.

[Itay Vaizman]

.

עריכה אחרונה ספטמבר 22, 2019 על ידי Itay Vaizman

[lukatch]

הבן הקטן שלי שמסיים י"א עכשיו, גם הוא בסיסט, והוא חושב דברים דומים מאוד למה שכתבת. הוא יסיים את הלימודים ויעשה בגרות. היא לא תהיה מבריקה, כי את רוב הזמן שלו הוא משקיע במוזיקה, לא מגיש עבודות, לא מכין שיעורים, מורידים לו ציונים על זה, לומד לכל היותר יום אחד לפני בגרויות. לא הייתי מאושר מזה בהתחלה, רבתי איתו, אבל אני בסדר גמור עם זה עכשיו. אמרתי לו שחשוב שתהיה תעודת בגרות בשביל להתקבל ללימודי מוזיקה בחו"ל, בברקלי למשל. בשביל רימון לא צריך בגרות, אבל זה רימון, ובשביל להיות הכי טוב שאתה יכול להיות, תשאף ללמוד מוזיקה במקום הכי טוב שיש ולהכיר ולעבוד עם האנשים הכי טובים בתחום. אם בסוף תחליט אחרת, תמיד אפשר לשפר בגרויות. זה יותר קשה אבל זה אפשרי. האוניברסיטה תהיה שם תמיד, אם תחליט מתישהו כן ללכת לשם ללמוד משפטים או משהו. אבל עד אז, אם ברור לך שמה שאתה רוצה לעשות בחיים זה מוזיקה, באופן מקצועי, אז תתמקצע בזה. תעשה את זה הכי טוב שאתה יכול. כלכלית תמיד מסתדרים בסוף. בינתיים שב ותלמד לקרוא תווים כמו נאצי, פרימה ויסטה, תיאוריה, פיתוח שמיעה, כל מה שאתה יכול. לך למורה הכי טוב שאתה יכול. מורה לג'אז, אני מתכוון. וגם שיעורי פסנתר, זה חשוב. 

[Itay Vaizman]

בתאריך 3.6.2019 at 00:01, lukatch כתב:

הבן הקטן שלי שמסיים י"א עכשיו, גם הוא בסיסט, והוא חושב דברים דומים מאוד למה שכתבת. הוא יסיים את הלימודים ויעשה בגרות. היא לא תהיה מבריקה, כי את רוב הזמן שלו הוא משקיע במוזיקה, לא מגיש עבודות, לא מכין שיעורים, מורידים לו ציונים על זה, לומד לכל היותר יום אחד לפני בגרויות. לא הייתי מאושר מזה בהתחלה, רבתי איתו, אבל אני בסדר גמור עם זה עכשיו. אמרתי לו שחשוב שתהיה תעודת בגרות בשביל להתקבל ללימודי מוזיקה בחו"ל, בברקלי למשל. בשביל רימון לא צריך בגרות, אבל זה רימון, ובשביל להיות הכי טוב שאתה יכול להיות, תשאף ללמוד מוזיקה במקום הכי טוב שיש ולהכיר ולעבוד עם האנשים הכי טובים בתחום. אם בסוף תחליט אחרת, תמיד אפשר לשפר בגרויות. זה יותר קשה אבל זה אפשרי. האוניברסיטה תהיה שם תמיד, אם תחליט מתישהו כן ללכת לשם ללמוד משפטים או משהו. אבל עד אז, אם ברור לך שמה שאתה רוצה לעשות בחיים זה מוזיקה, באופן מקצועי, אז תתמקצע בזה. תעשה את זה הכי טוב שאתה יכול. כלכלית תמיד מסתדרים בסוף. בינתיים שב ותלמד לקרוא תווים כמו נאצי, פרימה ויסטה, תיאוריה, פיתוח שמיעה, כל מה שאתה יכול. לך למורה הכי טוב שאתה יכול. מורה לג'אז, אני מתכוון. וגם שיעורי פסנתר, זה חשוב. 

.

עריכה אחרונה ספטמבר 22, 2019 על ידי Itay Vaizman

[GalShaya]

לפני 6 שעות, lukatch כתב:

