huckbuc

הוספתי עכשיו גם לגוף ההודעה. תודה מוריס!

בלי להבין בפרסיז'נים ובריפינישים, נראה לי שעדיף שתצלם תמונה באיכות יותר גבוהה

הדר גרף, שאירגנה את הארוע המהמם עם פדריקו מלמן, ממשיכה לייצר סוכריות. הפעם: ערב עם Henrik Linder במועדון "האזור" בת"א ב-6.11. הנריק לינדר התפרסם בהרכב Dirty Loops; למי שלא מכיר, הנה הם בפעולה (סולו בס ב-1:40): והנה הוא משתובב יחד עם פדריקו מלמן: הדר ביקשה ממני לפרסם כאן את הפרטים הבאים, אז הנה. אנחנו שמחים לארח את הבאסיסט הנריק לינדר לערב מוזיקלי שלא ישכח! מה בתכנית? הערב יהיה מחולק לשניים: חלק ראשון - כיתת אמן באווירה פתוחה, עם המון מקום לשאלות מהקהל. הנריק ידבר בין השאר על הנושאים הבאים: Bass soloing Groove aspects (going to play some dirty loops songs). Harmony Other musicians roles during bass solos and being able to communicate with them. Q&A חלק שני (אליו ניתן לקנות כרטיסים בנפרד למי שמעוניין) - מופע ג'אם סגור ללא השתתפות מהקהל, בסגנון פאנק וג'אז, בהשתתפות מוזיקאים ישראלים מדהימים, חלקם מוכרים וחלקם בגדר "כוכב עולה". בין המשתתפים: שרון פטרובר (המתופף הראשי של הערב), אלון תמיר (חשמלית), ועם בס יעלו לבמה בין השאר אור לוביאניקר, אלכס ברשדסקי ויוסי פיין. להלן קישורים למכירה המוקדמת שתמשך עד סוף אוגוסט, ולאחר מכן המחירים יעלו: הארוע המלא (כיתת אומן ומופע) פתיחת דלתות ב 19:00, תחילת מופע ב 20:00 מחיר מכירה מוקדמת 140 שקלים (יעלה ל 170) מופע ג'אם בלבד פתיחת דלתות ב 22:00, תחילת מופע ב 22:30 מחיר מכירה מוקדמת 75 שקלים (יעלה ל 90) מצפים לכם בהמוניכם!

ראיון מקיף ומעניין עם מרקוס מילר. הוא מספר על תחילת הדרך, החיים בתור נגן אולפן בתור הזהב שלהם בשנות השבעים, היחס שלו לציוד, ועוד דברים. גם המראיין עושה עבודה מצוינת עם שאלות אינטליגנטיות.

רעיון מסקרן שנתקלתי בו היום. הייתם קונים בס מודולרית כזאת?

ידידנו סקוט דוויין פרסם לאחרונה וידאו עם השוואה בין קסטום שופ לוינטג' אמיתי:

אני חושב ש"עבה" זה תרגום קצת לא מדויק ל-thick, ועדיף היה לתרגם "סמיך".

גם לדעתי שחור, על שתיהן.

בסדנה של פדריקו מלמן לפני כמה שבועות הוא הסביר על הפוליריתמיקה בקטע הזה (במקור של אלן הולדסוורת'): הנה ג'ף ברלין בקטע Freight Train Shuffle, פוליריתמי ביותר (משום מה הקליפ לא משתבץ לי בהודעה): https://www.youtube.com/watch?v=PfwrcGLgwUU בכיוון אחר לגמרי, יש הרבה שירים עבריים עם משקלים לא סימטריים, למשל "שקרים קטנים" של יהודית רביץ: בשיר "בחמש קם צייד" של אריאל זילבר יש די הרבה תיבות עם חריגות מה-6/8 של רוב השיר: תגיד אם אתה רוצה עוד שירים עבריים בכיוון.

