שאלות כלליות

[Shilo]

טוב במהלך הזמן הצטברו אצלי כמה שאלות מעניינות... כרגע אני זוכר שלוש, אני בטח אזכר בעוד וארתוב אותן. אשמח לתשובות עם נפח!

1. צוואר נק-תרו נשמע הרבה יותר הגיוני מלחבר צוואר וגוף, בסרטון הזה הוא מסביר למה (בערך מ 1:10)

אז למה רוב הגיטרות לא בנויות ככה? זה גם נשמע לי יותר זול.

2. מה הקטע בגיטרות יקרות (כמו wal לצורך העניין) ליצור את הצוואר בכמה חתיכות מחוברות לאורך? לא עדיף חתיכת עץ אחת גדולה שתיתן סאונד מלא וארוך יותר?

3. מה ההבדל בין ריוורב, דיליי ו(אם אני לא טועה) פלנג'ר? למיטב אזני הלא מקצועית הם עושים את אותו הדבר?

אני בטח אזכר בעוד שאלות בהמשך.

תודה לעונים!

[lukatch]

לצוואר bolt-on (מוברג) או set-neck (מודבק) יש הרבה יתרונות על פני neck-thru.

1. הרבה יותר זול ופשוט לייצר אותו, ויש ניצול הרבה יותר יעיל של חומר הגלם.

2. צוואר מוברג אפשר להחליף אם הוא מתעקם, במקום לפרק את כל הגיטרה. זה בדיוק היה ההיגיון של ליאו פנדר כשהוא המציא את הפלטה עם 4 הברגים. גם בכלי קשת אפשר לפרק את הצוואר (מחממים את החיבור והדבק מתפרק), אבל הרעיון של פנדר היה שהלקוח (או חנות כלי הנגינה המקומית) יוכל לפרק בעצמו את הצוואר הפגום ולשלוח ליצרן בתמורה לצוואר חליפי.

3. זה מאפשר להשתמש בחומר אחר לצוואר ולגוף. לדוגמה, צוואר מייפל מקובל מאוד ונשמע נהדר והוא גם עמיד הרבה יותר מצווארי מהגוני, אבל גוף מייפל יהיה כבד מאוד, אלא אם כן הוא יהיה דק באופן משמעותי (בגלל זה לריקנבקר יש גוף דק).

4. זה מאפשר שינוי הזווית של הצוואר. עם השנים העץ משתנה, וגם גיטרות שיצאו מהמפעל עם גיאומטריה מושלמת, יצטרכו שינוי זווית עם השנים. ב-neck-thru זה פשוט בלתי אפשרי, ואתה חייב להסתדר עם הגשר והטראס-רוד. הרבה פעמים זה לא מספיק.

5. הסאונד של צוואר מוברג הוא יותר טוב. אני יודע שזאת אמירה בעייתית, אבל בואו לפחות נודה שיש סאונד קצת אחר, בעיקר בגבוהים, וכל אחד יחליט אם זה מוצא חן בעיניו או לא.

6. צוואר מתפרק מאפשר לך להחליף אותו, למשל, לפרטלס, ואחר כך להחזיר את הצוואר המקורי כשתקופת ג'אקו תעבור לך. או להיפך - הוא מאפשר לג'אקו להחליף לצוואר פרסיז'ן מייפל עם שריגים בזמן שהצוואר פרטלס שלו בתיקון... שזאת בדיוק הסיבה למה בווידאו ההדרכה המפורסם שלו, ג'אקו מנגן על הג'ז בס שלו עם צוואר פרסיז'ן מייפל עם שריגים. ועדיין נשמע פנטסטי.

7. קונסטרוקציית גוף עם צוואר neck-thru עלולה להיפרד. זה נקרא delamination וזה קורה לא פעם כשהבס נופל או חוטף מכה. התיקון מאוד יקר, והרבה פעמים אי אפשר לבצע אותו באופן מושלם, גם אצל מומחה, כלומר תמיד יישארו סימנים נראים לזה שה"כנפיים" נפרדו מהפס המרכזי של הגוף-צוואר. וכמעט תמיד חייבים לצבוע את הבס אחר כך.

