iBass

אני מנגן על פרטלס 6 מיתרים כבר אולי 20 שנים. תמיד ניגנתי בלי סימונים. לפני שנתיים עברתי לנגן על בס עם סימונים ולמרות שאני מנוסה בפרטלס זה הקל משמעותית על הנגינה והאינטונציה. פוזה, לוק... החיים קצרים מידי לזה.

עייפות החומר... אי אפשר להילחם בזה.

אני חושב שבישול עדיף עם אלכוהול כי החום ממיס את השומנים בתוך החריצים של המיתר. אלכוהול ינקה רק את השיכבה החיצונית. אולי אם תטבול את המיתרים באלכוהול ותשאיר קצת זמן אז זה גם ימיס את מה שבפנים, אבל לדעתי עדיך מים רותחים. אם אתה בכל זאת רוצה אלכוהול תקנה מבית המרקחת אטנול (Ethanol). זה אלכוהול אורגני נקי. לא בטוח שיהיה לך קל למצוא, לא כל בתי המרקחת מחזיקים אותו ולפעמים צריך להזמין, אז אולי יותר קל כבר להחליף מיתרים בכל מקרה, מים, או אלכוהול, זה פתרון זמני. אם המיתרים ישנים הם ״ימותו״ שוב אחרי כמה ימים, לכן לא הייתי בונה על ״בישול״ כפתרון קבוע. מתישהו תצטרך להחליף אותם.

אני חייב להזכיר שתי שמות כאן שבזכותם הראיון הזה יצא לפועל: המון תודות ל @Sunny שקישרה אותנו עם יוסי מנחם, והתודה הכי גדולה הולכת למנהל שלנו @huckbuc שישב על הטלפון כמה שיות ען יוסי, הקליט, תימלל, ערך והוציא לפועל! תודה לשניכם, זה לא מובן מאילו!

שלא תפספסו את אחד הראיונות הטובים (אם לא הכי טוב) שפירסמנו עד היום בפורום!

הצעה גרועה ביותר! סביר להניח שרוב התמונות שיצוצו מגוגל זה סריקות או צילומים מספרים. זו הפרת זכויות יוצרים בוטה ואין לנו עיניין בהפרות שכאלה כאן בפורום. גם אם היא תמצא טרנסקריפציות שאנשים הוציאו וכתבו בעצמם, זה עדיין לא נותן לגיטימציה לשתף חומרים שמישהו אחר יצר, בדיוק כפי שהטרנסקריפציות כאן בפורום שלנו אינן ניתנות לשיתוף במקומות אחרים אלא אם התקבל אישור מפורש לשתף מאותו חבר פורום שכתב את הטרנסקריפציה.

אמנם לא קשור לבס אבל אפשר לנגן עליה גם בס מקלדת מאסיבית, בנויה כמו טנק. פדים רגישים למגע, קלידים חצי שקולים. כנראה שהיא יודעת להתממשק בצורה אוטומטית כמעט עם כל תוכנת מוסיקה. לצערי לא התנסיתי בה, היא במצב חדש לחלוטין ואני מוכר אותה בגלל חוסר שימוש. אפשר לקרוא על המפרט המלא (וגם לראות מחיר של חדש) באתר של קילומבו. מבקש עליה 450 ש״ח, ולצערי אני לא גמיש במחיר היות וזה פחות מחצי המחיר של מקלדת חדשה. מגיע עם המקלדת גם כבל USB ארוך למדי.

אתה תשלם 17 אחוז מע״מ על הסכום הכולל - מוצרים + משלוח. במידה והמשלוח הוא מהיר עם אחת מחברות השילוח הגדולות הם יגבו ממך גם כמה עמלות משלהם שמסתכמות בסביבות 200-300 ש״ח.

לא סתם Double-P, הפוך!

יש מצב שבוידאו הראשון זה דימה גרודסקי? https://www.hotjazz.co.il/portfolio/דימה-גרודסקי/

@Sunny מה יהיה? זו כבר פעם שניה שאת זורקת אותי בחזרה לגיל 12!

