huckbuc

ואללה! גם בלי להבין בניואנסים של מדבקות ופונטים, ההדסטוק בתמונה נראה לי גדול באופן לא פרופורציונלי לגיטרה ולמרקוס מילר עצמו. חוסר הפרופורציה הזה הפריע לי מיד כשראיתי את הגיליון (בדפוס זה אפילו עוד יותר בולט), אבל חשבתי לעצמי שמדובר באיזו אשליה אופטית של זווית הצילום. בהסתכלות מדוקדקת, אני חושב שאני רואה עכשיו שגם ההצללה על ההדסטוק לא תואמת את ההצללה בשאר התמונה, ושהגוון של ההדסטוק בהיר מדי. מעניין אם עבר פה כסף מחברת פנדר למו"ל של דאונביט. אני מריח פה פרשה שאפשר לקרוא לה "מרקוסגייט", עם אילן בתפקיד משולב של מרק פלט, בוב וודוורד וקרל ברנסטיין. הפוליצר בדרך.

מרקוס מילר מככב על השער של הגיליון האחרון של Downbeat: אבל רגע, הוא לא עזב את הג'ז בס ועבר להיות אנדורסר של איזה בס אחר? הנה ציטוט מעניין מהראיון אתו: If you were a New York studio musician in the '80s, you did a lot of jingles. TV speakers then weren't what they are now. I'd watch TV with my mom and say, "I played bass on that commercial," and she said, "I can't hear the bass." So I started going into the studio and started playing everything with my thumb, even the subtle stuff. Not thumping, just attacking really subtly, and producers loved it because you could hear the bass notes. So I started using the thumb where you normally wouldn't use it and developed a lot of control with that

בסדר מאיזו בחינה? זה לא צורם - יוצא בסך הכל היפוך של הרה-מינור - אבל לדעתי הוא לא התכוון לזה: בכל המקומות המקבילים האחרים בשיר הוא מנגן רה, וכך גם בגירסת האלבום, שלה טרחתי והקשבתי עכשיו. ב-1972 עוד לבשתי חיתולים, כך שלא הכרתי את השיר עד היום, אבל גם לדעתי הוא לא משהו. דעתי לגבי הסאונד של הבס קרובה יותר לדעה של רונן, אבל על טעם וריח וגו'. קני רוג'רס ניגן בס? ואפילו קונטרבס? כבוד! לא ידעתי. עכשיו אני רואה שהוא גם ניגן לעצמו בס ב-Just dropped in, שנכנס לפנתאון בזכות ביג לבובסקי האליל: ולגבי תולדות הכיסוי כרום - ברור שלא ידעתי. הבורות שלי הרבה יותר עמוקה ;-) רק בזכות הפורום הזה נודע לי שיש (או לפחות אמור להיות) הבדל בסאונד בגלל פרטבורד או גוף מעץ זה או אחר. עד שנשאבתי ל-ibass חשבתי שזה רק עניין קוסמטי.

אכן יפה. אבל שמת לב איך כשהוא נכנס מחדש ב-2:13, הוא מנגן בטעות פה במקום רה?

לא פאשלה של בס, אבל כן של בסיסט: בהופעה האחרונה של כוורת בפארק הירקון, אלון אולארצ'יק היה צריך לשיר את תחילת הבית הראשון ב"שיר המחירון" ("כמה עלו הוילונות ..."). אבל הוא כנראה חלם, וכשהגיע הרגע המתאים הוא היה מרוחק כמה מטרים מהמיקרופון. היו כמה שניות של בלבול תוך כדי נגינה (כולל סנדרסון שצועק "עוד פעם, מההתחלה"), ורק אז העסק התיישר. אני יודע שזה קרה גם כי בזמן ההתרחשות הייתי כמעט הכי קרוב שאפשר, וגם כי יש תיעוד: שימו לב לדקה 54:00 כאן - עוד עדויות כאן וכאן. ב-DVD וב-CD שיצאו אין זכר לפאשלה. הם חתכו / העלו מה שצריך. דרך אגב - אני די מככב ב-DVD הזה, בזכות המיקום האסטרטגי שלי בקדמת הקהל והטי שירט האדום שלבשתי.

