GalShaya פורסם מאי 13, 2011 שיתוף פורסם מאי 13, 2011 השם עלה פה בפורום כבר כמה פעמים (אפילו שיש פה יחסית מעט ג'אזיסטים) אבל לכבוד יום ההולדת ה70 של קרלה בליי (זוגתו הנוכחית לחיים) וסתם לכבוד העובדה שהקשבתי שוב להרבה דברים שלו בזמן האחרון, רציתי להקדיש נושא ולדבר קצת (ובטח זה יהיה ללא תגובות) על אחד הבסיסטים הכי חשובים בבס החשמלית של הג'אז לדעתי וללא ספק אחת ההשפעות הגדולות ביותר עלי אישית. אז מי זה סטיב סוואלאו? שאלה טובה, סטיב סוואלאו נולד ב1940 (!!! בן 71) והתחיל לנגן קונטרהבס בגיל 14, הוא למד באוניברסיטת ייל קומפוזיציה עד שפרש ועבר לניו יורק כדי לנגן עם ג'ימי ג'ופרי ומאוחר יותר ארט פארמר (שכנראה היה אחד הדברים האחרונים שהוא הקליט לפני שעבר לבס חשמלית), הנה הקלטה עם ארט פארמר, ג'ים הול הגדול ופיט לה רוקה. שימו לב לסאונד ולנגינה המדהימה שלו על הקונטרהבס וגם לאלו שכבר מכירים, כמה היא דומה לנגינת הבס החשמלית שלו (דבר די נדיר, כמעט כל אלה שמנגנים על שני הכלים מתייחסים לכל אחד אחרת במידה מסוימת). בתחילת שנות ה70 עבר סטיב סוולאו לנגן רק על בס חשמלית (לצד עוד כמה בסיסטים שעשו זאת בשנים האלה, בוב קראנשו למשל, שניגן עם סוני רולינס וג'ו הנדרסון), סוואלאו נוהג לנגן בבסים 5 מיתרים עם נטייה לנפוחות או בעלות פייזו ותמיד מנגן עם מפרט, אחד מהסיבות לסאונד המאוד מאוד מיוחד (וגם שנוי במחלוקת) שלו. אני עוד לא ראיתי מוזיקאי שעומד בקו האפור לגבי סוולאו, או שאוהבים אותו או שממש לא, אני חושב שזה ככה עם הרבה נגנים בעלי אופי מיוחד ושונה ואני מוצא בזה משהו טוב. במרוצת השנים סוואלאו היה פעיל מאוד מוזיקלית בהמון ז'אנרים בתוך הג'אז ויצר המון מוזיקה שכדאי להתייחס אליה, בתור סיידמן, אצל ג'ון סקופילד למשל. ובלהקה של קרלה בליי. אני ממליץ גם לבדוק את כל המון אלבומי הביג בנד של קרלה שהם באמת נהדרים (ברובם, יש שם די הרבה אלבומי פיוז'ן שהם פחות לטעמי) וגם את האלבום הזה של קרלה Carla Bley And The Lost Chord Finds Paolo Fresu גם הדואטים המפורסמים עם קרלה כמובן חייבים לקבל ביטוי http://www.youtube.com/watch?v=UQwCkn_Do2Q&feature=related אבל מה שאני באמת חייב לסטיב זה על הדיסקים שהוא הוציא תחת שמו, ועל שניים במיוחד, Home ו Deconstructed. אני אספר קצת על כל אחד, Home, הוא אלבום שאותו סוואלאו הקדיש להלחנת שירים של המשורר האמריקאי רוברט קרילי, שכותב שירים קצרים מאוד, כמה שורות בודדות, אותן שרה בדיסק שילה ג'ורדן המעולה. על הפסנתר בדיסק סטיב קאן, על הקלידים לייל מייס, על התופים בוב מוזס ועל הסקסופון דייב ליבמן. בדיסק שוררת אוירה מאוד מוזרה ולא שגרתית, זה דיסק מרתק בעייני שקורה בו משהו מאוד מיוחד שרק אמן כמו סוואלאו עם ויז'ן מיוחד ולחנים מעניינים ומיוחדים כמו שלו יכל ליצור. לצערי בטיוב יש רק שיר אחד מהאלבום והוא לא השיר הראשון שהייתי בוחר, אבל זה מעביר חלק מההוויה של הדיסק, אני חייב לספר שזה אחד האלבומים הראשונים שמשכו אותי לג'אז (כמה שזה מוזר) ואני חייב לו הרבה.... למי שבכל זאת מתעניין ורוצה להשיג את האלבום אני מאוד ממליץ על להקשיב להקדמת הבס לשיר She Was Young , זה מדהים. http://www.youtube.com/watch?v=9BByZxu8LQU ועל Deconstructed בקצרה, זה אלבום מופת, שמחזיר הרגשות של הארד בופ באיזשהוא מקום עם נגנים מאוד מודרניים (ריאן קיזור, אדם נוסבאום, מיק גודריק וקריס פוטר שעדין יחסית צעיר בזמן ההקלטה). יש קסם וגם תקווה בדיסק הזה, גם שעוד יש טעם למוזיקה מהסוג הזה (כל האלבום הוא סווינג או לטין באיזשהוא מקום ועדין מודרני ומעניין וקסום וחדשני ומאוד מאוד כיפי, דבר שהיה נדיר גם אז יחסית והיום עוד יותר....). ורק שתדעו שסוואלאו לא מוערך רק כנגן מדהים, סיידמן מעולה ובנד לידר מעולה אלא גם מאוד (ואפילו בעיקר) בזכות הכתיבה שלו, שירים רבים שלו הפכו לסטאנדארטים למשל falling grace ו eiderdown המצויינים, ודרך אגב, הוא היה אחד מהוריו של הריל בוק הידוע לשמצה, אני לא בטוח באיזה צורה בדיוק אבל אני יודע שהוא אחד מהאנשים הראשיים שעשו את הדבר הזה. אני מקווה שמישהו נהנה לקרוא על אחד הנגנים בעייני הכי מעניינים וחשובים שדרכו פה ומבחינתי הוא מהווה מקור השראה ענק ואני מרגיש מאוד בר מזל שזכיתי לראות אותו חי (ואני מקווה שעוד יצא לי בעתיד, ואם יהיה לי מזל אז אולי גם לדבר איתו קצת ואפילו לקחת שיעור). יום טוב. גל. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
Katush פורסם מאי 13, 2011 שיתוף פורסם מאי 13, 2011 קראתי עד הסוף ושמעתי את הקטעים. אהבתי את ההסברים שלך על כל דבר. אבל בסופו של דבר אהבתי רק את הקטע האחרון. הוא נשמע מאוד טוב,האחרים-פשוט לא הטעם שלי. ויש לו סאונד טוב מאוד !! שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
RT פורסם מאי 13, 2011 שיתוף פורסם מאי 13, 2011 גל, כל הכבוד על ההשקעה, והבחירה! סטיב סוולאו אכן מוזיקאי/נגן/מלחין ג'אז ענק. התמזל מזלי והייתי בהופעה שלו עם אריק נוסבאום ומיק גודריק. יש לו מנוע של קטר וסווינג של מפלצת. סאונד וסגנון נגינה מאד ייחודיים. תודה על הקישורים. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
iBass פורסם מאי 13, 2011 שיתוף פורסם מאי 13, 2011 יפה מאוד! כל הכבוד על ההשקעה. אלה מסוג הפוסטים שצריך לשמור כמו אנציקלופדיה בפורום בשביל להעשיר את הידע של כולנו. תודה גל שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם מאי 14, 2011 שיתוף פורסם מאי 14, 2011 פוסט מעולה, גל. כבר הרבה שנים אני אוהב את סוואלו. אבל למדתי עכשיו לא מעט דברים חדשים. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