הבן הקטן שלי שמסיים י"א עכשיו, גם הוא בסיסט, והוא חושב דברים דומים מאוד למה שכתבת. הוא יסיים את הלימודים ויעשה בגרות. היא לא תהיה מבריקה, כי את רוב הזמן שלו הוא משקיע במוזיקה, לא מגיש עבודות, לא מכין שיעורים, מורידים לו ציונים על זה, לומד לכל היותר יום אחד לפני בגרויות. לא הייתי מאושר מזה בהתחלה, רבתי איתו, אבל אני בסדר גמור עם זה עכשיו. אמרתי לו שחשוב שתהיה תעודת בגרות בשביל להתקבל ללימודי מוזיקה בחו"ל, בברקלי למשל. בשביל רימון לא צריך בגרות, אבל זה רימון, ובשביל להיות הכי טוב שאתה יכול להיות, תשאף ללמוד מוזיקה במקום הכי טוב שיש ולהכיר ולעבוד עם האנשים הכי טובים בתחום. אם בסוף תחליט אחרת, תמיד אפשר לשפר בגרויות. זה יותר קשה אבל זה אפשרי. האוניברסיטה תהיה שם תמיד, אם תחליט מתישהו כן ללכת לשם ללמוד משפטים או משהו. אבל עד אז, אם ברור לך שמה שאתה רוצה לעשות בחיים זה מוזיקה, באופן מקצועי, אז תתמקצע בזה. תעשה את זה הכי טוב שאתה יכול. כלכלית תמיד מסתדרים בסוף. בינתיים שב ותלמד לקרוא תווים כמו נאצי, פרימה ויסטה, תיאוריה, פיתוח שמיעה, כל מה שאתה יכול. לך למורה הכי טוב שאתה יכול. מורה לג'אז, אני מתכוון. וגם שיעורי פסנתר, זה חשוב. 

 

אילן צודק במאה אחוז. אני יודע על אנשים שסיימו ניו סקול בלי תעודת בגרות אבל זה די במקרה ובמזל, היו כאלה שזה ממש דפק אותם. ועוד דבר שאילן צודק בו הוא באמת לבנות בסיס רחב, אתה עלול למצוא את עצמך עוסק במוזיקה בכל ז'אנר אבל ידע הרמוני, שמיעה טובה וידע טוב של הכלי והפרטבורד תמיד יהיו הכלים שלך לעשות עבודה טובה.

 

ואם יורשה לי, אני די בטוח שאם אני אחפש בפורום הזה או הייד פארק או סוליד רוק (RIP) שלוש עשרה שנים אחורה אני בטח כתבתי הודעה מאוד דומה למה שאתה כותב פה עד לרמת הניסוח, ויש לי הרחבה טיפה לא קונפורמיסטית למה שאילן כותב (שאני מסכים איתו במאה אחוז):

 

אני לא באתי ממגמת מוזיקה כי ההורים שלי היו די נוקשים ולא הסכימו שאעבור לבית ספר אומנותי ואת התיכון שלי העברתי במסגרות "רגילות" (אפילו הייתי בצופים, לא שאני מתגאה בזה ביום יום) בנוסף לזה שניגנתי המון והיו לי חברים מוזיקאים ולהקה וכו'. בסוף במזל הצלחתי לשרת בתור מוזיקאי בצבא ואח"כ הייתי בשטריקר ובניו סקול בג'אז וכמעט כולם מסביבי היו יוצאי מגמות מוזיקה וכו' שרובם מוזיקה היתה כל חייהם מגיל 14 או אפילו חלקם מאז שהם זוכרים את עצמם.

 

גם אם מוזיקה היא כל חייך, לפעמים החוסר גיוון הזה שהופך אותך לנגן מדהים בגיל 16 או 18 הופך להיות קצת קשה בגיל 25. מוזיקה זה גם דבר מדהים שיש ממנו אינסוף אבל זה גם טובעני ומקצוע קשה מאוד והמציאות היא שצריך להיות ממש בר מזל כדי גם לזכות לעבוד בזה וגם להיות מרוצה בחלקך.

 

כמו שאומרים שיש רק שני דברים בטוחים בחיים וזה מוות ומיסים יש שני דברים בטוחים במוזיקה, לא מספיק משאבים וצורך לקדם את עצמך. והרבה מוזיקאים מוצאים את עצמם בסיטואציה מאוד קשה עם הדבר הזה, כי זה אומר להתעסק בדברים שהם לא מוזיקה.

 

היתרון היום הוא שאתה לא צריך להכין קופת גמל לפאבליסיסט ומעצב. אבל, אם תרחיב במעט את תחומי האומנות שאתה מתעניין בהם מוקדם ותנסה לצבור ניסיון בדברים אחרים, תוכל לבוא לעולם הזה עם יתרון גדול וגם פרופורציה. להתעסק טיפה באומנות ויזואלית, וידאו וכתיבה ולראות אותם כאחים לעשיה המוזיקלית שלך יכול לשנות הרבה מהתפיסה האומנותית שלך, היכולת לקדם את עצמך בתחום ומעבר לזה זה עוזר (לא תמיד, אבל זה עלול) להתמודד עם התחרות הנוראית עם מוזיקאים אחרים בעיקר בראש. 

 

הייתי ממליץ לך לקחת כל הזדמנות לעבוד עם פוטושופ ופרימיר ולכתוב כמה שרק אפשר, תיצור פוסטרים להופעות שלך ושל חברים, תנסה לצלם וידאו שלך מנגן ולערוך אותו תכתוב תיאורים למוזיקה שלך וביקורות על אלבומים שאתה אוהב או לא אוהב. אני יודע שזה נשמע פעוט ולא קשור אבל היכולות האלה הן כלכך חשובות היום בשביל להתקדם בתור מוזיקאי צעיר. 

