתק של ה-72'. הפרטלס שלו היא גירסת הקאסטום שופ לג'ז בס של ג'אקו פסטוריוס. ולפעמים הוא שולף את הריקנבקר הישנה שלו. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
Duba פורסם ספטמבר 19, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 19, 2018 (נערכה) תלוי באיזה אלבום ובאיזה שיר בגדול, לפי אלבומים: האלבום הראשון (RUSH) : פרסיז'ן Fly By Night - Hemisperes : ריקנבאקר 4001 Permanent Waves - Grace Under Pressure : ג'אז בס 72 + ריקנבאקר 4001 Power Windows - Roll The Bones : WAL שאר האלבומים זה בעיקר הג'אז בס 72 שלו בהופעות זה 90% הגא'ז בס 72 שלו 10% האחוז הנותרים זה ג'אז בס נוספת (אדומה) לשירים בדרופ D, גא'ז בס פרטלס לשיר אחד ולפעמים הוא שולף את הריק שלו (בהופעה שאני הייתי בה הוא ניגן עליה את A Passage To Bangkok) לפני שאתה רץ וזורק המון כסף על ג'ז 72, קח בחשבון ששנות ה70 היו שנים מחורבנות של פנדר והבס של גדי לי היא יציאה חד פעמית אפילו גדי לי מודה בזה עריכה אחרונה ספטמבר 19, 2018 על ידי Duba שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
musicman פורסם ספטמבר 19, 2018 מחבר שיתוף פורסם ספטמבר 19, 2018 אוקיי אז ה 72' הראשונה שלו למעשה הייתה עם תוספת של צוואר דק לא מקורי של הבס? ולפי מה ש DUBA כתב הגיטרות האלו היו על הפנים... עכשיו בהופעות ובהקלטות הוא השתמש ב 72' המקורית? כמו כן איך הסיגנצ'ור שלו? הם ברמה טובה? שווה להשקיע? שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
Duba פורסם ספטמבר 19, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 19, 2018 (נערכה) ה72 שלו הייתה מקורית לגמרי, כולל הצוואר ובכל ההקלטות זה מה שאתה שומע הוא החליף את הצוואר לצוואר חדש ומשוייף לפני הטור של 2007 בחיים לא ניגנתי עם הסיגנצ'ר שלו כדי להגיד לך אם היא שווה אבל אני כמעט בטוח שהיא תשמע ממש דומה לג'ז בס רגילה עריכה אחרונה ספטמבר 19, 2018 על ידי Duba שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם ספטמבר 20, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 20, 2018 הסיגנצ'ר שלו בנויה מצוין. הייתה לי יפאנית, מהראשונות. צוואר דקיק, זה מה שלא אהבתי בה. מכרתי אותה לאבי בללי (נקמת הטרקטור) והוא מנגן עליה עד היום. בגלל שהיא העתק של ה-72', הפיקאפ האחורי ממוקם כמו בשנות ה-70 - כלומר חצי אינץ' אחורה ממה שיש בג'אז בס שנות ה-60 ובשנות ה-80 ועד היום. זה נותן צליל אחר. הבנתי שבסיגנצ'ר המקסיקניות הפיקאפ ממוקם כמו בשאר הג'ז באסים, וזה סטייה מהבס המקורי. הגשר הוא BadAss II, מוסיף ססטיין אבל חותך נמוכים. החלפתי לגשר פנדר סטנדרטי, והופ - הנמוכים חזרו. לדעתי זה נשמע הרבה יותר טוב ככה. גם בללי השאיר את הגשר ששמתי. את הפיקגארד החלפתי לשחור, גם מרק לזר מרוקפור החליף על שלו לשחור. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
musicman פורסם ספטמבר 20, 2018 מחבר שיתוף פורסם ספטמבר 20, 2018 אוקיי, תודה על המידע באיזה שנים יוצרה הסיגנת'ור שלו? היא מיוצרת עד היום? שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