GalShaya פורסם מאי 14, 2011 מחבר שיתוף פורסם מאי 14, 2011 תודה רבה חברים, אני ממש שמח לשמוע שנהנתם ושיש פה אוהדי סוואלאו. מחמיאה לי מאוד ההערכה שלכם. שחכתי להוסיף אולי איזה רשימת אלבומים מומלצת למי שמחפש משהו מסוים, אז אעשה את זה פה. בתור סיידמן: עם ג'ון סקופילד (וביל סטיוארט על התופים) Enroute. עם גארי בארטון Hotel Hello. דואטים עם סטיב קאן, Live In Japan. עם הקווארטט של גארי בארטון ופט מת'יני (עם אנטוניו סאנצ'ז על התופים) Quartet Live. דואטים עם קרלה בליי, Are We There Yet? וגם Duets. עם הביג בנד של קרלה, Appearing Nightly וגם Goes To Church. עם הלהקה של קרלה (כפי שהמלצתי כבר בפוסט עצמו) The Lost Chords. ובתור לידר אני כמובן ממליץ שוב על Home המעולה, ומתקופת הקווינטטים למיניהם אני ממליץ על Deconstructed שוב וגם על The Real Book שקדם לו ועל הלייב Always Pack Your Uniform On Top. כמובן שזאת רשימה מאוד חלקית ואני אהיה מוכן להמליץ על עוד דיסקים עם עוד אמנים מעניינים אבל אני חושב שיש פה משהו לכל צד מהנגינה המדהימה של סוואלאו. עוד נכס נהדר שהאינטרנט מציע למזלנו ואני מציע לכולם לבדוק זה שבאתר של הלייבל שקרלה בליי הקימה וסטיב סוולאו והיא מנהלים ומוציאים את המוזיקה שלהם תחתה (תחת קורת הגג של ECM) קיימת רשימה להורדה חינם של שירים שסטיב כתב. http://www.wattxtrawatt.com/leadsheetsswallow.htm ממליץ לכולם לבדוק שם כל מיני דברים, יש גם רשימה של קרלה עם לא מעט אוצרות ענקיים (לחובבי הג'אקו, באחד הדיסקים הראשונים שבהם הוא מנגן, עם ברוס דיטמס, פט מת'יני ופול בליי מנוגנים הרבה קטעים של קרלה וביניהם שניים מאוד חשובים, Vashkar וKing Korn). ושוב תודה רבה. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
baas פורסם מאי 15, 2011 שיתוף פורסם מאי 15, 2011 גל, כל הכבוד שיש לך כוח ומוטיבציה לפוסטים מפורטים ומקושרים. אומנם אני לא מכיר את סוואלו, אבל תמיד טוב לללמוד ולשמוע משהו חדש, ובטח כשמדובר על מוזיקאים ברמה הזו. תודה רבה, ואל תהסס לכתוב עוד כאלה! שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
huckbuc פורסם מאי 20, 2011 שיתוף פורסם מאי 20, 2011 אני עוד לא ראיתי מוזיקאי שעומד בקו האפור לגבי סוולאו, או שאוהבים אותו או שממש לא. הנה, אתה מוזמן עכשיו לראות: אני לא ממש אוהב את סטיב סוואלו, וגם לא ממש לא אוהב. אני חושב שאני מכיר את העבודות שלו יחסית לא רע בכלל - החל מ-Time Square עם גארי ברטון, דרך הרבה שיתופי פעולה עם קרלה בליי וג'ון סקופילד, וכמובן הקלטות שבהן הוא הבנד-לידר. הייתי גם בהופעה שלו עם קרלה בליי בהיכל התרבות (ב-1989, אם אני לא טועה). מצד אחד, אין ספק שהוא מוזיקאי ובסיסט עם צליל וחזון ייחודיים, וזה "מעניין" לי להקשיב לו; את האלבומים Sextet ו-Carla (הראשון תחת שמה של קרלה בליי והשני תחת שמו, למרות שמדובר באותו הרכב בדיוק, שמנגן באותה הרוח) אני אוהב מאד, למרות שיש בהם משהו שמתקרב לאזור מוזיקת המעליות, ו-Blue Matter, שהוא הפיק לסקופילד (אבל לא ניגן בו), הוא אחד מעשרת האלבומים שהייתי לוקח לאי בודד. מצד שני, לא הצלחתי להתחבר לנגינת הבס שלו - הצליל שלו קר וסינתטי בעיניי, ועוד לא שמעתי סולו שלו שממש הלהיב אותי, בבטן. כבר למעלה מעשרים שנה שאני מנוי על המגזין Down Beat, שמפרסם כל שנה שני משאלים