lukatch פורסם מרץ 3, 2018 שיתוף פורסם מרץ 3, 2018 אחרי הרבה מאוד שנים שבהן ליאו פנדר נחשב לממציא הגיטרה-בס החשמלית, לפני עשור הוויכוח נגמר והוכרע: הגיטרה-בס המודרנית הראשונה הומצאה על ידי פול טוטמארק, 15 שנים לפני הפרסיז'ן הראשונה של ליאו פנדר. הוכח שליאו פנדר, שפעל לא רחוק מפול טוטמארק, ראה את המוצרים שלו בתערוכות שנתיות של כלי נגינה וציוד אודיו, והכיר את הבס של טוטמארק - Audiovox #736, שהופיע בקטלוגים בשנת 1936. הרבה שנים לפני שפנדר הציג את הגירסה שלו. לבס של טוטמארק היה פיקאפ אחד, גוף סוליד, צוואר עם שריגים, סקייל "30.5, הוא מכוון EADG, ונשמע כמו... גיטרה בס. ליאו פנדר הכיר את הכלי הזה. זה לא היה פרוטוטייפ, אלא כלי שיוצר באופן מסחרי, והוצג בקטלוג. אבל הוא הקדים מאוד את זמנו, ולא זכה להצלחה. לא הרבה כלים כאלה נמכרו (בסביבות 100 נבנו), ורק שלושה שרדו, ככל שידוע. עכשיו אחד מהשלושה מוצע למכירה באיביי, על ידי הנכד של פול טוטמארק. הכלי במצב טוב יותר משני האחרים. למעשה הוא במצב מקורי לגמרי, כולל הארגז המקורי. זה מוצג היסטורי, שאי אפשר להמעיט בחשיבותו. ראוי שהוא יהיה במוזיאון, אבל הנה הוא מוצע למכירה באיביי. המחיר כרגע עומד על $20,000, ויש עוד שלושה ימים. https://www.ebay.com/itm/232677254563 והנה מה שיש מתחת לפיקגארד. זאת תמונה של 736 אחר: וזאת השלישית, שמישהו מתישהו צבע בלבן: שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
guy_ron פורסם מרץ 3, 2018 שיתוף פורסם מרץ 3, 2018 איפה הפיקאפ ? מעניין איך היא נשמעת שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם מרץ 3, 2018 מחבר שיתוף פורסם מרץ 3, 2018 לפני 12 דקות, guy_ron כתב: איפה הפיקאפ ? מעניין איך היא נשמעת הפס הדק הזה הוא החלק העליון של הפיקאפ. הגשר הוא מה שממש קרוב לקצה של הבס (המיתרים נכנסים מאחור). תסתכל בתמונה של מתחת לפיקגארד, לפיקאפ הזה יש מגנט ענק. איך הוא נשמע? דלג ל-5:40 שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
guy_ron פורסם מרץ 3, 2018 שיתוף פורסם מרץ 3, 2018 לא רע בכלל !! שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
nonpoint פורסם מרץ 3, 2018 שיתוף פורסם מרץ 3, 2018 אבל האם זאת הבס הראשונה ביקום? שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם מרץ 3, 2018 מחבר שיתוף פורסם מרץ 3, 2018 והנה אשתו של הממציא, לוריין טוטמארק (היא עדיין חיה!) מנגנת על הבס. כן, חברים, הבסיסט הראשון בעולם הייתה בסיסטית. [מקור התמונה] והנה הבס בקטלוג של אודיו-ווקס: "מסוגל להחליף שלושה קונטרבסים". ויש גם מגבר - "רב עוצמה", כתוב - 18 ואט! ויש לו שתי כניסות ואפילו "שלושה גווני צליל שונים". הרבה שנים לפני ליאו פנדר... שהכיר את הקטלוג הזה. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם מרץ 7, 2018 מחבר שיתוף פורסם מרץ 7, 2018 נמכר ב-$23,850 (82,500 ₪). ברכות לזוכים שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