tomersg פורסם ספטמבר 20, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 20, 2018 (נערכה) היו לו גם שנים במהלך האייטיז שאף השתמש בסטיינברגר קצוצת קנה וגוף. עם הריקנבקר הוא עשה את האלבומים הכי קלאסים והאהובים מהשנים הכי טובות + הג'ז בס בתמונות נעות. וכאמור גם וואלים בניינטיז ולאחר מכן חזר לג'ז בס בטורים האחרונים הביא ארסנל מלא בסים וינטאג' כולל ריקנבקרים, ג'ז בסים גם פרטלס, גיבסונים ועוד. יש שרשור על הטון של גדי בטוק בס, שבו השתתף מישהו שהיה הטכנאי בסים שלו במשך כמה טורים והתברר שבדקו את הג'ז בס הישנה שלו, ויש בה איזה בעיה בליפוף של הפיקאפ גשר, והוא קצת מדסטרש, וגם זה תרם לסאונד. עם ריקנבקר וראונדס אפשר להגיע הכי קרוב לסאונד הקלאסי של גדי לי לדעתי. עם טיפה דרייב - אתה ממש מתקרב. אבל הכי הכי חשוב - הטכניקה שלו, בעיקר עוצמת הפריטה ביד ימין. הבחור מרביץ לבס ללא רחם ומנגן בדרייב חזק מאוד. יש לו גם טכניקה מיוחדת שמזכירה לעיתים נגינת פלמנקו של גיטריסט. וזה כמובן הכי משפיע, וכתבו שלא משנה איזה בס הוא ינגן, הוא עדיין ישמע כמו גדי לי. https://www.talkbass.com/threads/geddys-bass-tone.393208/ לחפש בעיקר תגובות של russ ryan https://www.talkbass.com/members/russ-ryan.102666/ עריכה אחרונה ספטמבר 20, 2018 על ידי tomersg שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
musicman פורסם ספטמבר 20, 2018 מחבר שיתוף פורסם ספטמבר 20, 2018 תודה על המידע! אגב tomersg ,הגיטרה באייקון של אדי זה הבס של סטיב האריס נכון? איזה פנדר זאת ? גם משהו ייחודי של סטיב? שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
tomersg פורסם ספטמבר 20, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 20, 2018 לפני 8 שעות, musicman כתב: תודה על המידע! אגב tomersg ,הגיטרה באייקון של אדי זה הבס של סטיב האריס נכון? איזה פנדר זאת ? גם משהו ייחודי של סטיב? כן, יש לפנדר דגם חתימה של סטיב האריס. https://www.musiciansfriend.com/bass/fender-steve-harris-signature-precision-bass-electric-bass-guitar שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם ספטמבר 21, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 21, 2018 בתאריך 20.9.2018 at 08:40, musicman כתב: אוקיי, תודה על המידע באיזה שנים יוצרה הסיגנת'ור שלו? היא מיוצרת עד היום? השנה הראשונה הייתה 1997, אם אני זוכר נכון. פנדר יפאן הוציאו שלושה באסים סיגנצ'ר - סטינג, גדי לי וסטיב האריס. הרעיון היה לעשות סידרה מוגבלת של שלושתם למשך שנה. על הנק-פלייט היה אפילו חריטה של Limited Edition. אוי כמה שהם טעו... שלושת הדגמים, בעיקר הגדי והסטינג, זכו מיד להצלחה עצומה. השלישייה הזאת הייתה השיחוק הכי גדול של פנדר יפאן, שהוכיחו שהם קוראים את השוק העולמי הרבה יותר טוב מפנדר ארה"ב. היפאנים גם השקיעו ממש בדגמים האלה, הם היו באיכות קאסטום שופ. אחרי שהתברר שהביקוש רק גובר, הם החליטו להרחיב את הסידרה המוגבלת לעוד שנה. ואז בעוד שנה. ואז... אני לא יודע מתי הם הבינו שהדגם הזה לא עומד להיפסק. הסטינג (באופן בסיסי פרסיז'ן סידרה 1 ריאישיו 55') כבר לא מיוצרת, את הסטיב האריס שינו מאוד (במקור היא הייתה פרסיז'ן 70s בצבע כחול מטאלי LPB עם פיקגארד מראה בצבע חום ופיקאפ סימור דאנקן. היום היא לבנה עם פיקגארד מראה והלוגו של ווסטהאם יונייטד). באותן שנים התחיל קצת עניין בפנדרים משנות ה-70 (עד אז רק שנות ה-60 נחשבו וינטאג', ושנות ה-70 נחשבו זבל גמור), אבל פנדר לא הוציאו שום ריאישיו שדומה לזה - רק ריאישיו 