 

בהצלחה! 

[huckbuc]

איזה יופי של דיון, עם עומק ותובנות לא שגרתיות.

 

תוספות שלי: אפשר להיות רציניים גם במוזיקה וגם בבית הספר.  אני התאמנתי בנגינה שעות ארוכות מדי יום בתקופת התיכון, והצלחתי גם להוציא בגרות יפה וגם להתקבל ללהקה צבאית (אם כי זה היה לפני שלושים שנה, והתחרות היום בקבלה ללהקות מן הסתם קשה יותר).  עוד אפשרות זה להוריד הילוך בנגינה כדי להשיג בגרות סבירה, ולהתקדם מוזיקלית - כולל "להתאבד על המוזיקה" - בהמשך החיים. העתיד המוזיקלי לא נקבע רק על פי מה שעושים בתקופת התיכון.

 

שאלה גדולה שקשורה לדיון הזה היא "האם כדאי להיות מוזיקאי מקצועי?".  אני חושב שחלק זעיר מהישראלים שמתפרנסים ממוזיקה באופן סביר ומעלה, עושים את זה אך ורק ע"י נגינה או יצירה של מוזיקה שהם באמת אוהבים.  כמעט כולם מוצאים את עצמם מלמדים מוזיקה (שזה לפעמים כיף ומעשיר, ולפעמים לא), או מנגנים מוזיקה שהם לא ממש אוהבים, או מפעילים אולפן, וכו'.  אלה חיים עם חוסר ודאות כלכלי גבוה, ועלולים להיות לא ממש כיפיים. אז כן, יש מוזיקאים (עומר אביטל, לדוגמא) שפיתחו קריירה בינלאומית מצליחה בלי להתפשר על המוזיקה שהם עושים, וגם חיים מזה יפה (אני מקווה, עבור עומר אביטל...), אבל סטטיסטית, הסיכוי להיות אחד כזה הוא מאד נמוך.  ממליץ לך לקרוא את הדיון הזה הזה והזה ב-Quora.

 

אני לא הפכתי למוזיקאי מקצועי, ויש בזה דווקא משהו משחרר: בניגוד לחברים המוזיקאים שלי, אני מתעסק רק עם מוזיקה שכיף לי איתה.  מוזיקה עדיין תופסת מקום משמעותי בחיים שלי, ואם יום אחד יתגלה בפניי ג'יני שיוכל למלא לי משאלה אחת, הייתי אומר לו "להיות מוזיקאי מהשורה הראשונה" - אבל אני גם ריאלי.

[Tomer.N.T]

אני גר בדנמרק בעיר שיש בה אקדמיה למוזיקה, יש לי שם המון חברים עם מסלולי חיים שונים והדבר המשותף לכולם זה שהם כולם עוסקים במוזיקה כהמקצוע העיקרי שלהם. ואני יכול לחזק כמה מהנקודות שנאמרו לפני.

אני אישית מנגן כתחביב ולא מחפש להיות מוזיקאי מקצועי.

לפני 56 דקות, huckbuc כתב:

 עוד אפשרות זה להוריד הילוך בנגינה כדי להשיג בגרות סבירה, ולהתקדם מוזיקלית - כולל "להתאבד על המוזיקה" - בהמשך החיים. העתיד המוזיקלי לא נקבע רק על פי מה שעושים בתקופת התיכון

יש לי ידידה טובה, זמרת, היא השקיע בלימודים בתיכון, התעסקה במוזיקה בקטנה והצד ועשתה תואר ראשון ושני באוניברסיטה (לא זוכר במה).

לפני בערך 4 שנים היא הפנימה שזה לא החיים שהיא מחפשת ושהיא רוצה לעשות מוזיקה, התפטרה מעבודתה ונרשמה לאקדמיה למוזיקה.

עוד שבוע היא מסיימת תואר ראשון במוזיקה, בגיל 30 וחיה ממש לא רע נטו ממוזיקה.

 

לפני 8 שעות, GalShaya כתב:

אם תרחיב במעט את תחומי האומנות שאתה מתעניין בהם מוקדם ותנסה לצבור ניסיון בדברים אחרים, תוכל לבוא לעולם הזה עם יתרון גדול וגם פרופורציה. להתעסק טיפה באומנות ויזואלית, וידאו וכתיבה ולראות אותם כאחים לעשיה המוזיקלית שלך יכול לשנות הרבה מהתפיסה האומנותית שלך, היכולת לקדם את עצמך בתחום ומעבר לזה זה עוזר (לא תמיד, אבל זה עלול) להתמודד עם התחרות הנוראית עם מוזיקאים אחרים בעיקר בראש. 

 

הייתי ממליץ לך לקחת כל הזדמנות לעבוד עם פוטושופ ופרימיר ולכתוב כמה שרק אפשר, תיצור פוסטרים להופעות שלך ושל חברים, תנסה לצלם וידאו שלך מנגן ולערוך אותו תכתוב תיאורים למוזיקה שלך וביקורות על אלבומים שאתה אוהב או לא אוהב.