huckbuc פורסם מרץ 7, 2018 שיתוף פורסם מרץ 7, 2018 אכן ברכות לזוכים, חתיכת היסטוריה הם קנו. בקטלוג כתוב שהסקייל של הבס הזו הוא 42 אינץ', אבל בתמונות היא נראית הרבה יותר קצרה, וגם אתה כתבת 30.5. סתם טעות דפוס? שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
nonpoint פורסם מרץ 7, 2018 שיתוף פורסם מרץ 7, 2018 כתוב compact length 42", כלומר אורך כולל שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם מרץ 7, 2018 מחבר שיתוף פורסם מרץ 7, 2018 יותר במדויק 30.3 אינץ׳ סקייל. זה מהאיש שממש מדד אותה. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
iBass פורסם מרץ 7, 2018 שיתוף פורסם מרץ 7, 2018 בכנות, לא הייתי מוציא על זה שקל. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
yosiwin פורסם מרץ 8, 2018 שיתוף פורסם מרץ 8, 2018 לפני 17 שעות, iBass כתב: בכנות, לא הייתי מוציא על זה שקל. לגמרי !! שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם מרץ 8, 2018 מחבר שיתוף פורסם מרץ 8, 2018 אם הייתי עושה אקזיט או משהו כזה, אין ספק שהייתי קונה את הבס הזה גם בכפול ממה שהוא נמכר. בעיני יש חשיבות היסטורית לבס פרודקשן הראשון, במיוחד כשיש רק שלושה אקזמפלרים ששרדו. זה די מרגש להחזיק חתיכת היסטוריה ביד. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
guy_ron פורסם מרץ 13, 2018 שיתוף פורסם מרץ 13, 2018 בוא לא נתחיל את הדיון של ״אם הייתי עושה אקזיט״... אוי מה הייתי קונה שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
nonpoint פורסם מרץ 13, 2018 שיתוף פורסם מרץ 13, 2018 (נערכה) נראה שיש תחרות גדולה איזה מוצר התפתח פחות מרגע המצאתו - בס או מטריה. אבל הוא בטוח לא פסח על השלב: תתעצל בחציבות לפיקאפים איפה שלא רואים. סה"כ שילוב נאה בין משוט לעולם הפרזול. עריכה אחרונה מרץ 13, 2018 על ידי nonpoint שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם מרץ 13, 2018 מחבר שיתוף פורסם מרץ 13, 2018 לפני 14 שעות, nonpoint כתב: אבל הוא בטוח לא פסח על השלב: תתעצל בחציבות לפיקאפים איפה שלא רואים. ריקנבאקר עבדו ככה הרבה מאוד שנים. הם חצבו עם מקדח פורסטנר, בצורה חופשית ובלי שטאנץ. ולאף אחד לא היה איכפת איך זה נראה מתחת לפיקגארד. היום התעלה הזאת בעלת דפנות ישרות. האם זה משנה לי? לא ממש. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
iBass פורסם מרץ 13, 2018 שיתוף פורסם מרץ 13, 2018 זה לא עיניין של משנה או לא משנה, זה עיניין של דימוי ותמורה לכסף ולסיבה שמוסיקאי קונה כלי כלשהו. לחציבה כזו יש דימוי של עבודה חאפרית וחובבנית ואני כלקוח לא מוכן להוציא כסף על כלי נגינה שאני חושב שלא השקיעו בו את מלוא העבודה. אם קורט וכל מיני סינים שמייצרים כלים בשקל מסוגלים לחצוב כמו שצריך אז בטח שמחברה כמו ריקנבייקר יש ציפיה ליותר מזה. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