62'. ואז באה הגדי לי, שהייתה באופן בסיסי 72' ריאישיו עם גשר באדאס 2 וצוואר דק יותר מהרגיל, ובום. פתאום היה ריאישיו סבנטי'ז - למעשה זה היה הראשון. גם זה תרם להצלחה שלה. והנה, העובדה היא שה"סידרה מוגבלת" הזאת עדיין מיוצרת גם אחרי 21 שנים, באופן מאוד לא מוגבל, וזה אחד הדגמים הכי מצליחים שלהם. אחר כך נוסף דגם מרקוס מילר, וגם הוא הצלחה גדולה מאוד של פנדר יפאן שנמשכת עד היום. דבר נחמד שהיה בדגם הזה הוא שפנדר שמו את החתימה של גדי לי מאחורי ההדסטוק. בדגם של סטינג החתימה הייתה על אינליי מיוחד בשריג 12, ואנשים שנאו את זה (קראו לזה בזלזול Stinglay) והיו כאלה שממש החליפו להם את הצוואר בגלל זה. זה יוחס לאגו-טריפ הידוע של סטינג. במרקוס מילר החתימה בחלק הקדמי של ההדסטוק. גדי לי יותר צנוע, והחתימה נמצאת מאחורי ההדסטוק. (גם בסטיב האריס החתימה מאחור). הייתה לי אחת כזאת (יפאנית) מהשנה הראשונה, 1997, והיא הייתה בנויה מעולה. לא כולן היו ככה. בהתחלה הייתה לפנדר בעיה חמורה של צווארים בדגם הזה. הצוואר היה מאוד דק, כמו שגדי לי דרש, אבל הצווארים האלה התחילו להתעקם ופנדר נכנסו לבעיה של אחריות, כי גם באסים חדשים שעדיין תחת אחריות הגיעו למצב של צווארים עקומים כשהטראס-רוד כבר הגיע לסוף שלו. בפורומים דיברו אז הרבה על זה שהצוואר הוא מעץ "ירוק" (כלומר טרי מדי, מיובש בתנור ככה שאין בו טיפת לחות אבל עדיין השרף הטבעי של העץ, שלא קורה לו כלום בתנור, עדיין לא התגבש ויש לעץ יותר מדי גמישות) אז פנדר התחילו לעבות את הצווארים בחזרה, מחוסר ברירה. גם ב-72' המקורית של גדי לי עצמו הייתה כידוע אותה בעיה (לא של עץ "ירוק", כמובן, אלא העובי, או היעדרו המצער). גדי לי אומר שעשו יותר מדי ריפרטים, הוא לא ממש מדייק. האמת היא שהוא היה בא כל פעם לפנדר ואומר, תגלחו לי עוד קצת מהצוואר, והם היו אומרים, תקשיב זה לא יחזיק, חבל, בסוף נגיע לטראס-רוד מאחורה... אבל הוא היה מתעקש, והם היו משייפים עוד קצת. והצוואר כמובן התחיל לקרוס, והטראס-רוד כבר מזמן היה מהודק עד הסוף, ומייק קנדריק מפנדר היה מוסיף לשם כל פעם אומים מטפלון בשביל לתת לטראס-רוד עוד כמה חודשי חיים ועוד איזה חצי סיבוב, אני יודע את זה ממייק קנדריק עצמו. אבל בסוף הצוואר המקורי קרס לגמרי - זה היה צפוי - ולא הייתה ברירה אלא להחליף אותו, למרבה הצער. במקביל גם בסיגנצ'ר, פנדר עברו לצוואר בעל עובי סטנדרטי. אני חייב לציין שלבס הספציפית שלי, שהיום (כבר הרבה שנים) היא של אבי בללי מנקמת הטרקטור, היה צוואר דק מאוד אבל לא הייתה שום בעיה כזאת, אני מניח שהיה לי מזל איתה. כמו ה-72' המקורית, לצוואר היה ביינדינג שחור ואינלייז בלוקים שחורים. אבל הבלוקים היו פשוט צבועים מתחת ללכה (ב-72' אלה היו אינלייז אמיתיים מפלסטיק שחור). יש אנשים שהבלוקים המצוירים התחילו להישחק להם, וזה נראה מגוחך. כשפנדר החליפו לגדי לי את הצוואר של ה-72' המקורית, הם הלכו על ביינדינג לבן ואינלייז פרל. זה לא "נכון" מבחינה היסטורית (ב-72' זה היה עדיין בלוקים ואינלייז שחורים, רק ב-74' עברו ללבן). אחר כך האיכות ירדה קצת. הפיקגארד כבר לא היה מינט גרין אלא סתם לבן, הגוף לא היה כמו בשנות ה-70 (כלומר הפיקאפ האחורי חצי אינץ' אחורה יותר) אלא פשוט גוף ג'ז בס סטנדרטי. השלב הבא היה העברה של ייצור הדגם מיפאן למקסיקו. הם הוסיפו גם אופציה לסנברסט, חוץ מהשחור. ואז, כנראה