קרן - ועכשיו אני שואל אותך: איפה בדיוק בסוף?

גיא - השיר שצירפת כולו הוא באורך 4:42. לאיזו נקודת זמן התכוונת?

לי זה נשמע בכוונה. אתה מתכוון לבס שמנגן בגבוהים (יחסית), נכון? יש כמובן במקביל מקלדת קלווינט שמנגנת תפקיד בס יותר דומיננטי.

הנה משחק נחמד - בואו ננסה לקבץ כאן כמה שיותר דוגמאות לפאשלות של בסיסטים בהקלטות. אני מתחיל. באינטרנט מסתובבות הרבה השמצות על ג'ון לנון בתור בסיסט, במיוחד בנוגע לנגינה שלו בשיר the long and winding road. לדעתי הוא דווקא לא מנגן בשיר הזה גרוע במיוחד, אבל פה אפשר לשמוע את נגינת הבס שלו, מבודדת, בשיר helter skelter - אין מה להגיד, באמת מאד מלוכלך, מרושל, ועם קצב לא יציב. בפתיחה של "בלילות הסתיו" בביצוע של "ששת" (לא הביצוע המאוחר יותר של לוי וגרוניך), שמוליק ארוך לדעתי מפקשש בתו אחד ואז מיד מתקן, 17 שניות לתוך השיר. בשיר "כמו לא הלכת מעולם" של אפרים שמיר הבסיסט (מישהו יודע מי זה?) מכניס תו באיחור באזור 1:57 לתוך השיר (על ההברה "יון" ב"ניסיון נוסף"). פה אני פחות בטוח, אבל ב"דוקטור יארינג" בביצוע של "כיף התקווה הטובה" אלי מגן לדעתי מפקשש בתו אחד, 1:29 לתוך השיר (על ו' החיבור שבהתחלת "ואהוב על הבריות"). קובי כהן כתב אצלנו פעם על תפקיד בס זוועתי בשיר של אילנית. אני זוכר שהסכמתי איתו לגמרי כששמעתי בזמנו את השיר, אבל הוא כבר הוסר מיוטיוב, ואני אפילו לא זוכר איך קראו לו. מישהו אחר זוכר?

מה שתומר אמר - אלי מגן.

מזל טוב, קרן!

מזל טוב תומר!

לפני כמה ימים גיגלתי שוב את השם של בסקום, ונתקלתי בזה - ראיון מצולם וקצר אתו. מעניין. מהתמונה שבראש העמוד נראה שהוא הכניס כמה שינויים די מסיביים באלקטרוניקה של הפרסיז'ן שלו.

מזל טוב, בנאדם יקר.

ב"הארץ" התפרסמה היום כתבה מפורטת ונוגעת ללב: "הקונטרבסיסט אודי קז'מירסקי נע בין האסתטיקה לבעיטה"

לא הכרתי את אודי אישית, אבל שמעתי אותו מנגן כמה וכמה פעמים, וזו תמיד היתה חוויה. מחברים-מוזיקאים משותפים הבנתי שהוא היה אדם נהדר, עם ראיית עולם מיוחדת במינה. הלוויה שלו תהיה מחר, יום ב', בשעה 17:00 (אני כמעט בטוח בנוגע לשעה), בקיבוץ יסעור - קרוב לקריות.

למיטב ידיעתי, לווילבור בסקום יש אלבום סולו אחד - Wilbur Bascomb and Future Dreams מ-1977, שנתיים לפני ההקלטות של "שיער". כבר כמה פעמים שחיפשתי (בלי הצלחה) לשמוע אותו, והיום גיליתי שמישהו העלה לאחרונה ליוטיוב שני קטעים ממנו: http://www.youtube.com/watch?v=OT5llzCHQm4 http://www.youtube.com/watch?v=l_HUqx5yMuE הנגינה כמובן מצוינת, אבל לדעתי לא משהו מפיל כמו הפסקול של "שיער". דרך דיון ישן ב-TB גיליתי עכשיו שבסקום ניגן גם באלבום מ-1974 בשם Experience and Judgement של Andy Bey. יש ביוטיוב די הרבה קטעים, אז הנה אחד: לגמרי הסאונד בס של "שיער", לא? איזה כיף! בערב אקשיב בעיון לכל הקטעים.