ולחיזוק הנקודה הזאת: כמעט כל התלמידים באקדמיה אצלי עוסקים באומנויות נוספות, אם זה קולנוע, משחק, הפקה, ציור, כתיבה וכמובן גם מלמדים. לא רק שזה נותן להם עוד יציבות כלכלית, זה גם עוזר להם למצוא עוד עבודה בתור מוזיקאים. - להיות בסיסט מצויין זה נהדר, להיות בסיסט שגם יכול לצלם ולערוך קליפים ללהקה זה נכס.

 

בהצלחה

[RT]

מצא את הזמן, או ייצר אותו ותשקיע בלימודים ובבגרות - אם אתה יכול. יש כאלה שקשה להם. עדיף לסיים תיכון עם בגרות טובה.

זה שתשקיע בלימודים עכשיו לא אומר שאתה מוותר על מוזיקה. אתה לא נרשם עכשיו ללימודי רפואה או משפטים. כולה בגרות. תחליט אח״כ, יש לך זמן. הרבה. 

זה גם לא אומר שאתה מפסיק עכשיו עם מוזיקה. אתה פשוט מקדיש חלק מהזמן לדברים אחרים שסטטיסטית סביר מאד שיעזרו לך בהמשך.

אם המוזיקה בנשמתך, אתה מוכשר וזה כל מה שאתה רואה את עצמך עושה, וזה ישאר כך בשנים הבאות, זה כנראה מה שיקרה. עם/בלי בגרות... עם/בלי צבא... 

אל תיבהל מלהשקיע בדברים נוספים. לא תצטער ולא תפסיד כלום.

[huckbuc]

אני אציין שרונן (RT) מכיר הרבה יותר טוב ממני את המציאות של תלמידים למוזיקה בתיכון, ואת מה שקורה איתם בהמשך הדרך.  אז איתי - תן לדברים שלו משקל הרבה יותר גדול מאשר לדברים שלי (לא שהם סותרים, אבל בכל זאת).

[guy_ron]

כולם פה צודקים וכמו כל דבר בחיים, העיקר זה פרופורציה. 

תנגן ותהנה כמה שיותר אבל אל תזניח את הלימודים או כל תחביב אחר כמו צופים (שזה אחלה רונן). 

חוץ מזה וסליחה על הטרחנות, אבל בגיל 16 עוד מוקדם להחליט מה לעשות בחיים. גם בגיל 40 אני עוד לא סגור על עצמי...

קח את הזמן ותחווה את חיי המוזיקאי עוד כמה שנים לפני שתחליט.  

בהצלחה בכל מקרה 

עריכה אחרונה יוני 3, 2019 על ידי guy_ron

[Itay Vaizman]

בתאריך 3.6.2019 at 07:33, GalShaya כתב:

 

אילן צודק במאה אחוז. אני יודע על אנשים שסיימו ניו סקול בלי תעודת בגרות אבל זה די במקרה ובמזל, היו כאלה שזה ממש דפק אותם. ועוד דבר שאילן צודק בו הוא באמת לבנות בסיס רחב, אתה עלול למצוא את עצמך עוסק במוזיקה בכל ז'אנר אבל ידע הרמוני, שמיעה טובה וידע טוב של הכלי והפרטבורד תמיד יהיו הכלים שלך לעשות עבודה טובה.

 

ואם יורשה לי, אני די בטוח שאם אני אחפש בפורום הזה או הייד פארק או סוליד רוק (RIP) שלוש עשרה שנים אחורה אני בטח כתבתי הודעה מאוד דומה למה שאתה כותב פה עד לרמת הניסוח, ויש לי הרחבה טיפה לא קונפורמיסטית למה שאילן כותב (שאני מסכים איתו במאה אחוז):

 

אני לא באתי ממגמת מוזיקה כי ההורים שלי היו די נוקשים ולא הסכימו שאעבור לבית ספר אומנותי ואת התיכון שלי העברתי במסגרות "רגילות" (אפילו הייתי בצופים, לא שאני מתגאה בזה ביום יום) בנוסף לזה שניגנתי המון והיו לי חברים מוזיקאים ולהקה וכו'. בסוף במזל הצלחתי לשרת בתור מוזיקאי בצבא ואח"כ הייתי בשטריקר ובניו סקול בג'אז וכמעט כולם מסביבי היו יוצאי מגמות מוזיקה וכו' שרובם מוזיקה היתה כל חייהם מגיל 14 או אפילו חלקם מאז שהם זוכרים את עצמם.

 

גם אם מוזיקה היא כל חייך, לפעמים החוסר גיוון הזה שהופך אותך לנגן מדהים בגיל 16 או 18 הופך להיות קצת קשה בגיל 25. מוזיקה זה גם דבר מדהים שיש ממנו אינסוף אבל זה גם טובעני ומקצוע קשה מאוד והמציאות היא שצריך להיות ממש בר מזל כדי גם לזכות לעבוד בזה וגם להיות מרוצה בחלקך.