GibsonLP פורסם מרץ 14, 2018 שיתוף פורסם מרץ 14, 2018 קורט וכל מיני כלים שמייצרים כלים בשקל חוצבים עם CNC. באותן שנים ריקנבאקר חצבו בצורה ידנית... שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
RT פורסם מרץ 14, 2018 שיתוף פורסם מרץ 14, 2018 לפני 1 שעה, lukatch כתב: מוריס, זה שיש לך ציפיות מריקנבאקר זה חמוד. אל תצפה מהם לכלום. הם תמיד יעשו הכל הפוך מכל השאר. זה בדי-אן-איי של סנטה אנה. אתה מחפש היגיון בבס שעשוי עץ בעל משקל סגולי מטורף, הטיונרים שלו (wavy Grovers) מתפרקים מעצמם (והחברה המליצה להחזיר למקום עם כמה מכות פטיש), הלוגו יושב עם שלושה ברגים ומזמין זיופים, הטראס-רודס היו עובדים (עד 85') הפוך מכל כלי אחר, ועד אותה שנה גם היה אסור לשים מיתרים של מעל 040, על הפרטבורד יש לכה, הפיקגארד עשוי מפלקסיגלס שביר במקום מוויניל כמו כולם, הטיילפיס עשוי zinc, מתרומם ומתעוות עם השנים ונשבר אם תזרוק אותו על הריצפה, את האינטונציה בגשר אפשר לכוון רק אם מורידים את המיתרים, הכפתורים של הרצועה הם בעצם הברגים של המיוט, מעל המיוט יש מבנה מתכת שבגללו אי אפשר בכלל לעשות פאלם-מיוט על הכלי הזה, הפיניש הוא קונוורז'ן וארניש חסר גמישות שנסדק ונשבר אם מוציאים את הבס מהקייס אחרי טיסה ממדינה אחרת בלי לחכות קודם 48 שעות ל"אקלימציה", הפיקאפ האחורי עולה ויורד ביחד עם ההנד-רסט וגובה הפיקאפ נקבע בעיקר לפי המקום שבו ההנד-רסט לא נתקע במיתרים מלמעלה, הפיקאפ הקדמי חלש יותר מהאחורי ואם מנסים להרים אותו, הפיקגארד נסדק, הנובים מסודרים ככה שהווליומים למטה והטונים למעלה, ובעיקר - עד 1985 ישב על המעגל קבל שחתך באסים וגרם לפיקאפ האחורי להישמע כמו טלקסטר. יש לך עוד ציפיות? לגזור ולשמור, לכל פעם שיחלוף בראשי בדל מחשבה לקנות שוב ריקנבקר. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם מרץ 14, 2018 מחבר שיתוף פורסם מרץ 14, 2018 שכחתי לציין שהם המציאו סקייל של 33 ורבע אינץ', כי גם בזה הם צריכים להיות שונים מכולם. וכמובן שאנחנו חולים על ריקנבאקר למרות ואולי בגלל כל אוסף הדפיקויות האלה. כי באהבה אין חוקים. וזה גם די מופלא איך כלי עם כל כך הרבה טעויות הוא עדיין כל כך יפה, כל כך נוח לנגינה, ונשמע כל כך טוב. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
iBass פורסם מרץ 14, 2018 שיתוף פורסם מרץ 14, 2018 אין לי ציפיות בכלל מריקנבייקר, לכן לא מתקרב לכלים שלהם. היופי בעיניי המתבונן. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם מרץ 15, 2018 מחבר שיתוף פורסם מרץ 15, 2018 בעיני העיצוב של האודיו-ווקס 736 הוא די יפה. בהתחשב בשנה (1936) זה לא פחות ממהפכני. יש כאלה שאפילו העתיקו: https://www.talkbass.com/threads/tutmarc-audiovox-model-736-where-are-they.857878/page-11 שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
