תוצאות חיפוש

בנצי גפני נולד בשנת 1965. הוא שירת בצה"ל כנגן גיטרה בס בתזמורת חיל האוויר ובלהקת הנח"ל. זמן קצר לאחר שהשתחרר הוא השתתף בהקלטת האלבום המצליח "ימי התום" של ריטה, ומאז ניגן לצד אמני השורה הראשונה של המוזיקה הישראלית, ביניהם רמי קלינשטיין, קורין אלאל, גידי גוב, אריק איינשטיין, שלום חנוך, יהודית רביץ, שלמה ארצי, מירי מסיקה וקרן פלס. בנצי גפני היה ממקימי להקת אסטה, ששילבה ג'ז ורוק עם מוזיקה יהודית, בלקנית, ים תיכונית ואפריקאית, והופיעה ברחבי העולם. ב-2011 הוא הוציא אלבום סולו אינסטרומנטלי בשם Early Dream. מעבר לפעילותו כנגן גיטרה בס מבוקש בהקלטות ובהופעות, בנצי גפני הוא מפיק מוזיקלי ומפעיל אולפן במתחם "פלוטו" בתל אביב. לאתר של בנצי גפני צילום: טוני פיין באיזה גיל, מאיזו סיבה ועם מי התחלת לנגן בבס? הייתה לי המון סקרנות למוזיקה מגיל מאוד צעיר, בעיקר דרך תקליטים של אחותי הגדולה (ביטלס, המודי בלוז, לד זפלין ועוד). התחלתי לנגן גיטרה בגיל 13 עם מורה שהיה שכן שלי בתל אביב, ומיד נשאבתי לתוך העניין בכל הכוח. בגיל 16, המוזיקאי אורי קריב אמר לי שלדעתו אני אהיה יותר מיוחד כבסיסט, ואימצתי את הצעתו והלכתי ללמוד בס. מה היה הציוד (בס + מגבר) הראשון שלך? אני חושב שהבס הראשונה שלי הייתה Ibanez והמגבר של Yamaha. מהו הציוד הנוכחי שלך? גיטרות: Fender Precision Custom Shop Fender Jazz Bass Fretless Musicman Stingray 5 Hofner 1967 Yairi Acoustic Bass Danelectro Baritone מגבר ובוקסה: +Mesa Boogie 400 Mesa Boogie 8x10 Speaker Cabinet אצל איזה מורים למדת במהלך השנים, ומי מהם השפיע עליך במיוחד? למדתי אצל אגון קרטן, אוהד אינגר, אלי מגן, מנחם ויזנברג (תאוריה ומוזיקה בכלל), וג'ף אנדרוז. לכל אחד מהם יש חלק מאוד משמעותי בהתפתחות שלי. כל אחד תרם לי המון בדרכו. מיהם הבסיסטים שהשפיעו עליך, ואיך? פול מקרטני, ג'ון פול ג'ונס וכריס סקווייר. שלושתם השפיעו עלי מאוד בגישה המלודית שלהם לבס, ובלהבין שתפקיד הבס יכול לעמוד מלודית בזכות עצמו. הייתה להם גם השפעה גדולה עלי בתפיסת הסאונד. אני מאוד אוהב כמובן את ג'קו פסטוריוס, שפרץ את כל הגבולות בשביל כולנו. , מיהם המוזיקאים שאינם בסיסטים שהשפיעו עליך במיוחד ומדוע? הביטלס, לד זפלין, ג'ימי הנדריקס, יס, מיילס דיוויס, ג'ון קולטריין, וות'ר ריפורט, ג'ון מקלפלין. כל האמנים האלו הם חסרי גבולות, עם סטייל ייחודי רק להם, מה שגרם לי להבין שהכי חשוב זה למצוא את הדרך האישית שלי איך להישמע, ולנסות להגיע למצב שאנשים יזהו את הנגינה שלי. מאוד חשוב לא להישמע כמו מישהו אחר, וזאת השפעה ישירה של האמנים הגדולים האלו. מהו תהליך היצירה כשאתה עובד על תפקיד בס לשיר? הדבר הראשון שאני מקשיב לו זה הלחן והטקסט של השיר, בשביל להבין על מה מדובר בשיר. אז כמובן אני מקשיב לזמר - איזה סוג של גוון קול והבעה יש לו או לה - ואז, בהתאם לזה, אני בוחר איזו גיטרה בס אני רוצה לנגן בשיר שהכי תעזור למכלול. אני מנסה לתמוך בזמר איפה שהוא שר, ובמקומות שהוא שותק, הרבה פעמים אני בודק מה אני יכול להוסיף. אני גם משתדל שתהיה בתפקיד הרגשה של ליין, והרבה פעמים מנסה לא להיצמד לשורש של האקורד. הדבר האחרון (אבל חשוב) שאני מתייחס אליו זה מה מנוגן בבייס דראם; זה מאוד סוגר ומקבע, ולכן זאת אופציה אחרונה (שלפעמים נשמעת