בשביל להציע שוב גירסה איכותית של הדגם, פנדר הוציאו גם בנייה אמריקאית של הגדי לי סיגנצ'ר. אז הגדי לי המקסיקאית היא גירסה זולה שבעיקר דומה חיצונית לבס של גדי לי. מיקום הפיקאפ האחורי הוא שוב, למרבה השמחה (תלוי של מי) כמו בשנות ה-70, כלומר קרוב יותר לגשר, כמו ב-72' המקורית. בשביל בנייה איכותית יותר, יש את הדגם האמריקאי. בשתיהן הגשר הוא כבר לא ה-BadAssII אלא גירסה מאוד דומה של פנדר. חיצונית קל מאוד להבחין בין MIA ל-MIM: המקסיקאיות הן עם ביינדיינג ואינלייז שחורים, ופיקגארד לבן - כמו לפני שגדי החליף את הצוואר. האמריקאיות הן עם ביינדינג לבן על הצוואר, אינלייז פרל, וגם הפיקגארד פרל. כלומר גירסת ה"אחרי" - הבס כפי שהוא היום. גם הדיקאל על ההדסטוק הוא יותר מדויק וכולל את מספרי הפטנט, כמו שהיה ב-72'. במקסיקאיות זה בלי. סנברסט יש רק מקסיקאיות: האמריקאיות הן שחורות בלבד. כל סיפור הדגם הזה, בעצם כל הרביעייה - גדי, סטינג, האריס, מרקוס - הוא סיפור ההצלחה של פנדר יפאן; מפעל שהתחיל בתור בית חרושת לחיקויים לא חוקיים, שנסגר אחרי תביעה ואז נקנה ע"י פנדר עצמם, והפך ב-82' למפעל האיכותי ביותר של פנדר בעולם (סידרת ה-JV) וב-97' התברר שהבינו את השוק יותר טוב מפנדר USA, ובסוף אין ברירה - הקאסטום שופ האמריקאי מייצר את מה שהתחיל בתור דגם יפאני... האמריקאים הבינו שהיפאנים מבינים אותם יותר טוב ממה שהם מבינים את עצמם. הסיפור של הדגם הזה מראה גם עד כמה גדי לי הוא דמות חיקוי והשפעה חשובה מאוד אצל בסיסטים, וכשמורידים אותו קצת מהשטויות (צוואר דקיק באופן מסוכן) יש לו סטייל שבכל העולם מתחברים אליו. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
altmanel פורסם ספטמבר 22, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 22, 2018 יש לי את הסינצ'ור היפני שלו ואני חייב להגיד שהצוואר ממש כיף לנגן. דק אבל לא יותר מדי ומהיר. הפיקאפ גשר (שעליו גדי לי ניגן בעיקר) דווקא היה חלש מדי לטעמי, אז החלפתי אותו בפיקאפ שבנה לי יאיר גיטראס ועכשיו יש לו עוצמה נאותה. כיום אני פחות מנגן עליו כי קשה לי להתרגל לג'ז בס אחרי שנים על פרסיז'ן אבל אני יכול להעיד שהם נהדרים. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם ספטמבר 22, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 22, 2018 לפני 2 שעות, altmanel כתב: הפיקאפ גשר (שעליו גדי לי ניגן בעיקר) דווקא היה חלש מדי לטעמי זה לא בגלל הפיקאפ עצמו אלא בגלל שהוא קרוב מדי לגשר בשנים האלה (שנות ה-70). פחות מדי נמוכים ופחות מדי ווליום. אבל כששני הפיקאפים ביחד, אתה מקבל משהו מאוד 70s מהבס. אני מניח שהצליל הזה הוא הסיבה שהם הזיזו אותו אחורה. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
ROUGHYY פורסם ספטמבר 23, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 23, 2018 אילן, פנדר יפן קיימים עד היום? חייב להגיד שיש לי פרסיז'ן יפנית ראישיו 62 מ 92/93 (אלדר/רוזווד) והיא אחת הפרז'שנים הטובות שניגנתי אי פעם וניגנתי על כמה (: שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם ספטמבר 23, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 23, 2018 לפני 10 שעות, ROUGHYY כתב: אילן, פנדר יפן קיימים עד היום? חייב להגיד שיש לי פרסיז'ן יפנית ראישיו 62 מ 92/93 (אלדר/רוזווד) והיא אחת הפרז'שנים הטובות שניגנתי אי פעם וניגנתי על כמה (: למיטב ידיעתי כן. אלה הדגמים של 2018: https://www.pmtonline.co.uk/blog/2017/12/27/2018-fender-made-in-japan-hybrid-traditional-revealed/ שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
