דרוש: סולו בס מהמם, אבל לא וירטואוזי

[huckbuc]

איזה סולואים של בס אתם מכירים שהם יפהפיים, אבל לא וירטואוזים?  הכי קרוב שעולה בדעתי זה הסולו של Kai Eckhardt בקטע Blue in Green, מתוך האלבום Live At The Royal Festival Hall של מקלפלין (דקה 3:50):

 

 

כתבתי "הכי קרוב" כי בסולו הזה דווקא יש שמץ או שניים של וירטואוזיות, אבל מבחינתי, מה שהופך אותו למופלא זה הסאונד, ה-feel, והליריות.

[Hamami]

 

 

 

 

[GalShaya]

 

האמת שחטאתי בלא להקשיב לדוגמא שנתת, אני חושב שההגדרה לוירטואוזי מאוד שונה, צ׳ארלי היידן באמת מנגן מנגינה פשוטה ברמה של מנגינה של שיר וזאת הגדולה שלו אבל אני חושב שהטופ של הסגנון שהצגת (ואני בטח עומד להגיד משהו ממש ברור מאליו) זה you must believe in spring, זה לא סולו שנשמע מאוד וירטואוזי עקרונית אבל לנגן קונטרהבס ככה גם אם רק צריך אחד שחוזר על עצמו זה מאוד וירטואוזי אז אני לא בטוח שזה עונה.

 

[huckbuc]

תודה גל!  התחברתי הרבה יותר לסולו של אדי גומז.  באמת סולו לירי ויפהפה.  יש לי את האלבום הזה ושמעתי אותו לא מעט פעמים, אבל לגמרי שכחתי. 

 

הקשבתי גם לצ'רלי היידן (קטע שלא הכרתי), ומה אני אגיד לך ... אני אגיד את מה שכבר אמרתי: אני פשוט לא מבין איפה פה הגדולה. הסולו הזה נשמע לי סתמי ואפילו משעמם.  אתה כבר ענית לי על התהייה הזאת, ואני עניתי בחזרה, אז אנחנו לא חייבים לשחזר את הדיון

 

ותודה גם לך, חממי.  עוד קטע שהכרתי ולא זכרתי.  מתאים בדיוק למה שחיפשתי.

 

 

[Hamami]

לפני 3 שעות, huckbuc כתב:

ותודה גם לך, חממי.  עוד קטע שהכרתי ולא זכרתי.  מתאים בדיוק למה שחיפשתי.

 

בכיף 

[GalShaya]

בתאריך 28.10.2020 at 17:33, huckbuc כתב:

תודה גל!  התחברתי הרבה יותר לסולו של אדי גומז.  באמת סולו לירי ויפהפה.  יש לי את האלבום הזה ושמעתי אותו לא מעט פעמים, אבל לגמרי שכחתי. 

 

הקשבתי גם לצ'רלי היידן (קטע שלא הכרתי), ומה אני אגיד לך ... אני אגיד את מה שכבר אמרתי: אני פשוט לא מבין איפה פה הגדולה. הסולו הזה נשמע לי סתמי ואפילו משעמם.  אתה כבר ענית לי על התהייה הזאת, ואני עניתי בחזרה, אז אנחנו לא חייבים לשחזר את הדיון

 

ותודה גם לך, חממי.  עוד קטע שהכרתי ולא זכרתי.  מתאים בדיוק למה שחיפשתי.

 

 

 

היום אני יותר יכול להבין את זה, אבל אני כן אקח את ההזדמנות 10 שנים אחרי כמעט להתבטא טיפה יותר טוב ומתומצת.

כשמקשיבים לביל פריזל אין שומדבר שג׳ו סטריאני לא יכול לנגן שהוא כן מנגן ואין לו שום טריק שסטיב ואי לא מכיר ולמרות זאת אני אקח את פריזל כל יום, אבל בגלל שמדובר בגיטרה, הם כולם מנגנים כמעט באותו מנעד ומתמשים בטכניקות די דומות.

הרבה בסיסטים בוחרים להילחם בכלי ולמצוא דרכים בעצם להבליט את מה שבשאר הכלים הוא ברור מאליו שזה ארטיקולציה, אני חושב שכשאתה מקשיב לצ׳ארלי היידן אתה שומע בסיסט מנגן סולו במנעד שהוא מלווה בו ובצורה שנשמעת ״פשוטה״ כי בד״כ בגלל שכלכך קשה לבטא ארטיקולציה בבס ברגע שאנחנו צריכים ״לבלוט״ אז אנחנו משתמשים בכלים אחרים, חלוקות קצב מיוחדות או כאלה כי אף אחד כמעט לא מקשיב לפרטים כלכך קטנים בכלי הזה.

אם היית רוצה לעשות ניסוי הייתי אומר לך לקחת את הסולואים של הבסיסטים הגנריים שהשוות אותו אליהם ולתת לחצוצרן לנגן אותם מול סולו של צ׳ארלי היידן והיית שומע את כל ההבדל, ובאמת ממש ברור לי שזה משהו שהוא עשה מתוך מקום שמאוד לא מתחנף לקהל ואני חושב שגם אנשים שמעריכים אותו מאוד לא יבחרו לדבר איתך על הסולואים שלו אלה על ה״מוזיקליות״, אבל אני כן יכול להגיד שברגע ששמעתי את זה לא יכולתי לחזור אחורה 

[nonpoint]

stan the man

 

[Sunny]

 

[Sunny]

 

קונטרבס Pierre Michelot

[iBass]

לפני 18 שעות, nonpoint כתב:

stan the man

 

 

לא הייתי מגדיר את הסולו הזה כ״לא וירטואוז״ אבל זה בהחלט מרענן!!!

Just now, Sunny כתב:

 

 

היה לי את העונג לראות אותו בהופעה עם ג׳ון מאייר בדיוק לפני שנה בלונדון.

אבל הוא לא ראה אותי כי כל ההופעה הוא היה עם משקפי שמש