Jump to content
שים לב! מטעמי אבטחה ההתחברות לפורום אפשרית כעת רק על ידי כתובת האימייל ולא שם התצוגה שלך. ×
iBass Logo

הבס הבא


lukatch

Recommended Posts

זה מה שאני מחפש עכשיו. דגם של ימאהה בשם SB30 שיוצר במשך שנה אחת בלבד, 1972. רצוי באדום, אבל גם בסנברסט אני אסתפק, או בדגם של שני הפיקאפים, SB50.

לא יהיה קל למצוא, אני חושש.

411A9ndTX7L._SL500_AA300_.jpgimg3e893617zik2zj.jpeg

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

אבירן, אין לזה שום ערך אספני.

גיטרות ימאהה משנות השבעים - האזור האפור שבו הם התחילו לייצר כלים טובים יחסית, אבל העולם המערבי עוד לא עלה על זה והתייחס לכל מה שבא מיפן בתור זבל - נמכרות במאות ספורות של דולרים.

זאת הסיבה: כשהייתי ילד, הייתה בכלי זמר בחיפה (הסניף היה ברחוב החלוץ) בס כזאת, אדומה. הייתי נוסע לשם שעה באוטובוס רק בשביל להסתכל עליה, ובסוף קונה מפרט (גיבסון heavy) וחוזר הביתה, עוד שעה נסיעה באוטובוס (חיפה עיר גדולה). עכשיו יש לי מספיק כסף לקנות אחת כזאת סתם בשביל להגשים חלום ילדות, אז זה מה שאני אעשה. בגלל זה עדיף שהיא תהיה SB30 עם פיקאפ אחד, ובצבע אדום. כי אם להגשים, אז במדויק.

אגב, כל הבאסים שלי הם הגשמת חלומות ילדות, אחד לאחד. הפנדר שהכי רציתי הייתה פרסיז'ן סנברסט עם צוואר מייפל, השנה הייתה 1975, וזאת בדיוק הפרסיז'ן שיש לי. רציתי ריקנבקר, יש לי. שנאתי את ההופנר 500/1 שהייתה לי וחלמתי על הופנר סנאטור או פרזידנט עם גוף בצורה לא של כינור, ובסוף קניתי. בתור ילד פינטזתי על הבס של אולארצ'יק בכוורת, כי היא הייתה דומה לגרטש דאבל-קאט שג'ורג' האריסון ניגן בהופעה ההיסטורית אצל אד סאליבן, היום יש לי גרטש כזאת בדיוק, מאותה שנה בדיוק (1964). אז עכשיו אני רוצה את הימאהה האדומה מכלי זמר בחיפה, כי את רוב שאר חלומות הבס כבר הגשמתי.

היו גם חלומות שהגשמתי ובסוף מכרתי. למשל גיבסון EB2 בצבע בורדו, כמו שראיתי בספר של טוני בייקון ופול דיי, וחשבתי שהיא הבס הכי יפה בעולם. וקניתי כזאת (שנת 68'), אבל גיליתי שהיא יפה אבל נשמעת זוועה, אז מכרתי. או פרסיז'ן שחורה כמו בתמונות בספר של פיליברטו, שממנו למדתי לנגן באמצע שנות ה-70. או למשל הופנר 182 כמו של מיקי ורדי, האח הגדול של ילדה מהכיתה שלי שניגנה פסנתר והייתה האדם הראשון שניגנתי איתו, וכמה קינאתי בהופנר 182 שלו. בסוף קניתי אחת, אבל כמבוגר הבנתי שזה לא כלי שאני אנגן עליו לאורך זמן, אז מכרתי. היה לי עוד חלום ילדות, לפגוש את פול מקרטני ושהוא ייתן לי להחזיק בידיים את ההופנר 63' שלו. וגם זה קרה לבסוף.

להגשים חלומות-ילדוּת זה הרבה יותר כיף מאשר לקנות ג'ז בס שנת 61' בשביל הערך האספני, תאמין לי.