ROUGHYY פורסם אפריל 24, 2018 שיתוף פורסם אפריל 24, 2018 בתאריך 14.3.2018 at 16:00, lukatch כתב: מוריס, זה שיש לך ציפיות מריקנבאקר זה חמוד. אל תצפה מהם לכלום. הם תמיד יעשו הכל הפוך מכל השאר. זה בדי-אן-איי של סנטה אנה. אתה מחפש היגיון בבס שעשוי עץ בעל משקל סגולי מטורף, הטיונרים שלו (wavy Grovers) מתפרקים מעצמם (והחברה המליצה להחזיר למקום עם כמה מכות פטיש), הלוגו יושב עם שלושה ברגים ומזמין זיופים, הטראס-רודס היו עובדים (עד 85') הפוך מכל כלי אחר, ועד אותה שנה גם היה אסור לשים מיתרים של מעל 040, על הפרטבורד יש לכה, הפיקגארד עשוי מפלקסיגלס שביר במקום מוויניל כמו כולם, הטיילפיס עשוי zinc, מתרומם ומתעוות עם השנים ונשבר אם תזרוק אותו על הריצפה, את האינטונציה בגשר אפשר לכוון רק אם מורידים את המיתרים, הכפתורים של הרצועה הם בעצם הברגים של המיוט, מעל המיוט יש מבנה מתכת שבגללו אי אפשר בכלל לעשות פאלם-מיוט על הכלי הזה, הפיניש הוא קונוורז'ן וארניש חסר גמישות שנסדק ונשבר אם מוציאים את הבס מהקייס אחרי טיסה ממדינה אחרת בלי לחכות קודם 48 שעות ל"אקלימציה", הפיקאפ האחורי עולה ויורד ביחד עם ההנד-רסט וגובה הפיקאפ נקבע בעיקר לפי המקום שבו ההנד-רסט לא נתקע במיתרים מלמעלה, הפיקאפ הקדמי חלש יותר מהאחורי ואם מנסים להרים אותו, הפיקגארד נסדק, הנובים מסודרים ככה שהווליומים למטה והטונים למעלה, ובעיקר - עד 1985 ישב על המעגל קבל שחתך באסים וגרם לפיקאפ האחורי להישמע כמו טלקסטר. יש לך עוד ציפיות? אילן, קרעת אותי מצחוק (: זה מזכיר לי שפעם הלכתי למסעדת נודלס וכל מה ששאלנו את המלצרית מה זה היא תארה כזה נראה מגעיל, יש לזה טקסטורה כאילו שאכלו את זה כבר, צבע שחור מכוער, לא הייתה מכניס את זה הביתה וכד' אבל לסיכום היא אמרה: "אבל זה מה זה טעים". (: שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם אפריל 24, 2018 מחבר שיתוף פורסם אפריל 24, 2018 וכל מילה אמת, רפי. ולא כתבתי על השנים שבהן הצבע חילחל לתוך הביינדינג, ועל זה שבפיקאפים שיש מאז 1973 (button-top שהחליפו את הטוסטרים הנהדרים) לפיקאפ צוואר יש חלון מגנטי כל כך צר שכשאתה מותח מיתר הווליום נופל בחצי, ושהטוסטרים הם בעצם אותו פיקאפ שיש על הגיטרה ומאחור רואים שזה 6 מגנטים, ולא כתבתי על זה שהדגם של 5 מיתרים שהופסק מזמן הטיילפיס היה הסבה חובבנית של אותו חלק של 4 מיתרים רק עם קידוח נוסף באמצע, ולא כתבתי על זה שהברגים של הפיקגארד הם מידה שלא קיימת אצל שום יצרן אחר, ושהברגים של הג'ק-פלייט אי אפשר להשיג אותם בשום מקום כולל לא מריקנבאקר ולא מהנציגים שלהם, ושהמספר הסידורי יושב על הג'ק פלייט שמחובר בארבעה ברגים בסך הכל ולכן מתנהל סחר בלוחיות כאלה עם המספר הסידורי (שזה מטומטם בדיוק