השילוב של קונטרבס, סקסופון, כדורסל וצחוקים בתגובה הזו של ירדן הזכיר לי עוד מפורסם על הבס: קרים עבדול-ג'באר, לצד סטיבן קולבר (האליל) על הסקסופון: הקליפ המלא כאן (אל תצפו לרמה מוזיקלית גבוהה במיוחד...).

הילד בן השלוש שלי פיתח בשבועות האחרונים אובססיה ל"סמי הכבאי" - הגיבור של איזו תכנית טלוויזיה לילדים שעד לאחרונה בכלל לא הייתי מודע לקיומה. הוא מסתובב ימים שלמים עם קסדה על הראש, ומתרגז כשלא פונים אליו בשם "סמי". בשביל שלום בית, התחלתי לתת לו לראות סרטונים מיוטיוב של סמי הכבאי (אנחנו לא מחוברים לכבלים בבית), ומה אני אגיד לכם, הבסיסט ושאר הנגנים בשיר הפתיחה מנגנים ממש לא רע: קצת מזכיר את להקת Toto, לא? הנה המוזיקאים המקוריים שמאחורי השיר, מבצעים אותו בהופעה, 25 שנה אחרי שהוא הוקלט:

דווקא המוכר שהזכרתי הוא לא בדיוק "מוכר עם ידע מוגבל" אלא בעל החנות, עם ניסיון של הרבה שנים בציוד סטריאו high-end מודרני, ואני מאמין לו לגמרי שהוא חושב שהוא שומע הבדל. האם הוא ישמע הבדל גם בניסוי עיוור? פה אני כבר לא בטוח, וכאמור, סקרן לבדוק. תוכל אולי לתת קישור למאמר על המגברים? תודה מראש.

במאמר הזה כבר נתקלתי (תודות לפורום הזה, אני מאמין), והוא אכן נראה משכנע. מצד שני, יש אנשים, חלקם כאלה שאני מאד מעריך את דעתם, שמתעקשים שכן ניתן לשמוע הבדל. הדרך להכריע בין הטענות הסותרות היא פשוט לעשות ניסוי, שבמקרה של הכבלים, הוא מאד פשוט לתכנון ולביצוע. במאמר המדעי המקורי על ניסוי הכינורות נכתב שבעבר נערכו הרבה מחקרים מדעיים על מקור הצליל הנפלא (לכאורה) של הכינורות העתיקים מקרמונה - החל מאנליזה כימית של הלכה שבה הם נצבעו, וכלה בהשפעה האקלימית של "עידן הקרח הקטן" (המאות ה-16 עד ה-19, בערך) על העצים שמהם מכינים את הכינורות. אבל, למרבה ההפתעה, טרם נערך ניסוי מבוקר עם סמיות כפולה שבודק את השורה התחתונה - האם הפיזיולוגיה האנושית (אוזנים + ידיים של הכנר) באמת מעדיפה את הכלים העתיקים. המאמר די קצר ומאד קריא (יחסית) גם לחסרי הכשרה סטטיסטית/מדעית, אז אם מישהו רוצה עותק, נא לבקש ממני בפרטי (זה חוקי כל עוד לא מעלים את הקובץ לאינטרנט). מוכר בחנות של ציוד סטריאו high-end סיפר לי פעם שלוקח לאלקטרוניקה של מגברים, נגני קומפקט דיסק וכו' בערך שנה-שנתיים כדי "להיפתח", ורק אז הם מפיקים מעצמם את המיטב. זו טענה שנשמעת לי מופרכת לחלוטין, ואני מאד סקרן לראות איך היא עומדת במבחן מדעי מסודר, סטייל מבחן הכינורות.

