לוח ניקוד

ג'ימי הנדריקס, יום לפני מותו, עם ג'וני ווינטר. וג'ז בס הפוך. המי הנמוך כמובן למטה. לא הייתה לו שום בעיה לנגן ככה. גם המרטין האקוסטית שלו הייתה עם מיתרים מסודרים לימני (לא הפוכים).

הנדריקס נותן בראש עם בס. ידע משהו על מוזיקה, הבחור.

אצלי הוא אחת השריטות הכי עמוקות. בגיל 13 שמעתי אותו בפעם הראשונה, וקיבלתי הלם. מאז שמעתי כל מה שאפשר לשמוע וקראתי, אני חושב, כל ביוגרפיה רצינית שנכתבה עליו.

הנה עוד מידע על בסקום שזכור לי מהפגישות אתו. הוא גדל במשפחה מוזיקלית - אבא שלו ודוד שלו (האח של האבא) היו שני מוזיקאי ג'אז ידועים למדי בזמנם, חצוצרן וסקסופוניסט. בסלון הבית שלו תלויה כרזה של ההרכב שהם הנהיגו ביחד בשנות ה-40, ובווידאו ששיבצתי בהודעה הפותחת של האשכול הזה אפשר לראות אותה מאחוריו בראיון. הוא התחיל לנגן בגיל 12, על קונטרבס, וכבר בשלב מאד מוקדם ניגן הרבה עם חבר'ה מבוגרים. לדבריו, זו דרך מאד מומלצת להתפתח מהר מוזיקלית. כשקיבל את הגיטרה בס הראשונה שלו, הפרסיז'ן שדובר בה לעיל, הוא בהתחלה התאכזב מהכלי ונטש אותו. הוא חזר לנגן בו רק אחרי ששמע איזשהו שיר של הטמפטיישנס, עם ליין בס של ג'יימס ג'מרסון שהדליק אותו (לצערי לא שאלתי איזה שיר). בתור בחור צעיר הוא היה מקשיב הרבה לפסנתרנים, בייחוד לרד גרלנד ולביל אוונס בתקליטים של מיילס דייוויס, כדי ללמוד רעיונות הרמוניים. לו עצמו היה פסנתר חשמלי וורליצר שאבא שלו קנה לו. ההקלטה המפורסמת השנייה שבסקום נודע בזכותה, לצד "שיער", היא Wired של ג'ף בק. הוא סיפר לי שלוש אנקדוטות על ההקלטה הזו: הראשונה היא שהוא לא קיבל קרדיט שהגיע לו על ההלחנה של אחד מהקטעים באלבום (הוא קיבל קרדיט בתור מלחין-שותף של Head for Backstage Pass, אבל אם אני זוכר נכון, הוא אמר שהוא הלחין לבד קטע נוסף). השנייה היא שלאורך כל ההקלטות הוא מעולם לא פגש את יאן האמר, הקלידן המאד דומיננטי של האלבום, כי את התפקידים של האמר העלו מאוחר יותר. השלישית היא שלאורך כל ההקלטות ג'ף בק לא היה מרוצה מהסאונד שהתקבל; ג'ורג' מרטין, שהפיק את התקליט (כן, זה מהביטלס), הזעיק להקלטות את ג'ף אמריק, הטכנאי שעבד עם הביטלס באלבומים המאוחרים שלהם, אבל ג'ף בק עדיין לא היה מרוצה מהתוצאה. כדי לנסות לפתור את הבעיה ג'ף בק החליט שצריכים לעבור אולפן, אבל ג'ורג' מרטין ממש התרגז מהרעיון (נדמה לי שהיה שם גם עניין של פעולות מאחורי הגב של ג'ורג' מרטין), וכל ההקלטות היו קרובות מאד לפיצוץ. בסוף, כידוע, העסק איכשהו הסתדר. בסקום סיפר לי שהוא מתאמן בכל בוקר: מנגן סולמות ותרגילים, בלי מטרונום ובלי מגבר, לאט. הוא גם נוהג לנגן לעצמו בלדות ג'אז בסולמות לא שגרתיים, ולאלתר עליהן. שמתי לב שהנגינה שלו על גיטרה בס מושפעת מהנגינה בקונטרבס - לפעמים הוא מצמיד ביד שמאל את האמה והקמיצה לגוש אחד, והוא משתמש הרבה במיתרים פתוחים. הוא הודה בפני שמאז ומעולם הוא היה נגן סלאפ לא משהו. בנוסף לפרסיז'ן היו אצלו עוד שני בסים, אחד פרטד ואחד פרלטס, שניהם שישה מיתרים. בנה אותם במיוחד בשבילו איזה לות'ייר מניו ג'רזי ששכחתי את שמו. הוא סיפר לי שלקח לו הרבה זמן, נדמה לי שכמה חודשים, עד שהרגיש מספיק נוח עם הבס שישה מיתרים בשביל שיוכל להשתמש בה בגיגים. היה לו מגבר GK משנות ה-80 לקונטרבס (על המגבר הזה ניגנו), ו-GK אחר, שלא ראיתי, לחשמלי. הוא אמר שכשהוא מופיע עם קונטרבס, הוא בד"כ מגביר את עצמו מעט מאד, באופן שרק מגביר את איך שהבס נשמע באופן טבעי בחדר. הוא מנגן באופן קבוע בהפקות בברודווי - נדמה לי שבתקופה שהייתי אצלו הוא היה הבסיסט של "מלך האריות" - וגם במועדוני ג'אז בניו יורק. עד כמה שיכולתי לשפוט, הוא והמשפחה שלו חיים לא רע בכלל מהנגינה שלו - הוא גר בדירה יפה, כמעט על המים, לא רחוק מגראונד זירו (הוא סיפר לי על החוויות שלו מה-11 בספטמבר). זה מאד שימח אותי, כי כידוע בהיסטוריה של הג'אז לא חסרים מוזיקאים מוכשרים עם סיפורי חיים טרגיים. הדבר הראשון שהוא אמר כשהוא לימד אותי היה שכדי להיות בסיסט טוב צריך להיות מתופף טוב, קלידן טוב ורקדן טוב. (מאד הצטערתי לשמוע את זה: בשני הסעיפים הראשונים עוד יש לי תיאורטית תקווה, אבל הסעיף השלישי פוסל אותי סופית.) הוא הסביר שלא צריך באמת לדעת לתופף, אם כי זה עוזר, אבל כן צריך לדעת לחשוב כמו מתופף. עוד הוא אמר שצריך להקשיב הרבה לבסיסטים עתיקים, כמו הבסיסט של קאונט בייסי משנות השלושים; לדבריו, הם מנגנים תפקידי בס מאד פשוטים, אבל עם טיים ופיל מדהימים. עוד אנקדוטה קטנה שקשורה ב"שיער": כששמענו קטע מ- Easy to be hard, הוא חייך ואמר שחבר פסנתרן שלו ביקש ממנו אז שיכיר לו את הזמרת, אבל היא לא היתה בעניין. יש אגב לזמרת הזו, שריל ברנז, סיפור מעניין - היא הופיעה לאודישנים לסרט בערך משום-מקום, קיבלה את התפקיד, הקליטה את השיר היחיד שלה בטייק אחד מושלם, הצטלמה לסרט, ופחות או יותר נעלמה מאז. ויש לי גם שאלה, אפרופו "שיער". ב- Hare Krishna, האם זה תרמין (Theremin) שעושה את הצלילים המאד גבוהים בסביבות 1:00 לתוך השיר? והאם זה steel pan בשניות האחרונות של השיר?