לדירוג מוזיקאי ג'ז - אחד שמתבסס על דירוגים של מבקרי מוזיקה, ואחד על דירוגי הקוראים. למיטב זכרוני, חוץ מאשר בתקופה קצרה לפני כמה שנים שבה איחדו את הקטגוריות "בס אקוסטי" ו"בס חשמלי", סוואלו זכה בכל השנים האלה בשני המשאלים במקום הראשון בקטגוריית הבס החשמלי. לשם השוואה, בקטגוריית הבס האקוסטי היו בתקופה הזו חילופים בין דייב הולנד, צ'רלי היידן, רון קרטר, כריסטיאן מקברייד, ואולי עוד ששכחתי. אז כן, יש כבוד, אבל האמת היא שלא ברור לי בזכות מה הוא השיג את מעמד העל הזה. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
huckbuc פורסם מאי 20, 2011 שיתוף פורסם מאי 20, 2011 אה, ועוד משהו: גל הזכיר שסוואלו הוא אחד מהאחראים לקיומו של ה-Real Book. שמעתי הרבה צ'יזבאטים על הסיפור שמאחורי הספר הזה, והמקור האמין ביותר שמצאתי על הנושא עד כה הוא המאמר Pop Song Piracy, Fake Books, and a Pre-history of Sampling. גם סוואלו מוזכר ומצוטט שם. מאד מומלץ למי שמתעניין בנושא ויש לו פנאי לקרוא כמה עמודים באנגלית. ובכלל שכחתי להודות לגל על הסקירה המקיפה והמצוינת - תודה! שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם מאי 20, 2011 שיתוף פורסם מאי 20, 2011 תודה גם ליובל על הלינק בפוסט שמעלי! התחלתי לקרוא ואני נאלץ לעשות הפסקה אבל אין ספק שזה יהיה יותר מעניין מלקרוא את מוספי העיתונים במשך סוף השבוע. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם מאי 20, 2011 שיתוף פורסם מאי 20, 2011 אוקיי, קראתי עד הסוף, ממש מאלף. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
GalShaya פורסם מאי 21, 2011 מחבר שיתוף פורסם מאי 21, 2011 יובל המון תודה על המאמר וגם על ההערכה וההתייחסות לסקירה שלי... המאמר הזה באמת מצויין ולמדתי הרבה מאוד מלקרוא אותו... לגבי המעמד בדאונביט, אני חושב שזה קשור לעובדה שבאופן די אובייקטיבי אפשר להגיד שסוואלאו הוא אחד הבסיסטים החשמליים החשובים שמנגנים (בנוסף לעוד דברים כמובן) Straight Ahead Jazz.... והתפקוד של הבס שלו הוא שונה מקונטרהבס (בצבע וגם בצורת הנגינה) אך גם לא צורת הנגינה הרגילה על בס חשמלית "ג'אקו סטייל" אני חושב שהמתחרים על תואר כזה יכולים להיות רק בוב קראנשו או אנטוני ג'אקסון ואני חושב שלשניהם כרגע יש פחות רפרטואר מכובד של הקלטות קלאסיות ומיוחדות מאשר לסוואלאו, שוב רק דיבורים כמותיים, לגבי האיכות זה כמובן עניין של טעם... שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
huckbuc פורסם מאי 21, 2011 שיתוף פורסם מאי 21, 2011 אבל הקטגוריה בדאונביט נקראת "בס חשמלי", ולא "בסיסטים חשמליים שמנגנים straight ahead jazz בסטייל שונה מג'קו"... למשל, התוצאות של משאל המבקרים האחרון (2010), בסדר יורד, הן: Steve Swallow Stanley Clarke Christian McBride Marcus Miller John Patitucci Victor Wooten Richard Bona Stomu Takeishi Jamaldeen Tacuma כלומר בוב קרנשו ואנתוני ג'קסון - שאת שניהם, אגב, אני