כמו המספרים של פנדר שהוטבעו על הנק-פלייט עד 1976), ולא הזכרתי את חיבור ה"סטריאו" שאפילו ריקנבאקר הפסיקו לפני 10 שנים לייצר עבורו את קופסת הפיצול החיצונית שבלעדיה זה לא יעבוד - אבל הבאסים עדיין מיוצרים ככה למרות שאי אפשר להשתמש בזה. ולא כתבתי על זה שהפרופורציות של הגוף היו משתנות קצת משנה לשנה עד שהם עברו ל-CNC. ולא על הראוטינג הברברי שמתרחש מתחת לפיקגארד. או על הפיקגארד הלבן שהוא לפעמים קצת שקוף ורואים דרכו את הראוטינג הברברי מהסעיף הקודם. ולא הזכרתי את זה שאין חלקי חילוף לכלים שהיו עם אופציית בלאק טרים (BT - חלקי מתכת שחורים), אז ריקנבאקר מציעים לך, בשיא הרצינות, לקחת חלק כרום מקביל ולרסס אותו בשחור עם ספריי צבע. ויש עוד כמובן. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
ROUGHYY פורסם יוני 5, 2018 שיתוף פורסם יוני 5, 2018 אילן, לצערי ראיתי את התגובה שלך על איך שהחברה הזו עובדת רק עכשיו והיא עדיין קורעת מצחוק ומוזרה בו זמנית, אז תמיד נשאלת השאלה: אז איך הם כ"כ מצליחים או שבעצם הם כן מצליחים לעבוד על העולם כל הזמן. שאלה נוספת: ה אם גם הגיטרות החשמליות שלהם כאלה או שהן יותר נורמליות? שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
RT פורסם יוני 5, 2018 שיתוף פורסם יוני 5, 2018 רפי, כשהבאבא-בובה מנתיבות ואורן זריף מצליחים לעבוד על כ"כ הרבה אנשים וחבורת הליצנים בותיקן עובדת על חצי עולם... ההישג של ריקנבקר לא נראה כזה מרשים. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם יוני 5, 2018 מחבר שיתוף פורסם יוני 5, 2018 לפני 3 שעות, ROUGHYY כתב: אז איך הם כ"כ מצליחים או שבעצם הם כן מצליחים לעבוד על העולם כל הזמן. שאלה נוספת: האם גם הגיטרות החשמליות שלהם כאלה או שהן יותר נורמליות? קודם כל, הם מצליחים: החברה הרביעית בגודלה בארה"ב זה לגמרי הצלחה. הם לא עובדים על אף אחד. זאת הדרך הייחודית שלהם לבנות גיטרות. מי שאוהב אותם, אוהב גם את העובדה שהם הכי לא פנדר ולא גיבסון שיש. רוב הדברים שפירטתי הם בכלים הישנים. אספנים מסתדרים עם כל הפאקים כי הם אספנים ויודעים לסדר דברים ולהשיג חלקים. בגיטרות חדשות, לעומת זאת, ריקנבאקר כבר סידרו את רוב הדפקטים. הטיונרים איכותיים כבר מאז 1974, הטראס-רודס הוחלפו לשיטה המקובלת ב-1985, הפיקגארד עדיין שביר אבל רוב האנשים לא ייתקלו בבעייתיות של זה, ואם יישבר, הם פשוט יזמינו חדש, היום זה זמין ופשוט. אינטונציה עדיין קשה לכוון אבל רוב האנשים לא מכוונים אינטונציה בגשר לעולם, אז זה הבעיה של מי שעושה סט-אפ. רוב האנשים מורידים את ההנד-רסט אז אפשר לכוון את גובה הפיקאפ בלי בעיות, הפיניש הוא כבר כמה שנים פוליאוריתן ולא קונוורז'ן וארניש, את הקבל שחותך באסים הם מייצרים היום עם סוויץ', את הצבע שחילחל לביינדינג הם פתרו, הגיטרות כבר מיוצרות היום במיכשור ממוחשב אז יש עקביות בצורה. הסידור המוזר