guy_ron פורסם ספטמבר 24, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 24, 2018 אחחחח פנדר יפן... שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
noambt פורסם ספטמבר 24, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 24, 2018 למה בעצם אף אחד לא מביא לארץ פנדר יפן ביבוא מסודר? אני מריח קונספירציה.. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם ספטמבר 24, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 24, 2018 לפני 5 שעות, noambt כתב: למה בעצם אף אחד לא מביא לארץ פנדר יפן ביבוא מסודר? אני מריח קונספירציה.. שאלתי לפני שנים את עמוס מכלי זמר והוא אמר לי שהמיסוי בארץ על יבוא מיפן יביא את המחיר של הכלים האלה למחיר דומה לגיטרות אמריקאיות, והקונה תמיד יעדיף אמריקאיות על פני יפניות. אז הם מביאים ארה"ב ומקסיקו. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
musicman פורסם ספטמבר 27, 2018 מחבר שיתוף פורסם ספטמבר 27, 2018 אבל לגבי גיטרות יפניות באופן כללי פעם הרצל רז הבונה גיטרות מרמת גן אמר לי שיפאן פעם הייתה ארץ החיקויים של הגיטרות בגדול במקום כביכול 'מייד אין צ'יינה' זה פעם זה היה מייד אין ג'אפן.... מה דעתכם? שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
noambt פורסם ספטמבר 27, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 27, 2018 זה נכון, לפחות ככה גם אני זוכר. (כוורת שרו על זה בשנות השבעים: "מכשיר שבונים אותו ביפאן ומביאים באניה, מספר מה לפני שעה קרה כאן".. העולם שמח) אבל בשונה ממייד אין צ'יינה שעדיין לא גילו שם איכויות נסתרות, די מהר אי שם בשנות השמונים נדמה לי התחילו להבין שהיפנים עושים עבודה ממש טובה. היום הכלים היפנים של פנדר נחשבים טובים לא פחות מהאמריקאים. בכל מה שקשור באיכות בנייה הם כנראה עולים עליהם. מה שנשאר לאמריקה זה יתרון המקור - הכלים האלה נולדו שם והמוזיקה האמריקאית עדיין חיה אותם. את זה אי אפשר להגיד על יפן, ולכן זה עדיין חיקוי של תרבות אחרת. ככל שכלי הנגינה נושא מטען תרבותי, לכלי אמריקאי יש יתרון. מעבר לזה, איכות היא קריטריון אוביקטיבי והיפנים עושים עבודה מעולה. נראה לי שמה שעוצר זה באמת עניין של סחר בינלאומי. ליפן יש שוק מקומי גדול ויש להם את כל מזרח אסיה שזה המון אנשים אז בטח לא דחוף להם לחפש שווקים פצפונים במזרח התיכון. לאירופאים יש כלים שלהם, באירופה יש המון וורוויק, פראמוס, ויז'ייה, סנדברג, ועוד ועוד, שלא נמכרים כל כך בארה"ב ולכן גם לא כל כך פה. אנחנו אוהבים באופן מסורתי כל דבר מאמריקה, בטח כל מה שקשור במוזיקה. אנחנו קונים ג'אז בס כי היא נשמעת כמו המוזיקה שאנחנו מכירים ואוהבים, שמגיעה מארה"ב. מעטים הנגנים שמחפשים באמת משהו שמתאים להם והוא איכותי. גם אלה יחזיקו בסופו של דבר פרסיז'ן או ג'אז כי זה מה שהאוזן של המוזיקאים סביבם מחפשת כשהם חושבים על בס. חפרתי. עדיין, הייתי רוצה חנות בארץ שאפשר לקנות ממנה פנדרים יפניות חדשות לרענן קצת גם את שוק היד השניה.. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם ספטמבר 28, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 28, 2018 בשנות ה-60 יפן ייצרה גיטרות באיכות איומה. בשנות ה-70, אני זוכר מצוין כי ב-75' התחלתי לנגן, "גיטרה יפנית" היה ביטוי לחיקוי פנדר / ריקנבאקר / גיבסון זול ומעפן. לכולם הייתה כזאת (או הופנר) כי פנדר/גיבסון עלו כמו וילה. אבל כמה חברות כבר התחילו אז לשפר את האיכות, ולמערב לקח הרבה שנים לקלוט את זה. זה קרה בגדול מתחת לרדאר. צריך להבין שיש הרבה מאוד שמות אבל בגדול היו 4 מפעלים גדולם ביפן שייצרו את הכל. הנה איבנז מתקופת הזבל: פריצת הדרך המשמעותית הראשונה הייתה של ימאהה, באמצע שנות ה-70, עם סידרת ה-SG, שהייתה לס-פול עם צללית שמזכירה גיבסון SG. הן היו בנויות ממש מעולה, אבל הנקודה החשובה הייתה שימאהה הצליחו ב-75' לגייס את קרלוס סנטנה. שלוש שנים אחר כך, ב-78', הוא היה עם ימאהה על השער של גיטאר פלייר, התנ"ך שלנו אז. העולם המערבי היה בהלם כשראה את סנטנה, אז במעמד של גיבור גיטרה, מחליף את הגיבסון שהייתה מזוהה איתו בגיטרה יפנית. אנשים אמרו, סנטנה?! אבל הלכו לנסות מה זה הדבר הזה שגרם לסנטנה לשים בצד את הגיבסון. בשנות ה-70 הייתה תקופת ה-Lawsuit, "תקופה התביעה", שבה יצרנים אמריקאים תבעו את היפאנים על הפרת זכויות יוצרים. הם עשו את זה כשהבינו שבזמן שפנדר וגיבסון הידרדרו ברמה (גיבסון בתקופת נורלין ופנדר בבעלות CBS), היפאנים למדו לעשות גיטרות, והקונים דווקא כן שמו לב שהיפאניות יותר טובות מהזבל שפנדר עשו אז. אז אחרי שהצליחו לגרום ליפאנים להפסיק לייצר העתקים, פנדר קנו את המפעל היפאני וחידשו את הייצור, רק שהפעם הייתה מדבקת פנדר על ההדסטוק. זה הכל. אבל זה אמר שהאמריקאים הבינו שהיפאנים עושים פנדר יותר טוב מפנדר. אחר כך באו בילי שיהאן ונייתן איסט וכל המטאליסטים באייטיז שעשו גיטרות עם איבנז, כשהסמל היה סטיב ואי. למרות שברור לכם שכל הגיטרות שאיבנז עשו לסטיב ואי נבנו בקאסטום שופ בארה"ב. בעשור האחרון במערב התחילו להבין שימאהה עשו גיטרות טובות עוד לפני "התביעה", בסוף שנות ה-60, רק שבמערב נרדמו, והתעוררו רק כשזה התחיל לפגוע במכירות של פנדר וגיבסון. בעיקר מדובר בעיצובים מקוריים, כשימאהה ואחר כך איבנז החליטו לנסות דברים נועזים במקום איזה כאילו-פנדר חיוור. חלק מהעיצובים היפאניים ההם התבררו כמצוינים, כי הם באו במקביל עם שיפור משמעותי מאוד בחומרים ובגימור. אקוסטיות של ימאהה מסידרת FG מתוצרת יפן (היו אח"כ טייוואן וסין, פחות טובות) נמכרות במחירים מצוינים. הקלאסיות (מיתרי ניילון) של ימאהה הן מעולות, וקלאסיות וינטאג' של ימאהה מביאות מחירים גבוהים מאוד. בבאסים, היום חלק מהדגמים של ימאהה מהשנים 69-72 מביאים מחירים של כלי אספנות. גיטרות הסמוראי (רשמית SB-5A), למשל, שכשהייתי ילד לא יכולת להיפטר מהן אפילו אם ניסית לתת למישהו במתנה, עושות היום במצב טוב גם $1,500. זה לא מחיר של פנדר מאותה שנה, אבל אני לגמרי זוכר תקופות שאם היית מקבל מאה דולר על אחת כזאת היית מאושר. הן גם נוחות בצורה יוצאת דופן. לקריאה נוספת, כמו שאומרים: https://reverb.com/news/the-offbeat-appeal-of-yamahas-vintage-flying-samurai-and-banana-basses שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