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

הנחתי לגבי הערך האספני בגלל שייצרו אותן רק שנה אחת, וכרגיל הפתעת בסיפורים שלך!

יאללה עלה והצלח, מי יודע אולי אני אמצא לך אחת כזו. דברים יותר מוזרים מזה קרו... אם הייתה כזו בחיפה רוב הסיכויים שהיא עוד בארץ, והיא תצוץ

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

הסנברסט שבצילום מוצעת למכירה באמאזון יפן. 38,800 ין = 1,416 ש"ח. עיסקה טובה, לא? עכשיו איך מסתדרים עם אמזון ביפנית. אני יודע! יש לי שכנה יפנית!

או שאתה נותן לגוגל כרום לעשות לך טובה ומאשר לו לתרגם את העמוד מיפנית לאנגלית

מיפנית לאנגלית

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

לי יש בס אחת שמוגדרת כבס חלום, וזו בס שהייתה לי ונמכרה בטיפשות רבה! (אין מספיק סימני קריאה בעולם בשביל לדמות את הטיפשות)

מדובר ב- Fender Mustang 1973 Red Competition  :

73FenderMustangBassCAR.jpg

כשגדלתי בקריות בצעירותי לא הכרתי יותר מדי בסיסטים אם בכלל, היה את "הבסיסט" מהשיכבה מעלי שאני לא זוכר את שמו רק זוכר שהייתה לו בס דמויית פרסיז'ן בצבע בורדו בהיר מטאלי בלי פיקגרד שהייתה מכונת סלאפ. השני היה בחור בשם איתי לורנץ שהיום הוא נגן קונטרה שמנגן מדי פעם בפסטיבל הג'ז באילת וגר ביודפת אם אני לא טועה, פעם הוא היה סתם אח של מישהו מהשיכבה שלי שהיה מתופף. לאיתי הייתה אותה הבס, זו בס הוינטג' הראשונה שהחזקתי בחיים שלי. עוד לא ידעתי מה זה וינטג' אפילו ובכלל לא הבנתי לחלוטין בבסים ובסוגים. כשהיו שואלים אותי איזה פנדר יש לי הייתי עונה "יפנית!" בגאווה בלי לדעת שיש בכלל אמריקאית שכביכול יותר טובה, סה"כ הייתי בכיתה ה' והשנה הייתה שנת 1995 אז אני מניח שזה בסדר שלא ידעתי כלום מלבד העובדה שיש לי פנדר פרסיז'ן. ככה או ככה מאוד אהבתי את המוסטנג בעיקר בכלל השורט סקייל והצוואר הדק, והצבע הימם אותי! הסאונד לא העסיק אותי בכלל כי באמת עדיין לא הבנתי ולא ידעתי להגיד מה טוב ומה לא טוב מלבד ברמה האינסטינקטיבית של ילד בכיתה ה' שכל מה שהוא יודע לנגן כרגע זה "ירח כחול" של להקת גן חיות.

במרוצת השנים כשעוד שמרתי קשר עם האח ניסיתי תמיד לגשש ולנסות לשכנע אותו שישכנע את אח שלו שמזמן כבר לא מנגן עליה למכור לי אותה, זה לצערי לא עבד כי זו הייתה הבס הראשונה שלו והוא לא מתכוון למכור אותה.

עברו כמה שנים וב- 2007 הגעתי לארה"ב ולמזלי הטוב מצאתי אותה ביריד גיטרות באורנג' קאונטי קליפורניה במחיר של 370$, מיד קניתי!, בעקבות משבר שחוויתי מכרתי אותה יחד עם כל הציוד שלי והיא נעלמה לה.

היום ניתן להשיג אותה אבל במחירים מאוד גבוהים (מבחינתי), סביבות ה-1500$-2000$, מבחינתי זה לא מחיר ריאלי להוציא על גיטרה גם היא גיטרת החלומות שלי אבל אולי בעתיד דעתי שתשנה.