של הנובים הוא עדיין לא הגיוני, אבל אתה יודע שלכל דבר מתרגלים, אז גם לזה. הבעיה העיקרית שלא נפתרה היא חוסר היכולת לעשות פאלם-מיוט בגלל העיצוב של הגשר. למי שמנגן עם אצבעות זה לא משנה. למי שמנגן עם מפרט, נגיד אני, זאת בעיה שמגבילה אותך רק לנגינה שלא מצריכה פאלם-מיוט. חייב פאלם-מיוט? גם לזה יש פיתרון: בשביל זה אנחנו מחזיקים גם פנדרים (-; אבל כשאתה כבר מנגן בלי פאלם-מיוט, אתה מגלה מה הבס הזה מוציא: את רוג'ר גלאבר בסמוק און דה ווטר, את כריס סקווייר, את מייק ראתרפורד בג'נסיס הקלאסי (למשל Firth of Fifth). זה סאונד פסיכי שאני מת עליו, ואין בעולם אף בס אחר שיודע להוציא ריקנבאקר. אז אם אתה אוהב את זה, אתה סולח על הכל. הגיטרות (לא בס) שלהם לדעתי מזעזעות. קשה לי לשים את האצבע על מה בדיוק מפריע לי. הן לא נוחות, המיתרים גבוהים מאוד מהגוף, והצליל... לא יודע, ה-12 מיתרים שלהם ידועה, אבל תראה לי מישהו משמעותי שמנגן על גיטרה של ריקנבאקר. אני לא מתכוון לג'ון לנון או טום פטי, אלא מישהו שאתה ממש מחזיק ממנו גיטריסט משמעותי. ה-12 שלהם הייתה ה-12 החשמלית הראשונה אם אני לא טועה, וג'ורג' האריסון קיבל את הראשונה או השנייה, ובמיוחד ג'ים מקגווין מהבירדס בנה סאונד שלם של להקה סביב ה-12 שלו. אבל לא היו אז 12 אחרות. בעניין ה-6 מיתרים שלהם, אני לא מכיר גיטריסטים משמעותיים שעשו קריירה על גיטרה ריקנבאקר 6 מיתרים. משהו שם לא סוחב. אתה כאילו נלחם בגיטרה. ואז אתה לוקח נגיד פנדר ואתה אומר, אוקיי, טוב, זאת גיטרה. אישית אני גם מאוד לא מתרשם מהצליל שלהן. בטח לא בהשוואה לפנדר או גיבסון או גרטש או אפילו סופר-סטראטס כמו כל הג'קסון-שארוול-איבנז. הכיוון הוא כאילו סאונד וינטאג'י כזה, אבל את זה אתה יכול בקלות להוציא גם מטלקסטר. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
huckbuc פורסם יוני 5, 2018 שיתוף פורסם יוני 5, 2018 לפני 4 שעות, lukatch כתב: ה-12 שלהם הייתה ה-12 החשמלית הראשונה אם אני לא טועה לפי מה שכתוב כאן, לדנאלקטרו ולגיבסון היו 12 חשמליות לפני ריקנבקר. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם יוני 5, 2018 מחבר שיתוף פורסם יוני 5, 2018 כן, אבל ה-12 המצליחה הראשונה הייתה של ריקנבאקר. 12 באמת צריכה סינגלים וגוף מייפל, בשביל הצלצול הזה, הג'ינגל-ג'אנגל, ולא מהגוני והאמבאקרים כמו הגיבסון. גיבסון גם טעו כשדחסו 12 מיתרים לתוך צוואר באותו רוחב כמו ה-335 הרגילה, ורק האריכו את ההדסטוק. זאת טעות שהיית מצפה מריקנבאקר לעשות, לא מגיבסון... (-; וריקנבאקר גם באו עם ההדסטוק הגאוני הזה שלהם ל-12. אבל כמובן שהם הצליחו לדפוק את ה-12 בכל מיני דרכים אחרות. הטיילפיס בא בשתי צורות - קודם ההוא בצורת ח', כמו של האריסון, שמתאים ל-6 מיתרים, וכל זוג מיתרים נכנסים לחור אחד. למה? ככה. ובגשר כמובן אין אינטונציה ל-12 אלא ל-6. והטיילפיס השני, זה עם ה-R, ניסית פעם להחליף מיתרים בריקנבאקר עם טיילפיס כזה? זה סיוט מתמשך. הם פשוט נופלים למטה. מכל הדפקטים של ריקנבאקר אני חושב שהטיילפיס R של ה-12 היה שיא הטימטום. אבל אם אתה מחפש 12 חשמלית, ריקנבאקר היא בהחלט משהו ששווה בדיקה. ויש אנשים שמייצרים מוד לטיילפיס R שאשכרה מחזיק את המיתרים, ואפילו גשר עם 12 סאדלים. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