מעולה, אבל....). אני יותר מקשיב למכלול של המתופף ופחות לרגל. בשיחה עם דורון מזרחי ב"טוקבק", הדגמת איך אתה לפעמים פורט בו זמנית בשתי אצבעות יד ימין כדי להפיק צליל יותר רטוב, ולפעמים מזגזג בין צליל במיתר פתוח לבין אותו הצליל במיתר סגור כדי לקבל אפקט מעניין. תוכל לשתף בעוד ניואנסים של ביצוע שאיתם אתה מגוון את נגינת הבס שלך? יש הרבה מאוד צורות נגינה שפיתחתי עם השנים כדי להשיג מגוון של צבעים מהבס. הבעיה היא שצריך להדגים ולהראות, ובכתב קשה להסביר. אבל אני יכול להגיד שכמה שתחקרו את הבס יותר, אין סוף כמעט לצבעים שאפשר להפיק מהכלי. ניגנת בס פרטלס בכמה שירים מפורסמים. בחלק מהם - למשל ב"שיר לשירה" של קורין אלאל - הבס נשמעת מאד פרטלסית, אבל ב"אהביני" של רמי קלינשטיין, הפרטלס מצלצלת דומה לבס עם שריגים. מהם השיקולים שלך בבחירה לנגן פרטלס בשיר מסוים, ובעיצוב של הצליל שתוציא ממנה? איך הנגינה שלך משתנה כשאתה מנגן בפרטלס? נגינת פרטלס היא מאוד מאתגרת וזה כלי שדורש המון שליטה. אחד הדברים שעבדתי עליהם זה כמה מהפרטלסיות שלה אני רוצה שישמעו, והגעתי למצב שאני יכול לנגן פרטלס וכמעט לא ירגישו. עדיין, יש בפרטלס משהו יותר רך, ולכן אם יש שיר שאני רוצה בשבילו סאונד של בס רגילה אבל טיפה יותר רך ועגול, אז אני אבחר בה. ב"אהביני", למשל, בחרתי בפרטלס כי בליין המרכזי יש סוג של סלייד שעל פרטלס נשמע יותר מיוחד ונכון. ב"שיר לשירה", לדוגמא, רק הבתים נשמעים מאוד פרטלסיים, והפזמון נשמע יותר כמו בס רגילה. האם אתה עדיין מתאמן? אם כן, איך? אני מצליח להתאמן בבית בסביבות 45 דקות עד שעה ביום. יש סדרה של תרגילים שאני עושה באופן קבוע, ובנוסף, כל פעם אני מאתגר את עצמי במשהו חדש. במה היית רוצה להשתפר כנגן, וכמוזיקאי בכלל? בהכל! זה אף פעם לא מספיק, אין לזה סוף. איזו עצה יש לך לנגנים מתחילים? קודם כל תשמרו על חיוביות, סבלנות וצניעות. זה מאוד עוזר גם לשרוד וגם ליהנות במקצוע הזה. תהיו נאמנים לעצמכם ונסו למצוא את הקול האמיתי שלכם בנגינה ובמוזיקה בכלל. מאוד חשוב לא להפסיק להתפתח ולחקור. חבר פורום פירסם לאחרונה פוסט פירגון עליך ועל שיטת ההוראה שלך. תוכל לספר על הגישה שלך להוראת בס והוראת מוזיקה באופן כללי? הדבר שאני הכי עובד עליו עם תלמידים (מעבר לסולמות, טכניקה וכו') זה איך להיות בסיסט בעולם האמיתי. אני עובד איתם על איך לחפש תפקיד בס, וגם מקליט אותם על טרקים באולפן כך שהם יכולים לשמוע באמת איך הם נשמעים. אני גם מנסה לאתגר אותם בלוח זמנים של העולם האמיתי עד שהם מורידים טייק. איזו הופעה או הקלטה זכורה לך כחוויה מיוחדת? "אהביני" של המועצה, "בוא" של ריטה, "אנטארקטיקה" של קורין אלאל, ו"אין עוד יום" של גידי גוב. אבל ההקלטה שהכי השפיעה עלי היא האלבום השני, Mediterranean Crossroads, של להקת אסטה, שהייתי חבר בה. האלבום הופק על-ידי סטיב בוייר (זכה בגראמי על האנפלגד של אריק קלפטון, עבד גם עם פיטר גבריאל, בילי ג'ואל, שיק ועוד), והוקלט באולפן פאוור סטיישן האגדי בניו יורק. אני חושב שבשבועיים של העבודה באולפן למדתי הכי הרבה על סאונד, הפקה, ונגינת אולפן בחיי. לאיזו מוזיקה אתה מקשיב בזמנך הפנוי? מנסה להקשיב להכל, ללא דעות קדומות. עם איזה מוזיקאי - ישראלי או לא, חי או מת - היית רוצה לנגן? פיטר גבריאל ופול מקרטני. אבל יש המון אמנים שהייתי שמח לנגן איתם.