8. צוואר מחתיכה אחת הוא חלש יותר מצוואר שמורכב מכמה פסים. ובגיטרה בס, שהצוואר שלה ארוך יותר ונושא מתח מיתרים משמעותי בהרבה מגיטרה, זה חשוב. ההדבקה של הפסים היא לא מקרית, חייבים לבדוק את מבנה הטבעות של העץ, ונוצר צוואר שהוא עמיד יותר בפני שינויי מזג אוויר (בעיקר לחות) ושומר על יציבות. בגלל שכל חתיכת עץ מתנהגת קצת אחרת בתנאי לחות שונים, וככה החתיכות "שומרות" אחת על השנייה ולא מתעקמות ביחד.

9. תחת הלחץ של המיתרים, צוואר neck-thru מתנהג כאילו האורך שלו הוא האורך המלא של הבס, והכיפוף יקרה בערך בנקודת החיבור ל"כנפיים" של הגוף, בסביבות סוף הפרטבורד. ואי אפשר לתקן את זה כי כאמור אי אפשר לתקן זווית צוואר. לעומת זאת, צוואר מוברג הוא קצר יותר, ולכן עמיד יותר לכיפוף, והטראס-רוד - זה חשוב מאוד - עובר לכל אורכו. ולכן כשמתחיל להיווצר כיפוף, בדרך כלל בסביבות שריגים 7-8, אפשר לתקן בגלל שזה לא רק אמצע הצוואר, אלא גם אמצע הטראס-רוד, והטראס-רוס כידוע מפעיל את הלחץ מהאמצע שלו. כן, הבחור בסרטון ממש טועה בהבנה שלו את הפיזיקה של הצוואר. ההברגה באמצע פשוט מחלקת את הצוואר הגמיש-מדי לשתי חתיכות קשיחות בהרבה, שהקשיחות/גמישות שלהם אינן תלויות זו בזו, ונקודת החיבור ניתנת למניפולציה.

10. ססטיין איננו דבר טוב באופן אבסולוטי. לא תמיד צריך להוסיף ססטיין ולא תמיד צריך לעבור לדום, להצדיע ולשיר את ההמנון כשמישהו אומר "ססטיין". מה גם שכבעלים של 3 באסים נק-תרו (ריקנבקר בונים ככה), 5 באסים עם צוואר מוברג, ו-3 באסים עם צוואר מודבק (גרטש והופנר), אני יכול לומר לך שאין להן יותר ססטיין באופן משמעותי.

בקיצור, neck-thru זה בעיקר צרות. אבל בוני בוטיק אוהבים אותו כי הוא חוסך להם לא מעט עץ אקזוטי לגוף, רואים אותו מרחוק וזה משדר "השקעתי בבס שלך", וזה גם מאפשר להם לבנות את ה"עקב" של הבס (החיבור בין הצוואר לגוף) חלק ועמוק, במקום התחושה של הבלוק עם הפלטה בפנדר. זה טוב לפיוז'ניסטים שמעבירים חלק ניכר מחייהם בשריגים העליונים של הבס שלהם. רוב המוזיקאים מגיעים לאזור ההוא לעיתים יותר נדירות, וכשהם מגיעים לשם, הם מסתדרים עם מה שיש, בגלל היתרונות. וחוץ מזה, כל נגן כלי קשת (תשאל את הקונטרבסיסטים פה) יגיד לך שבלוק מורגש הוא דבר טוב, שמאפשר התמצאות על הצוואר בחלק הגבוה בלי להסתכל.

[Shilo]

תודה רבה לוקאץ'! תמיד כיף לקרוא את התגובות שלך, הן מחכימות ומהנות מאוד.

כתבת פה מניפסט רציני נגד הנק-תרו, אבל מה היתרונות שגורמים לו להיות מועדף על ידי חברות יוקרה (ולא בוני בוטיק) כמו wal, fodera וכמובן ריקנבקר אהובתך?

ואם מישהו יענה לי על האפקטים אני אשמח.

נ.ב. אני מתכנן לקנות עוד מעט מגבר של GK, אשמח אם תעזור לי גם בזה, אבל זה יבוא באשכול נפרד...

[Duba]

אילן, צריך למסגר את התגובה שלך ולשים אותה בכל חנות\סדנת גיטרות

[Shilo]

אני בעד פשוט לשכפל לוקאץ' קטן שיהיה אפשר לקחת לכל מקום, ולפני כל פעם שאתה נוגע בגיטרה כלשהי תקבל הקדמה של חצי שעה על ההיסטוריה שלה, של החברה, של המיתרים ושל מה המוכר אכל לארוחת בוקר.