ואי ואי ואי, האריה הזאת כמעט זהה לבס הראשונה שהיתה לי, בגיל 14. כתבתי עליה אצלנו כאן. אני מתלבט אם להיכנס לפעולה

אייזק פה, ב-1:20:

אל תשאלו איך, אבל התגלגלתי היום לשמוע את הפתיח של תכנית הטלוויזיה The Love Boat, שהיתה להיט בתחילת שנות השמונים: יש שם תפקיד בס מגניב - תקשיבו למשל לזוגות של השש-עשריות בהפסקות בין המשפטים של השירה (החל מ-0:20), שמנוגנות בנינוחות ובטוב טעם. אם אני מבין נכון את מה שכתוב בעמוד הזה, זו יקירת הפורום קרול קיי שמנגנת בס; הזיהוי הזה מסתדר מצוין עם התקופה ועם האווירה הלוס-אנג'לסית, אבל לא כל כך עם הצליל, שנשמע לי יותר אצבעות מאשר מפרט (אם כי בשמיעה חוזרת אני כבר פחות בטוח).

מעניין ה-vomit הזה. לא הכרתי, מן הסתם כי אני לא קונטרבסיסט. אולי אנסה אותו על הפרטלס. לענייננו - ברור שאת ה-vomit אי אפשר לתרגל בלי להיות מרוכז בנגינה ובצלילים שמתקבלים, ולכן הוא לגמרי לא מתאים לפטנטים מתחילת הדיון. גם רוב תרגילי הנגינה האחרים שאני מכיר לא יתאימו. אבל זה עדיין לא אומר שאין לפטנטים האלה בכלל ערך, ולו רק לשמירת העור הקשה בקצה האצבעות (כפי שכתב דייב), או משהו בסגנון. האמת, קצת התלהבתי, אז אם למישהו כאן יש צוואר מצ'וקמק של בס שהוא לא צריך, אשמח לקבל או לקנות אותו תמורת סכום סמלי, ולשפצר לעצמי כזה צעצוע.

תשמעו, מי שלא היה הפסיד. זכיתי להיות ארבע שעות במרחק של שלושה מטר מפדריקו מלמן בפעולה, והבנאדם רב אמן גאון, בסיסט מהדרגה הגבוהה ביותר שיש. תענוג. הסדנה התחילה עם חצי שעה שהעביר אור לוביאניקר, כשלצידו המתופף גל שוחט. הוא דיבר באופן מאד מעניין על "מה זה לנגן טייט", והתייחס למשל לנקודה שאף פעם לא חשבתי עליה באופן מודע - שהבסיסט צריך להתייחס בנגינה שלו לזה שצלילים שונים של התופים הם בעלי משך אחר. הצליל של הסנר הוא יותר קצר וחד מהצליל של הבייס דראם, וחלק מתחושת ה"טייטנס" היא כשנגינת הבס משקפת את ההבדלים האלה. אז עלה מלמן לשעתיים וחצי רצופות, שבהן הוא הדגים כל מני תרגילים וניואנסים, ענה על שאלות מהקהל, ו"סתם" ניגן עם פלייבק מהמחשב שלו. אחרי הפסקה של חצי שעה התחיל ג'אם כיפי, שבו ניגן כל פעם בסיסט אחר לצד מלמן. מבין הנגנים האחרים, מי שגנב את ההצגה, לדעתי, היה אחד המתופפים - בחור מאד צעיר בשם רון אבידן, שאני מעריך שעוד נשמע עליו. הכל התחיל ונגמר בדיוק בזמן, וכולם יצאו מהמועדון עם חיוך על הפנים. איכשהו מצאתי את עצמי מעורב בארגון של הארוע, ומתוקף כך זכיתי לאכול עם מלמן ארוחת ערב ביום שלפני הסדנה (לצד הדר, המארגנת הראשית, ועוד בחור יקר בשם עמית, שגם עזר בהפקה), וגם להסיע אותו מהמלון לסדנה ובחזרה. הנסיעות האלה היו הפעם היחידה - ומן הסתם האחרונה - בחיי שבירכתי על הפקקים של תל אביב, כי הם איפשרו לי להיות עוד קצת זמן אחד על אחד עם מלמן. אני יכול לדווח שמעבר לזה שהוא בסיסט דגול, הוא גם אדם צנוע, חביב, ועם חוש הומור. בקיצור - 30 שעות של שכרון חושים, שלא יישכחו לעולם

