לוח ניקוד

הגיטרות שלי - סקירה

איכשהו עברו להן השנים והספקתי לאסוף לא מעט גיטרות בס, חלקן איתי זמן רב וחלקן זמן קצר. לשמחתי אני מנגן לא מעט, עם שני הרכבים (בשיא גם היו שלושה במקביל) ומשתדל לתת לרוב הגיטרות זמן נגינה סביר, לפחות אלה שנמצאות אצלי בבית. לפי סדר לא לגמרי אקראי, נתחיל: הראשונה, Wal MkII חמישה מיתרים נגנים כמו פול מקרטני, גדי לי, פלי, ג'ף אמנט.... טוב, על מי אני עובד, קניתי אותה בשביל הסאונד של ג'אסטין צ'נסלור (יחד עם העתק כמעט מושלם של הפדל בורד שלו, ועד רמת המיתרים והמפרט). האם אני נשמע בדיוק כמוהו עכשיו? לא, ועם הזמן המטרה הזו הפכה לפחות ופחות חשובה, במיוחד מאז שהג'אמביז כבר לא מנגנים. אבל הוול עושה את עבודתה נאמנה. הצוואר נוח ודק מאוד, הסאונד יוצא דופן, האלקטרוניקה מעולם לא הוציאה רחש שלא במקום, כל החלקים יושבים איתן במקומם. אם במקרה יש בסיסט בקהל הוא יבוא להגיד עליה משהו בסוף ההופעה. די כבדה הוול, והאמת שהייתי שמח שמיתר B יהיה קצת יותר טייט. ציון 9/10 הבאה, Peavey B-Quad, גם כן חמישה מיתרים הייתה הכניסה שלי לעולם צווארי הגרפיט (מגיעה עם צוואר של מודולוס), ובהחלט לא תהיה האחרונה. בשנים האחרונות קיבלה קצת פחות זמן נגינה. לא מאוד נוח לי עם סקייל 35", והקרן התחתונה שלה חופרת את הרגל כשמנגנים איתה בישיבה. בסטאפ האחרון שלקחתי אותה הבחור אמר שאחד הטיונרים שלה עומד למות בקרוב, מה שגורם לי לחשוש לקחת אותה, ושהטיונר ישבוק חיים דווקא כשצריך אותה. בפיאצו שיש לה על הגשר אני לא ממש משתמש (והאלקטרוניקה שלו גם קצת מרעישה) אבל ההאמבקרים נשמעים מצוין וגם כאן הצוואר דק ונוח, וישר כמו סרגל בכל מזג אוויר. אגרסיבית מאוד, לרוב אני מנגן עם ווליום של 60% בערך מהגיטרה עצמה, ובאופן כללי חיה שלא קל לאלף. גם מיתר B שלה יכול להיות קצת יותר טייט. ציון 7.5/10 עוד אחת מעולם הגרפיט, Bogart Blackstone, חמישה מיתרים למי שלא מכיר את בוגארט, מדובר ביצרן גרמני (סטפן הס), שבונה תחת השם SKC ובוגארט מאז שנות ה90 המוקדמות. יצא לי לפגוש את סטפן בתערוכה בברלין לפני שנתיים, בחור נחמד מאוד עם הרבה סיפורים מהתעשיה (סיפר שהבחור של מודולוס איים לתבוע אותו כי הוא כביכול הוציא פטנט על צווארי גרפיט, ואמר שהוא בעצמו הוציא כמה פטנטים בגרמניה על ייצור צווארים אבל מעולם לא נכנס לעניינים משפטיים עם יצרנים אחרים). הגיטרה מאוד (!) נוחה, הרבה יותר מכל השאר. הצוואר מצד אחד מתכתי וקשה ומצד שני הנגינה עליו רכה ונעימה. מיתר B טייט כמו מיתר G, הרבה יותר מכל חמישה מיתרים אחרת שיצא לי לבדוק. הצבע, נו, עניין של טעם. אני התרגלתי ואפילו אוהב, אבל כשאני אומר