[Duba]

ואגב, לשאלה השלישית שלך:

ריברב, דילי ופלנגר שונים לגמרי אחד מהשני, אני אנסה להסביר בצורה הכי פשוטה איך הם עובדים:

1. דיליי - משכפל את הצליל שניגנת ומנגן אותו שוב כמה פעמים

2. ריברב - מכיר את זה שאתה מנגן בחלל גדול ואתה שומע הד מאסיבי בכל החדר? אז זה מה שהריברב נועד לחקות

3. פלנג'ר - עושה מין סאונד גלי כזה, נשמע כמו גל שמתרסק עליך

[nonpoint]

אולי טבעי לחשוב ש"חתיכה אחת" של עץ יותר חזקה מהדבקות או חיבורי ברגים, אבל זה לא נכון.

יש לזה יתרונות וחסרונות.

למה בולט-און?

נותן יותר השפעה של עץ הגוף על הסאונד, יותר attack, לדעתי יותר אסתטי.

למה נק-טרו?

דינמיקה אחידה, וחלקה יותר (גיטרה יותר "מהירה"), ססטיין (שחשוב בסגנונות מסוימים, אך ניתן לייצור גם ע"י קומפרסור)

למה צוואר שבנוי מפרוסות מודבקות חזק יותר?

הדבק שמשתמשים בו יוצר הדבקה חזקה מהעץ עצמו. (חיבור ברמה מולקולרית)

ואז מתקבלת התנגדות רבה יותר לכפיפה שמופעלת כתוצאה מעומס המיתרים.

אני אישית חושב שצוואר חתיכה אחת בחיתוך quarter sawn מספיק, כי הטבע

עשה בשבילנו את עבודת ההדבקה:

http://s3files.core77.com/blog/images/2013/06/wood-quartersawn-02.jpg

אפשר לראות שחתיכה אחת של צוואר בנויה ממספר שכבות צמודות, בעלות מבנה חזק.

למה מבנה חזק חשוב?

ככה מתבזבזת פחות אנרגיה על תזוזה של העץ, ונשמרת יותר אנרגיה לתזוזה של המיתר =

יותר צליל, יותר ססטיין.

[lukatch]

אבל מה היתרונות שגורמים לו להיות מועדף על פני חברות יוקרה (ולא בוני בוטיק) כמו wal, fodera וכמובן ריקנבקר אהובתך?

Wal למיטב ידיעתי בונים בולט-און, ופודרה בונים סט-נק (מודבק). אפילו ל-Smith יש דגמי בולט-און.

לגבי ריקנבקר, זה התחיל ב-1956, והעיצוב של רוג'ר רוסמייסל איפשר גישה טוטאלית לכל הצוואר עד השריג האחרון, זה היה דבר שלא נראה עד אז, אז הם נשארים ככה. כשהם ניסו לעצב דגם בולט-און (סידרה 3000 וסידרה 2000), זה נכשל מסחרית.

יש להם כל מיני תיאוריות על תדרים, אבל אלה הצדקות שלאחר מעשה. באופן מעשי מדובר בתהליך שמייקר מאוד את הייצור ומקשה מאוד על התחזוקה. ואגב, בדגם 4080 (דאבל-נק), הצוואר היה בולט-און. אני הייתי שמח מאוד לראות אותם מציעים את סידרת 4000 גם בגירסת בולט-און, שכמו שאתה רואה, זה אפשרי לגמרי.

[Shilo]

עוד כמה שאלות שנזכרתי בהן:

מה מייחד את מפתח דו מז'ור? התווים והפסנתר עובדים לפי סולם דו, כשהצלילים שלא מופיעים בו הם הדיאזים והבמולים, ובפסנתר - הקלידים השחורים. מדוע נבחר דווקא הסולם הז? מסיבות אבסולוטיות, היסטוריות או שמא בשרירותיות?

אם סולם דו מז'ור, לה מינור, רה דוריאני ומי פריג'יאני הם אותו סולם, מדוע אין לו רק שם אחד וההבדל יהיה רק בפראזות ובתו שבו מתחילים ומסיימים? אני מבין שבטח יש סיבות היסטוריות וכו', אבל למה עדיין מתייחסים לסולם מינורי ומז'ורי כסולמות נפרדים?