 

כמו שאומרים שיש רק שני דברים בטוחים בחיים וזה מוות ומיסים יש שני דברים בטוחים במוזיקה, לא מספיק משאבים וצורך לקדם את עצמך. והרבה מוזיקאים מוצאים את עצמם בסיטואציה מאוד קשה עם הדבר הזה, כי זה אומר להתעסק בדברים שהם לא מוזיקה.

 

היתרון היום הוא שאתה לא צריך להכין קופת גמל לפאבליסיסט ומעצב. אבל, אם תרחיב במעט את תחומי האומנות שאתה מתעניין בהם מוקדם ותנסה לצבור ניסיון בדברים אחרים, תוכל לבוא לעולם הזה עם יתרון גדול וגם פרופורציה. להתעסק טיפה באומנות ויזואלית, וידאו וכתיבה ולראות אותם כאחים לעשיה המוזיקלית שלך יכול לשנות הרבה מהתפיסה האומנותית שלך, היכולת לקדם את עצמך בתחום ומעבר לזה זה עוזר (לא תמיד, אבל זה עלול) להתמודד עם התחרות הנוראית עם מוזיקאים אחרים בעיקר בראש. 

 

הייתי ממליץ לך לקחת כל הזדמנות לעבוד עם פוטושופ ופרימיר ולכתוב כמה שרק אפשר, תיצור פוסטרים להופעות שלך ושל חברים, תנסה לצלם וידאו שלך מנגן ולערוך אותו תכתוב תיאורים למוזיקה שלך וביקורות על אלבומים שאתה אוהב או לא אוהב. אני יודע שזה נשמע פעוט ולא קשור אבל היכולות האלה הן כלכך חשובות היום בשביל להתקדם בתור מוזיקאי צעיר. 

 

בהצלחה! 

.

עריכה אחרונה ספטמבר 22, 2019 על ידי Itay Vaizman

[Itay Vaizman]

בתאריך 3.6.2019 at 14:46, huckbuc כתב:

איזה יופי של דיון, עם עומק ותובנות לא שגרתיות.

 

תוספות שלי: אפשר להיות רציניים גם במוזיקה וגם בבית הספר.  אני התאמנתי בנגינה שעות ארוכות מדי יום בתקופת התיכון, והצלחתי גם להוציא בגרות יפה וגם להתקבל ללהקה צבאית (אם כי זה היה לפני שלושים שנה, והתחרות היום בקבלה ללהקות מן הסתם קשה יותר).  עוד אפשרות זה להוריד הילוך בנגינה כדי להשיג בגרות סבירה, ולהתקדם מוזיקלית - כולל "להתאבד על המוזיקה" - בהמשך החיים. העתיד המוזיקלי לא נקבע רק על פי מה שעושים בתקופת התיכון.

 

שאלה גדולה שקשורה לדיון הזה היא "האם כדאי להיות מוזיקאי מקצועי?".  אני חושב שחלק זעיר מהישראלים שמתפרנסים ממוזיקה באופן סביר ומעלה, עושים את זה אך ורק ע"י נגינה או יצירה של מוזיקה שהם באמת אוהבים.  כמעט כולם מוצאים את עצמם מלמדים מוזיקה (שזה לפעמים כיף ומעשיר, ולפעמים לא), או מנגנים מוזיקה שהם לא ממש אוהבים, או מפעילים אולפן, וכו'.  אלה חיים עם חוסר ודאות כלכלי גבוה, ועלולים להיות לא ממש כיפיים. אז כן, יש מוזיקאים (עומר אביטל, לדוגמא) שפיתחו קריירה בינלאומית מצליחה בלי להתפשר על המוזיקה שהם עושים, וגם חיים מזה יפה (אני מקווה, עבור עומר אביטל...), אבל סטטיסטית, הסיכוי להיות אחד כזה הוא מאד נמוך.  ממליץ לך לקרוא את הדיון הזה הזה והזה ב-Quora.

 

אני לא הפכתי למוזיקאי מקצועי, ויש בזה דווקא משהו משחרר: בניגוד לחברים המוזיקאים שלי, אני מתעסק רק עם מוזיקה שכיף לי איתה.  מוזיקה עדיין תופסת מקום משמעותי בחיים שלי, ואם יום אחד יתגלה בפניי ג'יני שיוכל למלא לי משאלה אחת, הייתי אומר לו "להיות מוזיקאי מהשורה הראשונה" - אבל אני גם ריאלי.

.

בתאריך 3.6.2019 at 15:53, Tomer.N.T כתב:

אני גר בדנמרק בעיר שיש בה אקדמיה למוזיקה, יש לי שם המון חברים עם מסלולי חיים שונים והדבר המשותף לכולם זה שהם כולם עוסקים במוזיקה כהמקצוע העיקרי שלהם. ואני יכול לחזק כמה מהנקודות שנאמרו לפני.