ככה או ככה זו בס החלומות שלי ולו רק בשביל להיזכר בפעם הראשונה שהחזקתי משהו אמיתי אז פעם ב-1995... מי יודע אולי יהיה לי מזל שוב.

אגב בכללי הייתי רוצה מוסטנג בבית, אז אם מישהו שומע על מישהו שמוכר בארץ (לא בא לי חו"ל בכלל) במחיר שפוי, גם יפני תגידו לי :+)

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

  • 6 שנים מאוחר יותר...

אז גם חלום הילדות הזה עומד להתגשם. קניתי אחת אדומה די בזול, מיפאן. $440. ועכשיו נחכה. 

 

הנה מה שכתבתי פה לפני שש שנים: 

 

בתאריך 21.4.2013 at 17:59, lukatch כתב:

אבירן, אין לזה שום ערך אספני.

 

גיטרות ימאהה משנות השבעים - האזור האפור שבו הם התחילו לייצר כלים טובים יחסית, אבל העולם המערבי עוד לא עלה על זה והתייחס לכל מה שבא מיפן בתור זבל - נמכרות במאות ספורות של דולרים.

 

זאת הסיבה: כשהייתי ילד, הייתה בכלי זמר בחיפה (הסניף היה ברחוב החלוץ) בס כזאת, אדומה. הייתי נוסע לשם שעה באוטובוס רק בשביל להסתכל עליה, ובסוף קונה מפרט (גיבסון heavy) וחוזר הביתה, עוד שעה נסיעה באוטובוס (חיפה עיר גדולה). עכשיו יש לי מספיק כסף לקנות אחת כזאת סתם בשביל להגשים חלום ילדות, אז זה מה שאני אעשה. בגלל זה עדיף שהיא תהיה SB30 עם פיקאפ אחד, ובצבע אדום. כי אם להגשים, אז במדויק.

 

אגב, כל הבאסים שלי הם הגשמת חלומות ילדות, אחד לאחד. הפנדר שהכי רציתי הייתה פרסיז'ן סנברסט עם צוואר מייפל, השנה הייתה 1975, וזאת בדיוק הפרסיז'ן שיש לי. רציתי ריקנבקר, יש לי. שנאתי את ההופנר 500/1 שהייתה לי וחלמתי על הופנר סנאטור או פרזידנט עם גוף בצורה לא של כינור, ובסוף קניתי. בתור ילד פינטזתי על הבס של אולארצ'יק בכוורת, כי היא הייתה דומה לגרטש דאבל-קאט שג'ורג' האריסון ניגן בהופעה ההיסטורית אצל אד סאליבן, היום יש לי גרטש כזאת בדיוק, מאותה שנה בדיוק (1964). אז עכשיו אני רוצה את הימאהה האדומה מכלי זמר בחיפה, כי את רוב שאר חלומות הבס כבר הגשמתי.

 

היו גם חלומות שהגשמתי ובסוף מכרתי. למשל גיבסון EB2 בצבע בורדו, כמו שראיתי בספר של טוני בייקון ופול דיי, וחשבתי שהיא הבס הכי יפה בעולם. וקניתי כזאת (שנת 68'), אבל גיליתי שהיא יפה אבל נשמעת זוועה, אז מכרתי. או פרסיז'ן שחורה כמו בתמונות בספר של פיליברטו, שממנו למדתי לנגן באמצע שנות ה-70. או למשל הופנר 182 כמו של מיקי ורדי, האח הגדול של ילדה מהכיתה שלי שניגנה פסנתר והייתה האדם הראשון שניגנתי איתו, וכמה קינאתי בהופנר 182 שלו. בסוף קניתי אחת, אבל כמבוגר הבנתי שזה לא כלי שאני אנגן עליו לאורך זמן, אז מכרתי. היה לי עוד חלום ילדות, לפגוש את פול מקרטני ושהוא ייתן לי להחזיק בידיים את ההופנר 63' שלו. וגם זה קרה לבסוף.