ושאלה קצת יותר פרקטית: מה יותר זול - לקנות גיטרה אקוסטית (לא בס) מוגברת, או לקנות גיטרה לא מוגברת ולהגביר אותה לבד/אצל איש מקצוע? אני מניח שזה תלוי בגיטרה, בהגברה, במתקין ובאי אלו פרמטרים נוספים, אבל אני שואל באופן כוללני.

תודה רבה למי שכבר ענה! תמיד כיף לקרוא אתכם! אשמח לעוד תשובות, ואני מאמין שזה יכול להיות שרשור שאפשר יהיה לשאול בו שאלות קטנות ולא-חשובות כאלה. תודה!

[Shilo]

ועוד אחת: למה גיטרות (וכלי מיתר בכללי) יוצאות כל הזמן מכיוון, אבל פסנתר, שגם לו יש מיתרים, צריך לכוון רק פעם בחצי שנה-שנה?

[noambt]

אחלה שאלות, אם כי קצת רחבות היקף..

תתחיל פה לגבי גובה הצליל:

http://en.wikipedia.org/wiki/Concert_pitch

ולגבי המודוסים פה:

http://en.wikipedia.org/wiki/Mode_%28music%29

בעיקרון כל אחד הוא סולם אחר לגמרי שמתפקד אחרת בתוך עצמו בכל מה שקשור למנגינה והרמוניה.

גיטרות, מנדולינות, בוזוקים ועודים יוצאים מכיוון כי הם כלים קטנים שזזים כל הזמן. אחרי שמזיזים פסנתר הופכים אותו ומטלטלים אותו במשאית כמו גיטרה קלאסית, גם הוא צריך כיוון.

כיף לענות. אליך לוקאץ׳..

[Shilo]

אוקיי, נראה לי שהבנתי את הקטע עם המודוסים, והוא גם משנה באקורדים, שצריך דרגות על הסולם. אבל הערך השני לא מסביר את התפקיד במיוחד של סולם דו מז'ור, או באמריקאית לה מינור, הוא מסביר רק את הקטע של הגובה המוסכם לצלילים

[lukatch]

רוב כלי הנשיפה הם בסי במול או במי במול. סקסופון אלט הוא ב-Eb, כי ככה הוא מצלצל הכי טוב, והם קוראים לו C, כדי שיהיה להם פחות במולים/דיאזים במפתח. סקסופון טנור הוא ב-Bb, והם קוראים לו C, מאותה סיבה. כלומר C של סקסופון אלט הוא לא C של סקסופון טנור ושניהם אינם C של פסנתר (כלומר מה שנקרא "דו מצלצל"). גם C של קלרינט וחצוצרה הם למעשה Bb "מצלצל", כלומר concert.

[Shilo]

סקסופון אלט הוא ב-Eb, כי ככה הוא מצלצל הכי טוב, והם קוראים לו C, כדי שיהיה להם פחות במולים/דיאזים במפתח. סקסופון טנור הוא ב-Bb, והם קוראים לו C, מאותה סיבה. כלומר C של סקסופון אלט הוא לא C של סקסופון טנור ושניהם אינם C של פסנתר (כלומר מה שנקרא "דו מצלצל"). גם C של קלרינט וחצוצרה הם למעשה Bb "מצלצל", כלומר concert.

אם לכל אחד יש סי אחר, איך הם מתקשרים ביניהם? איך הם יודעים שכתוב להם דו וזה לא אותו דו של שאר הכלים, מה לנגן?

[lukatch]

בעיבוד למעלה כתוב לאיזה כלי מתייחס התפקיד. המעבד יודע איך לכתוב לכלים השונים. אם הוא רוצה לשמוע סי במול, אז לגיטרה הוא כותב סי במול, לחצוצרה הוא כותב דו, ולסקסופון אלט הוא כותב סול. וכשהמנצח רוצה לשמוע אם התזמורת מכוונת, הוא יכול לבקש שינגנו ביחד סולם סי במול "מצלצל", ואז נגן הקלרינט, לדוגמה, יודע שמבחינתו הכוונה לסולם דו.

