ראיון עם המוסיקאי והבסיסט מוטי דיכנה

[iBass]

ביוגרפיה

מוטי דיכנה נולד בשנת 1954. כשהיה תינוק משפחתו נסעה ליפן לרגל עסקיו של אביו, והוא שב לארץ כשהיה בן 13. הוא ניגן כנער בלהקת "הגולגלות", ושירת בצה"ל כנגן גיטרה בס בצוות הווי סדנאי השריון. הוא היה חבר בלהקת גזוז, לצד דני סנדרסון, גידי גוב ומזי כהן, ובמהלך שנות השבעים והשמונים ניגן עם אריק איינשטיין, צביקה פיק, זוהר ארגוב, שימי תבורי, אילנית, גרי אקשטיין, אריק סיני, נורית גלרון, יענקל'ה רוטבליט, שרי ואמנים אחרים. בשנות השמונים הוא ניגן ושר בלהקת "איזולירבנד", והוציא אלבום סולו בשם "עד ראייה". מזה למעלה מ-35 שנה, מוטי דיכנה חבר בלהקת "הסיקסטיז", המבצעת שירי רוק קלאסיים משנות השישים. 

 

בנוסף לפעילותו המוזיקלית, מוטי דיכנה שיחק בסדרת הטלוויזיה "זינזאנה", שימש כמדבב לעברית בסדרות טלוויזיה לילדים ובסרטי אנימציה, והוציא לאור ספר הומוריסטי בשם "לך תראה אם אני בחדר השני".

 

 

הצילום באדיבותו של אילן בשור

 

 

באיזה גיל, מאיזו סיבה ועם מי התחלת לנגן בבס?

בגיל 14 הייתי חבר בלהקת קצב בגבעתיים שקראו לה "הגולגלות". הייתי הזמר וגיטריסט, וניגנתי קצת בס. לא הייתי גיטריסט טוב. ואז הגיע הצבא. נבחנתי ללהקה צבאית בתור זמר וזרקו אותי מכל המדרגות כי לא רצו "זמרי דיסקוטקים". נבחנתי בתור בסיסט ואיכשהו עברתי. לא היו הרבה בסיסטים אז בארצנו. לימים, מי שהעיף אותי בתור זמר - רפי בן משה - נתן לי את העבודה הראשונה אחרי שהשתחררתי, ב"ערב שירי החיפושיות". היום, אחרי חמישים שנה, אני מנגן את אותה המוזיקה.

 

מה היה הציוד (בס + מגבר) הראשון שלך?

עד כמה שזכור לי מגבר ובוקסה (ככה קראו לזה אז) של חלילית. הגיטרה - פנדר מצ'וקמקת משומשת, לא זוכר איזה דגם.  לפניה היתה לי גיטרה חשמלית הופנר לבנה.

 

מהו הציוד הנוכחי שלך?

מגבר גליאן קרוגר קומבו קטן, ועוד מגבר קטן, מארקבייס 801 קומבו שרכשתי לאחרונה להופעות קטנות. להופעות גדולות אין לי מגבר - חברת ההגברה בדרך כלל מספקת לי טופ ורמקולים של גליאן או אמפג. גיטרות - הג'ז בס ספשל השחורה שקניתי ב-1985, הפרסיז'ן 57 וינטאג' שכמעט מכרתי כי היא כבדה מדי, ווסטון קצוצת קנה מדהימה. לאחרונה קניתי איבנז SDGR מדהימה - גיטרה קטנה, נוחה ושובבה שהרבה פנים לה. רק צריך לזכור להחליף לה בטרייה מדי פעם, כפי שלמדתי על בשרי לא מזמן.

 

אצל איזה מורים למדת במהלך השנים, ומי מהם השפיע עליך במיוחד?

אני מתבייש להודות, אצל אף אחד.

 

מיהם הבסיסטים שהשפיעו עליך, ואיך?

מקרטני. אני לא טכנאי, הטכניקה שלי גרועה. ככה זה כשלא מתאמנים. אני נשען על שמיעה ומלודיה. אפשר לשמוע את זה בגזוז, אני חושב, אני לא מנגן חומר מקורי כבר 36 שנים, אבל הבייס-ליינים של שירי שנות השישים קסומים המה.

,

מיהם המוזיקאים שאינם בסיסטים שהשפיעו עליך במיוחד ומדוע?

קלפטון, כי הוא מקשיב לאחרים, וזה ניכר בנגינה שלו. בריאן סצר (Brian Setzer), כי הוא משלב ביג-בנד עם רוק, וזה חלום חיי. למעשה, אני מת להיות פרנק סינטרה עם אוברדרייב.

 

בשנות השמונים היית חבר בלהקת איזולירבנד יחד עם עמי פרנקל, מראשוני הבסיסטים החשמליים בארץ. איך חילקתם ביניכם את נגינת הבס? מה הפקת, כבסיסט, מהעבודה אתו?

מעולם לא הופענו כך שלא היתה בעייה. בתקליט אני מנגן את הרוב, ודווקא בשיר שאני כתבתי, "סלואו משה", עמי מנגן נפלא.

 

היית בין האחרונים שזכו לנגן על הבמה לצד אריק איינשטיין, לפני שהוא פרש מהופעות.  כיצד זכורה לך העבודה אתו?

חלום אחד מתמשך שלא רציתי שייגמר. לעמוד על הבמה בתור ילד נפעם עם ענקים כמו אריק, יוני רכטר, אפרים שמיר, שלמה יידוב ואלון הילל - זה פעם בחיים. זה מפחיד, והייתי נגן מאד לא טוב אז. אבל כאמור, לא היו הרבה בסיסטים.

 

עם איזה מוזיקאי - ישראלי או לא, חי או מת - היית רוצה לנגן?