שהיא מסובבת עיניים זה לאו דווקא בגלל היופי שלה. את המיתרים מכוונים מהגשר, והמפתחות בהדסטוק משמשים רק לנעילה של המיתר במקום. אם זה נשמע לכם כמו פטנט מגניב אז אני יכול להגיד שזה פטנט איום ונורא וכבר הרסתי כמה סטים של מיתרים בגללו, עד שנשברתי והלכתי למישהו שיעשה את העבודה הזו בשבילי. בדגמים חדשים סטפן כבר לא משתמש במערכת הזו ומייצר מפתחות נורמלים, או הדלס. ציון 8.5/10 אחרונה לגרפיט, בינתיים, Clover BassTard, ארבעה מיתרים גם כן יצרן גרמני, וידוע לי שהיה גם שיתוף פעולה בינם לבין בוגארט מתישהו בשנות התשעים (אני חושב שדגמי הSlapper הם תוצאה של שיתוף הפעולה הזה). בכל מקרה שאלתי את סטפן עליה והוא אמר שהצוואר לא הגיע ממנו ושהם ייצרו צווארי גרפיט בעצמם מתישהו. החברה עצמה הספיקה להפסיק את הפעילות ולחזור לפני כמה שנים, עם ייצור חדש שאין לו הרבה במשותף עם הגיטרות הישנות. זו שכאן היא מהישנות. הטוב: כמעט הכל. אין הרבה גיטרות יפות כמוה, ובספק אם יש יפות ממנה. הצוואר כל כך דק שקשה לנגן עם צוואר ג'ז אחריה. מיתר E כבד בצורה נעימה מאוד. קצת מאבד את העוקץ הזה כשאני מנגן בדרופ D לצערי, אבל אולי זה עניין של סטאפ. ציון 9.5/10 נסיים עם שתיים קצת יותר סטנדרטיות: Fender Jazz Bass, יפנית, ארבעה מיתרים, ריפיניש לSFG ע"י בחור פולני שהגעתי אליו מחברים אחרים בפורום דרך הקבוצות בפייסבוק. עוד מקרה בו קניתי בס בעקבות נגן שהיה נראה מגניב עם הבס שלו, הפעם מייקי שוז מ-Queens of the Stone Age. אין הרבה מה להגיד, ג'ז בס הן גיטרות נהדרות. עושה את כל מה שהיא צריכה לעשות מצוין. לא מאבדת חדות גם בדרופ D או עם אפקטים משונים. הריפיניש מוסיף מלא מוג'ו (ורק אל תגידו לי להחליף לפיקגארד לבן). אבל בסוף זו ג'ז, ולכולם יש. ציון 8.5/10 Musicman SUB USA קיבלתי בהחלפה על גיבסון SG (חשמלית, לא בס). נמצאת בבית של ההורים אז קיבלה מעט מאוד זמן נגינה ממני. בעיקרון היא מוצעת למכירה, ואם יש משהו שמעצבן אצל מיוזיקמן זה שימוש היתר שלהם בשמות סאב וסטרלינג לדגמים שונים באיכויות שונות. אני בטוח שאם השם סאב לא היה מעלה אסוציאציות של גיטרות זולות מהמזרח היא כבר הייתה נמכרת, כי זו למעשה סטינגריי ברוב הפרמטרים, שיוצרה באותו מפעל בדיוק לתקופה קצרה, והייצור הופסק כי זה פשוט לא השתלם לחבר'ה בארני בול. באופן אישי אני מעדיף צווארים דקיקים אז קצת קשה לי עם מיוזיקמן וגם עם פרסיז'נים. אין ציון כי לא צברתי עליה מספיק פזמ יש גם איזו וושברן איפשהו שעלתה 600 ש"ח לפני איזה 20 שנה. ויש סקווייר פרסיז'ן שהספקתי להשיל ממנה את הצוואר והאלקטרוניקה לפני שניגנתי עליה תו אחד, אבל זה סיפור לפעם אחרת.