אגב, גם גיטרה בס (כמו קונטרבס) היא כלי טרנספוזיציה - של אוקטבה. אנחנו מנגנים אוקטבה מתחת למה שכתוב. מעבד של תזמורת שרוצה אוניסונו של טובה וקונטרבס, יכתוב אותם בהפרש של אוקטבה (בגלל שטובה לא נכתבת בטרנספוזיציה אלא ב-concert, כלומר בדיוק איך שהיא נשמעת).

[lukatch]

ריקנבקר 73' עם דלמינציה אופיינית. התוצאה המיידית של הדלמינציה היא התרוממות מפחידה של האקשן לרמה שלא מאפשרת נגינה.

כשזה קורה לפיירגלו (מה שבעולם הלא-ריקנבקר נקרא צ'רי סאנברסט), אי אפשר לתקן בלי שנשארים סימנים, אלא אם כן מורידים את כל הצבע, מפרקים את ה"כנפיים" של הבס, מדביקים מחדש  טוב, משייפים יפה ועושים ריפיניש מקצועי עם החומר הנכון (קונברז'ן וארניש). פרוצדורה שאצל המומחים (מארק ארנקוויסט או פול ווילצ'ינסקי) תעלה בערך כמו כל הבס.

[Shilo]

ועוד אחת: יש הבדל בין משקל שלושה רבעים לשש שמיניות?

[lukatch]

שלושה רבעים נשמעים כמו שלושה רבעים. שש שמיניות נשמע בדרך כלל כמו שני טריפלטים.

[noambt]

זה שאלה של ההרגשה הפנימית של המשקל. תחשוב על ההבדל בין ליין בס שמבוסס על שמיניות רצופות (תיסלאם ורוב האייטיז בארץ, פיקסיז וכאלה) לבין בס שמבוסס על ששעשריות (רד הוט צ'ילי פפרז, פאואר האוס ופאנק באופן כללי). שניהם יכולים להיות באופן אבסולוטי באותו הקצב - ששעשריות ב60 bpm או שמיניות ב120, ובכל זאת יישמעו אחרת לגמרי. כל זה, רק במשקל משולש שבו יש פחות דוגמאות מעולם הרוקנרול. הכל תלוי בdown beat, המיקום של הרבעים בקצב. או כמו שאומר ג'יימס בראון: "it's all about the one" 

מקווה שעזרתי.

[lukatch]

בשביל להמחיש את מה שאמרתי קודם (שלושה רבעים נשמעים כמו שלושה רבעים. שש שמיניות נשמע בדרך כלל כמו שני טריפלטים) בדוגמאות שקל לזכור, הנה:

3/4 - ג'ימי הנדריקס, "מאניק דיפרשן" -

6/8 - קווין, "We Are the Champions" -

עוד 6/8 מפורסם - הביטלס, "Norwegian Wood" -

[Shilo]

הבנתי... תודה רבה! אם אני אזכר בעוד שאלות מפגרות אני אמשיך לחפור...

[Shilo]

עוד שתי שאלות: למה השיטה האירופית לסימון תווים מתחילה מדו, והשיטה האמריקאית מתחילה מלה?

ואחת לקונטרבסיסטים שבינינו: מה הקטע עם האקשן הפסיכי? למה לעשות את החיים קשים?

[lukatch]

האקשן הוא בשביל לאפשר למיתר לרטוט ללא שום הפרעה. זה נקרא bloom (כמו "לפרוח"). כשאתה מנגן עם קשת, אתה חייב אקשן גבוה. אגב, בקונטרבס לא אומרים אקשן (שזה "מילה של גיטריסטים") אלא string height. ככה, בשביל הרספקט.

המיתר נע למעלה ולמטה הכי הרבה בנקודת האמצע שלו, האוקטבה ("שריג 12"). ככל שהוא יותר ארוך, התנועה של המיתר תהיה יותר גדולה. היות שהמנזורה של קונטרבס (יעני סקייל) היא "41 (בהשוואה ל-"34 של פנדר), אז ברור שהמיתר זז הרבה יותר, ואין אפשרות לאקשן נמוך.