ROUGHYY פורסם ספטמבר 28, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 28, 2018 (נערכה) מי שמכיר אותי יודע שאני חסיד של הגיטרות של רוג'ר סדוואסקי, לפני מספר שנים החלטתי שהגיע הזמן ואני רוצה אחת כזו (מאז יש כבר יותר מאחת (: ) הרמתי טלפון לרוג'ר (קל ופשטו בדיוק כמו שזה נשמע) וסיפרתי לו שאני רוצה לקנות את אחת הגיטרות שלו. להפתעתי הוא אמר לי דבר מאוד ברור - אם אתה לא רוצה גיטרה מיוחדת (עצים אקזוטיים, צ'יימברד ועוד כאלה שינויים ותוספות) תקנה סדוואסקי מהמפעל ביפן (דגמי המטרו) שלא נופלים במאומה מהדגמים האמריקאים ותחסוך הרבה מאוד כסף. כמובן עשיתי זאת וזו גיטרת על כמו שמנהל האתר יכול להעיד (: השוונו אותה לגיטרות האמריקאיות ואין שום הבדל (מלבד המשקל) לפני כמעט 15 שנה סדוואסקי פתחו קו ייצור יפני לאחר שיושי קיקושי בעל הסטודיו היפני עבר הכשרה ארוכה בסטודיו הניו יורקי ומאז תחת השגחתו הצמודה של רוג'ר בונה גיטרות אדירות (עבודת יד כמובן) במפעל היפני. אגב הבס הראשונה שלי הייתה יפנית משנות ה 70, חיקוי של פנדר ג'אז, יוצרה ע"י חברה שנקראה MAYA שייצרה חיקויים לגיבסון ופנדר....היא הייתה גיטרה בס איומה. עריכה אחרונה ספטמבר 28, 2018 על ידי ROUGHYY שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם ספטמבר 28, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 28, 2018 לפני 21 דקות, ROUGHYY כתב: לאחר שיושי קיקושי בעל הסטודיו היפני אני אעשה ילד רביעי רק בשביל לתת לו את השם הזה שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם ספטמבר 28, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 28, 2018 בתאריך 28.9.2018 at 13:08, ROUGHYY כתב: אגב הבס הראשונה שלי הייתה יפנית משנות ה 70, חיקוי של פנדר ג'אז, יוצרה ע"י חברה שנקראה MAYA שייצרה חיקויים לגיבסון ופנדר....היא הייתה גיטרה בס איומה. הבס השלישית שלי (אחרי שתי גרמניות, הופנר וקלירה) הייתה Prima, עוד מדבקה על זוועה יפאנית. חלילית יפו ייבאו אותם לארץ. היה לה אקשן שיכולת להטיס מטוס ריסוס מתחת למיתרים בלי לגעת בצוואר (כמובן שלא עזר הרבה שהמיתרים היחידים בחנות הקרובה היו Guild פלאטוואונד 050, קונטרבס זה יוקליילי לעומתם), וטיונרים מהגיהנום. "פרימה" הייתה מדבקה של חלילית. באנגליה רוז מוריס שיווקו את אותה גיטרה עם הלוגו Avon, דגם 3407 בקטלוג. סימן הזיהוי הברור: פיקאפים שנראים כמו פיקאפ נק של טלקסטר. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
tomersg פורסם ספטמבר 28, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 28, 2018 בס כמו האיבנז חיקוי ג'ז זול בתמונה הראשונה בתגובה של אילן, התגלגלה לידי בשנים שהתחלתי לנגן, לתקופה קצרה, ובאמת היתה זבל זול ואיום ובלתי נגין בעליל. היו לי גם קוריאניות כמו רוס ונטאג' (אולי יפנית) וסקווייר, משנות ה 80 שכבר היו יותר טובות. לפני כמה שנים השגתי איזה מאיה ג'ז בס, משנות ה 70, גם היתה די גרועה, עשויה מדיקט כנראה, אבל היתה פרויקט כיפי וחמוד להתעסק איתו ולשדרג. הבאתי אותה למצב שהיה אפשר לנגן עליה ולהשמע סביר. אבל ג'ז בס מקסיקנית שהחליפה אותה היתה כבר פי כמה דרגות מעליה. מכל בחינה. כך גם לדעתי עם כל תוצרות המזרח. מפעלים ויצרנים לומדים ומשתפרים עם הזמן. סקוויר משנות ה90 תחילת 2000 היו איומות. אבל לאט לאט התחילו לצאת סדרות יותר טובות, וסדרות שיצאו לפני כמה שנים כמו הוינטאג' מודיפייד וה 60'S סטייל כבר עומדות בכבוד מול כל פנדר