אני אישית מנגן כתחביב ולא מחפש להיות מוזיקאי מקצועי.

יש לי ידידה טובה, זמרת, היא השקיע בלימודים בתיכון, התעסקה במוזיקה בקטנה והצד ועשתה תואר ראשון ושני באוניברסיטה (לא זוכר במה).

לפני בערך 4 שנים היא הפנימה שזה לא החיים שהיא מחפשת ושהיא רוצה לעשות מוזיקה, התפטרה מעבודתה ונרשמה לאקדמיה למוזיקה.

עוד שבוע היא מסיימת תואר ראשון במוזיקה, בגיל 30 וחיה ממש לא רע נטו ממוזיקה.

 

ולחיזוק הנקודה הזאת: כמעט כל התלמידים באקדמיה אצלי עוסקים באומנויות נוספות, אם זה קולנוע, משחק, הפקה, ציור, כתיבה וכמובן גם מלמדים. לא רק שזה נותן להם עוד יציבות כלכלית, זה גם עוזר להם למצוא עוד עבודה בתור מוזיקאים. - להיות בסיסט מצויין זה נהדר, להיות בסיסט שגם יכול לצלם ולערוך קליפים ללהקה זה נכס.

 

בהצלחה

.

בתאריך 3.6.2019 at 16:27, RT כתב:

מצא את הזמן, או ייצר אותו ותשקיע בלימודים ובבגרות - אם אתה יכול. יש כאלה שקשה להם. עדיף לסיים תיכון עם בגרות טובה.

זה שתשקיע בלימודים עכשיו לא אומר שאתה מוותר על מוזיקה. אתה לא נרשם עכשיו ללימודי רפואה או משפטים. כולה בגרות. תחליט אח״כ, יש לך זמן. הרבה. 

זה גם לא אומר שאתה מפסיק עכשיו עם מוזיקה. אתה פשוט מקדיש חלק מהזמן לדברים אחרים שסטטיסטית סביר מאד שיעזרו לך בהמשך.

אם המוזיקה בנשמתך, אתה מוכשר וזה כל מה שאתה רואה את עצמך עושה, וזה ישאר כך בשנים הבאות, זה כנראה מה שיקרה. עם/בלי בגרות... עם/בלי צבא... 

אל תיבהל מלהשקיע בדברים נוספים. לא תצטער ולא תפסיד כלום.

.

בתאריך 3.6.2019 at 17:42, guy_ron כתב:

כולם פה צודקים וכמו כל דבר בחיים, העיקר זה פרופורציה. 

תנגן ותהנה כמה שיותר אבל אל תזניח את הלימודים או כל תחביב אחר כמו צופים (שזה אחלה רונן). 

חוץ מזה וסליחה על הטרחנות, אבל בגיל 16 עוד מוקדם להחליט מה לעשות בחיים. גם בגיל 40 אני עוד לא סגור על עצמי...

קח את הזמן ותחווה את חיי המוזיקאי עוד כמה שנים לפני שתחליט.  

בהצלחה בכל מקרה 

.

עריכה אחרונה ספטמבר 22, 2019 על ידי Itay Vaizman

[huckbuc]

לפני 8 שעות, Itay Vaizman כתב:

בשביל להתקיים מנגינה ומתחום המוזיקה חייבים לוותר על המוזיקה שאוהבים?

 

ממש לא חייבים לוותר, אבל כמעט כולם צריכים להתפשר: להיות נגן שכיר בהרכב שאתה לא מעריך את המוזיקה שלו, להקליט ג'ינגלים (חשיפה: אני ניגנתי כאן), ללמד בבי"ס יסודי ילדים חסרי מוטיבציה וכישרון, וכו'.  הרבה מוזיקאים מקצועיים ומצליחים עושים דברים מהסוג הזה, ובנוסף, מדי פעם מנגנים עם החבר'ה שלהם את המוזיקה שהם באמת אוהבים, אבל בד"כ תמורת לא הרבה כסף.  אז אם הנגינה ה"כיפית" מתפקדת בעצם כמו תחביב, למה לא להפריד אותה מהפרנסה?  ושוב, הסתייגות: יש מתי מעט שמצליחים לא להתפשר בכלל (או כמעט בכלל) על המוזיקה ועדיין לחיות יפה; זה קורה בד"כ בזכות שילוב של כישרון, חריצות ומזל - שלושתם במנות גדושות.

 

לפני 9 שעות, Itay Vaizman כתב:

קשה לי כל כך לדמיין את עצמי עובד במקום כלשהו בשביל מישהו אחר וחי בתחושת החמצה מטורפת שלא לקחתי את ההזדמנויות שהיו לי בצעירותי. כי אני חושב, שככל שגדלים הדלתות נסגרות לאט לאט ופחות הזדמנויות יבואו.