 

להגשים חלומות-ילדוּת זה הרבה יותר כיף מאשר לקנות ג'ז בס שנת 61' בשביל הערך האספני, תאמין לי.

 

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

אוקיי תשמעו קטע מטורף. חיפשתי דמואים ביוטיוב איך הדגם הזה נשמע. מצאתי את הדבר הזה. מה מתברר? שזה לא בס "דומה", אלא ממש הבס שאני קניתי. אותו מספר סידורי (שהוא, אגב, המספר הנחמד 10009). הדמו שלה מתחיל אחרי דקה 3:44. 

 

 

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

  • 2 שבועות מאוחר יותר...

הגיעה הבוקר. הייתה צריכה קצת עבודת סט-אפ, בעיקר סידור זווית צוואר (shimming), אינטונציה ואקשן בגשר, וכיוון טראס-רוד, לקח לי איזה חצי שעה כי הייתי צריך פעמיים לפרק את הצוואר, אבל עכשיו הכל סבבה. הטיונרים די זבל, אבל הם מקוריים וייחודיים ויפים, אז הם יישארו. היא נשמעת מצוין, כמו בווידאו. צריך לדחוף קצת יותר נמוכים מהמגבר יחסית נאמר לגיבסון שלי, אפילו בהשוואה לריקנבאקר (!), אבל בשביל מה יש נובים במגבר אם לא בשביל דברים כאלה?

 

היא אצלי בבית, מה שלא מפריע ללא פחות מארבע מוכרים שונים ביפאן להמשיך ולהציע את הבס הספציפית הזאת למכירה באיביי, ובמחיר גבוה משמעותית ממה שאני קניתי דרך ריוורב (1,530 ש"ח). מה ההיגיון? משהו פה מסריח עד השמיים. הבס אצלי ביד, בתל אביב, עם המספר הסידורי #10009, זה הבס שבתמונה - וזה מה שמוצע שם למכירה שבועיים וחצי אחרי שקניתי אותה. 

 

japan.jpg.d38f24de83ef29744eb6bea42fd38a33.jpg


 

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

"וזה מה שמוצע שם למכירה שבועיים וחצי אחרי שקניתי אותה"

שיש לך חנות עם מאות (שלא לומר אלפים) מוצרים צריך לדעת לשמור על עדכון מלאי אמיתי. בטח הוא מנהל את המלאי שלו באיזה מחברת מקומטת. 

הטמבורייה החביבה עלי עובדת בדיוק ככה...

לפני שבועיים הזמנתי משהו מעלי אקספרס, אישרו את ההזמנה וגבו מכרטיס האשראי רק כדי להודיע לי אחרי יומיים שאין להם במלאי ויזכו את חשבוני. 

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

יש המון חנויות איביי יפניות שמפרסמות מוצרים לא שלהן שמוצעים ע"י חנויות יותר גדולות. לכן אפשר לראות את אותו מוצר מוצע באותו זמן אצל כמה מוכרים (להלן "חאפרים"), במחירים שונים, תמיד יותר יקר מהמוכר המקורי (בהצלחה למצוא אותו). לפעמים המוכר/חנות המקורי מציג את המוצר באתר של החנות וכלל לא באיביי.
כשאתה מבצע קניה באיביי מהחאפר - הוא אץ רץ לקנות את המוצר מהמוכר המקורי, שולח אליך ועושה עליך קופה. זה מאד נפוץ. 

לכן, כמובן קיים מצב שהמוכר המקורי מכר את המוצר (לאילן במקרה דנן) והחאפרים עדיין לא עדכנו את חנות האיביי שלהם.

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

צור חשבון חדש או התחבר לחשבון קיים בכדי להגיב

עליך להירשם בכדי לכתוב תגובה

צור חשבון

פתח חשבון בפורום. זה קל ומהיר!

הירשם לפורום

התחבר

משתמש רשום? התחבר כאן.

התחבר כעת
×
×
  • Create New...