אילן - אני לא בטוח שאין בזה שום תועלת, ושהמוח צריך לשמוע מה שהאצבעות עושות. אני לפעמים יושב מול המחשב בבית כשאני קורא או צופה בסרטון לא מוזיקלי, ותוך כדי זה מחזיק בס ומטייל עליו עם האצבעות. מבחינת חלוקת קשב אין לי עם זה בעיה - מזמן גיליתי שאני אפילו יכול לקרוא עיתון ולנגן בהרכב (תפקיד שאני מכיר) בו זמנית. ואפרופו "אתה לא צריך אימון כושר" - בלי להתכוון קלעת לנקודה רלוונטית. מתחת לשולחן העבודה שלי בבית יש אופני כושר זעירים, ואני מבלה לא מעט שעות בשבוע בדיווש (מתון) תוך כדי עבודה. האתגר הבא: לשלב שלוש פעילויות בו זמנית - עבודה, דיווש, ו"נגינה"

חברת Waves הוציאה לאחרונה פלגאין בשם Bass fingers, עם דגימות של גיטרה בס שמתיימרות לחקות את הניואנסים של נגינת בס אנושית: חלק מהסאונדים בקליפ הזה נשמעים לדעתי מצוין (למשל הרגאיי ב-0:26), אבל חלק פחות - למשל ב-Chill hop ב-1:52, הסוף של הצלילים, כשהקלידן מרים את האצבעות, נשמע לי לא טבעי ועם release מוזר. זה כנראה אתגר טכנולוגי רציני להעביר דרך מקלדת חלק מהאלמנטים שגורמים לגיטרה בס להישמע כמו שהיא - למשל ההבדל בגוון בין תווים זהים שמנוגנים במיתרים שונים ובאיזורים אחרים בצוואר, או ההבדל בצליל בין תו שמנוגן עם האמר ביד שמאל לבין אותו התו כשפורטים אותו "רגיל" עם אצבע יד ימין. וכמובן נשאלת השאלה - אם למישהו הניואנסים האלה חשובים, למה שלא יקרא לאחד מחבריו הבסיסטים האמיתיים לבוא ולנגן בהקלטה? אגב, הפלגאין הנ"ל פותח בשיתוף עם מיודענו אור לוביאניקר. עוד פרטים כאן.

אאוץ', הסיפור על שומאן ממש מצמרר. בנוגע לפטנטים לבס - ברור שגיטרה בס שלמה עדיפה עליהם, אבל חשבתי שהם יכולים לספק תעסוקה משתלמת לאצבעות כשאין - ולא יכול להיות - בס בסביבה. אני למשל מבלה הרבה שעות בשבוע במשרד שלי באוניברסיטה בקריאה נטו, כשהאצבעות פנויות. אני לא אשאיר במשרד גיטרה בס באופן קבוע, והפטנט הזה יוכל אולי לתת ערך מוסף מוזיקלי לחלק מהשעות האלה.

עדכון: תמורת 50 ש"ח, אפשר לקנות כרטיס לג'ם בלבד. מחרתיים (ה') בשעה 22:30, ארט הול ת"א (בן אביגדור 10, ליד רח' המסגר).

נתקלתי באינטרנט בדבר הזה: זה פטנט שאמור להיות טוב לאימונים (יד ימין בעיקר, אני חושב) בזמן נסיעות, כשרואים טלוויזיה, וכו'. מישהו יודע אם שווה משהו? עוד צעצוע בכיוון זה ה-shredneck bass:

תזכורת: יום ה' הקרוב, סדנת גיטרה בס + ג'ם סשן עם פדריקו מלמן בתל אביב. לאיוונט בפייסבוק: https://www.facebook.com/events/2330186780375920

זה ... היה ... מוזר.