 

די עם הפטאליזם הזה!  אתה צעיר, ויהיו לך עוד אלף הזדמנויות לשנות כיוון בחיים, גם עוד עשר שנים ויותר.  אפילו אם לא תהיה מוזיקאי מקצועי, אתה לא חייב "לעבוד בשביל מישהו אחר", ואפשר גם "לעבוד בשביל מישהו אחר" ולהיות מבסוטים מהחיים.

[Itay Vaizman]

בתאריך 4.6.2019 at 09:06, huckbuc כתב:

 

ממש לא חייבים לוותר, אבל כמעט כולם צריכים להתפשר: להיות נגן שכיר בהרכב שאתה לא מעריך את המוזיקה שלו, להקליט ג'ינגלים (חשיפה: אני ניגנתי כאן), ללמד בבי"ס יסודי ילדים חסרי מוטיבציה וכישרון, וכו'.  הרבה מוזיקאים מקצועיים ומצליחים עושים דברים מהסוג הזה, ובנוסף, מדי פעם מנגנים עם החבר'ה שלהם את המוזיקה שהם באמת אוהבים, אבל בד"כ תמורת לא הרבה כסף.  אז אם הנגינה ה"כיפית" מתפקדת בעצם כמו תחביב, למה לא להפריד אותה מהפרנסה?  ושוב, הסתייגות: יש מתי מעט שמצליחים לא להתפשר בכלל (או כמעט בכלל) על המוזיקה ועדיין לחיות יפה; זה קורה בד"כ בזכות שילוב של כישרון, חריצות ומזל - שלושתם במנות גדושות.

 

 

די עם הפטאליזם הזה!  אתה צעיר, ויהיו לך עוד אלף הזדמנויות לשנות כיוון בחיים, גם עוד עשר שנים ויותר.  אפילו אם לא תהיה מוזיקאי מקצועי, אתה לא חייב "לעבוד בשביל מישהו אחר", ואפשר גם "לעבוד בשביל מישהו אחר" ולהיות מבסוטים מהחיים.

.

 

עריכה אחרונה ספטמבר 22, 2019 על ידי Itay Vaizman

[GalShaya]

לפני 6 שעות, Itay Vaizman כתב:

אבל אם אני לא אמשיך להשקיע בזה עכשיו זה ייעלם! כשארצה לחזור לנגינה ואשכרה להתפרנס מזה בעוד 10 שנים יהיה לי הרבה יותר קשה. בגלל שהפסדתי את כל השנים האלה. כבר הייתה לי תקופה שלא ניגנתי בכלל והייתי שקוע בלימודים ופשוט הרמה שלי ירדה. ואני לא רוצה שזה יקרה.

 וכשאתה אומר "ללמד ילדים חסרי כישרון ומוטיבציה","להיות נגן שלא מעריך את המוזיקה שהוא מנגן" אני גם חולק על דבריך. 

אם זה המצב והילדים חסרי מוטיבציה וכישרון, למה לא לפעול כדי לשנות את המצב? לשנות לילדים האלה את התפיסה? אני אתן דוגמא בנושא של לימוד בבי"ס. לי יש שיעור מוסיקה בבי"ס בתור "העשרה". בתחילת שנה כמעט כולם ראו את זה כשיעור חופשי של דיבורים. אך המורה לא ויתר והרים ידיים. הוא המשיך והעלה לתלמידים את העניין בנושא והוביל לדיונים עמוקים בשיעור, ועכשיו בסוף שנה הרבה יותר תלמידים מעריכים את השיעור הזה מאשר בתחילתה. 

 אז אם נסתכל על זה בצורה שלילית כמובן שלא יהיה כיף לנגן מוסיקה שלא מתחברים אליה או ללמד ילדים חסרי עניין. אבל אם נחפש את החיוביות בכל דבר, את החדשנות והמקצועיות למה שלא נרוויח מזה?

יכול להיות שאני רואה הכל אחרת, אבל זו דעתי. תלוי איך אתה מסתכל על "להתפרנס ממוזיקה"

 

 

 

נראה לי שיש פה מעבר נושא מהמקום של "איך להשקיע כמו שיותר זמן במוזיקה ולצאת מזה בחיים" ל"איך גם להתפרנס ממוזיקה תוך כדי הגשמת כל החלומות".

 

אני חושב שכשאני גדלתי כולם אמרו שהם רוצים להיות נגני הפקות ובראש היה איזה נתן איסט או פינו פלדינו כזה, לבוא כל יום לסטודיו אם איזה 3 או 4 בסים בבגאז' ולהקליט עם איזה גיבור מהילדות שלך במזגן באולפן החלומות ולתת כיף למפיק. יש מצב שזה היה מקצוע אמיתי בין כזה שנות השישים כשבס חשמלית באמת נכנסה לתמונה עד כזה סוף הניינטיז, אבל עם קריסת תעשיית המוזיקה המוקלטת, תהיה בטוח שגם זה לא כלכך קיים יותר, ה10 אחוז של האנשים הכי טובים שזה כבר היה המקצוע שלהם (כולל נייתן איסט ופינו פלדינו) הם מי שמאיישים את מה שנשאר מהשוק הזה ולא במיוחד צריך עוד כאלה.