לא הייתי מגדיר את הסולו הזה כ״לא וירטואוז״ אבל זה בהחלט מרענן!!! היה לי את העונג לראות אותו בהופעה עם ג׳ון מאייר בדיוק לפני שנה בלונדון. אבל הוא לא ראה אותי כי כל ההופעה הוא היה עם משקפי שמש

היתה לי אחת והיא היתה מעולה, לא יורדת באיכות ובסאונד מאמריקן סטנדרט.

ביוגרפיה מוטי דיכנה נולד בשנת 1954. כשהיה תינוק משפחתו נסעה ליפן לרגל עסקיו של אביו, והוא שב לארץ כשהיה בן 13. הוא ניגן כנער בלהקת "הגולגלות", ושירת בצה"ל כנגן גיטרה בס בצוות הווי סדנאי השריון. הוא היה חבר בלהקת גזוז, לצד דני סנדרסון, גידי גוב ומזי כהן, ובמהלך שנות השבעים והשמונים ניגן עם אריק איינשטיין, צביקה פיק, זוהר ארגוב, שימי תבורי, אילנית, גרי אקשטיין, אריק סיני, נורית גלרון, יענקל'ה רוטבליט, שרי ואמנים אחרים. בשנות השמונים הוא ניגן ושר בלהקת "איזולירבנד", והוציא אלבום סולו בשם "עד ראייה". מזה למעלה מ-35 שנה, מוטי דיכנה חבר בלהקת "הסיקסטיז", המבצעת שירי רוק קלאסיים משנות השישים. בנוסף לפעילותו המוזיקלית, מוטי דיכנה שיחק בסדרת הטלוויזיה "זינזאנה", שימש כמדבב לעברית בסדרות טלוויזיה לילדים ובסרטי אנימציה, והוציא לאור ספר הומוריסטי בשם "לך תראה אם אני בחדר השני". הצילום באדיבותו של אילן בשור באיזה גיל, מאיזו סיבה ועם מי התחלת לנגן בבס? בגיל 14 הייתי חבר בלהקת קצב בגבעתיים שקראו לה "הגולגלות". הייתי הזמר וגיטריסט, וניגנתי קצת בס. לא הייתי גיטריסט טוב. ואז הגיע הצבא. נבחנתי ללהקה צבאית בתור זמר וזרקו אותי מכל המדרגות כי לא רצו "זמרי דיסקוטקים". נבחנתי בתור בסיסט ואיכשהו עברתי. לא היו הרבה בסיסטים אז בארצנו. לימים, מי שהעיף אותי בתור זמר - רפי בן משה - נתן לי את העבודה הראשונה אחרי שהשתחררתי, ב"ערב שירי החיפושיות". היום, אחרי חמישים שנה, אני מנגן את אותה המוזיקה. מה היה הציוד (בס + מגבר) הראשון שלך? עד כמה שזכור לי מגבר ובוקסה (ככה קראו לזה אז) של חלילית. הגיטרה - פנדר מצ'וקמקת משומשת, לא זוכר איזה דגם. לפניה היתה לי גיטרה חשמלית הופנר לבנה. מהו הציוד הנוכחי שלך? מגבר גליאן קרוגר קומבו קטן, ועוד מגבר קטן, מארקבייס 801 קומבו שרכשתי לאחרונה להופעות קטנות. להופעות גדולות אין לי מגבר - חברת ההגברה בדרך כלל מספקת לי טופ ורמקולים של גליאן או אמפג. גיטרות - הג'ז בס ספשל השחורה שקניתי ב-1985, הפרסיז'ן 57 וינטאג' שכמעט מכרתי כי היא כבדה מדי, ווסטון קצוצת קנה מדהימה. לאחרונה קניתי איבנז SDGR מדהימה - גיטרה קטנה, נוחה ושובבה שהרבה פנים לה. רק צריך לזכור להחליף לה בטרייה מדי פעם, כפי שלמדתי על