לא משנה תוצרת איפה. רק צריך לעצום עיניים. כך גם פירמות נוספות. SUB אסייתית של מיוזיקמן לטעמי היא מעולה ועומדת בכבוד אפילו מול אמריקאיות בעוד שאלה המוזלות ה OLP למי שהכיר מ 90-2000 - די נוראיות. או רוקבס ביי וורוויק ישנות שהיו די רעות לעומת חדשות. הרוקבס סטרימר נק טרו שיש לי כבר כמה שנים היא מדהימה באופן שבלתי יאמן שמייצרים כאלה דברים היום בסין בכזה מחיר.. (לעומת המחיר של המקור) יצרנים משתפרים. רק צריך לתת להם זמן וסבלנות, ופחות להרים אף ולשלול... שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
ROUGHYY פורסם ספטמבר 28, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 28, 2018 לפני 3 שעות, lukatch כתב: אני אעשה ילד רביעי רק בשביל לתת לו את השם הזה שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם ספטמבר 28, 2018 שיתוף פורסם ספטמבר 28, 2018 בינתיים גם הסינים לומדים לעבוד. כבר ניגנתי על קונטרבס סיני ב-30,000 ש"ח שנשמע והרגיש ממש אחלה וגם נראה לא רע, כלומר לא כמו הדיקטים ב-3,000. רק שהסינים כרגע בפאזה של חיקוי או ייצור לפי הזמנה. מתישהו מישהו שם יתחיל לעצב בעצמו משהו מקורי עם סטייל ייחודי. כמו ימאהה ב-1968. אחרי כמה סיבובים זה גם יצליח. אגב, איבנז בלק איגל 1978. הדגם הראשון שלהם שמשך תשומת לב חיובית במערב. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
musicman פורסם אוקטובר 2, 2018 מחבר שיתוף פורסם אוקטובר 2, 2018 בהמשך לאותו עניין... הנה שארית של גיטרה חשמלית יפנית שמצאתי בזבל מאחור ישנה הטבעה MIJ וגם SERIAL No. בהתחלה חשבתי שמצאתי איזו מציאה נדירה אז הלכתי איתה להרצל רז לא היה לו נעים לצחוק לי בפנים אז הוא הסביר לי שמייד אין ג'אפאן זה באותה תקופה אפילו יותר גרוע ממייד אין צ'יינה שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם אוקטובר 2, 2018 שיתוף פורסם אוקטובר 2, 2018 Teisco. אמצע שנות ה-60, ככל הנראה 1965. גירסת שני הפיקאפים של הגיטרה הזאת נקראת MJ-2L. גירסת הבס נקראה BS-101. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם אוקטובר 2, 2018 שיתוף פורסם אוקטובר 2, 2018 לקריאה נוספת: https://www.vintageguitar.com/1745/teisco-guitars-part-i/ שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
musicman פורסם אוקטובר 3, 2018 מחבר שיתוף פורסם אוקטובר 3, 2018 שניה התמונה של ה teisco בס שלך או מהקישור? יצא לך לנגן על המטאטא הזה? שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם אוקטובר 3, 2018 שיתוף פורסם אוקטובר 3, 2018 גוגל שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
erang פורסם אוקטובר 4, 2018 שיתוף פורסם אוקטובר 4, 2018 תרומתי הקטנה לדיון היא שיש לי 5 באסים של ימאהה והן לא נופלות בסנטימטר מכלים אמריקאיים שיוצרו באותה תקופה. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
musicman פורסם אוקטובר 4, 2018 מחבר שיתוף פורסם אוקטובר 4, 2018 טוב לדעת,בד"כ הישראלים מתוכנתים שרק משהו שכתוב עליו usa אז הוא איכותי שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
Recommended Posts
צור חשבון חדש או התחבר לחשבון קיים בכדי להגיב
עליך להירשם בכדי לכתוב תגובה
צור חשבון
פתח חשבון בפורום. זה קל ומהיר!
הירשם לפורוםהתחבר
משתמש רשום? התחבר כאן.
התחבר כעת