יש עוד פרמטר. הקונטרבסיסטים עם האקשן הכי פסיכי - יותר מקלסיקאים - הם נגני רוקבילי. אצלם, בקצה הפינגרבורד (שם מודדים את הגובה) יש לפעמים אינץ'. כן, אקשן של שניים וחצי ס"מ. זה בגלל שהם מנגנים slap של רוקבילי, וזה מצריך אקשן גבוה מאוד (ומיתרים מיוחדים שנקראים weedwhackers). האקשן דרוש בשביל יד ימין, שתופסת את המיתר מלמטה, וזה קורה מעל הפינגרבורד (לא כמו בגיטרה בס, שהפרטבורד שלה נגמר אחרי שתי אוקטבות או פחות, בקונטרבס הפינגרבורד מגיע לשלוש אוקטבות). לכן חייבים אקשן גבוה בשביל לאפשר את הסלאפ.

לריי בראון (עברנו לג'אז עכשיו) הייתה שיטה, הוא היה מכניס את אצבע 3 של יד שמאל בקצה הפינגרבורד מתחת למיתר סול, בין המיתר לפינגרבורד, והאצבע הייתה צריכה להיכנס בקלות בלי להרים את המיתר, אבל בדיוק למרווח. זה היה הסימן שלו לאקשן נכון - מספיק נוח לנגינה, ומספיק גבוה בשביל צליל טוב.

בעניין שיטה אמריקאית ואירופאית: גם אצל האמריקאים יש דו רה מי פה וכו', רק שאצלם זה מסמן פשוט את דרגות 1, 2, 3, 4 וכו' של הסולם, כל סולם. והם אומרים "טי" במקום "סי" בשביל לא לבלבל עם C. תקשיב למרי פופינס, היא אמריקאית והיא שרה דו-רה-מי, רק שאצלה זה לא בהכרח C-D-E.

[Shilo]

עוד שאלת מינוח: מה הקטע שיש גם דיאז וגם במול? כאילו, היה אפשר להסתדר יופי עם אחד מהם 

קראתי על זה טיפה - נתקעתי בשווי ערך אנהרמוני 

[lukatch]

זה כמו השאלה האם חדרה היא דרומית לחיפה או צפונית לתל אביב. השאלה מאיפה אתה בא. או במוזיקה, באיזה סולם אנחנו נמצאים.

נגיד, סולם דו מז'ור? דו רה מי פה סול לה סי דו? סבבה. עכשיו נגיד סולם פה? שים לב ותזכור כלל. התווים עדיין חייבים להיקרא דו רה מי וכו' לפי הסדר. תמיד. אז סולם F יהיה: פה סול לה סי-במול דו רה מי פה. ולכן זה חייב להיות סי במול ולא לה דיאז. אתה מבין למה? כי אם זה היה לה דיאז, היה יוצא לך פעמיים תו בשם לה, ואף פעם לא סי. ולפי הכלל, חייב להיות אחד מכל סוג, ולפי הסדר. גם אם בשביל זה תצטרך לקרוא לתו שלך במול, דיאז, דיאז כפול, במול כפול. כל האמצעים כשרים. אם הכלל אומר שהוא, לדוגמה, חייב להיות סי, ואתה שם את האצבע במקום שעד היום קראת לו לה, תדע שהוא במקרה הזה "סי במול כפול". קפיש?

עכשיו סולם דו דיאז. אתה כבר זוכר שזה תמיד חייב להיקרא דו רה מי וכו', לפי הסדר, כן? אז סולם #C יהיה - פשוט מאוד תוסיף דיאז לכל תו - דו דיאז, רה דיאז, מי דיאז, פה דיאז, סול דיאז, לה דיאז, סי דיאז, דו דיאז. כן כן, יש פה מי דיאז וגם סי דיאז.

עכשיו נגיד רה דיאז. אה, זה סולם ערמומי. תזכור שרה דיאז הוא קודם כל רה, במהות שלו, בליבו פנימה. ורק אחר כך הוא דיאז. אז נדבר קודם על סולם D ואחר כך נוסיף דיאזים בשביל סולם #D, אוקיי? אז סולם D זה: רה, מי, פה דיאז, סול, לה, סי, דו דיאז, רה. פשוט, כן? יש פה שני דיאזים (פה ודו). ולכן סולם #D יהיה בדיוק אותו דבר, אבל בתוספת דיאז אחד לכל תו. כי מזיזים את כל הסולם חצי טון למעלה. שים לב כי זה עלול לבלבל, אבל אם תידבק לכלל של דו-רה-מי לפי הסדר, זה הכי פשוט. אז ככה: רה דיאז, מי דיאז, פה דיאז כפול, סול דיאז, לה דיאז, סי דיאז, דו דיאז כפול, רה דיאז. (וכן, יותר נוח לקרוא לזה מי במול, ואז יש לך בסך הכל שלושה במולים ובלי תווים מוזרים).

