תוצאות חיפוש

יוסי חממי הוא יליד 1972. בתחילת שנות התשעים היה נגן הבס בלהקת "מוניקה סקס", וניגן באלבומה הראשון "פצעים ונשיקות" שזכה למעמד אלבום פלטינה. היה המייסד והמנהיג של ההרכב TimeZone, אתו בפסטיבל הג'ז באילת. יצירותיו בוצעו על-ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית (קונצ'רטו לתזמורת ולפיקולו) ותזמורת חיפה (קונצ'רטו לבס פרטלס). באיזה גיל, מאיזו סיבה ועם מי התחלת לנגן בבס? בגיל 16.5. הסיבה: מארק קינג. מה היה הציוד (בס + מגבר) הראשון שלך? הבס הראשונה הייתה YAMAHA BX-1. שנה אחר כך היא הוחלפה באיבנז. המגבר היה סימיק 15 ואט לגיטרה, בשביל שיהיה לנו גם דיסטורשן לגיטריסט. אצל איזה מורים למדת במהלך השנים, ומי השפיע עליך במיוחד? כבסיסט, אני אוטודידקט עד היום (למרות שעשיתי ארבעה שיעורים אצל פול רוט). בגיל 26 למדתי קומפוזיציה והלחנה אצל המלחין ריצ'רד פרבר (מורה שיודע ללמד, ועד היום אני בקשר אתו וניפגש אתו לפחות פעם בשבוע). הוא השפיע עלי הכי הרבה גם כאדם, וגם על הדרך בה אני מלמד. מיהם הבסיסטים שהשפיעו עליך במיוחד, ואיך? מארק קינג ואלן קרון. איך? סלאפים, והם פשוט מנגנים יפה. מיהם המוזיקאים שאינם בסיסטים שהשפיעו עליך במיוחד? רבים מדי... כל הספיגה של הדברים במקרה שלי נעשתה מתוך חוויות שחלו במציאות הקיומית ולאו דווקא דרך מוזיקאים. מהו הציוד הנוכחי שלך? האיבנז RD808LE, ומגבר PEAVY MARK8 עם שתי בוקסות 15 אינץ', ו-4 10 אינץ' עם טוויטר. יש ארבע בסים נוספות, אך האיבנז היא הבס המרכזית. האם אתה עדיין מתאמן? אם כן, איך? בעיקר כותב. במידה ומה שנכתב דורש יכולת, פשוט מתאמן. במה היית רוצה להשתפר כנגן? בגלל שעיקר העיסוק שלי הוא בכתיבה, כששם הכל מרגיש טוב, הנגינה לא משנה. השמיעה הפנימית, זה בעיקר מה שקובע. היכולת הביצועית היא פשוט עניין של אימון. איזו עצה יש לך לנגנים מתחילים? תלמדו אצל מורה טוב. זה חוסך זמן, והמון. בנוסף, "סבלנות" ו"התאפקות" הם ערכים חשובים שכדאי להפנים. אין תלמיד שלא יכול ללמוד, יש תלמיד שלא רוצה ללמוד. ועם זאת, יש מורה שלא יודע ללמד. הכי חשוב: תעשו, יהיה; לא תעשו, לא יהיה. לאיזו מוזיקה אתה מקשיב בזמנך הפנוי? שוב, יותר מדי. זה נע בתקופות, ואין גם סגנון ספציפי. למארק קינג תמיד יש אוזן קשבת אצלי. הוא פשוט מנגן יפה. איזו הופעה או הקלטה זכורה לך כחוויה מיוחדת? לכל הופעה יש את הייחוד שלה - הקהל, האנשים, המקום. כל אחד מהגורמים הללו מייצר ייחוד. לכן זה תמיד היה שונה בכל הופעה, בכל סגנון. עם איזה מוזיקאי - ישראלי או לא, חי או מת - היית רוצה לנגן? יותר מאשר לנגן, יש מוזיקאי שהייתי רוצה להעביר זמן בחברתו: המלחין קלוד דביוסי. ועם מארק קינג כמובן. בנוסף, בס זה הלב בין הקצב, ההרמוניה והמלודיה. זה הכלי הכי כיפי שיש. הנגינה אצלי באה בעיקר מתוך הכתיבה. אני מאוד נהנה לכתוב וללמד. בכתיבה זה להוציא מעצמך את מה שאתה רוצה. בלימוד, זה לעזור למישהו אחר להוציא מעצמו את מה שהוא רוצה. יש גם את התקופות של לחרוש על דברים שפחות רוצים, שהם חלק בלתי נפרד מהדרך, ובעיניי, מה שחשוב זה הדרך, הרבה יותר מהמטרה.