אוהב יותר מאשר את סטיב סוואלו - לא בתמונה. הזכייה הכמעט תמידית של סוואלו במקום הראשון נראתה לי תמיד מעין "בועה" שהתנפחה, ושלא עומדת בפרופורציה לתרומה, לחשיבות ולוויזיביליות שלו בעולם הג'ז. בואו נעשה ניסוי קטן: כל מי שקורא את הדיון הזה ומכיר במידה סבירה לפחות חלק מהשמות שברשימה - מי לטעמכם הוא מספר אחת? (על טעם ועל ריח, כידוע, אין להתווכח, אבל אפשר לאסוף סטטיסטיקה...) שימו לב, חלק מהבסיסטים הנ"ל מנגנים גם קונטרבס, אבל השאלה מתייחסת רק לנגינה על בס חשמלי; מי שקשה לו להחליט, שיכתוב רק אם אצלו סוואלו ראשון או לא. הבחירה שלי היא מרקוס מילר (על הבחור עם השם היפני במקום הלפני אחרון לא שמעתי מעולם, אני מודה). שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
GalShaya פורסם מאי 21, 2011 מחבר שיתוף פורסם מאי 21, 2011 אבל הקטגוריה בדאונביט נקראת "בס חשמלי", ולא "בסיסטים חשמליים שמנגנים straight ahead jazz בסטייל שונה מג'קו"... למשל, התוצאות של משאל המבקרים האחרון (2010), בסדר יורד, הן: Steve Swallow Stanley Clarke Christian McBride Marcus Miller John Patitucci Victor Wooten Richard Bona Stomu Takeishi Jamaldeen Tacuma כלומר בוב קרנשו ואנתוני ג'קסון - שאת שניהם, אגב, אני אוהב יותר מאשר את סטיב סוואלו - לא בתמונה. הזכייה הכמעט תמידית של סוואלו במקום הראשון נראתה לי תמיד מעין "בועה" שהתנפחה, ושלא עומדת בפרופורציה לתרומה, לחשיבות ולוויזיביליות שלו בעולם הג'ז. בואו נעשה ניסוי קטן: כל מי שקורא את הדיון הזה ומכיר במידה סבירה לפחות חלק מהשמות שברשימה - מי לטעמכם הוא מספר אחת? (על טעם ועל ריח, כידוע, אין להתווכח, אבל אפשר לאסוף סטטיסטיקה...) שימו לב, חלק מהבסיסטים הנ"ל מנגנים גם קונטרבס, אבל השאלה מתייחסת רק לנגינה על בס חשמלי; מי שקשה לו להחליט, שיכתוב רק אם אצלו סוואלו ראשון או לא. הבחירה שלי היא מרקוס מילר (על הבחור עם השם היפני במקום הלפני אחרון לא שמעתי מעולם, אני מודה). האמת שזאת רשימה תמוהה לחלוטין, לכלול את ויקטור ווטן ברשימה הזאת (לא שהוא בסיסט רע, הוא מדהים) זה כמו לשים בגיטריסטים רשימה של "קורט רוזנווינקל, ג'ים הול, ג'ון מקלפלין וג'ו סטריאני", טוב, אולי לא עד כדי כך, אבל הבנתם אותי.... בכל מקרה אני עדין בעניין שעבודת הבס החשמלית של סוואלאו היא הכי לטעמי, אני אוהב מאוד את מרקוס ובונה, אבל לא בתור ג'אזיסטים ואת השאר (סטנלי, מק'ברייד, פטיטוצ'י) אני מעדיף על הנבלה הגדולה. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