בשרי לא מזמן. אצל איזה מורים למדת במהלך השנים, ומי מהם השפיע עליך במיוחד? אני מתבייש להודות, אצל אף אחד. מיהם הבסיסטים שהשפיעו עליך, ואיך? מקרטני. אני לא טכנאי, הטכניקה שלי גרועה. ככה זה כשלא מתאמנים. אני נשען על שמיעה ומלודיה. אפשר לשמוע את זה בגזוז, אני חושב, אני לא מנגן חומר מקורי כבר 36 שנים, אבל הבייס-ליינים של שירי שנות השישים קסומים המה. , מיהם המוזיקאים שאינם בסיסטים שהשפיעו עליך במיוחד ומדוע? קלפטון, כי הוא מקשיב לאחרים, וזה ניכר בנגינה שלו. בריאן סצר (Brian Setzer), כי הוא משלב ביג-בנד עם רוק, וזה חלום חיי. למעשה, אני מת להיות פרנק סינטרה עם אוברדרייב. בשנות השמונים היית חבר בלהקת איזולירבנד יחד עם עמי פרנקל, מראשוני הבסיסטים החשמליים בארץ. איך חילקתם ביניכם את נגינת הבס? מה הפקת, כבסיסט, מהעבודה אתו? מעולם לא הופענו כך שלא היתה בעייה. בתקליט אני מנגן את הרוב, ודווקא בשיר שאני כתבתי, "סלואו משה", עמי מנגן נפלא. היית בין האחרונים שזכו לנגן על הבמה לצד אריק איינשטיין, לפני שהוא פרש מהופעות. כיצד זכורה לך העבודה אתו? חלום אחד מתמשך שלא רציתי שייגמר. לעמוד על הבמה בתור ילד נפעם עם ענקים כמו אריק, יוני רכטר, אפרים שמיר, שלמה יידוב ואלון הילל - זה פעם בחיים. זה מפחיד, והייתי נגן מאד לא טוב אז. אבל כאמור, לא היו הרבה בסיסטים. עם איזה מוזיקאי - ישראלי או לא, חי או מת - היית רוצה לנגן? מקרטני. קצת קשה, אבל שינגן קצת גיטרה או פסנתר, מה יש? מהיכן אתה שואב את ההשראה לתפקידי הבס שלך, ומהו תהליך היצירה כשאתה עובד על תפקיד בס לשיר? אין לי מושג. הפעם האחרונה שהייתי חייב להיות יצירתי וממש ליצור תפקידים היה בגזוז. אבל עם אחד כמו דני סנדרסון בסביבה שפירגן ונתן לי יד חופשית (חוץ מב"תשע בכיכר" שהיה השיר הראשון שהקלטנו, והוא עדיין לא סמך עליי) זה היה באוויר. אני מאד ביקורתי כלפי הנגינה שלי, אבל אני מבסוט כשאני מקשיב למה שניגנתי שם. האם אתה עדיין מתאמן? אם כן, איך? הבושה הגדולה - מעולם לא התאמנתי, כי מעולם לא נדרשתי לפתח יכולות טכניות בהרכבים שניגנתי בהם. ברובם סמכו על היכולת המלודית והשמיעה שלי. אני גם לא קורא תווים. צ'ארטים דווקא כן. עד היום אני לא יודע איך מנגנים סלאפ ולמה בסיסט צריך בכלל ראק אפקטים. אני מתחבר ישירות למגבר, מכוון את הכפתורים לפי האוזן והאקוסטיקה של המקום, ויאללה רוק אנד רול. ומחליף מיתרים פעם בחודשיים. במה היית רוצה להשתפר כנגן, וכמוזיקאי בכלל? בהכל - בטכניקה, ביכולת הריקוד והקפיצות ובאפיית מצות. אבל נראה לי שממרום קשישותי זה כבר מאוחר