אילן - בסיטואציה שתיארת, גם הכנר וגם המאזינים ידעו מיהו הסטרדיווריוס ומיהו הכינור האחר, והידע הזה עשוי להשפיע גם על האופן שהכנר מנגן וגם על האופן שהמאזין שופט את הצלילים שמתקבלים. לך בטח לא צריך להסביר את זה, אבל זו נקודה מתודולוגית מהותית: גם כשאנשים משוכנעים לחלוטין שהם לא מושפעים ממשהו, הם הרבה פעמים כן, ולכן עיקרון "הסמיות הכפולה" (double blindness) כל כך חשוב בניסויים קליניים/פסיכולוגיים/מבחני טעימה וכו'. ע"ע גם "אפקט הפלצבו". כמובן, בהחלט יכול להיות שהסטרדיווריוס הספציפי של דיוויד גארט עדיף בהרבה על הכלי האחר, ושהדבר היה מתגלה מיד ובאופן מובהק בניסוי מבוקר עם סמיות כפולה. למעשה, אחת הנקודות הבעייתיות במחקר הנ"ל, לדעתי, היא שנבדקו בסך הכל שלושה כלים עתיקים, ולא ברור עד כמה אפשר להסיק מסקנות כלליות ממדגם כזה קטן (ברור שקשה מאד להשיג מספר רב של כלים עתיקים, אבל עקרונית היה מאד כדאי). ואני מסכים אתך שאלה חדשות נפלאות. לפני שנה-שנתיים קראתי מאמר באיזשהו עיתון (לא מדעי) על כך שהמחירים של הכלים העתיקים נהיו כל כך גבוהים, ומספר הכנרים המקצוענים כל כך גדל (בניגוד למספר הכלים העתיקים, שבמקרה הטוב לא משתנה), עד שיותר ויותר מהם בוחרים להשתמש בכלים מודרניים משובחים אבל זולים בסדרי גודל - ולא מצטערים על הבחירה.

ב"הארץ" התפרסמה היום כתבה מעניינת, על ניסוי שנערך במטרה לראות האם כנרים מקצועיים מסוגלים להבחין בין כינורות סטרדיווארי וגוארנרי (עתיקים, מפורסמים ושווים מיליוני דולרים) לבין כינורות מודרנים מצוינים. השורה התחתונה: בד"כ לא, וכשמסתמן איזשהו יתרון, הוא לטובת המודרנים. קראתי גם את המאמר המדעי המקורי (הוא כאן, אבל אני לא בטוח שיש אליו גישה למי שלא נמצא באוניברסיטה עם הרשיון המתאים), שמוסיף מידע, חלקו משמעותי, על הכתבה שמיועדת לקהל הרחב. יש לי טיפה ביקורת על האופן שהניסוי נערך (בכל זאת, אני סטטיסטיקאי), אבל בסך הכל המתודולוגיה היתה בהחלט טובה, לטעמי. הנושא הזה מתקשר יפה לניסוי שערך דן אטקינסון ב-TalkBass, ושעלה בפורום שלנו כבר כמה פעמים. אני חושב שההבדלים בצורה ובהרגשה (ביד) בין גיטרות בס - עוד לפני ששומעים מהן אפילו צליל אחד - הם גדולים יותר מההבדלים המקבילים בקרב כינורות, ולכן יהיה קשה לשחזר את ניסוי הכינורות בגיטרות בס, אלא אם כן משווים בסים ממש מאותה הצורה (כדי למנוע הטיות סטטיסטיות, חשוב שהנגן לא יידע איזה כלי הוא מחזיק). בכל אופן, אם ייערך מפגש בסיסטים נוסף, ואוכל להגיע אליו, אני מתנדב לארגן מבחן עיוור ברוח הזו, למשל כדי לראות האם אנשים מבדילים בין צליל שמתקבל עם כבל יקר לבין צליל מכבל פושטי.

כן, הוא בוודאות צ'לן, ומכאן הגיוני שאם חפשו שחקן להצגה הזו, בחרו דווקא בו. ולא ידעתי שצ'לנים נכללים באותה קטגוריית אויב כמו גיטריסטים ;-) . לדייב הולנד היתה תקופה שהוא ניגן גם על צ'לו, לא?

משום מה צץ אצלי היום בראש זיכרון מעורפל, על הצגת יחיד בשם "קונטרבס" של השחקן אלי גורשטיין, שעסקה במאבקים והתסכולים של מוזיקאי עם הכלי. נדמה לי שהיא עלתה מתישהו בסוף שנות השמונים (לא ראיתי אותה). עוד מישהו זוכר דבר כזה? לא מצאתי באינטרנט אף אישוש או קצה חוט.