huckbuc פורסם ספטמבר 24, 2016 שיתוף פורסם ספטמבר 24, 2016 לפני שעה קלה חזרתי מהופעה של ג'ון סקופילד, עם סטיב סוואלו על הבס. מה אני אגיד לכם, לא שיניתי את דעתי (הפושרת - ראו למעלה) על סוואלו. כן, הוא החזיק בס סולידי בכל הקטעים, אבל לא היה לטעמי שום דבר בנגינת הליווי שלו שהבליט אותו מעל עשרות הבסיסטים האחרים ששמעתי בלייב בימי חיי. יותר מזה, הסולואים שלו אשכרה ביאסו אותי - מאד לא מלודיים, ועשרות פעמים הוא ניגן את ה-root של האקורד על תחילת התיבה, מה שנתן הרגשה מוזרה של חצי ליווי חצי סולו. והכל עטוף בצליל המתכתי והמנוכר שלו. מצטער, אני עדיין לא קולט את הגדולה. מי שכן זכה להערצתי בהופעה הזו היה המתופף, ביל סטיוארט. זו כבר פעם רביעית או חמישית שאני שומע אותו בהופעה, וכל פעם אני נגנב מחדש: יש לו טאץ' מלטף אבל אנרגטי, קונטיינרים של דמיון ויצירתיות, ויכולת חתולית להגיב תוך חלקיק שניה למה שהנגנים האחרים עושים. איזה תענוג. וחוץ מזה, לג'ון סקופילד יש חוש הומור מצוין. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
RT פורסם ספטמבר 24, 2016 שיתוף פורסם ספטמבר 24, 2016 תוסיף את פאט מת'יני ותקבל את ההרכב האלמותי הזה. אני מבין למה אתה לא מתלהב ומחפש את הסיבות לתהילה. אני מסכים שהוא לא נגן מבריק אבל התרומה שלו לסצינת הג'אז המודרני גדולה ומתחילה בשנות ה 70'. הוא היה שם באותה חבורה עם סקופילד ומת'יני כשהיו סטודנטים; כשכתבו יחד את ה Real Book. הוא הלחין הרבה מאד יצירות והיה שותף פעיל בעיצוב פניו של הג'אז הבוסטוני~ניו יורקי בשלושים/ארבעים השנה האחרונות. לדעתי ההכרה הגיעה משם ולא בזכות התבלטותו כבסיסט. עדיין, אני חושב שכבסיסט יש לו ייחודיות בסאונד (כמובן) שזה סובייקטיבי לגמרי, אבל גם בתחושת time ובנגינה אנרגטית יוצאת דופן. אני מסכים שהסולואים שלו לעיתים דלים מלודית אבל יש לי תחושה שזו לא חוסר יכולת אלא בחירה (מודה שזו בחירה מוזרה). אגב, החוויה שלי מתבססת על זיכרון של הופעה מלפני יותר מ 20 שנה. אני בטוח שהוא השתנה במשך הזמן... הוא ממש לא צעיר. המלצה - קנה (ב $10 באחת מחנויות יד 2) את הדיסק שלו Real Book. חוץ מזה, איזה כיף לך! שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
huckbuc פורסם ספטמבר 25, 2016 שיתוף פורסם ספטמבר 25, 2016 אכן הרכב אלמותי, ההוא עם פט מת'יני. יש לי (בארץ) את הדיסק הנ"ל ואני אוהב אותו. במקום מת'יני היה אתמול על הבמה האורגניסט לארי גולדינגס, והם ניגנו מוזיקה מהפרויקט האחרון של סקופילד - Country for old men, שירי קאנטרי (!) בביצוע ג'ז. תודה על ההמלצה על הדיסק Real Book של סוואלו. אשתדל להשיג ולהקשיב. כתבת "איזה כיף לך!", אבל פייר, אני מאוכזב מההיצע המוזיקלי פה בבוסטון, או לפחות ממה שהצלחתי להעלות על הרדאר שלי. אבל בדיוק היום הייתי בפסטיבל הג'ז beantown בעיר, ואני חושב שמצאתי כמה קצוות חוט לעוד מקומות עם הופעות שאוהב. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם ספטמבר 25, 2016 שיתוף פורסם ספטמבר 25, 2016 אז שוב הזכרתם לי כמה אני מאושפז על סקופילד. בעולם הוגן יותר האיש היה מגה-סטאר. הנה סוואלו בקטע של הומור עצמי: https://www.youtube.com/watch?v=alSUKjh33lw ובתגובה מאוחרת לפוסט מלפני חמש שנים: מי שמדרג את כרישצ'ן מקברייד ואת מרקוס מילר שלושה מקומות מתחת לסוואלו, שיראה רופא. דעתי הפרטית לגמרי. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