מקרטני. קצת קשה, אבל שינגן קצת גיטרה או פסנתר, מה יש?

 

מהיכן אתה שואב את ההשראה לתפקידי הבס שלך, ומהו תהליך היצירה כשאתה עובד על תפקיד בס לשיר?

אין לי מושג. הפעם האחרונה שהייתי חייב להיות יצירתי וממש ליצור תפקידים היה בגזוז. אבל עם אחד כמו דני סנדרסון בסביבה שפירגן ונתן לי יד חופשית (חוץ מב"תשע בכיכר" שהיה השיר הראשון שהקלטנו, והוא עדיין לא סמך עליי) זה היה באוויר. אני מאד ביקורתי כלפי הנגינה שלי, אבל אני מבסוט כשאני מקשיב למה שניגנתי שם.

 

האם אתה עדיין מתאמן? אם כן, איך?

הבושה הגדולה - מעולם לא התאמנתי, כי מעולם לא נדרשתי לפתח יכולות טכניות בהרכבים שניגנתי בהם. ברובם סמכו על היכולת המלודית והשמיעה שלי. אני גם לא קורא תווים. צ'ארטים דווקא כן. עד היום אני לא יודע איך מנגנים סלאפ ולמה בסיסט צריך בכלל ראק אפקטים. אני מתחבר ישירות למגבר, מכוון את הכפתורים לפי האוזן והאקוסטיקה של המקום, ויאללה רוק אנד רול. ומחליף מיתרים פעם בחודשיים.

 

במה היית רוצה להשתפר כנגן, וכמוזיקאי בכלל?

בהכל - בטכניקה, ביכולת הריקוד והקפיצות ובאפיית מצות. אבל נראה לי שממרום קשישותי זה כבר מאוחר מדי.

 

למה אתה מתגעגע מהעולם המוזיקלי האנלוגי של שנות השבעים והשמונים? על מה היית מוותר, בעולם המוזיקלי הדיגיטלי-אינטרנטי הנוכחי?

לא הייתי מוותר על שום דבר. המוזיקה של היום כבודה במקומה מונח. זה שאני לא מתחבר אליה זו בעייה שלי. אני לא מתגעגע לעולם האנלוגי כי אני פשוט עדיין שם. אותו סט-אפ, אותו פרינציפ. אם אני מצליח לחיות רק ממוזיקה (מי יודע מה יהיה עכשיו, אבל זה נושא לשיחה אחרת), חמישים שנה ללא דיי ג'וב, כנראה שאני עושה משהו נכון.

 

איזו עצה יש לך לנגנים מתחילים?

תנגנו עם אנשים. תקשיבו למי שמנגן איתכם. אל תתקעו לבד מול המחשב כל היום כדי לנגן יותר מהר. תנגנו עם אנשים. ותקשיבו. אל תתביישו ללמוד מאחרים ואל תתביישו לשאול שאלות. ואל תשכחו את הלב. היתר יבוא. אני יודע שזה נשמע גיבוב של קלישאות. חכו.

 

איזו הופעה או הקלטה זכורה לך כחוויה מיוחדת?

הספשל של גזוז בטלוויזיה, וההופעה של הסיקסטיז ב"שוני" בשנה שעברה.

 

ידוע שיש לך עניין מיוחד עם סטילי דן. תוכל לפרט?

בשנות השישים הביטלס הפכו לי את העולם. ב-1973 כוורת הפכו לי את העולם. ב-1976 סטילי דן הפכו אותו שוב. המוזיקה שלהם פשוט מושלמת לדעתי. יש שיגידו חסרת לב ומדויקת מדי, אבל אני לא מסכים. אני מצליח להתרגש מחדש כל אימת שאני שומע שיר שלהם, גם הישנים מאד וגם החדשים מאד. יצא לי לראות אותם (לפני ארבע שנים בדיוק היום) בכמה הופעות בניו יורק וזו הייתה חוויה נדירה.

 

לאיזו מוזיקה אתה מקשיב בזמנך הפנוי?

יש לי פלייליסט בספוטיפיי של אלפיים שירים מכל הזמנים שאני אוהב, מפרנק סינטרה עד טוויסטד סיסטר. כיום אני נהנה מהשירים, לא מתייחס לאלבום או לסגנון או מי הלהקה. שירים.

 

משהו שלא כולם יודעים עליך - מה העניין עם הסומו?

גדלתי בטוקיו וכילד, זה מה שהיה מבחינת ספורט. היום יש לי ערוץ יוטיוב עם 28,000 מנויים שבו אני משדר את הקרבות עם פרשנות. אני גם מתרגם כתבות מיפנית לאנגלית לטובת צופי הסומו במערב בפורומים שונים, ויש הרבה כאלה, מסתבר.

 

יש משהו שתרצה להוסיף - מסר אישי, תובנה, או עצה?

תפרגנו. לעצמכם, לחברים. תלמדו לפרגן, גם אם זה קשה ויש לכם אגו מכאן עד פתח תקווה. גם אם מי שאתם מפרגנים לו מעולם לא פירגן לכם. זה יחזור אליכם בטוב.

[lukatch]

איזה כיף של ראיון. מת על דיכנה. 

[YuvalYohai]

תנגנו עם אנשים ... ותקשיבו

[dave]

ראיון נהדר! 

מתחבר מאוד לדברים שהוא אומר פה והלוואי שהייתי יכול להיות זבוב על הקיר בחלק מהמקומות בהם הוא ניגן.

אני בדיוק עובר תקופה של גזוז ואיזולירבנד (צריך משהו לרומם קצת את מצב הרוח)

[huckbuc]

כמה שירים מתקופת "הגולגלות" הפרה-היסטורית של מוטי דיכנה, כשהוא היה עדיין תיכוניסט.  הוא גם הזמר, נכון?