מדי. למה אתה מתגעגע מהעולם המוזיקלי האנלוגי של שנות השבעים והשמונים? על מה היית מוותר, בעולם המוזיקלי הדיגיטלי-אינטרנטי הנוכחי? לא הייתי מוותר על שום דבר. המוזיקה של היום כבודה במקומה מונח. זה שאני לא מתחבר אליה זו בעייה שלי. אני לא מתגעגע לעולם האנלוגי כי אני פשוט עדיין שם. אותו סט-אפ, אותו פרינציפ. אם אני מצליח לחיות רק ממוזיקה (מי יודע מה יהיה עכשיו, אבל זה נושא לשיחה אחרת), חמישים שנה ללא דיי ג'וב, כנראה שאני עושה משהו נכון. איזו עצה יש לך לנגנים מתחילים? תנגנו עם אנשים. תקשיבו למי שמנגן איתכם. אל תתקעו לבד מול המחשב כל היום כדי לנגן יותר מהר. תנגנו עם אנשים. ותקשיבו. אל תתביישו ללמוד מאחרים ואל תתביישו לשאול שאלות. ואל תשכחו את הלב. היתר יבוא. אני יודע שזה נשמע גיבוב של קלישאות. חכו. איזו הופעה או הקלטה זכורה לך כחוויה מיוחדת? הספשל של גזוז בטלוויזיה, וההופעה של הסיקסטיז ב"שוני" בשנה שעברה. ידוע שיש לך עניין מיוחד עם סטילי דן. תוכל לפרט? בשנות השישים הביטלס הפכו לי את העולם. ב-1973 כוורת הפכו לי את העולם. ב-1976 סטילי דן הפכו אותו שוב. המוזיקה שלהם פשוט מושלמת לדעתי. יש שיגידו חסרת לב ומדויקת מדי, אבל אני לא מסכים. אני מצליח להתרגש מחדש כל אימת שאני שומע שיר שלהם, גם הישנים מאד וגם החדשים מאד. יצא לי לראות אותם (לפני ארבע שנים בדיוק היום) בכמה הופעות בניו יורק וזו הייתה חוויה נדירה. לאיזו מוזיקה אתה מקשיב בזמנך הפנוי? יש לי פלייליסט בספוטיפיי של אלפיים שירים מכל הזמנים שאני אוהב, מפרנק סינטרה עד טוויסטד סיסטר. כיום אני נהנה מהשירים, לא מתייחס לאלבום או לסגנון או מי הלהקה. שירים. משהו שלא כולם יודעים עליך - מה העניין עם הסומו? גדלתי בטוקיו וכילד, זה מה שהיה מבחינת ספורט. היום יש לי ערוץ יוטיוב עם 28,000 מנויים שבו אני משדר את הקרבות עם פרשנות. אני גם מתרגם כתבות מיפנית לאנגלית לטובת צופי הסומו במערב בפורומים שונים, ויש הרבה כאלה, מסתבר. יש משהו שתרצה להוסיף - מסר אישי, תובנה, או עצה? תפרגנו. לעצמכם, לחברים. תלמדו לפרגן, גם אם זה קשה ויש לכם אגו מכאן עד פתח תקווה. גם אם מי שאתם מפרגנים לו מעולם לא פירגן לכם. זה יחזור אליכם בטוב.

למה? באמת אני שואל... למה לצלם קךחפ עם שני בסיסטים? הרי ברור שזה פלייבק, אז מה? היו חסרים אנשים למלא את הבמה? ואם כן למה לא קלידן, או עוד גיטריסט, או בחורה נוספת?

אילן, אלנבי 97 זה לא איפה שמוסיכל ישבו? מי זה הלב שמח הזה? אף פעם לא שמעתי את השם שלו, ודווקא בשנות ה-90 הייתי מסתובב מלא בחנויות כלי נגינה בתל אביב.