זה רק נראה מסובך. בפועל זה חוסך לך הרבה מאוד מתמטיקה.

מעבר לזה, יש "כלים מדויקים" ו"כלים לא מדויקים". כלי מדויק זה פסנתר, גיטרה, נבל, סקסופון. כלים שבהם הצלילים מתקדמים בקפיצות של חצי טון, כמו הקלידים בפסנתר והשריגים בבס. "כלי לא מדויק" זה למשל כינור, צ'לו, טרומבון, בס פרטלס - הכלים שבהם אתה יכול לנגן כל תדר שבתוך הטווח של הכלי, לא רק בקפיצות של חצאי טונים. אז בכלים "לא מדויקים", הנה עוד סיבוך חמוד של התמונה, יש הבדל של תשיעית טון בין דו דיאז לרה במול, למשל. למה? הנה: תחשוב שמחלקים את הטון השלם לתשעה חלקים. באופן פשטני לגמרי, בפסנתר ובגיטרה דו דיאז יהיה תמיד רה מינוס ארבע וחצי תשיעיות, ורה במול יהיה רה מינוס ארבע וחצי תשיעיות, ואז הם נפגשים באותו תדר בדיוק, על אותו קליד או על אותו שריג, ואז אתה שואל, אז למה יש לו שני שמות. אבל בכינור, או בבס פרטלס, דו דיאז זה דו פלוס חמש תשיעיות, ורה במול זה רה מינוס חמש תשיעיות טון. אז הם מצלצלים טיפה שונה.

[RT]

טריק נחמד לבסיסטים מרובי מיתרים לשינון סדר הופעתם של הבמולים/דיאזים. בבס 7 מיתרים זה מושלם:

סדר הופעת הבמולים - מהמיתר הנמוך ומעלה: סי-מי-לה-רה-סול-דו-פה (כולם במול כמובן)

סדר הופעת הדיאזים - בדיוק ההיפך: פה (המיתר הגבוה בבס 7) -דו-סול-רה-לה-מי-סי (כולם דיאז)

[nemo]

מה שרשמת זה פשוט מעגל הקווינטות והקווארטות, זה תקף לכל כלי מערבי (כל כלי שמחולק לחצאי טונים, בלי רבעי טונים וכו׳)

[RT]

מה שרשמת זה פשוט מעגל הקווינטות והקווארטות, זה תקף לכל כלי מערבי (כל כלי שמחולק לחצאי טונים, בלי רבעי טונים וכו׳)

אם הייתי מדבר על המעגל הייתי מתחיל מ C. דיברתי על המיתרים הפתוחים בבס כעזר לשינון סדר הופעת סימני היתק.

[nemo]

סדר מציאת הדיאזים שלך הוא מעגל הקווינטות רק עם הפה לפני הדו, זה לא באמת משנה ואפשר להשתמש בזה גם ככה, אותו דבר עם הראשון, הוא מעגל הקווארטות רק עם הפה אחרון ולא ראשון, לא באמת משנה

[daniel_edri]

לוקאצ' סבלנות זה אומנות ..אשרייך

[Shilo]

אכן אשריך לוקאץ'! מישהו כתב לי בפרטי הסבר דומה, אבל זה בהחלט יותר מובן ומפורט. תודה!

שאלה קצת יותר אנוכית: אני מתחיל ממש אוטוטו ללמו ברעננה, מורה טוב באזור?

[lukatch]

אוקיי שילה, עכשיו בלי חומרי עזר ובלי לשאול אף אחד, תכתוב את סולם לה דיאז. מז'ור, רגיל.

[Shilo]

אוקיי שילה, עכשיו בלי חומרי עזר ובלי לשאול אף אחד, תכתוב את סולם לה דיאז. מז'ור, רגיל.

הממ...

לה דיאז, סי דיאז (שזה בעצם דו) דו פעמיים דיאז, (רה) רה דיאז, מי, פה דיאז, סול דיאז, לה דיאז

חח בהיתי עכשיו במסך איזה חמש דקות ועשיתי תנועות מוזרות עם האצבעות

עכשיו להסתכל על הקלידים!