 

זה לא אומר שאי אפשר להתפרנס מלנגן בס, לגמרי אפשר, אבל אולי זה נראה קצת אחרת מהאולפן והמזגן.

הסיפורי סבנטיז של "המפיק קרא לי" כבר כמעט לא קיימים, אם אתה מגיע לנגן עם איזשהוא זמר או להקה או פותח משהו משל עצמך זה בד"כ בגלל שאתה כבר חלק מהנטוורק הזה ואתה בעצם משחק בהימורים שהטעם שלך והאמונה שלך ביוצרים שאתה בוחר לנגן איתם גם איכשהוא יניבו תוצאה כלכלית יום אחד.

אז בגלל זה הדבר הכי בעל ערך שאתה יכול ללמוד כדי לפתח קריירה מוזיקלית היום זה להביא קהל, כי היום אתה אמון על זה. והאמת היא שאם אתה מביא קהל, לאף אחד לא איכפת מה אתה עושה. אם אתה יכול למלא מועדון אתה יכול לנגן את הפופ הכי דביק ואת המוזיקה הנסיונית הכי משוגעת ואף אחד לא יגיד לך כלום. 

 

אני לימדתי מוזיקה בבית ספר יסודי יהודי בניו יורק שנתיים וחצי ולמרות שבגדול מאוד נהנתי ואני מתגעגע לחלקים מזה וזה נתן לי הרבה, אני גם שמחתי לצאת מזה.

ואם אני יכול להיות כנה, המעמסה הכי גדולה שאני אישית (ואני חושב שגם אנשים שאני מכיר, אבל אני לא יכול לדבר בשמם) סחבתי איתי והפריעה לי להנות מהעבודה הזאת עד הסוף ולהיות הבנאדם שאתה מתאר שמסתכל על החוויה בתור נטו חיובית ובתור שליחות וכו' וכו' זה כמעט 15 שנה של חלומות וכמעט הצלחות על מוזיקה ועל לנגן על במה וסירוב לקבל את איך המציאות של העבודה במוזיקה על פניה. לא רציתי לפתוח עמוד רשת חברתית ולהעלות וידאוים שלי מנגן למרות שזה כנראה היה עוזר לי להביא קהל להופעות, לא רציתי להיות חנפן למלא אנשים שלא אהבתי אבל ניגנו גיגים שרציתי, לא רציתי לנסות ליזום שיתופי פעולה עם אנשים בסביבתי שטיפה יותר מצליחים ממני כדי לטפס וכל זה נראה לי 99 אחוז כי זה לא מה ש"הגיבורים שלי" עשו. היה לי אימג' בראש של מה זה אומר להיות "אמן אמיתי" כי קראתי על כל מיני אנשים שחיו בסיקסטיז והמורים שלי היו אנשים שהגיעו לניו יורק כשהיית הולך לאינטרנט קפה בשביל לחפש דירה ורציתי להיות כמוהם ובנוסף כל הצלחה קטנה שהיתה לי הרגישה כמו "אישור" על הדרך (שהיה שקרי לחלוטין והכל היה בראש שלי). 

 

אני עושה משהו טיפה אחר בשנתיים האחרונות, שהוא לא מוזיקה אבל הוא עדין בתחום הקריאייטיבי. וכמה שהתקדמתי מקצועית בשנתיים האלה לא התקדמתי ב14 שנים שהייתי על במה כל שבוע.

אני ממשיך להאשים את תעשיית המוזיקה כל הזמן על זה שאין שם מספיק כסף כדי שיהיו שם אנשי מקצוע אמיתיים ולא מוזיקאים מתוסכלים שעושים משהו ליד מה שהם באמת רוצים לעשות ועוד תלונות, אבל בתכלס, מה שהיה המשקולת הכי גדולה שסחבה אותי למטה מלפתח פרנסה אמיתית במוזיקה זה החלום הפיוריסטי שלי על הקריירה במוזיקה והחוסר יכולת שלי לוותר עליו כדי לראות את המציאות.

אני עדין עושה מוזיקה והרבה ממנה גם לעבודה ובעיקר בשביל עצמי והרמה שלי ירדה בהרבה אבל הפרספקטיבה שלי רק משתפרת ואני מרגיש שאני מתחיל להבין מוזיקה בצורה יותר טובה, אבל בעבודה לבוא בלי המשקולת הזאת זה נהדר, אם אני עושה משהו חרא שאני לא אוהב, זאת לא טרגדיה לפחות אני משתפר. אם במקרה עשיתי משהו טוב, זה בסדר אבל יש כבר משהו אחר לעשות, ושניהם משלמים את החשבונות אותו דבר (שאיתם אני בד"כ פשוט קונה עוד ציוד).  

עריכה אחרונה יוני 5, 2019 על ידי GalShaya