הבסיסט-יוטיובר Davie504 העלה סרטון על סלבריטיז שמנגנים בס, עם פוקוס על קיאנו ריבס:

ממש לא חייבים לוותר, אבל כמעט כולם צריכים להתפשר: להיות נגן שכיר בהרכב שאתה לא מעריך את המוזיקה שלו, להקליט ג'ינגלים (חשיפה: אני ניגנתי כאן), ללמד בבי"ס יסודי ילדים חסרי מוטיבציה וכישרון, וכו'. הרבה מוזיקאים מקצועיים ומצליחים עושים דברים מהסוג הזה, ובנוסף, מדי פעם מנגנים עם החבר'ה שלהם את המוזיקה שהם באמת אוהבים, אבל בד"כ תמורת לא הרבה כסף. אז אם הנגינה ה"כיפית" מתפקדת בעצם כמו תחביב, למה לא להפריד אותה מהפרנסה? ושוב, הסתייגות: יש מתי מעט שמצליחים לא להתפשר בכלל (או כמעט בכלל) על המוזיקה ועדיין לחיות יפה; זה קורה בד"כ בזכות שילוב של כישרון, חריצות ומזל - שלושתם במנות גדושות. די עם הפטאליזם הזה! אתה צעיר, ויהיו לך עוד אלף הזדמנויות לשנות כיוון בחיים, גם עוד עשר שנים ויותר. אפילו אם לא תהיה מוזיקאי מקצועי, אתה לא חייב "לעבוד בשביל מישהו אחר", ואפשר גם "לעבוד בשביל מישהו אחר" ולהיות מבסוטים מהחיים.

אני אציין שרונן (RT) מכיר הרבה יותר טוב ממני את המציאות של תלמידים למוזיקה בתיכון, ואת מה שקורה איתם בהמשך הדרך. אז איתי - תן לדברים שלו משקל הרבה יותר גדול מאשר לדברים שלי (לא שהם סותרים, אבל בכל זאת).

איזה יופי של דיון, עם עומק ותובנות לא שגרתיות. תוספות שלי: אפשר להיות רציניים גם במוזיקה וגם בבית הספר. אני התאמנתי בנגינה שעות ארוכות מדי יום בתקופת התיכון, והצלחתי גם להוציא בגרות יפה וגם להתקבל ללהקה צבאית (אם כי זה היה לפני שלושים שנה, והתחרות היום בקבלה ללהקות מן הסתם קשה יותר). עוד אפשרות זה להוריד הילוך בנגינה כדי להשיג בגרות סבירה, ולהתקדם מוזיקלית - כולל "להתאבד על המוזיקה" - בהמשך החיים. העתיד המוזיקלי לא נקבע רק על פי מה שעושים בתקופת התיכון. שאלה גדולה שקשורה לדיון הזה היא "האם כדאי להיות מוזיקאי מקצועי?". אני חושב שחלק זעיר מהישראלים שמתפרנסים ממוזיקה באופן סביר ומעלה, עושים את זה אך ורק ע"י נגינה או יצירה של מוזיקה שהם באמת אוהבים. כמעט כולם מוצאים את עצמם מלמדים מוזיקה (שזה לפעמים כיף ומעשיר, ולפעמים לא), או מנגנים מוזיקה שהם לא ממש אוהבים, או מפעילים אולפן, וכו'. אלה חיים עם חוסר ודאות כלכלי גבוה, ועלולים להיות לא ממש כיפיים. אז כן, יש מוזיקאים (עומר אביטל, לדוגמא) שפיתחו קריירה בינלאומית מצליחה בלי להתפשר על המוזיקה שהם עושים, וגם חיים מזה יפה (אני מקווה, עבור עומר אביטל...), אבל סטטיסטית, הסיכוי להיות אחד כזה הוא מאד נמוך. ממליץ לך לקרוא את הדיון הזה הזה והזה ב-Quora. אני לא הפכתי למוזיקאי מקצועי, ויש בזה דווקא משהו משחרר: בניגוד לחברים המוזיקאים שלי, אני מתעסק רק עם מוזיקה שכיף לי איתה. מוזיקה עדיין תופסת מקום משמעותי בחיים שלי, ואם יום אחד יתגלה בפניי ג'יני שיוכל למלא לי משאלה אחת, הייתי אומר לו "להיות מוזיקאי מהשורה הראשונה" - אבל אני גם ריאלי.