וכמובן שהתבלבלתי באמצע... הסולם הוא ככה:

לה דיאז,  סי דיאז (דו) דו פעמיים דיאז (רה) רה דיאז, מי דיאז (פה) פה פעמיים דיאז (סול), סול פעמיים דיאז (לה) לה דיאז.

נכון?

ואם מתחילים בסי במול, יוצא ככה:

סי במול, דו, רה, מי במול, פה, סול, לה, סי במול.

אני צודק? אם באמת ככה סולם סי במול מז'ור הרבה יותר פשוט מלה דיאז מז'ור... מי היה מאמין...

בכל מקרה לא הבנתי למה צריך את שמות כל התווים בכל סולם. מה זה משנה אם יש פעמיים לה ואין דו? זה קריטי?

ושוב - תעזרו לי למצוא מורה טוב, באזור רעננה/כפ"ס והסביבה הקרובה, שלא לוקח יותר מדי (150 לשעה זה לצערי יותר מדי בשבילי) כדי שאני אוכל לבלבל לו את המוח במקום לכם!

[סחבק]

אפשר גם כן להדחף ולשאול שאלה כללית וטפשית?

מה ההבדל בגיטרות מסוימות בין האמריקאיות ללא אמריקאיות שגורם לכזה הבדל במחיר?

[iBass]

אפשר גם כן להדחף ולשאול שאלה כללית וטפשית?

מה ההבדל בגיטרות מסוימות בין האמריקאיות ללא אמריקאיות שגורם לכזה הבדל במחיר?

עלות כוח העבודה, בקרת האיכות, איכות החומרים...

[סחבק]

ומבחינת הצליל?

[lukatch]

@שילה: תשובה מדויקת (רק תתרגל להגיד דיאז-כפול במקום "פעמיים דיאז").

וזהו - אתה שולט בחומר.

תראה, לפעמים זה נראה שאפשר לפשט את העניינים (בטח ככה נולדו האקורדים באותיות, והטאבים של הגיטריסטים), אבל יש מוסכמות במוזיקה. לי למשל לא היה ברור למה בקונטרבס, כולה ארבעה מיתרים, כותבים בשלושה מפתחות שונים (מפתח פה לנמוכים, בטרנזפוזיציה של אוקטבה; מפתח דו - מפתח טנור - לקטעים באמצע הצוואר, כמו Eccles sonata; ומפתח סול לפוזיציות אגודל - מהאוקטבה ומעלה), בזמן שלגיטרה בס - אותם ארבעה מיתרים, אותם צלילים - אפשר להסתדר מעולה רק עם מפתח פה, וסימון טרנספוזיציה של אוקטבה (8va) לגבוהים (למעשה היה צריך לכתוב שם Concert Pitch, כלומר ללא טרנספוזיציה, "מצלצל", וזהו. כי זה נכתב אוקטבה מתחת לטרנספוזיציה של אוקטבה למעלה... כלומר השינוי מתאפס). אבל ככה מקובל, אז ככה עושים.

[Arnon_Palty]

נהניתי מהשרשור הזה. אחלה הסברים, אילן!

ואגב, בקשר למפתחות השונים לבס וכו׳, ב״ה כל הספרות העדכנית לקונטרבס מטפלת בפטזיציית האגודל במפתח סול. הגיע הזמן...

 

[lukatch]

תודה ארנון. תיקנתי את ההסבר לגבי סימון 8va בגיטרה בס... טעיתי שם בהתחלה. למעשה היה אפשר פשוט לכתוב שם Concert Pitch. אבל לא מספרים לבסיסטים שהכלי כתוב בטרנספוזיציה. אנחנו מגלים את זה בדרך כלל כשמכוונים עם פסנתרן בפעם הראשונה, והוא מנגן אוקטבה מעל מה שאנחנו חשבנו שצריך.

[Arnon_Palty]

כן. אני זוכר את ההפתעה הגמורה (מאוד מזמן)  לגלות שמיתר מי נמוך (קונטרבס+גיטרה בס) מקביל למי הנמוך ביותר בפסנתר, רק שבפסנתר הוא נשמע עם הרבה פחות דפינישן והרבה יותר אוברטונים...