tomersg פורסם יוני 6, 2018 שיתוף פורסם יוני 6, 2018 (נערכה) יש כמה שיטות לעשות פאלם מיוט בבס ריקנבקר, עד כמה שצריך את זה.. האחת היא להחליף את הגשר בכזה של היפשוט שמיועד לריק. גם אפשר לעשות פאלם מיוט בקלות וגם לכוון גובה ואינטונציה בקלות. אבל חוץ מאלה, זה חרא גשר. היפשוט עושים מוצרים מעולים אבל פה התיכנון לא משהו. האוכפים זזים מצד לצד וזה ממש מבאס. השיטה השניה היא להסיר את המיוט גומי שמובנה בגשר המקורי, ולא ממש שימושי, בעיני, ולהעיף את הברגים שלו גם, (ולשמור בצד לשם מכירה עתידית כמובן) ואז פתאום הכל נהיה יותר נוח, גם פאלם מיוט וגם נגינה רגילה (כי אין את הברגים הבולטים האלה בדרך אם מתחרעים עם מפרט) שווה לנסות וזה לחלוטין רברסיבל. עריכה אחרונה יוני 6, 2018 על ידי tomersg שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
ROUGHYY פורסם יוני 11, 2018 שיתוף פורסם יוני 11, 2018 בתאריך 5.6.2018 at 16:18, lukatch כתב: קודם כל, הם מצליחים: החברה הרביעית בגודלה בארה"ב זה לגמרי הצלחה. הם לא עובדים על אף אחד. זאת הדרך הייחודית שלהם לבנות גיטרות. מי שאוהב אותם, אוהב גם את העובדה שהם הכי לא פנדר ולא גיבסון שיש. רוב הדברים שפירטתי הם בכלים הישנים. אספנים מסתדרים עם כל הפאקים כי הם אספנים ויודעים לסדר דברים ולהשיג חלקים. בגיטרות חדשות, לעומת זאת, ריקנבאקר כבר סידרו את רוב הדפקטים. הטיונרים איכותיים כבר מאז 1974, הטראס-רודס הוחלפו לשיטה המקובלת ב-1985, הפיקגארד עדיין שביר אבל רוב האנשים לא ייתקלו בבעייתיות של זה, ואם יישבר, הם פשוט יזמינו חדש, היום זה זמין ופשוט. אינטונציה עדיין קשה לכוון אבל רוב האנשים לא מכוונים אינטונציה בגשר לעולם, אז זה הבעיה של מי שעושה סט-אפ. רוב האנשים מורידים את ההנד-רסט אז אפשר לכוון את גובה הפיקאפ בלי בעיות, הפיניש הוא כבר כמה שנים פוליאוריתן ולא קונוורז'ן וארניש, את הקבל שחותך באסים הם מייצרים היום עם סוויץ', את הצבע שחילחל לביינדינג הם פתרו, הגיטרות כבר מיוצרות היום במיכשור ממוחשב אז יש עקביות בצורה. הסידור המוזר של הנובים הוא עדיין לא הגיוני, אבל אתה יודע שלכל דבר מתרגלים, אז גם לזה. הבעיה העיקרית שלא נפתרה היא חוסר היכולת לעשות פאלם-מיוט בגלל העיצוב של הגשר. למי שמנגן עם אצבעות זה לא משנה. למי שמנגן עם מפרט, נגיד אני, זאת בעיה שמגבילה אותך רק לנגינה שלא מצריכה פאלם-מיוט. חייב פאלם-מיוט? גם לזה יש פיתרון: בשביל זה אנחנו מחזיקים גם פנדרים (-; אבל כשאתה כבר מנגן בלי פאלם-מיוט, אתה מגלה מה הבס הזה מוציא: את רוג'ר גלאבר בסמוק און דה ווטר, את כריס סקווייר, את מייק ראתרפורד בג'נסיס הקלאסי (למשל Firth of Fifth). זה סאונד פסיכי שאני מת עליו, ואין בעולם אף בס אחר שיודע להוציא ריקנבאקר. אז אם אתה אוהב את זה, אתה סולח על הכל. הגיטרות (לא בס) שלהם לדעתי מזעזעות. קשה לי לשים את האצבע על מה בדיוק מפריע לי. הן לא נוחות, המיתרים גבוהים מאוד מהגוף, והצליל... לא יודע, ה-12 מיתרים שלהם ידועה, אבל תראה לי מישהו משמעותי שמנגן על גיטרה של ריקנבאקר. אני לא מתכוון לג'ון לנון או טום פטי, אלא מישהו שאתה ממש מחזיק ממנו גיטריסט משמעותי. ה-12 שלהם הייתה ה-12 החשמלית הראשונה אם אני לא טועה, וג'ורג' האריסון קיבל את הראשונה או השנייה, ובמיוחד ג'ים מקגווין מהבירדס בנה סאונד שלם של להקה סביב ה-12 שלו. אבל לא היו אז 12 אחרות. בעניין ה-6 מיתרים שלהם, אני לא מכיר גיטריסטים משמעותיים שעשו קריירה על גיטרה ריקנבאקר 6 מיתרים. משהו שם לא סוחב. אתה כאילו נלחם בגיטרה. ואז אתה לוקח נגיד פנדר ואתה אומר, אוקיי, טוב, זאת גיטרה. אישית אני גם מאוד לא מתרשם מהצליל שלהן. בטח לא בהשוואה לפנדר או גיבסון או גרטש או אפילו סופר-סטראטס כמו כל הג'קסון-שארוול-איבנז. הכיוון הוא כאילו סאונד וינטאג'י כזה, אבל את זה אתה יכול בקלות להוציא גם מטלקסטר. אילן, תודה רבה על הסקירה, מעניין מאוד. כשפול ניגן על ריקנבקר במיוחד בתקופת WINGS OVER AMERICA זו הייתה גיטרת חלומותי, עד היום לדעתי זה מהסאונדים המושלמים של גיטרה בס אי פעם ובכלל פול (ולא רק הוא) נמצא שם בשיאו. (אלבום מופת). במשך הזמן התרחקתי מאוד מהגיטרה הזו אבל אני מאמין שמתישהו אקנה אחת ולו רק בגלל הנוסטלגיה ובעיקר כדי לנגן את WINGS OVER AMERICA מהתחלה ועד הסוף (: שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
lukatch פורסם יוני 11, 2018 מחבר שיתוף פורסם יוני 11, 2018 גם לדעתי Wings Over America זה מקרטני בשיאו כבאסיסט. אבל הסאונד שלו הוא הכי לא ריקנבאקר שיש. הוא נלחם נגד הריקנבאקר ומה שהיא יודעת להוציא, בניסיון להוציא ממנה את ההיפך הגמור - משהו דומה להופנר שלו. פלאטס, מיוט, הוא אפילו הוסיף zero fret כמו שיש בהופנר. ובסוף הוא חזר להופנר. התקופה שאתה מדבר עליה היא התקופה שבה התקינו בריקנבאקר שלו פיקאפ High-Gain סבנטיז אחרי שהמגנט של ה-Horseshoe המקורי מת ובריקנבאקר לא הצליחו למגנט אותו מחדש. מקרטני שנא את הסאונד של ההיי-גיין. היום יש על הבס הזה ריאישיו הורס-שו, אבל מקרטני כבר לא מנגן עליו בפומבי עשרות שנים. שיתוף קישור לתגובה שיתוף באתרים אחרים More sharing options...
Recommended Posts
צור חשבון חדש או התחבר לחשבון קיים בכדי להגיב
עליך להירשם בכדי לכתוב תגובה
צור חשבון
פתח חשבון בפורום. זה קל ומהיר!
הירשם לפורוםהתחבר
משתמש רשום? התחבר כאן.
התחבר כעת