RT פורסם ספטמבר 25, 2016 שיתוף פורסם ספטמבר 25, 2016 עוד הערה קצרה וזהו. לא אטריח יותר בנושא. הבנאדם עשרות שנים בתחום, טבוע במוזיקה עד עומקי נשמתו ועושה את זה פשוט בגלל שהוא אוהב את זה. מעניין לו את התחת איפה הוא ממוקם ברשימות איזוטריות של דירוגי בסיסטים, למען האמת, גם אנחנו כמוזיקאים וכבסיסטים צריכים (לדעתי) להתעלות מעל ההשוואות והדירוגים המטופשים חסרי המשמעות והתכלית. זה בולשיט. מדובר במוזיקאים שמשקיעים את חייהם במוזיקה מתוך אהבה ותשוקה. כל אחד יוצא כפי שהוא, כל אחד שונה. לא חייבים לאהוב את כולם אבל הדירוגים המפגרים האלה מעלים לי את הסעיף. אין בהם כלום. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם ספטמבר 25, 2016 שיתוף פורסם ספטמבר 25, 2016 וואללה צודק. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
huckbuc פורסם אפריל 28, 2022 שיתוף פורסם אפריל 28, 2022 בתאריך 20.5.2011 at 11:35, huckbuc כתב: אה, ועוד משהו: גל הזכיר שסוואלו הוא אחד מהאחראים לקיומו של ה-Real Book. שמעתי הרבה צ'יזבאטים על הסיפור שמאחורי הספר הזה, והמקור האמין ביותר שמצאתי על הנושא עד כה הוא המאמר Pop Song Piracy, Fake Books, and a Pre-history of Sampling. גם סוואלו מוזכר ומצוטט שם. מאד מומלץ למי שמתעניין בנושא ויש לו פנאי לקרוא כמה עמודים באנגלית. גיליתי מידע חדש בנוגע להיסטוריה של ה-Real Book! בספר The Story of Fake Books מאת Barry Kernfeld יש פרק שלם (שאיכשהו השגתי אותו, לפני כמה שנים) על הולדת ה-Real Book. מסופר שם על אותם שני סטודנטים בברקלי שהרימו את הפרויקט, מתוך כוונה לעשות קצת כסף, ובלי שיהיה להם (ולכל המעורבים האחרים) מושג עד כמה הספר ייהפך לחשוב ומשפיע. השניים לא רצו להיחשף בשמם, מן הסתם מחשש להסתבכות משפטית סביב זכויות יוצרים, והם מכונים בספר B ו-C. לאחרונה התגלגלתי ביוטיוב לראיון עם ג'ון סקופילד, וכשהשיחה הגיעה לתולדות ה-Real Book, הוא להפתעתי נקב בשמות המלאים של השניים (דקה 23:47): (אני לא כותב פה את השמות כי כנראה ככה הם עדיין מעדיפים.) מי שרוצה לקבל את הפרק של הספר מוזמן לפנות אלי בפרטי. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם אפריל 28, 2022 שיתוף פורסם אפריל 28, 2022 טוב, דבר ראשון פחדתי. ראיתי שהדיון חזר אחרי 10 שנים, אז אמרתי פאק, בטח סטיב סוולו מת. הוא הרי בן 81. אז שמחתי לראות שלא. באמת לא שמעתי אף פעם את השמות של שני הסטודנטים. בעניין המראיין, הבן הצעיר שלי ניגן לא מזמן עם מיגל זנון בשטריקר. הם גם הופיעו שלוש פעמים, עם הביג בנד ובהרכבים קטנים, ומשלושת הקטעים של זנון שהם ניגנו שניים היו עיבודים של גיא, אז הייתה הרבה גאווה. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
Recommended Posts
צור חשבון חדש או התחבר לחשבון קיים בכדי להגיב
עליך להירשם בכדי לכתוב תגובה
צור חשבון
פתח חשבון בפורום. זה קל ומהיר!
הירשם לפורוםהתחבר
משתמש רשום? התחבר כאן.
התחבר כעת